בתשובה לדובי קננגיסר, 29/11/04 14:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין, הניסיון שלי הפוך לגמרי. כך לדוגמא אני יכול לספר לך על חייל שלי (במילואים) שסובל מפריצת דיסק בגב, והגיע עם צילומים, עם חוות דעת של שני פרופסורים בכירים ועוד טובין, ולמרות זאת החליט רופא היחידה במילואים לקחת על עצמו את האחריות לחייב את החייל לבצע פעילות רפואית בניגוד מוחלט להמלצות המומחים. והוא אינו מומחה בתחום זה. לעניות דעתי, אם יקרה משהו לחייל יש כאן רשלנות. הלוואי וזה היה הסיפור היחיד. לדעתי, מה שקורה בצבא משקף בקיצוניות את מה שקורה לעיתים במערכות אזרחיות, בהן מתחבא הרופא מאחורי המערכת, שבדרך כלל תעדיף לכבס את הכביסה המלוכלכת בתוך הבית. החיסרון - אנחנו כלקוחות של אותו רופא לא יכולים לדעת על ההיסטוריה שלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה שאתה מתאר הוא המקובל פחות, נפוצים יותר המקרים העונים לתאור של דובי. בכל מקרה, אני מניח שמה שעומד מאחורי אותה החלטה (תמוהה על פניה לפי תאורך) של אותו רופא, נובע יותר מהיותו בעל שררה (אם תרצה - מהיותו קצין) מאשר מהיותו רופא, או אולי מעודף הזדהות עם המערכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזהו בדיוק ניגוד האינטרסים עליו אני מדבר. אבל הטיפול הרפואי בצבא הינו מקרה קיצוני, שלדעתי עדיין לא הגיע לכדי מבחן משפטי אמיתי. כבר היום ניתן לראות בפורומים שונים, בעיקר של אנשי מילואים, ביקורת חריפה על דרך הטיפול הרפואי. אתה מוזמן לקרוא שם מגוון סיפורים מסמרי שיער על ארועים שהינם לכאורה בגדר רשלנות רפואית. צריך לזכור שישראל מדינה קטנה אחרי הכל, ומרבית הרופאים בה משרתים בצה''ל שרות מילואים, או שעשו כן. כפי שההתנהגות הצבאית השתרשה למערכות אזרחיות אחרות, כך גם בתחום הרפואה. מעל הכל מרחפת העובדה שמערכת הרפואה בישראל אינה פרטית, ולפיכך אין בפועל כל סנקציה על התנהלות לא תקינה. אין כל אינטרס מערכתי לייעל את השרות ולראות בחולה לקוח - למעט מבמספר תחומים בהם ניתן להרוויח מהחולה (כגון נשים יולדות). מערכת פרטית חייבת להיות שקופה יותר מטבעה, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה התייחסות לעניין הרשלנות בקישור המצ"ב - אנא התעלם מהלשון המתלהמת. הניתוח המשפטי נכון בעיקרו והוא רלוונטי בעצם לכל העוסקים בתחום הרפואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, *לי* אתה לא צריך לספר על רשלנות רפואית בצה"ל. (סטודנט מסתמך על ידע אישי). נשאלת השאלה האם עצם פינויו של חייל שנפצע בפעילות מבצעית ברצועת עזה לביה"ח ברזילי, ולא לסורוקה, היא בפני עצמה רשלנות רפואית? אם לא, אז במקרה זה רופא צבאי (מילואימניק) אחד יצא בסדר. הרופאים האזרחים קצת פחות. לא נורא, הפצוע עדיין לא מת, לרופא הצבאי (גניקולוג בהתמחותו) ניתנה אפשרות למקצה שיפורים. בסיוע החובש הגדודי הוא מגיע לפרוגנוזה הנכונה. הפעם הרופא האזרחי עושה את מלאכתו נאמנה. רופא צבאי אחר (איש קבע, רופא ברשיונו, פקיד במקצועו, רס"ר בנשמתו) הוא זה שמנסה לקבוע דיאגנוזה באמצעות הטלפון. הפצוע (מילואימניק, אמרנו?) נוקט יוזמה פרטית, ומבצע איגוף עמוק לרופא הצבאי, ופונה למקביל(ה) לו בפיקוד צפון (קרוב לבית). קר"פ פעילה (כך קוראים לתפקיד) פצ"ן, שילוב מנצח של נכונות וסמכות מבצעת בקרת ומיזעור נזקים. מחלקה אורטופדית א' ברמב"ם, אוסף פיזיוטרפיסטים והזמן משלימים את המבצע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |