בתשובה לדן קניגסברג, 21/10/04 22:24
על טיפוס ורוחות 255592
דב אנשלוביץ • בתשובה לדן קניגסברג שבת, 23/10/2004, 7:38
חוויתי פעם אחת בחיי תופעה של רוח חזקה מאד תוך כדי טיפוס על הר.
הדבר היה לפני כארבע שנים. טפסתי עם בני בחלק הצפוני של אירלנד, (נדמה לי שקוראים לאזור הזה קונמרה, ומדובר בפארק לאומי שישנו שם) על הר בגובה של כשבע מאות מטר (באירלנד זה מה יש).
בערך באמצע הדרך תפסה אותנו לפתע רוח חזקה ויציבה כמותה איני זוכר. לחוסר הנעימות תרמה גם האדמה הבוצית והחלקה, שגרמה לי לפחות פעמיים תוך כדי הטיפוס, למעוד ולהשתטח עליה. כל הכסף שלנו וכרטיס האשראי היו בכיס חולצתי, ואני זוכר שהחזקתי את הכיס חזק בשתי ידיי, כדי שתוכנו לא יתעופף. אבל אחרי כחמישים מטר של טיפוס הכל נרגע בבת אחת, והמשכנו את דרכנו בנחת לפסגה.
כשירדנו, ממש כשחצינו את אותו מקום נכנסנו שוב ממש לאותה רוח אימים ושוב לאותן חששות שאני עומד להיפרד מכספי, לעולמי עולמים. אבל גם עכשיו, די מהר יצאנו מהאזור המאיים והמשכנו בירידה.
אשתי ושתי בנותי ששהו כל העת למטה לא חשו בשום אירוע יוצא דופן של נשיבת רוח.
על טיפוס ורוחות 256476
אסף שפריר • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ג', 26/10/2004, 6:44
בתגובה קודמת שלך הזכרת טיפוס לפסגה מושלגת בסנדלים ובתגובה זו אתה מספר איך כרטיס האשראי שלך כמעט ו'חלף עם הרוח' :-).
אין שום בעיה לצאת כך לטרק או לאיזו פסגה כל עוד הכל עובר כשורה. הבעיות מתחילות אם משהו משתבש ואז הההבדל בין לבלות לילה על מדרון הר בסנדלים או נעלים מתאימות יכול להיות ההבדל בין מספר הבהונות אשר יחסרו לך.
גם אם לא מדובר בחציה של ההימלאיה כדאי לאמץ יחס של כבדהו וחשדהו כלפי איתני הטבע, כלומר לא לצאת מגידרנו ולהצטייד באביזרים מהשורה הראשונה אך גם לצאת מהנחה שכדאי להיות מוכנים לשינוי תכניות אפילו במקומות מאוד מתויירים.
על טיפוס ורוחות 256489
דורון הגלילי • בתשובה לאסף שפריר יום ג', 26/10/2004, 8:28
הר של 700 מ', ראבאק. כל פעם שאני קופץ לחורפיש אני צריך להצטייד בערכת הישרדות?
על טיפוס ורוחות 256492
האייל האלמוני • בתשובה לדורון הגלילי יום ג', 26/10/2004, 8:45
שלום דב,

הצלחת להפתיע אותי. אף פעם לא חשדתי.
על טיפוס ורוחות 256533
דב אנשלוביץ • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 26/10/2004, 10:08
פניתי אלי או לדורון ?
ואם אלי, במה הצלחתי להפתיעך, ומי בכלל אתה מאחורי מסיכת האלמוניות ?
על טיפוס ורוחות 256535
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ג', 26/10/2004, 10:10
מ תגובה 256489 הבנתי שדורון ואתה חד הם, והופתעתי.
על טיפוס ורוחות 256539
דב אנשלוביץ • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 26/10/2004, 10:23
אני ודורון כל כך בקטבים הפוכים שלו אני והוא היינו מתמזגים התוצאה הייתה אפס, ולא היה נותר משנינו שום דבר.
על טיפוס ורוחות 256545
האייל האלמוני • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ג', 26/10/2004, 10:30
עכשיו תסביר לעוזי מה רע בזה.
על טיפוס ורוחות 256554
ערן בילינסקי • בתשובה לדב אנשלוביץ יום ג', 26/10/2004, 10:40
כמו חומר ואנטי-חומר! מעניין אם כשתתמזגו יהיה פרץ של אנרגיה.
על טיפוס ורוחות 256556
האייל האלמוני • בתשובה לערן בילינסקי יום ג', 26/10/2004, 10:42
מה שבטוח זה שיהיה ואקום רציני באייל.
על טיפוס ורוחות 256531
דב אנשלוביץ • בתשובה לאסף שפריר יום ג', 26/10/2004, 10:07
אתה בטוח צודק לגמרי, ולהבא אשתדל (ללא נדר) להיות מצוייד יותר, אם כי הטיפוס באירלנד היה משהו כמו קפיצה קצרה הלוך וחזור (ובכל זאת כל המטיילים מלבדנו היו מצוידים כיאות).
ובאחד מטיולי השלג בשוויץ אכן חל שיבוש שחייב אותנו לצעוד 13 שעות, הרבה מעבר למתוכנן (אבל כפי שאמר הברמן באירמה לה דוס "אבל זה כבר סיפור אחר"), ובכל זאת חזרתי בפעם זאת עם כל אצבעותיי. . .
על טיפוס ורוחות 257184
ליאור גולגר • בתשובה לאסף שפריר יום ד', 27/10/2004, 23:07
לפני שנה גם אני טיפסתי עם כמה חברים על הר בשמורת קונמרה (בחלק הצפוני של מערב אירלנד, למתעניינים).
השמש זרחה בעליזות בשמיים הבהירים, ואנו נטשנו את האוטו בצד הכביש ובוססנו את דרכנו דרך אדמת הכבול לעבר מורדות ההר.
כפי שניתן ללמוד ממוצג מספר ‏1, הטיפוס ממש לא נראה כמו מבצע הדורש שבילים מסומנים, הכנות מוקדמות או ציוד ייעודי. חשבנו לעלות לאוכף הימני בתמונה, ושם להחליט לאיזו פסגה לעלות, אם בכלל.
מדרון ההר כולו שטוף פלגי מים קטנים העושים את האדמה בוצית ואת העשבייה חלקלקה. הדרך הבטוחה יותר לעלות היתה להיצמד לאפיק הנחל, שם נחשף מצע האבן של ההר. גם כך החליקו סנדלי השורש שלי לא אחת.
למרגלותינו נפרש נוף מהמם, כבשים רעו במרחק בטוח מאיתנו, היה פשוט כיף.
בסופו של דבר החלטנו לעלות לעבר הפסגה הימנית, הגבוהה מבין השלוש (כנראה). בכל רגע נתון נדמה היה שנותרו עוד איזה 50 מטרים לטפס עד לפסגה, ורק הנתיב המפותל סביבה מאריך את הציפייה לנוף הממתין בצד השני של ההר.
כך מצאנו עצמנו נעזרים בידיים כדי לחתוך מעלה בשיפוע תלול יותר, במקום לעלות סחור סחור בשיפוע מתון. זה עבד יופי, עד שקצת קפצתי מעל הפופיק וטיפסתי דרך איזה נקיק קצרצר, שבקצהו לא המתינה לי שום נקודת אחיזה ראויה לשמה.
במשך איזה חצי שעה נתקעתי בתנוחה המבדחת המונצחת במוצג מספר ‏2. בתמונה קשה להבחין שיש כמה מפלסים לעשבייה, וביניהם שפות סלעיות בשיפוע שלילי. לשווא ניסו חבריי להתקרב אלי מלמעלה ולהושיט יד. הרוח נשבה בעליזות, המדרון נראה תהומי מתמיד, הידיים החלו לרעוד, והמצב בכללי נראה טפשי ומפחיד גם יחד.
בעידוד חבריי הצלחתי בסוף לזנק למפלס הבא ולהימרח עליו כמו תרנגול קרב מסוקס. זו היתה הנקודה בה החלטנו לא להמשיך לפסגה, וירדנו במדרון נוח יותר של ההר.

בקיצור, לזכותו של דב יאמר שהרי קונמרה הם המקום לטיפוס ספונטני נטול דאגות בסנדלים וגופיה. יחס של כבדהו וחשדהו ראוי לאמץ בחום כלפי יכולת האומדן שלנו את מרחק הפסגה כשמטפסים במעלה מדרון קמור (כלומר, תמיד), ובכלל עדיף להיצמד לדרך הארוכה בשיפוע המתון.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות