בתשובה לדב אנשלוביץ, 26/07/01 9:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה המסוימת דלעיל לא הציבה שום נוסחה והתאוריה שם היתה ממין הבדיקה ברמה המופשטת - מדוע מבליג שרון ומה רוצה הימין הממוצע. קראת קצת מהרהורי לבך את מה שלא כתבתי, אך לא בדיוק הגבת על מה שכן כתבתי. בחרתי בכותרת התגובה בקפדנות, והיא מתמצתת את מה שכתבתי בתגובה גופא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרי עסק באזהרה מ ''פתרונות'' נטולי מחיר בכלל ופתרון העבר של נתניהו שלא יצלח לדעתי בעתיד בפרט. תגובתך הייתה ממש התייחסות למאמרי רק בחלקה, והעלתה תפישת עולם מסויימת שלך ללא קשר למאמר. כמוך גם אני לא הגבתי על כל דבריך אלא רק על הפיסקה שבה דברת על מחיר דמים מסויים, שהוא קטן מהמחיר שגובות תאונות הדרכים. מכאן הסקתי שאתה מאמין שמדיניות ההחזקה בשטחים מעלה את מספר הקורבנות. נקודה זו היא מאד חשובה כי עליה אפשר לבנות הרים. כיון שדעתי בנקודה זו הפוכה, ואני חושב שזו נקודה חשובה, היה חשוב לי להדגישה, לכן גם שניתי את צבע תגובתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספירת הגופות היתה חשובה רק בקונטקסט של הנסיון שלי להסביר את חוסר התגובה של שרון, במסגרת רצונו (לתפיסתי) להמשיך ולשמור על הקיים. למעשה, אם לשפוט לפי תגובתך הקודמת למעלה, יש התמזגות של הדעות שלנו. כי הרי אתה אומר שהטרור קיים מזמן ורק כושר העמידה הוא זה שמבדיל בין שנות ה 50 לשנות ה 2000. לכן, שרון יכול לפעול במסגרת מחשבה שרמת הטרור לא תפחת, בגדול ולפי 50 השנה האחרונות, והוא ישמור על מקסימום טריטוריה במצב הנתון. ________ צר לי רק שאם הניתוח נכון, אין הדעות הללו מושמעות במפורש על ידו, כמו שאתה אומר במפורש מה תוכניתך, אך אינך מפרט מה מדריך אותה מעבר לכיבוי השריפה (הדחוף!). לשמאל ישנו מצע מפורש שמסתכל מעבר להווה. אני מסכים שעובדת קיומו של מצע איננה מצביעה על נכונותו, אך את הדרך של הימין אפשר רק להסיק במשתמע, וזה חבל. זה גם אולי מצביע על העובדה שלא החליטו בנפשם אם לבלוע אם להקיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מקבל כלל את ההבחנה שאתה עושה בין שמאל וימין מבחינת הצגת מצע. מה היה מצע השמאל עד תהליך אוסלו ? עם איזה מצע הלך רבין לבחירות ? בעצם, תכנית אלון. הגולן והבקעה יישארו בידנו גם לעת שלום, וגב ההר המאוכלס בצפיפות יימסר לערבים. ומה היה המצע של הימין אז ? ארץ ישראל המערבית כולה בידנו, כשלאוכלוסיה הערבית ביו"ש תינתן אוטונומיה במובנה הצר: ניהול עצמי של חייהם ללא הגדרת שטח שבו הם יישלטו. תהליך אוסלו שנדחף, הייתי אומר בברוטליות, תוך רמיסת רצון הבוחר והערכים המרכזיים של הדמוקרטיה, תחילה ע"י החלק השמאלי שבשמאל, ולבסוף ע"י השמאל כולו, טרף את הקלפים בשני הצדדים. כמו שהמצע האפשרי של הימין היה חייב להשתנות, כי מקובל על הכל שלא יוצאים למלחמה על מנת להשיג שטח שאינו בידנו רק בגלל שהוא נמצא במצע שלנו, גם המצע של השמאל השתנה, ביוזמתו העצמית (הבלתי מבורכת, וכבר נמאס לי לחזור ולנתח את גודל הטיפשות). מה שנשאר לימין הוא להיאחז במה שיש, כלומר לשנות את המצע לכך שרק הטריטוריות שאותן לא מסרנו יישארו בידנו. ייתכן והדברים לא נאמרים בפרוש, אך זאת באמת לא הנקודה החשובה, וממילא הדברים אינם שונים מבחינה הצהרתית זו גם בשמאל: ברק הציע את מה שהציע, אבל לאחר שערפאת סרב לקבל את ההצעה, הוא הודיע בפירוש שהצעותיו בטלות ומבוטלות, כשהצהרתו נתמכת ע"י קלינטון שמבחינת השקפת עולם היה יכול להיות שמאלן ישראלי מצוי. ואם אותן הצעות של ברק בטלות ומבוטלות, מה, אם כן, המצע המפורש לעכשיו ? מעבר לשוקת השבורה שהוא יכול להציג לציבור, פורמלית, אין גם לו מצע. לכן אי אפשר להצביע על שום הבדל בין שמאל וימין מבחינה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לברק והצעותיו: קרא סקירה וראיונות עם כאלה שהיו מעורבים בתהליך ותראב שברק לא תמוי (וו שרוקה) כמו שחושבים. אם היה לו רצון לחשוף את פניו של עראפת בקמפ דייויד 2 הרי שצודקים הפלסטינים שהכל היה אחיזת עיניים והוא לא הציע מה שהציע בידיים נקיות (אמנם חסרים ומוחסרים פרטים חשובים במאמר הזה) אשר לשמאל ומצעו: זה לא החל יש מאין ב 1993. אנשים מרכזיים בעבודה הטיפו שנים לפתרון זמוי אוסלו - לובה אליאב שהיה מזכ"ל המפלגה, משה דיין שהיה ארכיטקט קמפ דייויד. 1 מוסכם שגם המערך לקה והטעה בגדול את עצמו ואת כולם בעמימות ובפסיחתו העקבית על שני הסעיפים (המיישבים הראשונים בגדה היו פרס ואלון) ומתוך העבודה יצאו אנשי ארץ ישראל השלמה, אלתרמן, טבנקין ועוד אבל היו חלקים משמעותיים בתוכם שניסו לקרא אל מעבר ולהציע דרכים ופתרונות. אשר לימין וחוסר המפורשות שלו: חלקים גדולים בימין קיבלו את העקרון של שטחים-תמורת וכבר הזכרתי את בגין שחתום על החלטות ממשלה בנידון משנת 1968 וגם על הסכמי האוטונומיה שהם חלק מהסכמי השלום עם מצרים. גם שרון אמר לפני כמה שנים שדה-יורה קיימת מדינה פלסטינית ונראה לי שאת המצב הזה הוא רוצה להקפיא כי ברור שקשה עד בלתי אפשרי להחזיר את המצב לאחור. לדעתי זה שלא אומרים בפרוש מראה מצד אחד שאולי לא כל כך יודעים מה רוצים ומצד שני אולי מנסים לכסות (מישהו אמר הדחקה פרוידיאנית?) על הפער בין מציאות לרצון, במילים עדינות. אגב, השתמשתי במלה מצע וזו היתה טעות כי קישרת אותה למצע מפלגתי לבחירות ואני התכוונתי להכרה עמוקה בדרך מסוימת, ברעיונות לפתרון ובנסיון לראות אל מעבר להווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי לרגע שתכליתו של ברק מראש הייתה להראות את פרצופו האמיתי של ערפאת. אין לי ספק שברק מאד רצה להצליח. מה שניסיתי להראות הוא שכמו בימין גם בשמאל אין איזה "מצע" (לא קופצת לי כרגע מילה אחרת, ואני נשאר עם אותה מילה.) קבוע וברור. ככשתכנית אלון הייתה חלק מהמצע הכתוב של העבודה, ממש עד תהליך אוסלו, זה היה ברור. כשברק הלך לקמפ דויד זה היה ברור, ובכל זאת שונה לגמרי מהמצע הקודם. היום זה לא ברור לא לשמאל ולא לימין, ולדעתי זה ממש לא רלוונטי. צריך לקרות קודם משהו. אחר כך יוכל כל צד לבדוק את עצמו, ולנסח שוב את המצע החדש שלו. ואם נחזור להשואה שלי עם תקופת שנות החמישים, מה היה המצע ? היה צריך קודם לסיים את המצב הבלתי אפשרי. לא היה טעם לדבר על משהו מעבר לכך. כך זה בדיוק היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, הרשה לי להסכים אתך בכל הנקודות שהעלית: א. ברק רצה להצליח בקמפ דיויד. ב. גם לימין וגם לשמאל אין מצע לסיום הסכסוך. ג. צריך לקרות דבר מה דרמטי כדי שתחול תזוזה בעמדות של כל המעורבים בסכסוך. וברצוני להוסיף נקודה ד. גם אם יקרה משהו דרמטי, וגם אם יהיה שידוד מערכות מסויים בעמדות הצדדים, לא יבוא קץ לסכסוך בשנים הקרובות. זאת מכיוון שיש שחקן מרכזי שאינו מסכים אחרי פרוץ האנתיפדה הטרוריסטית הנוכחית לתוכנית במתכונת שהוצעה בקיימפ דיויד. השחקן הזה הוא השמאל-מרכז הישראלי (להערכתי לפחות 50% מהישראלים). השמאל-מרכז הבין שמגמת ההתנחלות היא טעות היסטורית, הוא היה מוכן לפשרה ולהקמת מדינה פלסטינית, הוא התחיל להאמין שצריך לתת לזה סיכוי והוא נדהם מפרוץ האנתיפדה הזו. יעברו שנים עד שהשמאל-מרכז יהמר שוב על הצעות בנוסח קיימפ דיויד. זה יקרה רק אם הפלסטינים יפגינו "התנהגות טובה" במשך תקופה ממושכת מאוד מאוד (ותסריט כזה נראה דמיוני בתנאי חייהם הנוכחיים). מצד שני, השמאל-מרכז עדיין מתנגד להתנחלויות (כי זה עוול מוסרי, כי העולם מתנגד וכו'), ולכן גם הימין לא יוכל לממש בשנים הקרובות את מאווייו. מכאן שהכל "תקוע, תקוע, תקוע" (כפי שלגלגה סיסמת הבחירות של ברק על מדיניותו של ביבי). והכול ימשיך להיות תקוע כי ערפאת מרגע שפתח באנתיפדה הזו איבד את השמאל-מרכז הישראלי, הכוח האחד והיחיד בעולם שהיה מסוגל וגם מוכן לתת יד להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא לצד מדינת ישראל. משעה שאיבד את השמאל-מרכז הישראלי באיוולתו, ברשעותו, בחמדנותו ובקוצר ראותו, שום כוח אחר בעולם לא יעזור לו - לא מדינות ערב, לא אירופה, לא אמריקה, שום כלום. גם תכנית מיצ'ל לא תועיל, אפילו אם תהיה התקדמות מעטה (דבר הנראה תלוש מהמציאות), שכן בלי תמיכת השמאל-מרכז הישראלי בפתרון קבע עם הפלסטינים הכול תנועה לקראת מבוי סתום. המדיניות של הממשלה, שאכן מייצגת כיום את גישתו של רוב העם, היא מדיניותו הקלאסית של שמיר: לא לתת כלום לגויים אבל גם לא להרגיז אותם יותר מדי, ולתת לזמן לעשות את שלו, כי הזמן תמיד בסוף מנצח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |