|
||||
|
||||
אין הרבה מה להוסיף מעבר למה שרון אמר. הביטי סביבך, ותראי איזה אחוז מהילדים מתקשים בקריאה מאז שהחלו ללמד בשיטת השפה כמכלול. אין לי מושג אין בכלל מצפים מבן-אדם להתמודד עם מילים חדשות אם הוא לא מורגל בקריאה אות-אות. יש ילדים שיותר קל להם בשיטת השפה כמכלול? אז שילמדו אותם ספציפית בצורה הזו. השיטה הזו פוגעת במרבית התלמידים, ואין סיבה שהיא תהיה ברירת המחדל. |
|
||||
|
||||
אינני יודע מה אחוז הילדים המתקשים בקריאה מבין אלה שלמדו בשיטה אחת, ומהו מבין אלה שלמדו בשיטה האחרת. בוודאות אני יודע שיש שיש אנשים (וילדים) המתאימים לשיטה האחת (או שהשיטה מתאימה להם), יש כאלה שלאחרת, ו... הפתעה, יש כאלה (כנראה שהרוב הגדול), המסוגלים ללמוד קריאה בכל אחת מהשיטות. (בתגובתו של רון הוא סיפר על בתו אשר למדה עברית בשיטת המילה השלמה, ושפה אחרת באותה שיטה, ומתקשה בעברית, ואילו בנו אשר למד עברית בשיטת אות - אות השתלט על העברית, למרות שאת השפה הראשונה רכש בשיטת המילה השלמה. אגב, אינני יודע למה אתה (דובי) מתכוון באמרך "מאז שהחלו ללמד בשיטת השפה כמכלול". עברו בערך 40 שנים מאז שאני למדתי לקרוא, ואני למדתי מילים שלמות. הדבר הראשון שלמדתי לקרוא היה "שלום כתה א"', *ולא* ש-ל-ו-ם כ-ת-ה א. (ועד היום קשה לי, אם כי לפעמים אני מתאמץ, לכתוב את המלה "כיתה"). יתכן כי אנשים המסוגלים להשתלט על שתי השיטות, ישלימו את ההשתלטות על טכניקת הקריאה מהר יותר בשיטת אות אות (מישהו חושב כי יאחר משהו אם לא ישתלט על הקריאה עד חנוכה?), אבל אין ספק כי הלומדים בשיטת המלה השלמה, יכתבו בפחות שגיאות כתיב. |
|
||||
|
||||
גם לי בכיתה א' היה כתוב בגדול "שלום כיתה א"' על הלוח. אבל אני הגעתי לכיתה א' כשבאמתחתי כבר יכולת קרוא וכתוב, כך שאני לא יכול להגיד איך זה השפיע עלי. בבית-ספר, בכל מקרה, לימדו אותנו לקרוא אות אות. סליחה, תיקון - עיצור, תנועה, עיצור, תנועה. ככה צריך ללמוד לקרוא. רק ככה אתה מתרגל למילים השלמות, ורק ככה אתה יכול להתמודד עם מילים חדשות. אין לי מושג קלוש איך ילד שמעולם לא למד באמת לקרוא אות אות אמור להתמודד עם מילה שהוא לא מכיר. אני מניח שהילדים לומדים בעצמם לזהות את האותיות השונות. השאלה היא אם יש סיבה טובה לכך שהילדים יאלצו ללמוד זאת בעצמם - דבר שמן הסתם לא מפחית טעויות, אלא מגביר אותן(*). מכל המחקרים שאני קראתי, ומכל הילדים שאני נתקלתי בהם (ובזמנו נתקלתי בהרבה, מה שעורר בי את העניין לקרוא את המחקרים), תהליך למידת הקריאה (ויותר מכך - הכתיבה) מתמשך בשיטת המכלול על פני שנים רבות, ולעיתים כלל לא מסתיים, לעומת השיטה הישנה ואחוזי הכשלון שלה נמוכים בהרבה. לצערי אין לי מחקרים כאלו זמינים כרגע. (*) עוד מגבירה את כמות הטעויות הטענה שהורים ומורים לא צריכים לתקן שגיאות כתיב של ילדים, כדי לא לפגוע בתהליך הלמידה שלהם, או משהו כזה... |
|
||||
|
||||
נתחיל מהסוף - אני יותר ממסכים עם ההערה שלך לגבי תיקון או אי תיקון של שגיאות כתיב. ולגבי "שלום כתה א" - כשאני הגעתי לבית הספר לא ידעתי לקרוא (אם כי ידעתי לזהות היכן כתוב שמי). המשפט שלום כתה א *לא* היה (רק) כתוב על הלוח כקישוט הכתה לפתיחת שנת הלמודים - הוא היה בסיס הלימוד. לאחר לימוד מספר מינימלי של מילים (להבדיל מהסינית), למדנו לזהות מילים חדשות, והגענו לאין סוף האפשרויות. (כמו שכבר ציינתי, חלפו איזה 40 שנים, ואני לא בדיוק זוכר כל מלה שנלמדה, אבל נניח שהמלה הבאה שנלמדה היתה "חבר", אז מפרוק המלים "שלום" ו"חבר" [בלי קשר לקלינטון או רבין], והרכבה מחדש, ניתן ליצור את המלה "חלום". זה פחות או יותר העקרון) כמי שנשוי למורה אשר לימדה לא מעט ילדים לקרוא ולכתוב,בלא מעט שיטות לימוד, אני יכול לומר כי הקביעה ש"ככה צריך ללמוד לקרוא. רק ככה אתה מתרגל למילים השלמות, ורק ככה אתה יכול להתמודד עם מילים חדשות" היא במקרה הטוב יומרנית. ישנן מספר שיטות, ומספר גדול יותר של תלמידים. לא אחזור על עצמי בנושא ההתאמה האישית של השיטה לתלמיד, אבל רק אציין שוב שרוב התלמידים ילמדו הן בשיטה זאת והן באחרת, ולמיעוט אשר איתרע מזלו ללמוד בכתה בה מלמדים בשיטה אשר אינה מתאימה לו, צריך להתאים את השיטה, אם באמצעות לימוד אינדיבידואלי (הפתרון האופטימלי, ובאופן מפתיע - גם הנפוץ), אם במסגרת "טיפול קבוצתי", ואם ע"י מעבר לכתה בה מלמדים בשיטה המתאימה לתלמיד (ושוב, באופן מפתיע, בלי להכנס להתחשבנות קטנונית - מעבר זה הוא דו-סיטרי). |
|
||||
|
||||
תגובתו של דורון די ממצה, ורק כדי להבהיר אני עדיין לא מבינה על מה אתה מסתמך כשאתה אומר ''רוב הילדים... '' כי המחקרים שאני מכירה הם לא חד משמעיים וגם לא ההכרות שלי עם ילדים. אם עם העמדה שלך באמת מבוססת על מידע אמיתי ממספר גדול שלי ילדים, אני מאד הייתי רוצה לשמוע, אם לא, אז ... כאמור הדבר היחיד שאני יודעת שאפשר להגיד על רוב הילדים הוא שהם יכולים ללמוד בשתי השיטות, וגם לגבי טענתו של רון על תחושבת ההצלחה, זה לא מדויק, כי בשיטת האות אות לקוח הרבה זמן עד שלומדים את כל האותיות ואפשר לזהות מילים.... |
|
||||
|
||||
הרבה זמן? עד ט"ו בשבט הילדים הכירו את כל האותיות וקראו כמה מילים בסיסיות. ולהזכיר - ילדים שעבורם עברית הייתה שפה שניה. |
|
||||
|
||||
אני מסתמך הן על מחקרים שקראתי והן על עדויות של מורות ששוחחתי איתן או קראתי. לגבי ההיכרות שלי עם ילדים - מדובר בהתרשמות אישית ולא במשהו קונקרטי - התרשמות שזכתה לאישוש מהמחקרים שקראתי. שימי לב: מס' האותיות בשפה העברית: 22. מספר סימני הניקוד: (אין לי כוח לספור, בואי נסגור על 10. מאוחר לי מידי). סך הכל סימנים שהעוללים צריכים להכיר? 32. מספר המילים האפשריות תיאורטית בשפה העברית: אינסוף. אוצר מילים סביר של ילד בכיתה א': (אין לי מושג ירוק. נסגור על 1000, כי זה מספר יפה ועגול ובטח הרבה יותר נמוך מהמספר האמיתי, במיוחד אם נחשיב הטיות). כמה מילים צריך ילד להכיר כדי לדעת לקרוא ולכתוב? 1000. מה לוקח יותר זמן? כשנתחיל לכתוב בסינית, נדבר על לזכור מילים כמכלול. ואגב, אני פשוט לא מצליח להתנער מהתמונה המנטלית של איזו ילדה אחת שראיתי לפני כמה זמן בכניסה לחנות, מעבירה אצבע קטנה על השלט "דחוף" על הדלת: "ד-ח-ו-ף. דחוף!", עם חיוך גדול על הפנים. וואו, איזה תענוג. |
|
||||
|
||||
מספר הסימנים שאליהם מתייחסים כאותיות בשפה העברית הוא 27, כולל הסופיות, שגם אותן יש ללמוד, ולא 22. יש גם ללמוד אותיות כתב ואותיות דפוס, כלומר - שני גופנים, ובסך הכל (כולל סימני הניקוד) - כ-65 סימנים שיש להכיר, ועוד לא התחלנו לדבר על סימני פיסוק, כולל רווח בין המלים, שגם את משמעותו יש לשנן. |
|
||||
|
||||
לגבי דפוס וכתב - בגלל זה לא מלמדים אותיות כתב עד שלב מאוחר יותר (כיתה ב'? ג'?) - כשהשפה כבר מובנת לתלמיד, ואותיות הכתב לא ילמדו כמשהו חדש לגמרי, אלא צורה חדשה למשהו מוכר. |
|
||||
|
||||
אני יודעת שאני באיחור של שנה או משהו כזה, אבל פשוט לא יכולה להתאפק השיטה הגלובלית (הנוראית) היתה ניסוי ני-סוי שנכשל. היא שיטה מאוד לא מוצלחת. המציאו אותה בשביל מעט ילדים שהתקשו בשיטה הישנה והטובה, והיא יצרה הרבה הרבה ילדים מתקשים. השיטה היתה נהדרת עבור אותם ילדים שלא יכלו לקרוא, והצלחו להשתמש בה להחדיר בהם כמה מילים גלובליות. היא היתה סבירה עבור אותם ילדים שילמדו לקרוא בין כה וכה. והיא היתה קטסטרופה מהלכת עבור כמות גדולה יחסית של ילדים שיכלו ללמוד לקרוא לו הדבר נעשה בשיטתיות ישנה וטובה. בשיטה הגלובלית הצלחנו ללמד את הילדה שלנו בת השנה וחצי לקרוא אוצר של כמה עשרות מילים. זו היתה משימה קלילה. אבל בין זה לבין לקרוא אין ולא כלום. בשביל לקרוא חייבים לבצע לבד תהליכים של סינתזה ובשביל זה צריך כלים, שהשיטה הגלובלית עושה מאמץ אדירים להסתיר מהתלמידים. |
|
||||
|
||||
מה הקשר ללקות למידה. שום שיטת לימוד לא יכולה לגרום לפגמים נוירולוגים. היא יכולה מקסימום להדגיש פגמים קיימים. |
|
||||
|
||||
אתה מנסה להוכיח שאתה לא יכול לקרוא? כי אתה בעקביות שואל אותי שאלות על דברים שבכלל לא דיברתי עליהם. מי לעזאזל דיבר על לקות למידה? הרי מה שאני זה בדיוק שלא מדובר בלקות למידה, אלא בלקות לימוד - השיטה החדשה היא פשוט גרועה, וגם תלמידים בלי שום לקות, אלא סתם תלמידים חלשים (אתה מקבל את זה שבאמת קיימים תלמידים חלשים, נכון?), מתקשים ללמוד כך. |
|
||||
|
||||
אם לא דיברת על הספר, אין לנו ויכוח. פשוט כשמישהו כותב תחת כותרת לא רלוונטית, קשה להבין אותו. יכול מאוד להיות שהשיטה גרועה. לא יודע. |
|
||||
|
||||
כשמישהו לא טורח לעקוב אחר השתלשלות הדיון, קשה לו מאוד להבין על מה מדברים. אני טענתי שרבים מהדיסלקטים-לכאורה אינם באמת סובלים משום ליקוי, אלא הם קורבנות של שיטה שמקשה על למידת השפה, וכך קורה שהם מתקשים בקריאה, ולמערכת החינוך נוח יותר לסווג אותם כלקויי למידה, ולא כפאשלות של המערכת. זה גם לעניין הטענה שלך כאילו אני אמרתי שרוב הדיסלקטים הם מתחזים - לא היה ולא נברא. לא זאת אמרתי. באמת נמאס לי מההאשמות שלך. כאילו כל מי שהוא לא דיסלקט אשם במצב שלך. |
|
||||
|
||||
שיטה גרועה לא יוצרת שום דבר שדומה לסימפטומים של לקויות למידה. לקות למידה אינה 'אי הצלחה בלימודים'. קריאה דיסלקטית היא קריאה בה הסיכוי לשגיאות מקריות הוא גבוהה מאוד. זה דומה לדיבור מגומגם. שיטה גרועה גורמת לשגיאות קבועות מסוגים קבועים. אפשר לטעות באבחון כל שמי שלמד לקרוא לא נכון הוא יחשב לדיסלקטי. יש לזה סיכוי כמו הסיכוי שזה יטעה בבדיקת ראיה. אפשר לחשוב שתלמיד שקורא לא נכון לא רואה את הדף היטב. לרופא עיניים יש סיכוי לשגות כך, אך הסיכוי שואף לאפס. |
|
||||
|
||||
דיון 629 הרי לך והרי לך (סליחה, קצת רגרסיה לילדות. מותר לי לפעמים). אתה לא תלמד אותי מה אני רואה סביבי. ילדים לא יודעים לקרוא, לא בגלל שהם דיסלקטים, אלא בגלל שמשרד החינוך מפגר. עכשיו תחשוב לכמה ילדים הרסו את החיים כי אמרו להם ששגיאות זה בסדר, וזה לא אשמתם שיש להם בעייה אובייקטיבית של דיסלקציה. |
|
||||
|
||||
מסתבר שלא הבנתי כלום. דעתך לוקה בסתירות פנימיות. אתה חושב שיש יותר מידי מאובחנים כלקויי למידה וחושב שאינך מדבר על ליקויי למידה. לא הבנתי כלום. בדיוק כמוך. גם אני לא מבין את דעתך. אגב, סליחה שהטרדתי אותך. חבל שלא הבנתי שאין עם מי לדבר. |
|
||||
|
||||
דעתי אינה לוקה בשום סתירה, ידידי, ואני אודה לך אם לא תחליט עבורי מה אני מבין ומה אני לא מבין, אלא אם יש לך הוכחות לכאן או לכאן. פעם אחרונה: שיטת הלימוד שהייתה נהוגה בבתי הספר גרמה לאנשים רבים להתקשות בקריאה ובכתיבה. מספר המתקשים בקריאה בכיתות הגבוהות יותר (ד'-ח', למשל) גדל פלאים מאז שהחל השימוש הנרחב בשיטת ה"שפה כמכלול". העניין הוכח שחור על גבי נייר בדו"ח שהוגש, ושאליו הפניתי אותך. רבים מהילדים הללו נחשבו "דיסלקטים", ובמקום לעזור להם ללמוד לכתוב נכון, הסבירו להם שזה בסדר שהם לא יודעים לאיית, ושזה לא אשמתם. עכשיו כבר מאוחר מידי בשבילם. פרט לאלו, יש גם מי שהם דיסלקטים באמת, ואני נוטה להאמין שמספרם נמוך באופן קיצוני מהמספרים שמצויינים כיום. לכן יש לבצע אבחונים קפדניים, כדי שמי שלוקה בדיסלקציה יזכה לטיפול ההוגן המגיע לו והדרוש לו, ומי שאינו לוקה בה, יופנה למסלול אחר, שידאג לטפל בצרכים שלו כתלמיד חלש ללא בעיה חיצונית. |
|
||||
|
||||
"דו"ח במשרד החינוך: במשך שנים למדו התלמידים לקרוא בשיטה פסולה מהממצאים עולה כי המשרד עודד את שיטת "השפה כמכלול" תוך התעלמות ממחקרים בארץ ובחו"ל שפסלו אותה; השיטה פגעה בייחוד בתלמידים מהשכבות החלשות; משרד החינוך גנז בעבר דו"ח דומה" |
|
||||
|
||||
זאת הבעיה - שאף אחד לא מקשיב לי אף-פעם. (: |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא ידעת? אני כבר שר החינוך... |
|
||||
|
||||
הויקוח הקשה היה על הקשר לאבחונים לליקויי למידה. יש אנשים שלא מצליחים להאמין שלקויות הלמידה נפוצות והם יחפשו כל תירוץ... הבעיה עם הקטע הזה של הויכוח שונה... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |