בתשובה לד''ר בר ביצוע, 09/11/04 21:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנה חשפת את הבעייתיות בגישה שלך ושל אחרים פה: החירות עבורכם היא מטרה בפני עצמה, מטרה שמקדשת את הכל. לא באמת אכפת לכם אם החירות מקדמת את האושר הכללי, או איזשהו טוב כלשהו. החירות היא חזות הכל עבורכם. לא כך הוא בליברליזם הקלאסי, שהיא אסכולה תועלתנית גרידא, ושם החירות הובאה כדרך הטובה ביותר להשגת אושר וטוב לכלל האנשים. אין לי שום עניין בחירות שהופכת אותי ואת יתר בני האדם לאומללים. (מהו המובן של שיוויון ההזדמנויות הנובע משיוויון הזכויות?) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה תומך בכפייה דתית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק אחרי שסיימתי את התגובה ההיא חשבתי על תוספת שהייתה יכולה לשמח אותך: אני חושב שאילו הליברלים הקלאסיים היו מקבלים לידיהם הוכחות ברורות שכל בני האדם צריכים לקבל על עצמם את הדת היהודית ולמלא את כל מצוותיה, ובכך ירווח לכולם - הם היו תומכים בכך. גם אני הייתי תומך בכך. לצערי, אין הוכחות כאלו, ולכן אנחנו מחפשים אופציות אחרות, שלא תכלולנה מיני ניסויים בעייתיים. ליברליזם, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה היית תומך בכך? אתה בטוח? (רמז: "אופיום להמונים" עובד קצת פחות טוב מאופיום ממש, וזה האחרון זמין בהחלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה מביא לרווחה אמיתית, וכמות הסבל שאנשים מסוימים היו צריכים לספוג לשם כך (הומוסקסואלים, למשל), לא מצדיקה את המאמץ. אבל אופיום של ממש - זה כבר משהו אחר. שאלה: אם היו יכולים לחבר אותך לאלקטרודה שתגרה את "אזור האושר" של המוח שלך באופן כזה שתוכל להיות מאושר לעד - כל עוד לא תתנתק ממנה1, האם היית מסכים לכך? אני כן. התשובה של מרבית האנשים היא ש"אני לא אהיה מאושר באמת" ושזה "לא נחשב". אבל אלו הבלים. אנחנו זה מה שהמוח שלנו חש. אם המוח שלנו חש אושר בגלל אלקטרודה או בגלל הילד המוצלח שגידלנו - זה לא משנה. אושר זה אושר, ומקור הגירוי המוחי לא משנה שום דבר. מרגע שתחבר מישהו לאלקטרודה הזאת, הוא לעולם לא יסכים להתנתק. למעשה - החירות שלו תרד לאפס. הוא תלוי במאה אחוז באלקטרודה. הוא לא יכול ללכת לשום מקום, הוא לא יכול להשיג לעצמו מזון, הוא לא יכול לבצע שום בחירה עצמאית. אבל הוא מאושר, אז מה אכפת לו? זה מה שאני אומר: החירות היא כלי להשגת האושר (the pursuit of happiness, זוכר?), ולא תכלית בפני עצמה. 1 לצורך העניין, נניח שהגוף לא יפתח עמידות הולכת וגוברת לגירוי הזה, ולכן לא תאלץ להגביר את המתח עד למותך מהתחשמלות ו/או הופעת תופעות של קריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני קראתי את "The Ringworld Engeeners". אתה היית מוכן להמשך חייך בתור זומבי מאושר, אני בשום אופן לא. למה? יותר חשוב לי לא להיות זומבי מאשר להיות מאושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא לא קראתי. למעשה, אפילו לא שמעתי על זה. של מי זה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האמת זו גם כל הבעיה כולה בלי להכינס לרעיון החופש* כפי שהוצג פה או הדת, אין כל ספק בעיני, הם שבירים לחלוטין משום שהם מתבססים על אמונה וזאת מה לעשות היא מצרך ריגשי וכטיבעם של מיצרכים ריגשיים היא מתכלה, במיוחד בזמני מצוקה. כנראה אותם אנשים שפינטזו לא הבינו עד לסופו את משמעותה של תופעת החיברות על החופש כפי שהם מגדירים אותו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אני משיג רוב שמשוכנע שקיום המצוות הוא חשוב, אין לך בעייה שנכפה על כולם לשמור שבת ולקיים את שאר המצוות. ולגבי ניסויים בעייתים, לך תדבר עם פושעי אוסלו והסוציאליסטים הארורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב לא מספיק. הוא טוען שכל אחד צריך לרצות את זה (ואז, כמובן, אין צורך בכפיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא רוצה לכפות על העשירים לחנך את הילדים שלהם לטמטום כדי לתת לעניים הזדמנות שווה. אני לא מסכים לזה. זה מספיק או שאני צריך לגייס עוד אנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין לי שום עניין בחירות שהופכת אותי ואת יתר בני האדם לאומללים.'' גם לי אין. מאחר ואני רואה בחירות דבר טוב, אני רואה בה דבר רצוי ומכאן שהעולם יהיה פחות אומלל אם תהיה יותר חירות. הבעיה עם ''קידום האושר הכללי'' היא חוסר היכולת להגדיר ''אושר''. אני לא חושב שיש כזה דבר ''אושר כללי'' ומכאן שהדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות זה לעצב את החברה שלנו בצורה כזאת שתמנע את אותם דברים שאנחנו יודעים בוודאות שגורמים לאומללות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הבנתי את הטיעון שלך כאן. אתה רואה בחירות דבר טוב ורצוי - וזה גורר שהעולם יהיה פחות אומלל אם תהיה יותר חירות? חשבתי שזה בדיוק ההפך - מכיוון ש(לכאורה, וחובת ההוכחה עלייך) העולם יהיה פחות אומלל אם תהיה יותר חירות, *אז* אתה רואה בחירות דבר טוב ורצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הד"ר רואה בחירות דבר רצוי. זה (כלומר: העובדה שהוא רואה כך) גורר שבעיניו עולם עם חירות הוא עולם מאושר יותר , שכן הד"ר רואה בעולם מאושר דבר רצוי, ואם החירות לא היתה מקרבת את זה, הוא לא היה רואה בה דבר רצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשוב על זה ככה. אין לי מושג מה עושה אותך מאושר שהרי בקושי יש לי מושג מה עושה אותי מאושר (ולך תדע מה ילד יום). זה מעמיד אותי במצב עדין שכן שלא כמו אנשים מסויימים כאן, אינני יודע איך אפשר לקדם את אושרם של אנשים. לעומת זאת, אני מחזיק בהרבה יותר ידע לגבי מה עושה אנשים לאומללים (כלומר - לא מאושרים). ברור לי, למשל, שרוב האנשים לא רוצים שיכו אותם באופן נמרץ בקרש עם מסמרים או שיאנסו אותם או שישדדו להם את הארנק או שירמו אותם בבנק (ואני מאוד מקווה שלפחות על זה יש הסכמה ושלא יצוצו כאן כל מיני תיאוריות בדבר ונטילטורים המופעלים ביפו לכיוון שכונת הארגזים). את הידע הזה - מה עושה רע לאנשים - אני יכול לתרגם לכללים פורמליים שיכוונו למניעת אותם מקרים. אם הצלחתי אזי שהעולם יהיה יותר מאושר או לכל הפחות, אומלל פחות. כזכור, אני מתעסק ב"מה אני לא רוצה שיהיה" ולא ב"מה אני רוצה שיהיה" משום שאין סיכוי ולו הקלוש ביותר שנוכל להגיע להסכמה על הרצוי. דבר אחד שאני כן יכול להגיד באשר לרצוי זה שהוא שונה מאדם לאדם ומכאן שכדי לאפשר לאנשים להשיג אושר אני חייב לאפשר להם להפוך דברים אלו ואחרים מרצויים למצויים. מכאן נובע שהחירות היא *תנאי* לעולם מאושר, עולם ללא חירות יכול להיות מאושר רק אם כל בני האדם יהיו מאושרים מאותם דברים וזה פשוט בלתי אפשרי. בנוסף על כך החירות גם כוללת את האפשרות לוותר עליה1, ההיפך איננו נכון. עכשיו יבואו אותם אלו שכן יודעים איך לקדם את אושרם של האנשים ויסבירו לי שהיכולת "להפוך דברים אלו ואחרים מרצויים למצויים" תלויה בכסף ומכאן שלעניים אין חירות. אבל, מלבד השגגה בדבר פחות=אין הם בסה"כ מחזקים את הטענה שלי בדבר החירות כדבר הרצוי והחשוב ביותר. 1 כוונתי לאותם אלו שאוהבים שיגידו להם מה לעשות, אלו יכולים להצטרף לכת ולהיות מנוהלים על ידי אותם אלו שאוהבים להגיד לאחרים מה לעשות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |