בתשובה לדורון הגלילי, 26/11/04 18:52
על עבודה ופיטורין 264535
גרושו • בתשובה לדורון הגלילי יום ו', 26/11/2004, 23:57
לא אפרט את כל העבודות בהן עסקתי, רק את הנדירות באייל.
שליח על אופנוע, סולל כבישים (אח המכבש), מחזיק המקל שאליו צופה המודד, נער-פעמון...
אה, כן, והייתי גם חרט במשך כשבוע עד שהתפוטרתי ‏1

‏1 הייתהזו הפעם הראשונה והיחידה עד כה, ויש לקוות שגם האחרונה, בה פיטרו אותי.

מעשה פיטורי כך היה,

בחומו של חודש יוני אחד רחוק, עמדתי ליד המחרטה במפעל הקטן, כולי אחוז שרעפים, מניח לסכין להלך על פני המתכת המסתובבת ולכרסם ממנה שבב.
וכך בשעה שמחשבותי נדדו לעבר נסיעתי הצפויה בסוף הקיץ לאירופה הקרירה, לא נטרדתי כלל מן השאון המוזר שבקע מן המחרטה אלא רק לאחר שהיה זה מאוחר, והסכין שסיימה את מהלכה ונותרה רעבה, החלה לכרסם את גוף המחרטה עצמו וכרסמה גם לא מעט מהפוטר, הלא הוא תפס המחרטה.

כמובן שעצרתי את המכונה. הייתי די נרעש מן הנזק שגרמתי לגברת.
למרות היותה ענתיקה, היה לה מקום של כבוד במפעל שכן מגזע אנגלי אצילי הייתה, אשר שורשיו במהפכה התעשייתית.
נפעם ומזועזע עד עמקי נשמתי נגשתי למנהל העבודה וקראתי לו לחוות דעה על הנזק שגרמתי.

אללי, האיש הנחמד הזה סירב כנראה להאמין למראה עיניו, שכן הלך לקרוא לבוס שהיה גם בעל המפעל ולו כדי להשתכנע שאינו חולם.
בינתים התקבצו ובאו כל החרטים ונעמדו סביב המחרטה הקשישה, ממתינים לראות מה יעלה בגורלי.
סוף סוף יצא הבוס ממשרדו והתבונן נטול מילים, שעה ארוכה לסירוגין, בפוטר הנגוס כדבעי ובי.

מבוכה הינה רגש שאינני מחבב, על כן מהרתי לשאול את הבוס שמא הוא חפץ כי אארוז את חפצי ואלך.
הבוס לא מצא מילים בפיו לנחם אותי על פיטורי, ורק הצליח להנהן בראשו לאות כי מחשבה זו ישרה בעיניו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות