 |
|
 |
||
|
||||
 |
המחבר מציג תפיסת עולם משונה לפיה ניתן לכופף את מערכת המשפט להצדקת ניסויים פוליטים הזויים. המציאות כמובן מורכבת יותר מהתאור שלפנינו. את ההתנחלויות הקימה בעיקר תנועת העבודה. כמי שמצדד בהשארת רוב ההתנחלויות, אני בפרוש אומר זאת לזכותם. אורי אבנרי אינו סהרורי בכלל. תפיסת העולם שלו דוגלת בהקמת מדינה פלשתינית ושוויון זכויות מלא לערביי ישראל. זה אומנם לא לטעמי אבל זה לא הופך אותו לסהרורי. גישתו של אבנרי בוודאי עדיפה על האמירות הגזעניות של שמעון פרס שכל הזמן זועק שהדמוגרפיה מסכנת את ישראל ובעצם הוא אומר שיש כאן "יותר מדי ערבים" מה זאת אם לא לאומנות או גזענות מהסוג של ליברמן?. אש"פ הוקם לפני 1967 במטרה להקים מדינה על חורבות מדינת ישראל ומטרתם לא השתנתה והם גם אומרים זאת. ההבדלים ביניהם הם רק בשיטה. הרשות הפלסטינית כלל לא רוצה שתוקם מדינה פלסטינית על שטח מצומצם. הם הרי יכולים להעלות הצעה להקמת מדינה כזאת באו"ם, עם פירוט הגבולות שלהם ולהעלותה להצבעה. הרי כל המדינות כולל ישראל יתמכו בהם אז למה הם לא עושים זאת? בגלל חשש של וטו של ארה"ב? מרואן ברגוטי אינו נלסון מנדלה ומוטב למען כבודו של המין האנושי להמנע מהשוואות לנלסון מנדלה, הנפש הגדולה מהטמה גנדי ואחרים. ונניח שנשיא המדינה יהיה מוכן לחון את מרואן ברגוטי. האם ברגוטי יהיה מוכן להתנצל על הדם ששפך - מסופקני. לכל החולמים אני מציע להתפקח ממקסם השווא של דיבורים על שלום. משהו רע מאד קרה למוסלמים בשנים האחרונות ולמרבית הצער הוא לא פסח על המוסלמים בעזה ובגדה. לדעתי הבעיה של ישראל החילונית - מודנית אינה שונה בהרבה מהבעיה של צרפת, הולנד ובריטניה. אני לא מאמין שיש סיכוי לשלום עם הפלסטינים כאשר בעזה לבדה יש מליון בני אדם חסרי כל, ללא שום סיכוי להיטיב את מצבם החיים על 1000 קמ"ר של אדמה חולית נטולת משאבים, כשהדבר היחיד שעובד הוא הרחם. את זה "אפילו" מרואן ברגוטי לא יוכל לתקן. הפלסטינים צריכים מנהיג סיני למשל זיאן זמין שכעת הוא באמת זמין כי חו'צ'ינג טאו החליף אותו. הרפורמה צריכה לכלול: הפיכת הדת למרכיב שולי בחיים, חינוך טכנולוגי, הולדת ילד אחד בלבד למשפחה וגם זה רק מעל גיל 25 וכמובן עבודות יזומות לכולם. רק חומה חסרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שמשטר קומוניסטי איננו בגדר ''ניסוי פוליטי הזוי''... עבודות יזומות לכולם, אגב, זו בדיוק השיטה של ערפאת (מקור ההשראה הוא נאצר)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סין אינה מדינה קומוניסטית אלא בעלת משטר טוטליטרי שבהדרגה מסיר את הרסן (בתהליך ארוך). מבלי להצדיק את ההתנהלות של הסינים קשה לשפוט אותם. זאת מדינת ענק בת אלפי שנים שמבצעת שינוי מסובך מאד בינתיים בלי רעב מהומות ועם מינימום אלימות. הפלסטינים כידוע, שונים במקצת מהסינים. אצלהם לא היה שום סוג של סדר אף פעם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדת רוצח כברגותי למנהיג הערבים בא''י תשיג את ההיפך מהרצוי. לדעתי מי שמתאים יותר מכל להנהיג את ערביי א''י לדמוקרטיזציה ולמודרניזציה הם חברי הכנסת הערבים, דוגמת אחמד טיבי או עזמי בשארה (למרות סלידתי מהם באופן אישי) - אנשים ללא מעורבות בטרור, אך בעלי מנהיגות מוכחת, משכילים ובוגרי המערכת הדמוקרטית הישראלית (על כל מגרעותיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רעיון מפתיע ומרענן. בהנחה שמשהו כמו טיבי ינהיג את הפלסטינים אתה חושב שיש סיכוי להצלחה? לדעתי הבעיה היא לא במנהיגים אלא בעם. הם צריכים להיות ראלים ולקבוע יעדים ברי השגה כמו התנועה הציונית בהנהגת דוד בן גוריון (שאמש מלאו 31 שנים למותו). לדעתי הסיכוי היחיד של הפלסטינים הוא להפוך את עזה בתוך עשור למדינה עירונית בסגנון הונג קונג. אבל אני לא רואה את זה קורה כי הערבים אינם סינים צייתנים ובניגוד ל"דת" הסינית האיסלם מקשה מאד על ביצוע רפורמות. בסוגיה זו עוסק ספרו של תומס פרידמן"הלקסוס ועץ הזית" - המעבר מחברה עממית כפרית לתרבות עירונית שטכנולוגיה וצעצועים אלקטרוניים הם דתה החדשה. (כמו שקורה כיום למשל בוויטנאם). אני לא מאמין שהמוסלמים רוצים או יכולים לעבור את השינוי הזה, ואני לא יודע אם יש דרך אחרת להבטיח שגשוג ורווחה שהם לדעתי תנאי חיוני להשגת שלום מהסוג שיש באירופה. אין אהבה גדולה אבל גם אין מלחמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נשלח אליהם את חיים הכט כיועץ. הוא הרי היה בסינגפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון נהדר סאן-שיין, זה בטח ישפר את הרייטינג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחמד טיבי ועזמי בשארה לא יכולים להיות מנהיגים פלסטינים, דווקא בגלל העובדה שהם אינם ''רוצחים'', כדבריך. מנהיג פלסטיני שלא נבנה על בסיס אתוס המאבק בישראל, לא יוכל להתקבל כמנהיג עממי אמיתי, ובטח ובטח שלא יוכל לקחת על עצמו את סיום המאבק. ברגותי לכשעצמו אינו שונה בכך מג'בריל רג'וב, מוחמד דחלאן, או קדורא פאראס (מהיוזמים של הסכם ג'נבה) - כל דמות משמעותית בפתח צריכה הייתה לצמוח על בסיס המאבק בישראל (או כפי שאנחנו רואים אותו, הטרור), ורק מהן נוכל לבקש לסיים אותו. היתרון היחידי של ברגותי הוא דווקא בעובדה שהוא יושב בכלא הישראלי, וזוכה להישאר נקי ממלחמות הירושה של ערפאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בדיוק הבעיה. הגיע הזמן שיקום לערביי יש''ע מנהיג אזרחי, שמחוייב לרווחתם ושגשוגם של בני עמו, במקום להשמדת מדינת ישראל כמדינת היהודים (או לניצול כלכלי של בני עמו). כל עוד זה לא קורה, אין לנו פרטנר אמיתי. אבו מאזן, אבו עלא ודומיהם, הם ''אותה גברת בכסות אחרת'' - העובדה שטון דיבורם רך ואין להם ''שערות על הפנים'' לא גורעת ממחוייבותם לאג'נדה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ולא ממוכנותם לשימוש בטרור כאמצעי זמין להשגת מטרותיהם. אותו דור מנהיגים מקומי ואותנטי (פייסל חוסייני, חנאן עשראוי וכד'), אשר איתם דן שמיר בזמנו, איבד את התמיכה העממית ואת יכולת ההשפעה בעקבות ההכנסה של הגורמים הזרים - אש''ף טוניס - בהסכמי אוסלו השתלטותם על השטח, ושעבוד ערביי יש''ע והאינטרסים שלהם לאג'נדה האש''פית. להערכתי, (ואני מקווה שאני טועה), יקח לפחות דור עד שערביי יש''ע ישתחררו מההשפעות הרעות של הסכמי אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן שיקום ליהודים בישראל מנהיג אזרחי, שמחוייב לרווחתם ושגשוגם של בני עמו במקום סתם לדפיקת הערבים. מישהו שלא צמח מהצבא והכבוד אליו לא נובע רק מאתוס המלחמה בערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה אחד כזה, שבא מעולם העסקים ולא ממשרד הבטחון. הוא החזיק מעמד 3 שנים כראש ממשלה, והוחלף ע"י אחר, שכן צמח בצבא, והכבוד אליו נבע מאתוס המלחמה בערבים ("הלבן בעיניים"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון רק בחלקו, ואבקש להסביר מדוע. גם אותו ראש ממשלה "אזרחי" הגיע לתפקיד כשמאחוריו הילה "בטחונית". החל מחברותו במשפחה עם עבר "בטחוני" שהקריבה קרבן גדול, המשך בשירות בסיירת מובחרת, וכלה בהפיכתו למומחה-לטרור בעיני עצמו. דווקא בעסקים לא נראה שהיה הצלחה גדולה. בפועל רוב הקריירה שלו היתה בשירות ציבורי/פוליטי. שלא לדבר על כך שהחלפתו בתפקיד לא נבעה מתפיסתו כ"רכרוכי" וכאזרחי מדי, לפחות לא בהקשר הצבאי. וגם לא מחוסר-פופולאריות של האידיאולוגיה שלו.היא נבעה רובה ככולה מכשלים שנבעו מאופיו ומתנהלותו (אשר חלקם שוכפלו ביעילות ע"י המחליף...). ואכן, המחליף נישא בין השאר על אתוס המלחמה בערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מגזים לחלוטין לגבי ההילה הבטחונית של נתניהו. נתניהו השתחרר כקצין זוטר בדרגת סרן מצה''ל, וההילה העיקרית שלו באה בגלל הצלחותיו בתחום ההסברה (בעיקר באו''ם) ולא בגלל פעולותיו בסיירת (שרובן לא היו ידועות בזמנו). מומחיותו בטרור (שהיא, דרך אגב מוכרת ע''י רבים, בעיקר מחוץ לישראל - אין נביא בעירו) אינה בצד הבטחוני-מבצעי אלא בצד המדיני. מבחינת ייחוסו המשפחתי, הוא זכה למכפיל כח הרבה יותר רציני בליכוד כבנו של בן-ציון מאשר כאחיו של יוני. ''דוקא בעסקים לא נראה שהיה הצלחה גדולה'' - תשאל את בעלי המניות של בי אר אמ, שחושבים אחרת. ואחרון - החלפתו בתפקיד נבעה מכך שהוא נתפס כאיום על האליטות השולטות, ובינהן האליטה הבטחונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שמגזים לגבי ההילה הבטחונית של נתניהו. ודאי שידוע לנו שהוא השתחרר כקצין זוטר בדרגת סרן. ועדיין לרבים מתומכיו הוא "הגיבור מהסיירת". ושוב, אין לזלזל בהילה של משפחתו כולה. הדבר החשוב שאתה שוכח שפוליטיקה וכושר היבחרות נוגעות להילה ולעובדות כלליות - לאף אחד אין כוח לפרטים הקטנים בתוך משדרי תעמולה. גם לטעון שהוא "מומחה לטרור" , אם זה נכון ואם לווא , עזר מאד להיבחרותו. ושוב - אתה יודע שמדובר במדיניות. חלק גדול מן הבוחרים די לו שיחשוב שיש פה מישהו שהוא גם גיבור וגם יודע לטפל בטרור. כנ"ל לגבי "בנו של בן-ציון" לעומת "אחיו של יוני". אולי בגווארדיה הישנה. כנראה שלא במרכז , ובוודאי ובוודאי שלא בפריימריז (אשר הוא תמך בקיומם בהתלהבות, אם זכור לי נכון). תשעה מבין עשרה בוחרי ליכוד (ואפילו אנחש שתשעים ותשעה מתוך מאה) שתשאל אותם מהי תרומתו הראשונה של בן-ציון נתניהו לליכוד יענו ב"הוא הביא לעולם את ביבי". לגבי "בעסקים לא היה הצלחה גדולה", דיברתי על התקופה שלפני כניסתו לזירה הציבורית וכמובן בחירתו לראש ממשלה. כמדומני שהתפקיד הבכיר ביותר שהיה בו הוא מנהל שיווק בחברת רהיטי רים. גם לאחרי הפוליטיקה - לא ברור אילו תחומי אחריות הוא קיבל על עצמו, פרט לתחומי שיווק ויחסי ציבור. ורק כדי לתקן - נתניהו לא מועסק בקרן הון הסיכון BRM כמדומני (הפוליטיקאי-בכוח שבא משהם הוא דווקא ניר ברקת, שהתמודד על ראשות עירית ירושלים). הוא הועסק בחברת BATM ואח"כ בחברת Electric Fuel . הטענה "החלפתו בתפקיד נבעה מכך שהוא נתפס כאיום על האליטות" היא משפט שמצלצל יפה אבל אין בו הרבה פרט לרהב. אין גורמים עלומי-שם שמושכים מאחורי הקלעים ומחליפים ראשי ממשלה, יש כאן עדיין ציבור שבוחר בצורה דמוקרטית. נתניהו ראה בתפקידו אפשרות להחליף את האליטות הישנות, אין ספק. הוא ניסה לבנות אליטה אינטלקטואלית ימנית בדומה למקובל בארה"ב. אבל אחזור שוב - החלפתו בתפקיד נבעה מקשיים בתפקוד שנבעו מאישיותו הבעייתית. היו לו תנאי פתיחה מצויינים וכל הסיכויים להמשיך בתפקיד לקדנציה נוספת, כמו מדינה שבה יש רוב כמעט אוטומטי למועמד הליכוד, הילה בטחונית כפי שאמרתי, קשיחות במו"מ עם הערבים. אבל תסתכל על האנשים שהיו לצדו והתגייסו (רובם תחת הכותרת "מאוכזבי ביבי") להפלתו, לא נראה לי שהם קיבלו פקודות מאליטה אלמונית (ואם היו מן האליטה, למה בחרו בו מלכתחילה?). הפופוליזם הזול שלו (התחנפות לכדורי "השמאל שכח מה זה להיות יהודים"), "הם מפחדים", לא ממש עזר לשפר את התדמית שלו כמנהיג קר-רוח.גם ההתמוטטות האיטית של הקואליציה שלו לא נבעה מקשר של האליטות, אלא מחוסר היכולת שלו לקיים אותה. בקיצור להאשים את "האליטה" זו תשובה שטחית ביותר ומתעלמת מהעדויות בשטח,למי שצפה (בבעתה מסויימת , יש לומר) בהתנהלות ביבי וממשלתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הביוגרפיה של נתניהו בnfc; " בנימין נתניהו. יליד 21.10.49, תל אביב. גדל בירושלים. ... ב-1972 השתחרר מצה"ל. קיבל דרגת סרן (במיל.) לאחר מלחמת יום כיפור. נתניהו סיים תואר ראשון בארכיטקטורה ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת M.I.T בארה"ב. למד מדע המדינה ב- M.I.T ובאוניברסיטת הרווארד. לאחר לימודיו עבד בחברה הבינלאומית לייעוץ כלכלי BCG, בה השתתף בין השאר בבדיקת מדיניות כלכלית למדינות שונות באירופה. לאחר מכן מונה למנהל השיווק של חברת רים תעשיות בע"מ. ב-1979, במסגרת מכון יונתן, יזם וכינס בירושלים ועידה בינלאומית נגד הטרור בהשתתפות מנהיגים רבים מן העולם, ביניהם ג'ורג' בוש. ב-1984 כינס ועידה נוספת בוושינגטון, בהשתתפות ראשי הממשל האמריקני. ב-1982, בעקבות פנייתו של שר החוץ משה ארנס, מונה לתפקיד ציר ישראל בוושינגטון. היה חבר במשלחת הראשונה לשיחות שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ישראל וארצות הברית." אז קודם כל, תיקון קטן - הוא השתחרר בדרגת סגן, והועלה לדרגת סרן רק במילואים. חברת BCG מוכרת לכל מי שבתחום העסקי כאחת החברות המובילות בתחום, והמודלים שלה נלמדים באקדמיה. ואחרון: להתמנות למנהל שיווק בגיל 30 זה הישג לא רע בכלל, ושלוש שנים לאחר מכן הוא עבר לשירות הציבורי. אתה צודק לגבי BATM לעומת BRM (טעות סופר שלי), אבל זה לא משנה את העובדה שנתניהו נשכר כיועץ עסקי ע"י חברות מהשורה הראשונה. האליטה שקמה נגד נתניהו אינה אלמונית כלל וכלל, והיא כוללת את האליטה המשפטית ("ציפור בננה") הבטחונית והתקשורתית, ובנושא הזה רשות הדיבור לצבי מרום: "גם מקומו של יועצנו לשעבר, מר נתניהו לא נפקד. כאן, סבור אחד החברים, שיתכן כי מר רולניק שייך לקליקת העיתונאים שאיימה עלינו עם שכירת שירותיו של מר נתניהו, כי "מי שעובד עם נתניהו לא שוכחים" " )http://www.nfc.co.il/ArticlesPrintVersion.asp?docId=...( נתניהו תואר כאחד מנסיכי הליכוד, יחד עם מרידור אולמרט לבנת ואחרים - בנים של פעילים מרכזיים בתנועת חרות. ואחרון חביב: לגבי התנהלותו כראש ממשלה, אמנם היו לו כשלונות פוליטיים (דוד לוי, בני בגין, יעקב נאמן, דן מרידור) וגם כשלון מדיני חמור אחד (פרשת משעל), אבל גם הישגים מדיניים רבים בתקופה קצרה (הכנסת עקרון ההדדיות עם ה"פלסטינים", סגירת האוריינט האוס, הפיכת הקשרים עם טורקיה לברית אסטרטגית ועוד). התנהגותו אמנם הרגיזה רבים מחבריו בליכוד, אבל פוליטקאים עובדים לפי אינטרסים ולא לפי אמוציות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי כללי ''המשחק''הדמוקרטי אי אפשר להכתיב לצד השני את מי לבחור כדי שיהיה לך נוח יותר..אם תיקח את הצעתך צעד רחוק יותר אולי תבחר להם את שרון--אחרי הכל הוא מציע להם מה שלא יכלו לקבל בעצמם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לשרון זה עשוי להשתלם, ביחוד לנוכח הליברליות המופלגת שמגלים הפלסטינאים כלפי תופעות של ''אי סדר'' בנושאים כספיים אצל מנהיגיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לכופף את מערכת המשפט"? הרי ישראל כבר שיחררה מחבלים מורשעים בעיסקת ג'יבריל, אחרי הכישלון בחיסול של חאלד משעל בירדן, ובעיסקה האחרונה עם חיזבאללה. מה שונה ברגותי בכך? ולמה הוא צריך להתנצל על הדם ששפך? מוסטאפא דיראני התנצל על כך שמכר את רון ארד לאיראנים? לגבי האפשרות להצהיר על מדינה בגבולות מצומצמים - אני לא מבין את הטענה שלך. למה לפלסטינים להצהיר חד צדדית על מדינה בעלת גבולות בלתי רציפים, השסועה בגושי התנחלויות, ושצריכה לקבל אישור ממדינה עוינת על כל אזרח שירצה לעבור מעיר לעיר? ובכל מקרה, ערפאת הצהיר פעם שהוא מתכוון להכריז חד-צדדית על מדינה כבר בשנת 2000, אם זכרוני אינו מטעה אותי, וישראל וארצות הברית שיכנעו אותו לא לעשות כן. והערת שוליים - הצגת מספר טיעונים רלוונטיים, אבל ההכנסה של "כבודו של המין האנושי" כאן אינה לעניין, לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לכופף את מערכת המשפט"?: - ואם זה נעשה בעבר אז זה בסדר? "להתנצל": - הרעיון מאחורי שחרור ברגותי הוא ששלום עושים עם אויבים. מאחר ולאויבים יש דם על הידיים מתחייב מהלך (לא פשוט) של השלמה הדדית עם דרך הפעולה הרצחנית של האויב להשגת מטרותיו הלגיטימיות. ההתנצלות מהווה שבירת מחסום הדמים. אני כמו שכבר ציינתי לא מקבל גישה זו. "בגבולות מצומצמים": - לא הבהרתי את עצמי: התכוונתי שהפלסטינים יכלו להצהיר מהם גבולותיה הגאוגרפים של מדינתם "פלסטין" גם אם חלקה כבוש ע"י ישראל. אישור גורף של האו"ם ובכללו ארה"ב היה מציב את ישראל בפני בעיה קשה מאד. לדעתי הסיבה העיקרית שהפלסטינים לא עושים זאת, היא חוסר יכולתם להכשיר את הכיבוש של אדמתם עד 1948 או 1967, ובכך להשלים "גאוגרפית" עם מדינת ישראל ולו בגבולות מסוימים". אף שלא כתבת "כיבוש" - אני רואה במילה "כיבוש" הגדרה מעוותת של המציאות: "צדיקים מהשמאל" שגרים בבתים או על אדמות שנגזלו מהערבים מטיפים מוסר למתנחלים שהתישבו על גבעות קרחות בשומרון, בגלל שלפני מאה שנה שני שיכורים קולוניאליסטים אנגלי וצרפתי חילקו ביניהם את מחצית העולם. ציינת שערפאת הצהיר פעם שהוא מתכוון להכריז חד-צדדית על מדינה כבר בשנת 2000, ושישראל וארצות הברית שיכנעו אותו לא לעשות כן". האם אתה רואה כיצד עובדה זו (שאני לא ידעתי) מחזקת את הגישה שהצגתי ?, שהרי מתי ישראל הצליחה לשכנע את ערפאת במשהו? ולעניין הערת השוליים: אתה צודק. זה באמת עניין של טעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת המשפט: אם זה נעשה בעבר מסיבות שליליות, איני רואה סיבה שלא לעשות אותו הדבר מסיבות חיוביות (בניית פרטנר חדש למשא ומתן, בחתירה לשלום). גבולות מצומצמים: אני חושב שקיים פער מהותי ביני לבינך בצורה שבה אנו רואים את העובדות עצמן. ההנהגה הפלסטינית, ובכללה אפילו ערפאת עצמו, כבר קיבלו את העובדה שגבולות המדינה יהיו על שטחי 67'. הסירוב של ערפאת להצעה של ברק בקמפ דיוויד נומק בטענה שהוא לא יסכים לקבל פחות משטחי 67' (+ירושלים +זכות השיבה), ולא בדרישה לקבל יותר משטחי 67'. עובדה היא שאנו אלה שמסרבים לקבל את התנאים האלה, מתוך היאחזות במזרח ירושלים (מסיבות משיחיות), וסירוב להכיר בזכות השיבה של הפליטים (מסיבות רציונליות). להתנצל: כפי שציינתי בתגובה אחרת, השתתפתי בעבר במספר פגישות, טרם האינתיפאדה הנוכחית, עם תומכי שלום פלסטינים. בפגישה כזו, הופתעתי לגלות עד כמה גדול הפער בין התפיסה שלנו את הדרישה לזכות השיבה לבין העמדה שהציג הצד השני בנושא. בראייתנו, זכות השיבה הינה דרישה לחזרת הפליטים ממלחמת השחרור לבתיהם בצפת, חדרה, חיפה וכו', על כל המשתמע מכך. בראייתם, זכות השיבה היא קודם כל בהכרה רשמית מצד ישראל בסבל שנגרם לעם הפלסטיני עם הקמתה, ורק לאחר מכן פתיחה במו"מ לגבי גורלם של אותם פליטים. בפגישה המשולשת בין שרון, בוש ואבו מאזן בעקבה (בקיץ הקודם), הזכיר אבו מאזן את הסבל שעבר על העם היהודי בשואה, למרות שהוא לא האחראי לשואה (אלא רק הכחיש אותה). להזכירך, שרון (שדווקא כן השתתף במלחמת השחרור) לא ציין ולו במילה את הגירוש הפלסטיני. איני סבור אמנם שמלחמת השחרור היא טעות, אבל אתה זה שטען שהתנצלות אינה מילה גסה. כיבוש: אני מסכים איתך, עקרונית, שאין הבדל מהותי בין הכיבוש של 48' לבין זה של 67'. ההבדל היחיד בינהם הוא ברקע - ב-48 נאבקנו על קיומנו כעם, והפלסטינים הם אלה שסרבו לתכנית החלוקה - ולכן הגבולות נקבעו בכח החרב. ב-67, היינו על פסגת העולם, ולא הייתה (ועדיין אין) שום סיבה להחזיק בשטחים על תושביהם, למעט סיבות משיחיות. והערה היסטורית - הגבולות שנקבעו על ידי צרפת ובריטניה (סייקס-פיקו) אינם רלוונטיים לעניננו, אלא החלוקה שנעשתה בתוך השטח שממילא היה בהשפעה בריטית כולו, ולא התקבלה על ידי הצד הערבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אמורה להיות בדיחה? הרי ברור לך ש: גבולות 67 + זכות השיבה = כל מדינת ישראל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |