 |
|
 |
||
|
||||
 |
עשיתי רשימה. כשהגעתי ל-15 הפסקתי לספור והצבעתי (המצביע השני) 11 או יותר. מעיון בתגובות שפורסמו מאז התברר לי כי דילגתי על כמה מהעיסוקים שהיו לי. עדיין, ישנם מספר עיסוקים שטרם הוזכרו בדיון זה: חבר ועדת קלפי, פועל במה, תאורן, soundman, מנהל הצגה. גם לא נתקלתי ב"מנקה חדרי מדרגות", ואפילו לא ב"מהנדס" (למרות שאני מניח שיש כמה כאלה כאן). להפתעתי אני לא היחיד שברזומה שלו עבודה כפועל בנין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא אפרט את כל העבודות בהן עסקתי, רק את הנדירות באייל. שליח על אופנוע, סולל כבישים (אח המכבש), מחזיק המקל שאליו צופה המודד, נער-פעמון... אה, כן, והייתי גם חרט במשך כשבוע עד שהתפוטרתי 1 1 הייתהזו הפעם הראשונה והיחידה עד כה, ויש לקוות שגם האחרונה, בה פיטרו אותי. מעשה פיטורי כך היה, בחומו של חודש יוני אחד רחוק, עמדתי ליד המחרטה במפעל הקטן, כולי אחוז שרעפים, מניח לסכין להלך על פני המתכת המסתובבת ולכרסם ממנה שבב. וכך בשעה שמחשבותי נדדו לעבר נסיעתי הצפויה בסוף הקיץ לאירופה הקרירה, לא נטרדתי כלל מן השאון המוזר שבקע מן המחרטה אלא רק לאחר שהיה זה מאוחר, והסכין שסיימה את מהלכה ונותרה רעבה, החלה לכרסם את גוף המחרטה עצמו וכרסמה גם לא מעט מהפוטר, הלא הוא תפס המחרטה. כמובן שעצרתי את המכונה. הייתי די נרעש מן הנזק שגרמתי לגברת. למרות היותה ענתיקה, היה לה מקום של כבוד במפעל שכן מגזע אנגלי אצילי הייתה, אשר שורשיו במהפכה התעשייתית. נפעם ומזועזע עד עמקי נשמתי נגשתי למנהל העבודה וקראתי לו לחוות דעה על הנזק שגרמתי. אללי, האיש הנחמד הזה סירב כנראה להאמין למראה עיניו, שכן הלך לקרוא לבוס שהיה גם בעל המפעל ולו כדי להשתכנע שאינו חולם. בינתים התקבצו ובאו כל החרטים ונעמדו סביב המחרטה הקשישה, ממתינים לראות מה יעלה בגורלי. סוף סוף יצא הבוס ממשרדו והתבונן נטול מילים, שעה ארוכה לסירוגין, בפוטר הנגוס כדבעי ובי. מבוכה הינה רגש שאינני מחבב, על כן מהרתי לשאול את הבוס שמא הוא חפץ כי אארוז את חפצי ואלך. הבוס לא מצא מילים בפיו לנחם אותי על פיטורי, ורק הצליח להנהן בראשו לאות כי מחשבה זו ישרה בעיניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנילי כבר ציינתי? בשומר ובשליח כבר נתקלתי בדיון, אבל חבלן1, לא בצבא, או במשטרה - באזרחות, עוד לא ראיתי, אז הנה - עכשיו. פעם (אולי זה נכון גם להיום) היה חשש ממעטפות נפץ ושאר מרעין בישין. אי לכך כל דברי הדואר שנשלחו למדינת ישראל שוקפו במכונת שיקוף דומה לאלו שבשדות התעופה, מתוך כוונה לזהות דברי דואר ממולכדים. המשקפים היו כולם חבלנים בעברם הצבאי. מישהו יודע איך נראה שיקוף רנטגן של "טובלרון"? ___ 1 עם סיום קורס חבלה, צה"ל העניק לי תעודה נאה, המעידה כי הנ"ל הינו חבלן מוסמך. אני, שאפילו בית הספר לא טרח להעניק לי יותר מדי תעודות, הייתי המום מכך שהצבא מנפיק תעודות. מלא גאווה הגעתי הביתה, ובישרתי לאמי ש"הצבא נתן לי תעודה שאני חבלן". אמא שלי, לעומת זאת, לא ממש התרגשה, והפטירה בזלזול "אני לא צריכה תעודה, אני יודעת את זה כבר 18 שנה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי טובלרון, אבל: משחת השיניים החביבה עלי היא זו של "אלמקס", ולצערי היא אינה נפוצה כלל וכלל בגולת ארה"ב בה אני יושב (עיתונים עבריים, במבה, שוקולד "השחר העולה", ואפילו מילקי דווקא קל למצוא). אי לכך, אני חוזר מכל ביקור מולדת כשבאמתחתי סטוק צנוע של שפופרות "אלמקס". לרוע המזל, מסתבר שהצפיפות (או איזו תכונה פיסיקלית שזו לא תהיה) של המשחה דנן היא זהה לזו של חומר-נפץ, ולכן שלב שיקוף המטען שלי בנתב"ג תמיד מתארך, וכולל פשפוש דקדקני בשפופרות המלווה בשאלות חשדניות. אולי באמת הגיע הזמן לחפש ביותר יסודיות חומר מקומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשטיילתי בדרום אמריקאי פגשתי בחור שוייצי. לא יודעת איך, אבל הגענו לדיון על משחת שיניים אלמקס (או שמא כשרציתי לצחצח שיניים שלפתי את הנ''ל). הבחור, נרגש עד דמעות, נפעם למראה משחת שיניים אלמקס בשפת הקודש (הטכנולוגיה שוויצרית, כידוע), וביקש להחליף את המוצר האקזוטי בקולגייט שלו. אני, מה אכפת לי איזה משחה אני משתמשת, החלפתי איתו. ואז גיליתי שקולגייט לא נוחה למסעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |