בתשובה לד''ר בר ביצוע, 20/10/04 18:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה *משוכנע* שכל מי שחפץ לדון בהגבלות על הפצת סמים הוא אחד "שענייני חירות לא מעניינים אותו"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל עושה רושם שלוגיקה אינה הצד החזק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מדוע אתה סבור שלוגיקה אינה הצד החזק שלי? 2. מדוע אתה משיב לשאלה שהופנתה ישירות לד"ר בר ביצוע? היה זה הוא שטען שסנטימנט נפוץ באייל הוא "ענייני חירות לא מעניינים אותו". לדעתי, אין אפילו אייל אחד ש"ענייני חירות לא מעניינים אותו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעקב סבור שלוגיקה אינה הצד החזק שלך משום שמניסוחו של הדוקטור אין להסיק בהכרח שהוא חושב ש*כל* מי שחפץ לדון בהגבלות על הפצת סמים, ענייני חירות אינם מעניינים אותו. ההבדל כאן יכול להיות, בערך, בין "כמה", או בין "לא מעטים", או בין "רבים" - לבין "כל". ובתגובה לזה *אני* יכול לומר ש*אני* סבור שיעקב הוא נודניק שנטפל לקטנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה החלק הרלוונטי של תגובת הד"ר: "א. אני בכוונה לא קושר את העיקרון (שמופר בעליל) של חירות האדם עם הטיעון שלי בנקודה זו. המחיר של סמים כמו הירואין, מריחואנה או אקסטזי גבוה משום שהם בלתי חוקיים ומכאן שתופעות הפשיעה, הדירדור הכלכלי והקשיים במציאת עזרה1 נובעות באופן די ברור מהעובדה שהם לא חוקיים. מי שענייני חירות לא מעניינים אותו (וזה סנטימנט די נפוץ ב"אייל", כפי הנראה) יכול להסתפק בטיעון הזה: בהשוואה תועלתנית טהורה עדיף באופן ברור ומובהק שהסמים יהיו חוקיים הנזק האישי, המשפחתי והחברתי חמור הרבה יותר במצב של אי חוקיות." ולהלן שאלתך: "אתה *משוכנע* שכל מי שחפץ לדון בהגבלות על הפצת סמים הוא אחד "שענייני חירות לא מעניינים אותו"?" הבה נתמצת את דברי הד"ר: א) מי שענייני חירות מעניינים אותו - שידע שעקרון החירות מופר בעליל באיסור מכירת סמים. ב) מכיון שיש כנראה תופעה של חוסר אכפתיות מחירות באייל, אומר לשיטתכם שלא כדאי לכם לאסור הפצת סמים. הד"ר לא אמר דבר וחצי דבר על מי שחפץ לדון בהגבלה על הפצת סמים. אדרבה, ניתן לדון האם חיפוש סמים בבתים של אנשים פרטיים פוגעת או לא פוגעת בחירות. אני בטוח שהד"ר ישמח בדיון. אם אני מבין נכון, לד"ר חבל שהדיון לא מתמקד במישור עקרוני זה ודווקא גולש לעניינים מעשיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם חיפוש סמים בבתיהם של אנשים יש בו פגיעה בחירות היא שאלה קצת בעייתית. אילו משתמשי הסמים הכבדים (ואני מתרכז כרגע רק בסמים כבדים, ואין טעם להיכנס לפירוט ולחלוקה היות וכבר עסקו בנושא זה) היו פוגעים רק בעצמם - אזי גם החוקים נגד מכירת סמים וגם החיפוש בבתים, היתה בהם פגיעה בחירות. כיון שמנסיוני משתמשי הסמים הכבדים מגיעים *תמיד* לשלב בו הם מזיקים לא רק לעצמם אלא גם לאחרים - תחילה משפחתם הקרובה ושכניהם, אחר כך המשפחה המורחבת ומעגלים יותר רחבים - ייתכן שההגבלות ואף החיפושים אינם לגמרי בגדר פגיעה בחירות - ודבר זה לא ישתנה, אגב, גם אם המחירים יהיו יותר זולים. אינני מדבר על הפגיעה בציבור הנובעת מן הצורך לגנוב כדי לממן את הסם, אלא על הפגיעה הקשורה במצב האישי-תודעתי-בריאותי שהמשתמש מגיע אליו, בלי קשר למחירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן גם מי שמאמין בעיקרון החרות יכול לנהל דיון בפרטים. וזה בדיוק מה שטענתי. 1) לטעמי, על מנת להכנס למישהו הביתה צריך להיות סכנה אימננטית וברורה כמו מצבור של חומרי נפץ המיועדים לרצח 1. אם ניתן להוכיח שצריכת סמים קשים עונה על הגדרה זאת אני אסכים לכניסה לבתים בחיפוש אחריהם. 2) כל החומרים באותה דרגת מסוכנות צריכים להיות אסורים באותה מידה. כלומר לפי ידיעותי כרגע על נזקי הסמים הקשים אלכוהול, חיבור לכבלים ושרימפס צריכים להצדיק אותן סנקציות כמו סמים קשים. 3) גם כשמחליטים להתערב יש צורך למצוא את הדרך הפוגעת במינימום בחרותו של האדם, וייתכן שעדיף לדרוש מאדם הרוצה לצרוך סמים קשים שיתקין בבית לחצן מצוקה לאשתו וילדיו או שיעשה את זה במרכז פיקוח בו לא יוכל להכות אותם. 4) לאחר כל אלו יש לבדוק האם הכפייה יעילה. למיטב ידיעתי - היא לא. 1 ולא סתם לבנת חבלה שנלקח הביתה מהצבא בטעות או כקונדס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה נזק יש בשרימפס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על השאלה: ידע מגיע באחד משלושה דרכים: 1) הסבר של המנגנון המוביל מדבר אחד לדבר שני. למשל הרואין ממכר כי אנו יודעים שיש סוג מסויים של מולקולות בגוף המושפעות בצורה כזאת וכזאת. איני חייב להבין את המנגנונים הללו. מספיק לי שאני יודע שאם אלמד את הנושא אבין את המנגנון. 2) מידע סטטיסטי. לדוגמא: נמצא ש 30% מצרכני ההרואין מתמכרים וצועקים בכאב כשאין להם את הסם. איני צריך להבין את המנגנון וייתכן שהוא אינו ידוע לנו. מספיק שיש קישור סטטיסטי. 3) עדות נאמנה: אדם נאמן אמר לי שהוא קיבל ממישהו שיודע ומסביר לי איך המישהו הזה יודע. לדוגמא: בורא העולם הודיע שלא טוב ליהודים לאכול שרימפס. ברור שלגבי שרימפס 1 לא בא בחשבון. אבל 2,3 הם בהחלט אופציות ראויות להוכחת הסכנה שבאכילת שרימפס. אני למשל אנחש שאחוז הבגידות במשפחה גבוה בהרבה אצל אוכלי השרימפס היהודים מאשר אצל היהודים שאינם אוכלים שרימפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא בבקשה את מאמרו המאלף של יובל נוב כשלים ביישום מוטעה של סטטיסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שהוא יעשה את זה אם הוא משתמש כל יפה בכשלים סטסטיטיים כדי להוכיח לנו בדמגוגיה של כיתה ג' את האמת והחוכמה האלוהית העומדות מאחורי כתבי הקודש ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכשלים הסטטיסטיים נמצאים אצל אלו שתומכים באיסור סחר בסמים ואצל אלו שרוצים לקבל עוד תקציבים לניידות משטרת תנועה. אני לא ניסיתי להוכיח את אמיתות התורה ולא ניסיתי להוכיח ששרימפס מסוכן לבריאות. אני ניסיתי להראות לכם את האבסורד שבטענה שאסור לחוקק חוק נגד מכירת חזיר אבל מותר לעשות חוק נגד מכירת סמים. תגובות הבוז מעידות שהגיון לא עומד מאחורי ההבדלה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ניסית לאשש את הטענה המגוחכת שאכילת שרימפס מזיקה ע''י הצבעה על איזו קורלציה (מפוקפקת לכשלעצמה) בינה לבין תופעה אחרת, רעה בעיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הראתי שרמת הקורלציות שאתה משתמש בהם על מנת להכנס לבתים של אנשים בחיפוש חשיש הן כה מגוחכות שניתן בקלות להצדיק באותה צורה איסור גורף על שרימפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין אמונה דתית, אין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין ניחושים ואין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין "אדם נאמן אמר לי..". כל זמן שלא תלמד להבדיל בין זה לבין אלה, הדיון אתך דומה לקטע סטנדאפ ארוך, מייגע ומגוחך, אבל בכל זאת אעשה נסיון להסביר לך משהו על ההבדלים: מהידע *שלי* (בלי להיכנס כרגע לעומקן של מולקולות אלא בעיקר למבחן המעשי) אני יודע שמכורים קשים עושים מעשים שאנשים אחרים אינם עושים. הדבר כולל בין השאר אי-עבודה והיסמכות לשולחנם של אחרים (תחילה המשפחה וכשלזו נמאס - רחמנים אחרים), התנהגות מפחידה, איומים, אלימות פיזית, השתנה על אנשים וחסימת דרכם של אנשים היורדים במדרגות ביתם. מן הידע שלי, הנובע מצפיה באנשים לא מעטים - אנשים המחוברים לכבלים באמת מבזבזים שעות ארוכות ביממה על צפיה בשטויות ואף הם עצמם מתלוננים על כך - אבל הם אנשים עובדים המפרנסים את עצמם ואת ילדיהם, אינם מאיימים, אינם פוצחים בתגרות ידיים, אינם משתינים במקום שלא יועד לכך ואינם עושים רע לאיש. גם אני שומר כשרות ומימיי לא טעמתי שרימפס. אבל אני, בניגוד לך, מבדיל בין אורח חיים מסויים שאדם מקבל על עצמו מבחירתו ומרצונו, לבין הפצת אמונות תפלות (הקרויות אצלך, כנראה, "התורה"). לכן מעולם לא העזתי לטעון בפני איש כי השרימפס מזיקים. מהיכרות של עשרות שנים עם קרובים, מכרים, משפחה ושכנים - השרימפס אינם מזיקים לאיש. להיפך, רבים מאלה הנמנעים מאכילת שרימפס נמנעים גם מעבודה ומעדיפים לחיות על חשבון הציבור (הווה אומר - מכספי שאני מרוויח בעמל רב ובזיעת אפי), וחלק מאלה הם גם מן הלקוחות הטובים ביותר של נערות הליווי בתל אביב וסביבותיה (זה לגבי דבריך, כי אתה מנחש שאחוז הבגידות במשפחה גבוה אצל אוכלי שרימפס מאשר אצל שאינם אוכלים שרימפס. הניחוש הזה הוא רק ניחוש ואין לו על מה להסתמך, אבל אפילו אם היה לו איזה בסיס - אין קשר בין השניים והבגידה אינה "נזק" הנגרם מאכילת דבר מה זה או אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא הנידון הוא כמדומני: מתי לגיטימי לכפות על אנשים מה לאכול ומה לא לאכול. אתה טוען שאנשים הצורכים סמים קשים נהיים תלותיים ואינם עובדים. אולם אתה לא שכנעת אותי בכך, וכמדומני גם לא אחרים באתר זה. אני בטוח שעל כל בן אדם תלותי בגלל סמים אוכל להביא שניים שלא הזיקו לאיש. אני טוען ששרימפס מזיקים לנשמה של היהודי ואני לא הצלחתי לשכנע אותך וגם לא אחרים באתר זה. אם אנו רוצים להתיר כל התערבות של המדינה אז בבקשה. אם מחר יהיה לי רוב נעצור סוחרי שרימפס כמו שהיום עוצרים סוחרי סמים. תוכל לשטוח את טענותיך בפני הכנסת או בפני כלל האזרחים במשאל עם. אם אנו שוללים התערבויות מסויימות של המדינה אז הבה נקבע כללים בין המותר לאסור. למשל קבע את רמת הודאות שההתנהגות האסורה מתקשרת להתמהגות הנלוזה בעיניך והוכח שההתנהגות הנלוזה יותר גרועה מהתנהגות נלוזה אחרת. כאפשרות שלישית אני מציע שנפסיק להתערב זה לזה בחיים, גם אם השני משתמש בסמים. ואם מישהו משתין עליך תבע אותו לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הוא שיכנע, ואתה לא. כמדומני, שרוב אזרחי המדינה נמצאים במצב דומה, אחרת, היו חוקים כנגד שרימפס, ולא כנגד סמים. אני יודע שקשה לך להבין, אבל זאת הדמוקרטיה. חוקים קיימים אם ורק אם יש להם רוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן יש חוק חמץ, וחוק חזיר ואיסור על ייבוא בשר טרף, ועד לא מזמן היה חוק איסור אפיית לילה 1. אתה בוחר באופציה מספר אחת ואל תתלונן מחר אם הרוב יחליט שזה בריא ללכת למסגד ולכן מי שלא הולך למסגד כל יום שישי אסור לו לרכב על סוס והוא צריך ללכת עם טלאי צהוב. 1 בוטל על ידי ממשלת ביבי הקפיטליסטית ב 1998. יהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא הפעם הראשונה ולא רק אצלי (במקרה יצא לי לשוחח על זה), שאופן הסקת המסקנות המוזר להפליא אצלך - גורם לתהייה, שמא אתה עצמך צורך סמים כלשהם המערפלים את כושר השיפוט שלך. אולי זוהי הסיבה שאתה נלחם למען הסמים בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש 4 אפשרויות: 1) הרוב יקבע בכול. 2) הרוב יקבע לגבי דברים מסויימים ואחרים לא. מה מותר לרוב ומה אסור ינוסח באופן מעורפל ויקבע על ידי 14-16 אנשים מורמים מעם יודעי כל ומביני כל שבמקרה יש להם דעות הדומות להפליא זה לזה. כל נסיון למצוא טרנזיטיבויות או קוהרנטיות יעלה על שרטון. 3) הרוב יוגבל על ידי חוקים ברורים שיבדילו בין המותר לאסור באופן שיענה על תנאי רפלקסיביות וטרנזיטיביות. 4) (בנוסף ל 3) יהיו נושאים בהם הרוב לא יקבע דבר, כמו למשל מה אני אוכל / צורך. אני תומך ב 3-4. במה אתה תומך? משם נוכל להתקדם. ולגבי סמים, למען הסר ספק. מעולם לא צרכתי סיגריות, ניקוטין או כל סם אחר, למעט אנטיביוטיקה שלקחתי לפני כמה שנים. גם איני צורך אלכוהול וחזיר. מאבקי הינו עקרוני למען חרות האדם ונגד עריצות השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, בשאלות הגדולות אשתי קובעת. לעומת זאת בשאלות העוד-יותר-גדולות, כגון, למשל, איך ראוי לענות באייל בנושאים שונים - עדיין יש לי זכות קביעה. ולכן אני תומך בכך שכשמישהו מספר לך שבארץ אין רוב למלחמת חורמה ביבואני שרימפס - שלא תענה לו משהו אידיוטי עם מסגדים, סוסים וטלאים צהובים. זאת משום שכשאתה עונה לו כך - אתה עושה צחוק לא רק ממנו אלא גם ממני. לכך התכוונתי בתגובה 255260. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכיר לי משהו שקראתי באחרונה - ציטוט מתוך התנ"ך של המורמונים. הספר נפתח בעדויות של שלושה אנשים, ואחריהם שמונה נוספים (כולם בשמותיהם!), לאמיתות ה"לוחות" שהתנ"ך הזה הוא תרגום שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל הם היו גויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע קיום יחסי מין בהסכמה בין אנשים הנשואים לאנשים אחרים נחשב בעיניך דבר שלילי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני? אני מי אני? תשאל אותם: וחוץ מזה, נישואין הינם חוזה. הפרת חוזה אינה מוצאת חן בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ג'ון לנון הנרקומן והאלכוהוליסט שהחזיק תפקיד בכיר אינם דוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ון לנון נהג לעשן מריחואנה ולקחת LSD, שני סמים שממכרים במידה מועטה אם בכלל. לא ידוע לי על התמכרות שלו להרואין והקראק לא היה קיים בתקופתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שג'ון לנון היה מכור להרואין הוא אפילו כתב על תהליך הגמילה שלו שיר: Cold Turkey
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא נגמל... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתכוון לרבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו נזק שיש בחזיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי חומרי נפץ למטרות אחרות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה *משוכנע* שכל מי שחפץ לדון בהגבלות על הפצת סמים הוא אחד "שענייני חירות לא מעניינים אותו"?" אני בעיקר משוכנע שנימוקים הבאים מתוך עקרונות החירות אינם יכולים לשכנע את מי שבז לחירות. שאלת חוקיות הסמים היא מתכון נהדר לחשיפת כל הפחדים הקדומים מפני החירות, בעיקר משום שברמה התועלתנית ברור שנגרם נזק חמור בהרבה מהאיסור מאשר מהשימוש. ניתן לסכם זאת כך. דומה שהדבר שהכי מטריד את מצדדי האיסור על סמים הוא לא שיהיו הרבה משתמשי סמים (ממילא המספר גדל כל הזמן) אלא שאנשים יעשו מה שהם רוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאני רואה זאת לגמרי אחרת: אין לך פה אף בר-פלוגתא ש*בז* לחירות, או שיש לו *פחדים* מפני חירות. לא לכולם זה כל כך שקוף שנגרם נזק חמור בהרבה מהאיסור על סמים, ואם מישהו מבקש להתווכח איתך על כך, המסקנה שלך (שהוא בז לחירות ופוחד מפניה) היא בעייתית מאוד. אני, למשל, לא מוטרד בכלל מזה שאנשים יעשו מה שהם רוצים באופן כללי, ואני דווקא כן מעוניין להטיל מגבלות על הפצת סמים קשים. אתה רשאי לסבור שאני אידיוט, אבל לפענח את צפונות נפשי ולגלות שבעצם אני שונא-חירות-באופן-כללי זה גם מתנשא, גם שגוי וגם קצת טפשי. (יעקב, אתה רואה? לכך בדיוק התכוונתי. הלוגיקה שלי, איזה מזל, ניצלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולמם הבינארי של יעקב, ברביצוע ווטסון וחבריהם, או שאתה תומך בביטול מוחלט של כל רגולריזציה, או שאתה בז לחירות, אין דרך ביניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בעולמי הבינארי אומרים רגולציה. שנית, אתה בוודאי טועה, וזה לא יפה לכרוך שלושה אנשים ביחד בטעות שלך (רצוי להתחיל מאחד). ההבהרה המיליון (למתקשים במיוחד): אף אחד לא תומך בביטול מוחלט של מעורבות ממשלתית. הפער בין הצדדים בד"כ הוא, מאיזה כיוון מגיעים לדיון: צד אחד יוצא מתוך הנחה שבכל מקרה צריך להקפיד שהמעורבות הממשלתית תהיה מינימלית, כדי לאפשר חופש החלטה ויעילות מירבית, והצד השני בד"כ מגיע מהכיוון שזו זכותה ה"טבעית" של המדינה, אותו גוף רחום, חנון ויודע כל, להפקיע כל החלטה מהמגזר הפרטי, ולשלוט על רוב האספקטים בחיינו (כי אסור לתת לאזרחים-ינוקות להסתדר לבד, הם מועדים כל הזמן..), תמורת סכום פעוט של יותר ממחצית משכורתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם הבינארי של אברהם, יצחק וישמעאל, אפשר לצרור את כל האנשים בחבילה אחת ולפטור את עצמך ממחשבה רציונלית. הנה, עשית זאת יפה. עכשיו, אם רצונך באמת להבין, חפש קצת וויכוחים שאני השתתפתי בהם ונסה לאתר בכמה הודעות מופיעים טיעונים מעין אלו. א. האנשים הם מטומטמים מדי מלהחליט בשביל עצמם ב. אם נסיר את הפיקוח מX אז מייד יבוא אנשים רעים וירמו את כל האהבלים הנה למשל תגובה 237615 מדגימה חלק מצורת החשיבה הזאת. לי נדמה שמי שחושב שהאנשים הם דבילים שאינם מסוגלים להחליט בשביל עצמם בעצם אומר שחירות היא דבר רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאדם מכבד את החופש, אבל לא לדבילים. או ליתר דיוק, לא בתחומים בהם רבים בציבור מתנהגים כדבילים. כלומר, באותם נושאים ספורים 1 בהם הציבור אינו מכלכל צעדיו כיאות יש צורך לעזור לדבילים. מה לזה ולבוז לחרות? 1 חינוך, בריאות, תרבות, חקלאות, בניין, הון סיכון, ביטוח, בנקאות, מוסר, תקשורת המונים 2. 2 בטח שכחתי משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספורים: חינוך. מוסר. תקשורת (המונים הא ?) לא שכחת את האמונה באלוקי ישראל ? 60% דבילים במדינה הזאת עוד לא הבינו שהוא קיים ותורתו אמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את התגובה ההיא ואת הפתילון ההוא, ובכלל לא דובר שם על אנשים "מטומטמים, אהבלים ודבילים". אתה מדבר על "מי שחושב שהאנשים הם מטומטמים/דבילים שאינם מסוגלים להחליט בשביל עצמם בעצם אומר שחירות היא דבר רע." -- אבל לא מדובר על אנשים המחליטים בשביל עצמם, בלי קשר אם הם דבילים או לא - מדובר על אנשים האמורים להחליט בשביל ה*ילדים שלהם*. בפתיל ההוא דובר על ילדים הזקוקים לעזרה. אני לא יודע איפה אתה עצמך גדלת ואיפה אתה מבלה את חייך, אולי באמת באיזו שכונת יוקרה שבה כולם רופאים ועורכי דין המגדלים את ילדיהם להיות רופאים ועורכי דין. תגיד, אתה *באמת* לא ראית מימיך ילדים מוזנחים שהוריהם (ולא חשוב עכשיו אם אלה נרקומנים או בעלי בעיות אחרות) לא מסוגלים, מסיבותיהם שלהם, לדאוג להם, ונוצר מצב שמישהו אחר (המדינה, או גופים וולונטריים, אני לא נכנס עכשיו לויכוח הזה, רק לעצם מציאותם של ילדים כאלה) צריך לעשות את זה, כדי שלא ילכו לאיבוד? באמת *לא ראית* ואתה פשוט לא מכיר בקיומם של ילדים כאלה? אתה ברצינות חושב שבכל המקרים, בלי יוצא מן הכלל אחד - צריך להשאיר את הילדים אך ורק לאחריות הוריהם, לטוב ולרע? אדם שלא ראה את הילדים האלה מימיו הוא אדם שראה רק פן אחד של החיים - וכנראה פן מאוד-מאוד מצומצם. אדם שזהו נסיון חייו - אני בספק רב אם הוא יכול בכלל לדון בצורה ממשית ומציאותית בנושאים שבהם אתה דן באתר זה. אלו נושאים שאי אפשר לדון בהם רק באופן תיאורטי ויש לקחת בחשבון גם את הצד האנושי. אולי עכשיו אני באמת מתחיל להבין את פשר הריח הקר, היודע-כל והמעט בלתי אנושי הנודף מרבות מהודעותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי עכשיו אני באמת מתחיל להבין את פשר הריח הקר, היודע-כל והמעט בלתי אנושי הנודף מרבות מהודעותיך." נו. זה באמת נוח. קרא לי בלתי אנושי וחלס כל סיפור. חן חן על הדיון המרתק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם בגלל כמה דבילים אתה שולל את החירות מכל בני האדם? כלומר האם אתה מונע מאנשים להחליט לאיזה בי"ס לשלוח את ילדיהם כי יש 1000 דבילים? האם בגלל שיש כמה נרקומנים שלא מסוגלים לשלוט בעצמם אתה נלחם נגד שימוש בסמים על ידי כל האוכלוסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בדבילים אלא בילדים. מאחר ואני אדם משונה כזה שילדים הם בעיני דבר מאוד חשוב - תענה לי בבקשה קודם על השאלה מה אתה עושה עם אותם ילדים (בהחלט יותר מאלף, למרבה הצער), ואז אחשוב ואענה לך אם החירות - שהיא מאוד חשובה לי - יותר חשובה לי מהם. מה תעשה אתם? תתן להם שוברים בשווי כמה גרושים ותגיד להם - "ילדים, לכו תמצאו לכם בית ספר שיסתדר עם הבעיות שאתם מביאים אתכם, שלא באשמתכם"? או שתתן להם שוברים ותגיד - "ילדים אומללים, תגידו לאבא ואמא שכשיהיה להם רגע צלול ובהיר, שימצאו לכם בית ספר שיסתדר עם הבעיות שלכם"? ומאיפה יבואו בתי הספר האלה? בתי ספר בשוק חופשי, בתחרות חופשית, בלי מישהו ש"כופה" עליהם - אתה בטוח שהדבר שהם הכי משתגעים עליו זה דווקא ילדים כאלה? הם "יתחרו" עליהם? אנא, תענה לי אם אתה יכול, ואז אולי נדבר על החירות של האנשים האחרים, המבוגרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, על פי התורה, הקהילה חייבת לדאוג לכך שילדים ילמדו אם הוריהם אינם דואגים לכך. לצורך כך הקהילה, הרשות המקומית או המדינה אם אתה מתעקש (אני מתנגד בתוקף) יכולים להעסיק קב''ס שידאג לכך שאכן הילדים מקבלים חינוך מינימלי. לצורך כך לא צריך לכפות על כל הילדים במדינה ללכת לבתי ספר ממלכתיים. להיפך, הילדים הבעייתיים ביותר הם אלו שנמצאים במערכת ממלכתית ולכן אי אפשר לדרוש שום דבר מאף אחד. לגבי מימון. לא פסו נדבנים מן הארץ שידאגו לילדי עניים. אבל מכיון שאני מציע את שיטת השוברים אין שום צורך בכך. המדינה נותנת לכל ילד שובר בו הוריו או הוא בוחרים לאיזה בי''ס ילך. בודאי שבתי''ס יתחרו על הילדים האלו כי לילדים האלו יש כסף לשלם. זה כאילו שאתה אומר שכל יצרני המכוניות ייצרו מרצדסים ואיש לא יתחרה על המשבצת של סקודה. השאלה כאן היא אכן שאלה של חירות האדם. אם אתה מאמין בחרות אז אתה תתערב רק כשאתה רואה שיש בעייה ספציפית. אבל אם אתה בז לבני אדם ולחרות שלהם אז אתה תשלול מכל האנשים את החרות כי יש אלף או עשרת אלפים או מאה אלף או מליון דבילים. ולגבי הכרות אישית. איני יודע כמה אתה מכיר אבל אני מכיר ועוד איך - וחבל. ואני יכול להגיד לך שגם רוב ההורים האלו אכפת להם מאוד מהילדים שלהם והם עומדים אומללים מול מערכת אטומה ומרושעת שאינה רואה שום צורך לקלוט או לטפל בילדים שלהם כי אין תחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ויצא לי להתווכח לא פעם, לא פעמיים וגם לא שלוש פעמים בנושאים אלו הרושם שנוצר אצלי הוא די מבוסס נסתפק בכך שבוודאי שלא ניתן להגיד שאין לי "אף בר פלוגתא" שבז לחירות. יש כאן לא מעט אנשים שאמרו, בחסות האלמוניות ובלעדיה, דברים כמו "אבל יש אנשים מטומטמים שצריך להחליט בשבילם" - למשל בשיקולי "לאיזה בית ספר אשלח את ילדי", האם מותר לי לעשן, איפה אלמד פסיכומטרי, איזה משקה אשתה וכן הלאה. האם אתה אחד מאלו? אולי לא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |