 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל הויכוחים האלה על היד הנעלמה, אולי יש טעם לזכור את פערי הזמן והתנאים. כשאדם סמית דיבר על היד הנעלמה ב 1776, השוק היה פחות מורכב מהיום. היית צריך לחם? קנית לחם. היית צריך ביצים? קנית ביצים או החלפת אותן בסחורה משלך. ההגיון שבעקרון היד הנעלמה היה אז יותר נראה לעין. כיום אנו חיים בעולם המוצף בעשרות אלפי מוצרים. אכינציאה, קריסטלים, קוסמטיקה יקרה לנשים, צעצועים טכנולוגיים לגברים שכבר יש להם הכל, מותגי ביגוד מופקעי מחיר לנערות נוחות להשפעה (האם היה איזשהו שוק, בכלל, בתקופתו של סמית - שפנה אל ילדים ונוער? ספק) וכולי וכולי, הזוכים לתנופה אדירה בעזרת פרסום מתוחכם - ואולי בתנאים המודרניים האלה פעולת היד הנעלמה באמת משתבשת, גם אם היתה נכונה לזמנה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שהיום קונים דברים אחרים אינה משנה את העיקרון. היום לנערות יש כסף להנות והן משתדלות לקנות בצורה המהנה אותן ביותר. אם הן מעדיפות קוסמטיקה יקרה על פני קריסטלים הרי שזו העדפתן הרציונלית, והשוק ייתן להן את מה שהן רוצות. האם תהיה מוכן להביא אל המקלדת נערה אשר מבזבזת את דמי הכיס שלה על דברים שמאמללים אותה? דברים שבעיניה הם מכוערים ואין להם ייתרון אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם בן חמישים לוקה בכאב גרון, בדלקת גרון פשוטה. הוא יכול ללכת אל הרופא בקופ''ח ולהירפא מהדלקת בתוך שבוע של נטילת תרופה אנטיביוטית - כך היה עושה, קרוב לודאי, לפני עשר וחמש עשרה שנים. כיום הוא רואה בעיתון פרסומות רבות לגלולות אכינציאה ש''יחזקו לו את המערכת החיסונית''. במקום תרופה אמיתית הוא מתפתה לקנות כדורי אכינציאה וכעבור חודש וחצי הוא נפטר מסיבוך של דלקת הגרון הפשוטה ההיא, שהתגלגלה לכדי דלקת ריאות. אולי זה השיקול הרציונלי שלו, אבל זאת רציונליות שמאוד מעציבה אותי. וכן, אני יכול להביא מאה נערות שראו ג'ינס חדשים שיצאו אל השוק, ואמרו ''איכס, הם נורא מכוערים''. במשך החודש שאחרי אותה התרשמות ראשונה, הן ראו את הג'ינס-איכס ההם בעשרות שלטי חוצות ענקיים ובעיתוני לאשה - ואחרי חודש ראו את האור ו''הבינו'' שהג'ינס-איכס הם ''נורררא יפים'' - וגם קנו אותם במחיר מטורף. צריך רק חודש בשביל זה, לפעמים פחות. ולא, זותומרת, אני לא בדיוק יכול להביא את מאה הנערות אל המקלדת, אבל אני פוגש אותן לא מעט ואולי גם אתה פוגש אותן, אם אתה חי בעולם הזה ובארץ הזאת. ואני בספק רב אם התהליך הזה היה קורה בתקופתו של סמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 280198 עכשיו, אפשר לראיין את השוטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר תיקנתי את ההודעה ההיא: זה לא היה סירופ (היה גם סירופ, אבל בלי אכיניציאה) אלא סוכריות למציצה, שהיו טעימות למדי וגם לא עלו לי פרוטה. אין לי מושג אם הן הביאו תועלת כלשהי. באופן כללי אני חולה די רציונלי ולא רץ לחפש תרופות בבתי טבע למיניהם, אבל כשחברים טובים מביאים לי סוכריות ונשבעים שהן עוזרות להם, אני לא פוסל את זה על הסף. חברים טובים אחרים נתנו לי מרשם לקודאין, וגם אותו לא פסלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו הוציא כסף לקנות את זה, אתה מכיר אותו, תביא אותו ליעקב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אני הרי דיברתי בתגובה 283288 לא עליך, לא על האיש המכנה עצמו "שוטה", אבל פרסם באייל מאמר על שאלת הרצון החפשי. אני הרי דיברתי על מוישל'ה ויענקל'ה וסוניה וברוניה, שהם אנשים לגמרי לא טפשים אבל מסיבות שונות הם אינם מצוידים בכלי הבחינה והבדיקה שיש לך לגבי מוצרים, ולכן הפרסומות בעיתון קופצות להם טוב-טוב ישר לעיניים. ולא זו בלבד שהם קונים את מה שמופיע בפרסומות הקופצות לעיניים. כשהם כבר קונים, כשהמוצר המכונה "תוסף מזון" נמצא כבר בידיהם - הם מתרשמים מאוד מזה שכתוב עליו "באישור משרד הבריאות". בשלב זה, לפני שדיון 2230 יתחיל לפעול בשטח, משרד הבריאות מצידו אישר שתוסף המזון לא הורג ושלא נמצאו בו איזה תופעות לואי מיוחדות. מאחר והמוצר מוגדר כתוסף מזון ולא כתרופה, היבואן שלו אינו צריך להציג הוכחות שהוא גם יעיל - צריך רק הוכחות לכך שאינו מזיק. אבל יענקל וברוניה, כשהם רואים "באישור משרד הבריאות" - הם בטוחים שמשרד הבריאות אישר שהתוסף הנ"ל עוזר, מבריא, מרפא ואולי גם מעניק נעורי נצח - מה שמבטיח שאם הם עוד לא מתו מדלקת ריאות, הם יקנו עוד תוסף מזון באישור משרד הבריאות כשתהיה להם דלקת בדרכי השתן, במקום לגשת לרופא (לא אמרתי שהרופא יודע הכל, אבל הוא יודע קצת יותר מהיבואן של פרחי-באך-לענייני-שתן או מה שזה לא יהיה). טלי? את שם, איפשהו? לכן, היד הנעלמה שבתקופתו של אדם סמית אולי פעלה מתוך האינטרסים ולמען האינטרסים של כלל הציבור - אולי היא נעלמה קצת, וכיום יש יד נעלמה חדשה - כזו הפועלת מתוך האינטרסים ולמען האינטרסים של בעלי העסקים הגדולים ושלא בטובת האיש הקטן והנערה עם הג'ינס, שהפקטורים המשפיעים על שיקול הדעת שלהם הם שונים עכשיו מאז. לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שמדובר על כמה חברות גדולות שהמציאו את מכירת שיקויי הפלא? לפני 200 שנה לא היו שיקויי פלא? פותרי חלומות? מעלים באוב? סוגרי קפה ופותחי קלפים? הכל כבר היה ולצערינו גם קיים היום. לא לחינם התורה הזהירה "לא יהיה בך ... קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים." הדרך הטובה ביותר להלחם בתופעות אלו הינה שוק חופשי שיאפשר למוכרי ביצי החופש לפרסם ראש בראש מול מוכרי שיקויי הפלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיקויי הפלא היו לפני 200 שנה, אבל אז לא היו אופציות אחרות, מדעיות ואמינות יותר, וכיום יש. ואז לא היה מי שיפיץ את שיקויי השקר על פני יבשות וכיום יש. ואז לא היו אמצעים רבי עוצמה לפרסום שיקויי אחיזת העיניים ולסינוור עיני הצרכנים, וכיום יש. הכלכלה החפשית של היום היא שהביאה לכך והיא גם זו שתתגבר את המירוץ המטורף. והמחשבה שיצרני ביצי חופש, שמלכתחילה עמדתם הכלכלית היא נחותה פי כמה, דווקא משום שהם מצפוניים יותר (או לפחות צריכים להיות כאלה) - יצליחו להילחם - היא כמו התקווה ש"עידן הדלי" יביא שלום עולמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור לעונן אסור לאונן מותר להונן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אני עניתי לאלמוני אחר שאיזכר אותי במפורש. בשאלה הכללית לגבי הרציונליות של ''האדם הסביר'', ובאיזו מידה היא השתנתה מימי אדם סמית עד ימינו אין לי דיעה מגובשת. נטיית ליבי היא להאמין שיש מספיק רציונליות כדי שהיד הנעלמה תמשיך לפעול בהרבה תחומים, אם כי לא בכולם, וכשאני נתקל במה שנראה לי ככשל שוק אפשרי אני לא מתבייש לשאול את התש''חים איך זה מתיישב עם דעתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחלטה לנסות תרופה חדשה היא החלטה רציונלית. ההחלטה להשתמש בה שוב ושוב למרות שאינה עובדת היא פחות רציונלית. אם אנשים בוחרים שלא להשתמש ברופאים, למרות הסיכונים, זוהי בחירתם. אני יכול לאמר שהרופאים לא ממש עזרו לי כשהייתי צריך אותם. ולגבי הנערות הללו, הן קנו את מה שהן רצו: מקובלות חברתית או עדריות או השד יודע מה. אם אתה לא מרוצה מזה לך תחנך אותן. אין לזה ולא כלום עם היד הנעלמה. אני מאוד לא מרוצה מזה שיש יהודים שאוכלים בשר אחר. אין לי ספק שהם לא רוצים לאכול בשר אחר, שזה מגעיל ודוחה את שורש נשמתם. אבל איני מתכוון להציל אותם בכפייה. אני אנסה לשכנע אותם. אני מציע שתפעל אתה בצורה דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אין לי כל כוונות להעליב אותך, אבל אומר משהו שכבר אמרתי לך בהזדמנות אחרת לפני כמה חודשים (ואז הצטערתי בדיעבד על כך שהשתמשתי בסגנון חריף. עכשיו אשתדל לעדן): אדם שמדבר על השוק, על שיקולי קניה ועל עניינים מציאותיים לחלוטין, ומערבב באותה נשימה וכשווים-בין-שווים גם עניינים של בשר "אחר" ומשהו עם "דוחה את שורש נשמתם" - פשוט אין לי שום בסיס לשיחה איתו. ובכל זאת אוסיף שאני *בטוח* שאתה, דווקא בתור אדם דתי, מסכים איתי לגבי תיאור הנערות והג'ינס וכל המצב החולני הנרחב-פי-כמה שתיאור קטן ויחיד זה מתאר, ואני בטוח שאתה מסכים איתי שמה שהולך בתחום הזה זה שערוריה וסדום ועמורה - ושזה יילך ויהיה יותר גרוע ככל שהשוק החפשי יהיה יותר חפשי, ומי בכלל יוכל לחנך אז? הרי זו תקווה נואלת, "לחנך", בתנאים כאלה. אבל משום מה אתה ממשיך להרגיש עצמך מחוייב לאיזו אידיאולוגיה תיאורטית ומחוייב לדבר בשמה למרות הסתירה הפנימית הזו, אולי אלוהים יודע ואולי השד יודע למה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מרוצה מדברים מסויימים. אני לא מרוצה מדברים אחרים. יש הרבה דברים ששנינו לא מרוצים מהם. מה עושים? אפשר לפעול בדרך של שכנוע ואפשר להכניס מכות. משום מה, אנשים בארץ הזאת חושבים שכפייה דתית זו כפייה, אולם לכפות על אנשים לא לקנות ג'ינס מגעילים זו לא כפייה. אני מנסה, ללא הצלחה, להראות שזה אותו דבר. והתורה אומרת לנו גם לאן צריך להגיע וגם איך להגיע לשם. וזה לא כולל הגבלת השוק החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על לכפות על אנשים לא לקנות שיקויי זבל, אלא לכפות על המפרסמים לא לפרסם פרסומים שקריים. ואם הכפייה הזאת על המפרסמים היא ''להכניס מכות'' - אז בסדר גמור, אין בעיה - אני בעד להכניס מכות. עד שאפעל בדרך של שכנוע, הצרכנים שמוחם נשטף מוציאים בינתיים המון כסף על מוצרים מיותרים, ואני לא יודע איך אצליח לשכנע את הבנקים בדרכי נועם לוותר להם על האובר. אם כבר מכות - אז לפחות להכניס מכות לגורמים הנכונים, ולא להניח לגורמים האלה להמשיך להכות את האדם הפשוט ברחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היד הנעלמה לא מצילה את אותם כופרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה(הרשי?) לי להרגיע אותך: גם בתקופתו של אדם סמית לא לקחו אנטיביוטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! עכשיו באמת נרגעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלגל''צ עושה את זה עם שירים נוראיים שאני תופס את עצמי מזמזם בסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין. אתה אומר שהבחורות ראו את הג'ינס, לא אהבו אותו ולא קנו, ואחרי כמה זמן שינו את דעתן וכן אהבו וכן קנו? אז איך בדיוק זה עונה על מה שיעקב מבקש? הרי אנחנו רוצים דוגמא למצב שבו אנשים קונים דברים שהם לא רוצים. לא כאלו שהם לא רצו לפני חודש. מי שקונה משהו, לרוב זה סימן טוב לכך שהוא רוצה אותו. אם תרצה לחטט בשאלה "למה" הוא רוצה אותו, אני לא בטוח שתוכל להראות לי שסיבה כמו "הקפיטליסט השמן עם הסיגר והלחץ החברתי שטפו לה את המוח" היא פחות לגיטימית מ"ככה בא לה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הערכתי ליעקב, אינני מדקדק (ונדמה לי שגם הוא אינו מדקדק) כל כך בשאלת מה בדיוק יעקב ביקש או לא ביקש ואפילו איני מדקדק בשאלת מתי בדיוק שרית ונירית שינו את דעתן, ביום שלישי או ביום חמישי. בפועל, בשטח - הפרסום משפיע על החלטתן. גם יעקב, כך נדמה לי, הבין את חשיבות הנקודה העיקרית שבדבריי - השפעת הכלכלה הבנויה על הצירוף של ייצור יתר וצריכת יתר בשילוב פרסום מתוחכם שנועד לחשיפה ולהסרת הגנות, ופועל חזק ובקלות ולכן גם מפנה מאמץ משתלם ומאסיבי לטווח גילים מסויים. לטעמי יש הבדל יסודי ביותר בין המצב הלגיטימי של "בא לה", לבין הסיטואציה בה היא פועלת בהשפעת המפרסם. "בא לה", הוא עניין אינדיווידואלי, סבב שיקולים אישי שבינה לבינה. הסיפור הוא שונה כאשר המפרסם תולה בחוצות תמונות ענק המוכרות הבטחה שהג'ינס, שמלכתחילה, בחלון הראווה ולא על גופה של דוגמנית, לא מצא חן בעיניה - יהפוך אותה לבת הארבע עשרה הסקסית עלי אדמות והבנים מלכי התיכון מכיתה יו"ד ויו"ד-אל"ף ירדפו אחריה. הוא מקבל את שכרו מן היצרן/יבואן והיא, בתורה, שרית/נירית/שפירית - גם לא מקבלת את מראה הדוגמנית הנחשקת שהובטח לה בשלטי החוצות וגם קונה את הג'ינס במחיר מופקע לשם מימון המשך אותה פעילות בדיוק של שניהם, המפרסם והיצרן/יבואן, ולשם רווחיהם העתידיים מתמימותה הגדולה. זה אולי לגיטימי, אבל מסריח. וזה קורה כל הזמן. על כך בנוי המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שכנעת אותי. מה זאת אומרת "סבב שיקולים אישי שבינה לבינה"? מהם אותם שיקולים? האם הם לא מושפעים מהסביבה החיצונית בדיוק כפי שראיית כרזת פרסומת תשפיע עליה? ואם השיקולים שלה הם "אני לא רוצה להיות שפחה של תרבות הצריכה ההרסנית", האם לא הייתה עליה השפעה חיצונית? נו, באמת. העניין הוא שמשום מה, בלי שום נימוק, סט אחד של השפעות הוא "קביל", בזמן שלפרסם תמונות של דוגמניות בג'ינס לא קביל. אשמח אם תביא לי נירית/שפירית אמיתית שתודה שהיא חשבה שג'ינס כלשהו יהפוך אותה לבת הארבע עשרה הסקסית עלי אדמות, ומשהיא לבשה אותו בחנות וראתה שזה לא קורה עדיין קנתה אותו. אשמח גם לראות מישהי כזו שמשראתה שהיא לא הופכת למלכת הכיתה, לא הלכה לחנות ודרשה את הכסף בחזרה, ולשמוע את שיקוליה. הכי אשמח לשמוע מישהי שהתפתתה לקנות ג'ינס שכזה יותר מפעם אחת למרות הכישלון של הפעם הראשונה (שמעתי שמועות שיש כאלו שקונות יותר מאחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שיש כאלו, אבל הן מאמינות בהבטחות גם אחרי שאתה רואה שההבטחות לא מתקיימות. הן מסרבות לראות שההבטחות אינן מתקיימות. הן יקנו את אותו מוצר פעם אחר פעם כי הוא נותן להן אשליה מתוקה. גם אשליות עולות כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, אבל אז מי שמונה את הקונה זה הקונה בלבד, לא המפרסם. אני בכל אופן חושב שהשפריריות המדוברות דווקא מאוד מרוצות ממה שהן קונות, ולכן גם ממשיכות לקנות אותו. כמובן שאנחנו יודעים יותר טוב מהן מה הן ''היו'' רוצות אם לא היו שוטפים להן את המוח, ועוד יותר ברור שאנחנו יודעים בדיוק מה טוב בשבילן הרבה יותר משהן ידעו אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בדיוק מה טוב בשבילן יותר ממה שהן יודעות, אבל אני יודע מה ההורים שלהן חושבים שהיה טוב בשבילם - בשביל ההורים. הילדים והנוער כיום הם צרכנים כבדים מאוד, לא רק בתחום הביגוד, גם בתחומים אחרים, והם לא היו כאלה לפני עשרים שנה. דמי הכיס אינם מספיקים בשביל הצרכנות הכבדה הזאת, ואפילו לא שכר עבודות מזדמנות אחה"צ, כך שהם משתמשים בכספי ההורים, תוך חריגות תמידיות מהגובה המוסכם של דמי הכיס ותוך מריבות רבות בנושא זה. האם הילדים כיום הם בני אדם שונים, מהותית, מאלו של לפני עשרים שנה? האם הם נולדים טפשים יותר, או בעלי שיקול דעת נמוך יותר, או שהם באים לאויר העולם עם נטיה מולדת להונות את עצמם - נטיה שלא היתה קיימת בתקופת נעורי הוריהם? או עם איזה "גן בזבזנות" חדש, שהתפתח לו אבולוציונית בתהליך מזורז להפליא? - או שהדבר קורה עקב השפעות שלא היו קיימות, או שלא היו כה עוצמתיות, לפני פחות משנות דור? מאחר ומכל הידוע לי, האבולוציה אינה פועלת במהירות כה רבה - אני נוטה לקבל את האפשרות האחרונה כסבירה *הרבה* יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שפעם ''דמי הכיס'' היחידים שההורים היו מסוגלים לתת לילדיהם היו בצורת אוכל, וגם זה לא תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים לא ממלאים את תפקידם. בא נמלא אותו במקומם. גלבריית', תביא את המדינה שלך ותציל אותנו כי אנחנו כבר לא יכולים (לא רוצים). אתה נשמע כמו הדתיים הקיצוניים ביותר. אני מניח שאתה תומך בכפייה דתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הרושם שאתה מנהל דיון בשאלה האם קיימת השפעה של הפרסומות על האדם. מאחר שזה דיון משעמם שכבר נטחן כאן, אני מראש מקבל את ההנחה שיש לפרסומות השפעה ואפילו חזקה על האדם (למרות שאני לא כל כך מסכים איתה או עם ההודעה שלך, אבל ניחא). לאור התובנה הזו, איך התגובה הזו שלך קשורה למשהו ממה שכתבתי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |