בתשובה לשטיכמוס, 28/11/04 18:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מהנסיון שלי רופאים בצבא, ובעיקר המילואמיניקים שבהם, מעדיפים לרוב להקטין ראש ולשלוח את המתלונן למגוון בדיקות מיותרות, אשפוזים חסרי שחר וכן הלאה. לשיטה זו יש את התוצאה המבורכת הכפולה הן של כיסוי תחת מצד הרופא, והן של צמצום התועלת שבתלונות רפואיות כוזבות מצד נצנצנים למיניהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, הניסיון שלי הפוך לגמרי. כך לדוגמא אני יכול לספר לך על חייל שלי (במילואים) שסובל מפריצת דיסק בגב, והגיע עם צילומים, עם חוות דעת של שני פרופסורים בכירים ועוד טובין, ולמרות זאת החליט רופא היחידה במילואים לקחת על עצמו את האחריות לחייב את החייל לבצע פעילות רפואית בניגוד מוחלט להמלצות המומחים. והוא אינו מומחה בתחום זה. לעניות דעתי, אם יקרה משהו לחייל יש כאן רשלנות. הלוואי וזה היה הסיפור היחיד. לדעתי, מה שקורה בצבא משקף בקיצוניות את מה שקורה לעיתים במערכות אזרחיות, בהן מתחבא הרופא מאחורי המערכת, שבדרך כלל תעדיף לכבס את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית. החיסרון - אנחנו כלקוחות של אותו רופא לא יכולים לדעת על ההיסטוריה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה שאתה מתאר הוא המקובל פחות, נפוצים יותר המקרים העונים לתאור של דובי. בכל מקרה, אני מניח שמה שעומד מאחורי אותה החלטה (תמוהה על פניה לפי תאורך) של אותו רופא, נובע יותר מהיותו בעל שררה (אם תרצה - מהיותו קצין) מאשר מהיותו רופא, או אולי מעודף הזדהות עם המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזהו בדיוק ניגוד האינטרסים עליו אני מדבר. אבל הטיפול הרפואי בצבא הינו מקרה קיצוני, שלדעתי עדיין לא הגיע לכדי מבחן משפטי אמיתי. כבר היום ניתן לראות בפורומים שונים, בעיקר של אנשי מילואים, ביקורת חריפה על דרך הטיפול הרפואי. אתה מוזמן לקרוא שם מגוון סיפורים מסמרי שיער על ארועים שהינם לכאורה בגדר רשלנות רפואית. צריך לזכור שישראל מדינה קטנה אחרי הכל, ומרבית הרופאים בה משרתים בצה''ל שרות מילואים, או שעשו כן. כפי שההתנהגות הצבאית השתרשה למערכות אזרחיות אחרות, כך גם בתחום הרפואה. מעל הכל מרחפת העובדה שמערכת הרפואה בישראל אינה פרטית, ולפיכך אין בפועל כל סנקציה על התנהלות לא תקינה. אין כל אינטרס מערכתי לייעל את השרות ולראות בחולה לקוח - למעט מבמספר תחומים בהם ניתן להרוויח מהחולה (כגון נשים יולדות). מערכת פרטית חייבת להיות שקופה יותר מטבעה, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה התייחסות לעניין הרשלנות בקישור המצ"ב - אנא התעלם מהלשון המתלהמת. הניתוח המשפטי נכון בעיקרו והוא רלוונטי בעצם לכל העוסקים בתחום הרפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, *לי* אתה לא צריך לספר על רשלנות רפואית בצה"ל. (סטודנט מסתמך על ידע אישי). נשאלת השאלה האם עצם פינויו של חייל שנפצע בפעילות מבצעית ברצועת עזה לביה"ח ברזילי, ולא לסורוקה, היא בפני עצמה רשלנות רפואית? אם לא, אז במקרה זה רופא צבאי (מילואימניק) אחד יצא בסדר. הרופאים האזרחים קצת פחות. לא נורא, הפצוע עדיין לא מת, לרופא הצבאי (גניקולוג בהתמחותו) ניתנה אפשרות למקצה שיפורים. בסיוע החובש הגדודי הוא מגיע לפרוגנוזה הנכונה. הפעם הרופא האזרחי עושה את מלאכתו נאמנה. רופא צבאי אחר (איש קבע, רופא ברשיונו, פקיד במקצועו, רס"ר בנשמתו) הוא זה שמנסה לקבוע דיאגנוזה באמצעות הטלפון. הפצוע (מילואימניק, אמרנו?) נוקט יוזמה פרטית, ומבצע איגוף עמוק לרופא הצבאי, ופונה למקביל(ה) לו בפיקוד צפון (קרוב לבית). קר"פ פעילה (כך קוראים לתפקיד) פצ"ן, שילוב מנצח של נכונות וסמכות מבצעת בקרת ומיזעור נזקים. מחלקה אורטופדית א' ברמב"ם, אוסף פיזיוטרפיסטים והזמן משלימים את המבצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה העיקרים אינה תלונות של נצנצים אלא תלונות של מתחזים (''להוציא גימל''). זה גורם ברוב המקרים לרופאים הצבאיים לחשוד אוטומטית ב''מטופלים'' שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלא משלמים לחיילים זה מה שאתה מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרופא עדיין יהיה רופא של הצבא ולא יהיה לו אינטרס לטפל בבעיות ה"חולה" שלו. למישהו יש נתונים על תפקוד הרפואה הצבאית בצבאות יותר "מקצועיים"? לא נראה לי שהרופא הופך להיות יותר סימפטי. בקיצור: השוקיסטים מתבקשים להתאפק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון לא היה על הרופאים אלא על המתחזים. הרופאים בצבא דווקא כן מקבלים משכורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הרופאים הצבאיים היא לא משכורת או חוסר זמן. הבעיה היא שמדובר בעתודאים. וילד בן 18 גם אם הוא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים, לא צריך להתחייב למסלול כ"כ ארוך (6 שנות לימודים + שנה סטאז' + תקופת שירות ארוכה). כשהבחור מגיע לגיל 25 וכל החברים שלו מתחילים לפנות לתחומים שמעניינים אותם באמת ומתחילים בקריירה שלהם, הוא צריך להפסיק את המסלול הטבעי של חייו ולשבת בבסיס כמה שנים ולחלק אקמולים. זה פלוס העובדה שרוב האנשים שמגיעים לרופא בצבא לא עושים את זה משיקולים טהורים הופכים אותו ליצור מריר ומתוסכל ולכן לרופא לא טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק במערכת הצבאית ירשה לעצמו רופא לראות במי שבא אליו מתחזה. הרי כל המאמר נוגע בנקודה שאותו אדם במערכת האזרחית היה מפנה את אותו חולה (מתחזה) לכל הבדיקות. זאת משום שהוא אינו יכול להסתתר בצורה כה בוטה מאחורי המערכת. רופא אמור להיות מספיק מיומן כדי לאבחן כי האדם שלפניו איננו חולה, או שבעייתו אינה כה רצינית עד שהיא עשויה להפריע לו. אבל הוא חייב לעשות כן מתוך נאמנות לחייל שלפניו, ולו בלבד, מבלי שום התחשבות במערכת. הבאתי את הנעשה במערכת הצבאית כמקרה קיצון למצבים בהם שיקולי המערכת קודמים לשיקולי החולה. במאמר מוסגר, הטכנולוגיה הרפואית כיום מתמקדת בעיקר בהבאת פתרונות שנחשבו עד היום כ- high-end לשוק ה- low-end. היינו, פיתוח אפליקציות המוניות למיכשור רפואי שעד כה היה יקר במיוחד או שהשימוש בו עלה הרבה. לדוגמא, הגלולה של גיוון אימג' באה להחליף פרוצדורה פולשנית שעלות ביצועה הייתה גבוהה. באמצעות פיתוח כזה ניתן להפנות חולים רבים יותר לבדיקות שעד כה נמנעו לשלוח חולים במצבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק במערכת הצבאית? כנראה שהתמזל מזלך, ולא נזקקת לטיפולם של רופאי השב"ס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם להם יש הרבה מה ללמוד מהרופא של המוסד לביטוח לאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חשבתי גם עליו, אבל הרופא של המוסד לביטוח לאומי, כמו זה של אגף השיקום במשהב''ט, יכול רק להוציא לך את הנשמה, הוא לא יכול להרוג אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למזלי אכן לא נתקלתי בהם. אבל האם ניתן ללמוד משהו מהתנהלות הרופאים בכל המערכות האלו? בכותרת המאמר נאמר שהבדיקות מיותרות ונעשות לשם כסת"ח. אבל נראה שלאור התנהלות כלל המערכות (אני מודע להכללה הבוטה), הדרישה לבדיקות מצד החולה היא יותר בגדר הגנה עצמית מפני המערכת, ותביעות הנזיקין הן הכלי להעמדת המערכות במקומן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החולים דורשים את הבדיקות. הם בסך הכל תובעים בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה, על כך שלא נשלחו לבדיקות שלא נראה היה שיש צורך בהן. דוגמת כאב הראש והגידול במוח שהועלתה בדיון, למשל, היא דוגמא טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הוא בדיוק אמור להבדיל? בחמש דקות שיש לו לבדוק את החייל? מתחזים שמגיעים מתודרכים היטב יצליחו ברוב המקרים לזייף סימפטום "רציני" מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שישלח אותו לסידרת הבדיקות המקיפה ביותר הנדרשת בהתאם לפרוגנוזה. היה ויוכח כי מדובר במתחזה - לצבא יש מספיק כלים משמעתיים ומשפטיים לגרום לו להתחרט על נסיון ההתחזות. מעניינת במיוחד יכולה להיות תוצאת הדיון בתביעה (אזרחית) של הצבא כנגד מתחזה, שישא בעלויות הברור שהעיד על היותו מתחזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מתלונן על כאבי גב או קשיי נשימה איך תוכיח שאני משקר? הדרך היחידה היא לשכור בלש פרטי (חוקר מצח?) שיצלם אותי משחק כדורסל או מעביר מקרר שעתיים אחרי שיצאתי מהרופא הצבאי והתלוננתי על כאב גב משתק. אבל בדיקה רפואית שלא מצאה שום דבר בעייתי, זה לא מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה אינה בקיום הכאב, אלא בהפרעות שהוא עשוי לגרום למילוי התפקיד. גיסי לדוגמא, החליק ונפל על גבו עם תחילת שרותו הסדיר ביחידת שדה. רופא היחידה הורה לו לשכב לנוח. מה לעשות ותנאי המנוחה היו כאלה שרק הרעו את מצבו - מיטת שדה בתנאי שטח. רק לאחר התעקשותו והתעקשות המשפחה הוא הופנה לבדיקות מקיפות יותר. בבדיקות אלו התברר כי נגרם לו נזק שיש להוריד לו פרופיל בגינו. לגישתך, הוא נתפס מלכתחילה כשקרן ולא עומדות לו זכויות זהות לשלך לקבלת טיפול רפואי נאות בהתאם לתלונתו. הרי הוא אינו יכול בשטח להחליט כי הוא רוצה להתייעץ עם רופא מומחה לבעיות גב (אני מניח שאנחנו יכולים להסכים שרופאים גדודיים בסדיר אינם עדיין מומחים בתחום כלשהוא). ברור כי תמיד יהיו מתחזים ומתחלים - אבל עם כאלו מתמודדת מערכת הבריאות בכל מקום. טענתי העיקרית היא שמגוון אפשריות הבדיקה הולך וגדל, ועלותן הולכת ופוחתת. טכנולוגיות שבהם שימשו בבתי חוילם בלבד זמינות היום במעבדות פרטיות - ראה לדוגמא את השימוש במכשירי האולטראסאונד ואת איכות התמונה המתקבלת בהם. לכן יש מקום לבצע בדיקות נוספות לחולה מתלונן. אלוי על החולה לשאת בחלק העיקרי של מימון הבדיקה - אבל זו סוגיה נפרדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הסלנג הצבאי שלי לא משופשף מספיק. אני חשבתי שהמושג ''נצנצנים'' כולל את מיני אלו המחפשים גימ''לים להנאתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא לחשוד אוטומטית ולא לתת ימי חופשה, אבל בפעם האחרונה שאני הגעתי לרופא צבאי1 הוא הסתכל עלי במבט מבין, רשם לי 13(!) כדורים ליום למשך שבוע2, ושלח אותי בחזרה לצבא. נניח שאני עובדת עלייך - זאת סיבה להפוך אותי לפילה נרקומנית?! 13 כדורים ביום, הייתי בהלם מוחלט. שבועיים אחר כך דיברתי עם מישהו ממקרפ"ר, ותהיתי לגבי הסוגייה. הקצין טען בתוקף שמי שסיפר לי את זה עבד עלי. אז אחרי שהתעקשתי שמדובר בסיפור מגוף ראשון,התנדבתי לפקסס לו את המרשם. אבל התעצלתי. ממילא לא היו עושים עם זה כלום.3 1אחרי שבוע וחצי של שוטטות ברחבי הארץ עם חום כי "יש עומס ואין לי זמן להיות חולה עכשיו". 2 שלוש פעמים ביום נגד שיעול, שלוש פעמים נגד כאב גרון, שלוש פעמים נגד צינון וארבע פעמים אקמול. אמ'שלי, המזועזעת, אסרה עלי בכל תוקף לקחת את השילוב החצי קטלני בטענה שבמשקל שלי זה קטסטרופה מוחלטת, ובכלל - הכדורים האלו סותרים אחד את הפעולה של השני. 3 וכבר הייתי בריאה. עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שנשאר, התקשרתי למפקדת שלי ואמרתי לה שאני לוקחת יומיים חופש על חשבון הרגילה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |