בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 10/11/04 16:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תחשוב על זה ככה. אין לי מושג מה עושה אותך מאושר שהרי בקושי יש לי מושג מה עושה אותי מאושר (ולך תדע מה ילד יום). זה מעמיד אותי במצב עדין שכן שלא כמו אנשים מסויימים כאן, אינני יודע איך אפשר לקדם את אושרם של אנשים. לעומת זאת, אני מחזיק בהרבה יותר ידע לגבי מה עושה אנשים לאומללים (כלומר - לא מאושרים). ברור לי, למשל, שרוב האנשים לא רוצים שיכו אותם באופן נמרץ בקרש עם מסמרים או שיאנסו אותם או שישדדו להם את הארנק או שירמו אותם בבנק (ואני מאוד מקווה שלפחות על זה יש הסכמה ושלא יצוצו כאן כל מיני תיאוריות בדבר ונטילטורים המופעלים ביפו לכיוון שכונת הארגזים). את הידע הזה - מה עושה רע לאנשים - אני יכול לתרגם לכללים פורמליים שיכוונו למניעת אותם מקרים. אם הצלחתי אזי שהעולם יהיה יותר מאושר או לכל הפחות, אומלל פחות. כזכור, אני מתעסק ב"מה אני לא רוצה שיהיה" ולא ב"מה אני רוצה שיהיה" משום שאין סיכוי ולו הקלוש ביותר שנוכל להגיע להסכמה על הרצוי. דבר אחד שאני כן יכול להגיד באשר לרצוי זה שהוא שונה מאדם לאדם ומכאן שכדי לאפשר לאנשים להשיג אושר אני חייב לאפשר להם להפוך דברים אלו ואחרים מרצויים למצויים. מכאן נובע שהחירות היא *תנאי* לעולם מאושר, עולם ללא חירות יכול להיות מאושר רק אם כל בני האדם יהיו מאושרים מאותם דברים וזה פשוט בלתי אפשרי. בנוסף על כך החירות גם כוללת את האפשרות לוותר עליה1, ההיפך איננו נכון. עכשיו יבואו אותם אלו שכן יודעים איך לקדם את אושרם של האנשים ויסבירו לי שהיכולת "להפוך דברים אלו ואחרים מרצויים למצויים" תלויה בכסף ומכאן שלעניים אין חירות. אבל, מלבד השגגה בדבר פחות=אין הם בסה"כ מחזקים את הטענה שלי בדבר החירות כדבר הרצוי והחשוב ביותר. 1 כוונתי לאותם אלו שאוהבים שיגידו להם מה לעשות, אלו יכולים להצטרף לכת ולהיות מנוהלים על ידי אותם אלו שאוהבים להגיד לאחרים מה לעשות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |