 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי הערתו של דובי למעלה, "יש אנשים שממש אוהבים ילדים ונהנים להיות בחברתם", היא עניין חשוב ביותר, שלא זכה לפיתוח כאן בדיון. אני מתנודד בין "מהות חיי" ל"פן עיקרי" (כפי שציין עוזי, קשה להתחייב לאחת התשובות), והערתו של דובי היא הסיבה. אנשים רבים מגדלים כלב כי "זה מדהים לחזור כל היום הביתה כשיצור שנותן אהבה 24 שעות ביממה, ללא תנאים מוקדמים, מחכה לך". זה רלוונטי גם לילדים. אני מודע לכך שאצל 90% מהמשפחות העניין משתבש במרוצת השנים, אבל אני מקווה ובטוח למדי שאני אצליח להימנע מהקונפליקטים המטופשים ברובם אשר נמצאים על סדר היום אצל רוב המשפחות. הפתרון של "לעבוד עם ילדים" לא רלוונטי - אני מצד אחד אוהב את העבודה הנוכחית שלי ומצד שני בכל זאת רוצה שיהיה ילד כשאני חוזר הביתה. חוצמזה, לעתים קרובות מגע מרובה עם ילדים שאינם שלי מכעיס אותי, כי לבי נצבט על ההורים הנוראיים שלהם שממררים את חייהם (של הילדים), ומי נתן להם לעשות ילד וכו', והרצון שלי לעשות ילדים משלי רק גדל. ילדים הם דבר מדהים; תהליך הלמידה שלהם והאופן והסיבות לכך שהם זורקים משפטים מהממים פה ושם ועושים את הדברים שילדים עושים, זה שיעור מאלף בביולוגיה התפתחותית, אותו ההורה מקבל בכל העת, בצורה הבלתי-אמצעית ביותר. סליחה שגרמתי לכך להישמע מדעי מדי, זו לא הכוונה. משוגעי מכוניות מוכרחים שתהיה להם אחת (או יותר) משלהם, ולא יכולים להסתפק בקריאת המגזין "אוטו" או בעבודה במוסך. אי אפשר להשוות, כשמדובר במשהו שהוא שלך - במיוחד במקרה של ילדים, שגם נושאים כמות נכבדת מתכונותיך. מדוע אני בטוח שאני אצליח? היתממות? לא. לדעתי פשוט רוב האנשים לא מתאימים להיות הורים, והם מקלקלים את ההורות בכל מיני חוקים שהם מרגישים שהם מוכרחים להציב מפני שככה מקובל, או שככה היה במשפחה שלהם; רוב ההורים גם שומרים על "דיסטאנס" מסוים עם הילדים, מקפידים על חלוקה ברורה ל"מעמד ההורה" ו"מעמד הילד" (ניתן לראות זאת יפה אצל כל האימהות שצועקות על הילדים בקניון), מתעלמים מהילדים, לא מתעניינים בהם במיוחד (לא מבינים למה הם מוכרחים להתעלף מהציור החדש של הילד) ובעיקר - לא מראים מספיק אהבה; הם לא אנשים רעים, הם פשוט כאלה שלא מסוגלים להראות מספיק אהבה, לכל דבר. לדעתי אנשים שיודעים שכל הנ"ל לא רלוונטי לגביהם יכולים להצליח במלאכת ההורות בצורה לא רעה בכלל. אני מניח שנקודת המחלוקת העיקרית היא השאלה, האם אתה חושב שילדים זה דבר מדהים? את מי שעבורו התשובה חיובית לעולם לא יעניינו שיקולים "ענייניים" כמו כסף או צפיפות האוכלוסין בעולם; וטוב שכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדברייך מתקבל הרושם שגילית את המרשם להורות - כל מה שצריך הוא לאהוב את הילד, להקשיב לו ולהתעניין בו, והכל יעבוד. כל הכבוד! דורות של הורים כושלים מצדיעים לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אבל קשה לי להחליט אם התכוונת ברצינות או בסרקאזם. נא להסביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהוא בד"כ מתכוון בסרקאזם, קל וחומר הפעם. אבל לי כבר יש ילדים גדולים וכבר *יישמתי* את נוסחת הפלא - וזה אכן עובד, עובדה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 282161 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה וגם זה - אם ה"מרשם" שלך באמת נכון, באמת כל הכבוד. אם הוא שגוי (ימים יגידו), ראה זאת כסרקזם. אני מודה שאישית אני חושד שהוא שגוי, שכן אולי יש ילדים שדווקא היעדר משמעת יגרום להם לפרוק עול, ואולי יש ילדים שיש להם בעיות שגם אהבה לא מסוגלת לפתור, וכנראה אין נוסחת פלא שנכונה לכל מצב ולכל ילד. למה לראות כל הודעה בתור "רצינות או סרקזם"? העולם אינו בינרי, אבל תשובות מורכבות מקשות על אנשים שטחיים להתמודד עם המציאות. (תגובה 282551) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה רציני או סרקסטי? הביקורת שחזי העביר על דפוסי הורות שגורים בחברה המערבית מדויקת מאוד לטעמי 1. אגב, הכי אני אוהבת את אלה שמנסים לחנך תינוקות ל"פרטיות ועצמאות". אבל כמובן שהדרך רחוקה מאוד מביקורת זו ועד הקביעה שלו "לדעתי פשוט רוב האנשים לא מתאימים להיות הורים". 1 שהרי תינוקות לא צריכים פרטיות ולא עצמאות, הם צריכים קשר חם עם מבוגר. דא עקא, שהמבוגרים הם שזקוקים 2 לפרטיותם שנגזלה ולבידול מהילד, ורק משליכים עליו את צרכיהם שלהם. 2 קורה לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח סרקסטי. אלה לא היו עצות כלל וכלל, אלא דעתי בסוגייה, ואותה אני משתדלת ליישם בפרקטיקה. עד עכשיו זה עובד. אבל אם יש לך השגות, אל תתבייש - אנחנו פה בשביל להקשיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים הנסיון שלי הוא רק שלוש וחצי שנים יותר ממך, כשיהיה לי מספיק נסיון, אולי אוכל גם להשיג השגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, אובר חוכם - לא עושים פה תחרות "הילד של מי יותר גדול" וגם לא "מי ניגב יותר אפים מנוזלים". האם באמת אתה חולק על הערה 1 בתגובתי תגובה 283732 ? אם כן, פרט ונמק. אם לא, חדל נא לבזבז את זמן הגלישה שלי, מצרך שפעם היה זול מאוד והיום נמכר בחצאי ורבעי גרמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר הורים שרוצים לתת לתינוקות שלהם פרטיות. לגבי עצמאות, אני עדיין לא בטוח מה השלב שבו צריך ללמד את הילד להיות עצמאי, אבל אני בטוח שהיכולת להעסיק את עצמך, להתלבש בעצמך ולפתור כל מיני דברים בלי עזרה, מעבר לכך שהיא מקור לגאוה ובסיס לבניית בטחון עצמי, היא גם תהפוך מתישהו במהלך החיים לחיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא בטוח מה השלב או באיזה גיל צריך (או כדאי) ללמד את הילד להיות עצמאי. אני כן בטוח שתינוק לא יכול ולא צריך להיות עצמאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שנדמה לכמה מההורים הצעירים, המעבר בין תינוק לילד לא דומה למעבר בין גולם לפרפר. זה לא שהיצור הזה שבקושי מצליח להרים את הראש שלו יתחיל פתאום בעוד שנתיים שלוש לדבר וללכת. באותו אופן, גם המעבר בין גידול תינוק לגידול ילד אינו חד וברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על עצמאות בתפקוד יומיומי של ילדים, שהיא דבר חיובי כמובן. בעצם גם לא דיברתי על ילדים, ודאי לא בגיל שבו אפשר להתלבש לבד. כיוונתי להורים - ואני כן מכירה כמה כאלה - ששואפים להפרדה יחסית של התינוק מהם, ותולים זאת בצורך של *התינוק* בגבולות ובעצמאות ("הוא צריך להרגיע את עצמו", הוא צריך להעסיק את עצמו", "הוא צריך להיות בחדר משלו", "אסור שיתרגל להיות יותר מדי על הידיים" וכן הלאה). האבחנה שלי היא שהצורך הזה אינו של התינוק אלא של ההורים. וגם עם זה, כאמור, אין לי בעיה, רק שלא יתלו את הצורך שלהם בפסאודו-תיאוריות חינוכיות חסרות שחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הורה מדהים, אתה הורה עם פוטנציאל, הוא הורה נוראי :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אם השנה, אתה קראת את עיקרון הרצף, הוא היה כלבתו של ד''ר ספוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצעוק על הילד בקניון זה בדיוק נסיון לא מוצלח, להבהיר לילד באיחור מסויים מה המעמד שלו ומה המעמד של אמא שלו. ילדים שלמדו את זה בזמן לא צריכים שיצעקו עליהם, הם עושים מה שאומרים להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |