בתשובה להאייל האלמוני, 01/03/05 16:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
NTSC היא שיטת השידור המקובלת ברחבי ארצות הברית, ופירושה National Television Standards Committee. המשמעות הטכנית היא שהתמונה נוצרת מ-525 קוים שמרכיבים פריים המתחלף 30 פעמים בשניה. שתי השיטות המקובלות האחרות הן PAL ו-SECAM והן טובות בהרבה מ-NTSC מה שגרם לפרשנות שונה במקצת לפירוש ראשי התיבות: Never The Same Colour או Never Twice The Same Color. כך שמבחינת סטנדרטים, האונקיה והיארד בחברה טובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מזכירות לי סיפורים מתורגמים ישנים. כאלה שהיה בהם ''יו'' , ו''חזיז ורעם'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פכסמי(או פכמסי?) מלחים, מליחים ויי"ש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הווכחנליה באייל שאין עליה שום קונטרולה ואין לה גבולין. ועוד ... רוביק רוזנטל על שפת המרחב הציבורי במאה ה-20 בארצנו: "בדוגמאות האלה בולטת דווקא העובדה שמילים רבות מאוד היו קיימות כבר אז בשימוש דומה לזה של היום, רובן מן המקורות ומיעוטן חודשו על ידי מחדשי השפה. לצדן קבוצה מרתקת ומשעשעת של מודעות שבהן משובצות מילים שנעלמו מן השפה והוחלפו באחרות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סחרסחורת זה גדול. אימצתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כמה נאה לצאת לטוזיג בכר הדשא המוריק, להסב לאכילת נזיד בולבוסין שהבאנו באמתחתנו, לקטוף שפע אוכמניות וגרגרי יער ולקנח במעט תופינים וכוס שיכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חימצה בגלוסקאה, בשבילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אזכורה, שוכן חדרי ליבי, דודי לי שוטה שאינו שוטה אף כי שותה לשכרה גם שותה, איך פרשת המרדעת על מרבד הטרפים הרך שכיסה את גבעולי הדשא. ותערוך בטוב טעם על זו המרדעת את לגין הקהוה הכבד שנשאת בעמל, ואת כד הזיבדה ואת קערית פיתי הסולת הדקות והמשובחות המלופתות מרקחת דודא, ואת סלסילת הפירות. ולא אשכח את הרגע ההוא בו הגשת לי שי שעודו יקר לי מכל: כליבה קטנה ונאה מעץ אגוז מעשה חושב, ובה מכבנות בשלל צבעים. וכה נשאו הזעירות הללו חן בעיני, שמיד נטלתי ארבע מהן ופרפתי אותן במקלעת שיערי הצנופה אל עורפי. ועוד אחת, היפה שבהן, צורתה כצורת פעמון ולו זוג בצבע ורוד סגלגל וקצה ענבלו המציץ מתחת זוגו, צבעו אדום לוהט - בה ייפיתי את השיער שמעל מצחי. ולעת טעמתי בתאווה מענבי המוסקט, וטרם הגישותים אל שפתיי בחנתי את גווניהם היפהפיים המשתנים מזג אל זג, מחכליל עד ארגמן - הוצאת אתה ותצג לעיני את כלי אומנותך להתפאר. כה גאה הייתי בך על כי בחרת להתמחות התמחות עליונה במלאכה זו, ונמלאתי עונג אין קץ וריגוש עז מן העז כשהתאמנת זיין וזיין ושוב וזיין פעמים כה רבות, עד אשר הצלחת וזיינת לשביעות רצונך המלאה, כליל יופי ושלמות הצורה - את כל שבע האחיות למסדר שעטנ"ז ג"ץ, שכמקובל וכנאמר במנחות כ"ט - צריכה כל אחת ואחת מהן לא פחות משלושה זיונין. הערצת אלים ניעורה בי אליך ככל שהוספתי ושמתי אל ליבי - כמה זמן, כמה עדינות, כמה סבלנות וכמה אהבה נתת בכל זיון וזיון. וכה תלך הלוך וזיין עד כי מלאו הגליונות כולם אותיות צפוף-צפוף, ואף טיפת דיו לא נותרה לך בשתי הקסתות הגדולות אשר עליהן גאוותך, והריהן תלויות מדולדלות בשק העור שלהן. ותרד עיפה על הארץ ועימה קור הליל, ותכס שכבת חנמל דקה את כר הדשא. אתה, מלבושיך מלבושי חורף עבים וטובים היו, ומה מאוד נצטערת בראותך אותי נרעדת בשמלת הפורפורין הדקה. אשר על כן טרחת והידקת את קישורי הצניף אשר לצוארי ורכסת למעני היטב, בזה אחר זה, את שנצי לסוטתי הרבים. והנה ניתך פתע גשם זלעפות. כרכת סביבי את זיגך החם והארוך, ואצנו אל ביקתת הרווץ הסמוכה אל מצר ליגנותיו של האפנדי בעל האורוות העשיר. בדיוק כשפתחו את הדלת והקבילו פנינו, הגיפה הפראו רווץ את התריסים. עד מה מאוד הופתעתי כי דמו הללו דמיון רב לתריסים הרבים שאפשר לראות לאורך רחוב בן יהודה שטראסה4 שבקרתא תל אביב, ולמען לא ינועו ולא יקימו רעש - הידקה אליהם הרוואצין את שני הירחמיאלים החביבים, החלודים מאוד, שקבועים היו מימים ימימה בקיר החיצון, קרוב אל הלזבזת - גם כן כמו שעושים בתל אביב. בן הרווץ, עלם קיפח, טוב מזג ובר לבב, הבעיר למעננו אש עליזה באח ואף דאג לציידנו בידוניות צמר, להחם את כפותינו הכפורות. עד מהרה כבדו שמורותיך ותנום. ואילו אני ישבתי עוד זמן רב והבטתי בדמויות הפלא האגדיות שרקומות היו בוילאות השיראין שעל החלון, עד שבאה גם עלי התרדמה. כשהקיצונו, זרח שמש. ****** 1 ו"ו מסמנת חולם - לא "זוג", כמו ב"זוג יונים", אלא "זוג" - כמו "עוג" 2 כן, כמו הטוזיג גם שלושת חבריו, כולמו שמות עצם עבריים 3 כמו שאומר מיודענו פז - לא מה שחשבתם!! 4 ככה היו מצרפים פעם - גם רחוב וגם שטראסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נאו מכתמייך, סוניה מחמלי. מילייך כצוף על אזני (או שמא זו דלקת האוזניים הטורדנית?). ****** 3- בסדר, לא מה שחשבנו, אבל מה כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי אם אתה מעדיף את צורת הרבים "מילות" (כמו: מילות חיבה) או "מילים" (כמו : מילים כדרבנות). הטיית הראשון תיתן "מילותייך", והשני "מילייך" שהוא הנוסח הארכאי. ("גזזיני ואגרשך...") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כלחי, כלחי לך, הו סועדת בטוזיג'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3 זיון הוא קישוט האותיות שבתורה סימני זיכרון בעברית/יוסף עופר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא צריך להיות "מחמלי*תי*", או משהו כזה? "מחמל", זה גם בזכר וגם בנקבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח, אבל נראה לי שזה כמו "אוצרי": מלה שבמקורה אינה מציינת אדם ("מחמל נפשי" - מה שנפשי חומלת עליו), וכאשר מחילים אותה על אדם אין טעם לנסות ליצור לה יש מאין צורת נקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שבועות יצא לי להשתמש לתומי במילה "משכוכית" בשיחת חולין. מאזיני טענו שאין מילה כזו. מצאתי אותה במילון, ואז מאזיני טען (האחרים השתעממו והלכו כבר) שאולי יש מילה כזו, אבל אף אחד לא מכיר אותה חוץ ממני (ומהברנש שחיבר את המילון). עזרו לי איילים יקרים לסיים את הויכוח: מי מכיר? מי לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורפיקס אומרים שמשכוכית זה: "כבשה או תיש ההולכים בראש העדר, כשהם נושאים פעמון ; מַנְהִיג (כזה אשר הולכים אחריו בעיוורון)". וואלה, לא ידעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני השתמשתי בה כדי לתאר דוקא התנהגות אצל בעל חי שאינו כבש, אבל הכוונה היתה לדמות את ההתנהגות להתנהגותה של כבשה-משכוכית. עוד מישהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקר קטן בסביבתי מעלה כי המילה מוכרת (גם אני במדגם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה מורפיקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי כבר הזכרנו כאן את קוני וויליס לא פעם, ואת אמרת שקראת את הספר תגובה 278420, אז מה ההיתממות הזאת? אגב, מישהו בעבודה טען שהוא פעם שמע בטלויזיה את משה גרטל אומר בתחרות שחיה: "צלצלו בפעמון הפרה המשכוכית!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם חתם גרטל את השידור בברכה: "ואתם, צופים יקרים, נוחו על משכבכם בשלום". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי התממתי? אני יודעת מה זו משכוכית (ידעתי גם לפני הספר). הבעיה היא שסברתי שכולם יודעים, ומסתבר שלא כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שערן אמר, רק בלי מורפיקס, והפעמון אינו מחוייב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הסקר הבא: האם אתה יודע מהי משכוכית? * כן * כן, אבל רק בגלל הספר * לא * משהו מצחיק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי, אבל שככתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי יותר אנשים קוראים מד''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי-שם בשלהי 2001 1, הפצתי סקר דומה בשיעור בטכניון: האם ידוע לך היכן מופיעה השורה "ראשי נמלא טל"? * כן * לא להפתעתי, מתוך יותר ממאה סטודנטים, פחות מחמישה ענו בחיוב. האם באייל המצב טוב יותר? 1 עם סיומה של מערכת יחסים עם אחת טל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן ברמה של איזה ספר בתנ"ך. לא פרק ופסוק (אחרי בדיקה מהירה, ה' 2). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאני עוד יותר רדוד ונדוש מכפי שזכרתי - את כל הסיפור הזה כבר העלתי בהמשכים בתגובה 162037 (הפתיל מהווה ספוילר לסקר דלעיל) איפה האלמוני המקורי מהדיון ההוא כשצריך אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה זה אמור להיות מפתיע. בקרב אילו אוכלוסיות היית מצפה למצוא אחוז גבוה יותר של ידענים, ומדוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הכרתי, אבל זה כי כבר בגן בטיולים לגבעה נתקלנו בעדר הכבשים של הקיבוץ השכן ולמדנו מהגננת שהכבשה עם הפעמון שבראש העדר נקראת ''משכוכית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב (אבל חלפו מאז איזה שנתיים-שלוש, כך שאני לא לגמרי בטוח) שנתקלתי במילה עוד בגן הילדים, בתוך ספר מוזר ששמו ''אלה קארי הילדה מלפלנד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני הייתי בגן למדתי מאבא שלי (תוך כדי צפיה ב''עמוד האש'', אבל מה זה חשוב) ש''לטלויזיה קוראים טלויזיה לימודית, כי היא מראה דברים שמלמדים''. כשאמרתי את זה בגן (תוך כדי צפיה ב''פרפר נחמד'', אבל מה זה חשוב) אמרה הגננת, ''לא נכון. זו טלויזיה צבעונית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהייתה לך גננת משכילה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי היה רועה צאן והמשכוכית היתה ועדיין בת בית אצלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר, אבל רק בגלל שזו אחת המילים בתוכנת התשבצים "טומי שמיר". כלומר: מופיעה בתשבצים שלו פעם בחודש בערך, תמיד עם אותה הגדרה: "כינוי לאייל ההולך בראש העדר". אף פעם לא הבנתי למה יש הגדרות שמתחילות ב"כינוי ל" - מה ישתנה אם נשמיט את הפתיחה הזו? מחוץ לתשבצים שלו אני מנחש שנתקלתי במלה בין אפס לשתי פעמים, בסיכוי שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שזו מילה מוכרת, ולא קראתי את הספר. מישהו יודע מה המקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |