בתשובה להאייל האלמוני, 23/02/05 14:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מבין. אתה אומר שהבחורות ראו את הג'ינס, לא אהבו אותו ולא קנו, ואחרי כמה זמן שינו את דעתן וכן אהבו וכן קנו? אז איך בדיוק זה עונה על מה שיעקב מבקש? הרי אנחנו רוצים דוגמא למצב שבו אנשים קונים דברים שהם לא רוצים. לא כאלו שהם לא רצו לפני חודש. מי שקונה משהו, לרוב זה סימן טוב לכך שהוא רוצה אותו. אם תרצה לחטט בשאלה "למה" הוא רוצה אותו, אני לא בטוח שתוכל להראות לי שסיבה כמו "הקפיטליסט השמן עם הסיגר והלחץ החברתי שטפו לה את המוח" היא פחות לגיטימית מ"ככה בא לה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הערכתי ליעקב, אינני מדקדק (ונדמה לי שגם הוא אינו מדקדק) כל כך בשאלת מה בדיוק יעקב ביקש או לא ביקש ואפילו איני מדקדק בשאלת מתי בדיוק שרית ונירית שינו את דעתן, ביום שלישי או ביום חמישי. בפועל, בשטח - הפרסום משפיע על החלטתן. גם יעקב, כך נדמה לי, הבין את חשיבות הנקודה העיקרית שבדבריי - השפעת הכלכלה הבנויה על הצירוף של ייצור יתר וצריכת יתר בשילוב פרסום מתוחכם שנועד לחשיפה ולהסרת הגנות, ופועל חזק ובקלות ולכן גם מפנה מאמץ משתלם ומאסיבי לטווח גילים מסויים. לטעמי יש הבדל יסודי ביותר בין המצב הלגיטימי של "בא לה", לבין הסיטואציה בה היא פועלת בהשפעת המפרסם. "בא לה", הוא עניין אינדיווידואלי, סבב שיקולים אישי שבינה לבינה. הסיפור הוא שונה כאשר המפרסם תולה בחוצות תמונות ענק המוכרות הבטחה שהג'ינס, שמלכתחילה, בחלון הראווה ולא על גופה של דוגמנית, לא מצא חן בעיניה - יהפוך אותה לבת הארבע עשרה הסקסית עלי אדמות והבנים מלכי התיכון מכיתה יו"ד ויו"ד-אל"ף ירדפו אחריה. הוא מקבל את שכרו מן היצרן/יבואן והיא, בתורה, שרית/נירית/שפירית - גם לא מקבלת את מראה הדוגמנית הנחשקת שהובטח לה בשלטי החוצות וגם קונה את הג'ינס במחיר מופקע לשם מימון המשך אותה פעילות בדיוק של שניהם, המפרסם והיצרן/יבואן, ולשם רווחיהם העתידיים מתמימותה הגדולה. זה אולי לגיטימי, אבל מסריח. וזה קורה כל הזמן. על כך בנוי המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שכנעת אותי. מה זאת אומרת "סבב שיקולים אישי שבינה לבינה"? מהם אותם שיקולים? האם הם לא מושפעים מהסביבה החיצונית בדיוק כפי שראיית כרזת פרסומת תשפיע עליה? ואם השיקולים שלה הם "אני לא רוצה להיות שפחה של תרבות הצריכה ההרסנית", האם לא הייתה עליה השפעה חיצונית? נו, באמת. העניין הוא שמשום מה, בלי שום נימוק, סט אחד של השפעות הוא "קביל", בזמן שלפרסם תמונות של דוגמניות בג'ינס לא קביל. אשמח אם תביא לי נירית/שפירית אמיתית שתודה שהיא חשבה שג'ינס כלשהו יהפוך אותה לבת הארבע עשרה הסקסית עלי אדמות, ומשהיא לבשה אותו בחנות וראתה שזה לא קורה עדיין קנתה אותו. אשמח גם לראות מישהי כזו שמשראתה שהיא לא הופכת למלכת הכיתה, לא הלכה לחנות ודרשה את הכסף בחזרה, ולשמוע את שיקוליה. הכי אשמח לשמוע מישהי שהתפתתה לקנות ג'ינס שכזה יותר מפעם אחת למרות הכישלון של הפעם הראשונה (שמעתי שמועות שיש כאלו שקונות יותר מאחד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב שיש כאלו, אבל הן מאמינות בהבטחות גם אחרי שאתה רואה שההבטחות לא מתקיימות. הן מסרבות לראות שההבטחות אינן מתקיימות. הן יקנו את אותו מוצר פעם אחר פעם כי הוא נותן להן אשליה מתוקה. גם אשליות עולות כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן, אבל אז מי שמונה את הקונה זה הקונה בלבד, לא המפרסם. אני בכל אופן חושב שהשפריריות המדוברות דווקא מאוד מרוצות ממה שהן קונות, ולכן גם ממשיכות לקנות אותו. כמובן שאנחנו יודעים יותר טוב מהן מה הן ''היו'' רוצות אם לא היו שוטפים להן את המוח, ועוד יותר ברור שאנחנו יודעים בדיוק מה טוב בשבילן הרבה יותר משהן ידעו אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע בדיוק מה טוב בשבילן יותר ממה שהן יודעות, אבל אני יודע מה ההורים שלהן חושבים שהיה טוב בשבילם - בשביל ההורים. הילדים והנוער כיום הם צרכנים כבדים מאוד, לא רק בתחום הביגוד, גם בתחומים אחרים, והם לא היו כאלה לפני עשרים שנה. דמי הכיס אינם מספיקים בשביל הצרכנות הכבדה הזאת, ואפילו לא שכר עבודות מזדמנות אחה"צ, כך שהם משתמשים בכספי ההורים, תוך חריגות תמידיות מהגובה המוסכם של דמי הכיס ותוך מריבות רבות בנושא זה. האם הילדים כיום הם בני אדם שונים, מהותית, מאלו של לפני עשרים שנה? האם הם נולדים טפשים יותר, או בעלי שיקול דעת נמוך יותר, או שהם באים לאויר העולם עם נטיה מולדת להונות את עצמם - נטיה שלא היתה קיימת בתקופת נעורי הוריהם? או עם איזה "גן בזבזנות" חדש, שהתפתח לו אבולוציונית בתהליך מזורז להפליא? - או שהדבר קורה עקב השפעות שלא היו קיימות, או שלא היו כה עוצמתיות, לפני פחות משנות דור? מאחר ומכל הידוע לי, האבולוציה אינה פועלת במהירות כה רבה - אני נוטה לקבל את האפשרות האחרונה כסבירה *הרבה* יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שפעם ''דמי הכיס'' היחידים שההורים היו מסוגלים לתת לילדיהם היו בצורת אוכל, וגם זה לא תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים לא ממלאים את תפקידם. בא נמלא אותו במקומם. גלבריית', תביא את המדינה שלך ותציל אותנו כי אנחנו כבר לא יכולים (לא רוצים). אתה נשמע כמו הדתיים הקיצוניים ביותר. אני מניח שאתה תומך בכפייה דתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הרושם שאתה מנהל דיון בשאלה האם קיימת השפעה של הפרסומות על האדם. מאחר שזה דיון משעמם שכבר נטחן כאן, אני מראש מקבל את ההנחה שיש לפרסומות השפעה ואפילו חזקה על האדם (למרות שאני לא כל כך מסכים איתה או עם ההודעה שלך, אבל ניחא). לאור התובנה הזו, איך התגובה הזו שלך קשורה למשהו ממה שכתבתי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |