בתשובה לאורי פז, 05/10/04 20:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כולי שלמי תודה לאלמוני ששיכנע את מר להתייחס לקש ולגבבה בהודעתי קצת למעלה. א. היהדות אכן מצטיינת בגישתה לאישה. יעידו אלפי העגונות ומסורבות הגט. ב. יצרני העוגבים, כמו כל העולם הנוצרי, נושמים כעת לרווחה אחרי ההכרה שלך בכבודם. ג. במקום לכתוב "חיקוי עלוב של תרבות נוכרית" ניתן גם לומר "אימוץ נבון של טקטיקת פולחן" ד. כלי נגינה, שירה רמה, ואף פיזוז וריקוד, שימשו כפרוצדורה קבועה בטקסי הדת היהודית קודם לחורבן. הרפורמים בעצם מחזירים עטרה ליושנה (דויד המלך והנבל, למשל). ה. קיים שוני מהותי בין דיעה מנומקת ולוגית, לבין הבלחות של זריקת ססמאות עבשות מהסוג: "נוהג זה(של נגינה בעוגב ז.מ.) מעיד על חוסר התחשבות בכבודם הרצוח בידי אותה תרבות נוכרית של רבבות יהודים כשרים שמתו על קידוש השם". מה מעיד? מי מעיד? מה הקשר בין אינסטרומנטים שונים ולרצח יהודים? כידוע, אפילו אקדח לא הורג, אלא מי שיורה בו. אז אם אני רוכב על סוס (ביום חול), זה אומר שחיללתי את זכר סב-סבתי שנאנסה ע"י פרש קוזאקי בפרעות קישינב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א'. תגובה 193822 ב' ו-ג'. טוב שיש דברים שאתה כן מבין. ד'. זו בדיוק הבעיה, שבין הרפורמים לבין ההיסטוריה היהודית ולא כלום, והיא מעניינת אותם כקליפת השום. כאילו שההיסטוריה היהודית מתחילה מהם והלאה. ע"ע הפיכת ברלין ל"ירושלים שלנו", והוצאת עבודת הקודש בבית המקדש מסידורי התפילה. ה'. ע"ע השמעה ציבורית של יצירות המלחין הגרמני ריכרד ואגנר בישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה איכפת לי מה יש לאדם ברוך להסביר, לתרץ, להתפתל, מול תופעה נפוצה של אימלול נשים בחסות ההלכה? ואם, נניח, הוא היה כותב משו הפוך, זה היה משנה בקוצו של י' את עצם קיום התופעה? ב. מה איכפת לי מכל הפסוקים והציטטות שאתה מביא בהתעלמות מעובדות ונתונים? ג. מה איכפת לך מהצרמוניה הרפורמית? ואם היו מוציאים את העוגב ממשכנם, כן היית בא בקהלם? ד. ציון העובדה שעבודת השם בבית-המקדש נעשתה תוך שירה ונגינה, רק באה לרמז כי אין שום קשר בין היהדות הקודרת, הממררת את חיי המאמינים בחומרות והקפדות הולכות ומצטברות לאורך הגלות והדורות, כפי שמוצגות פניה האורתודוכסיות כיום, לבין היהדות המקורית, השמחה, המנגנת ושרה, המשגלת את בת-שבע ברננה במקביל לבניית המקדש. ה. ניצולי השואה הם שפסלו את אפשרות השמעת ואגנר בישראל. לא שמענו על תנועת התנגדות דומה מצידם לשימוש בעוגב. ואני חוזר ושואל מה מקומו של הסוס במורשתי, לאור העבר הנורא של פוגרומים בחסות הפרשים הקוזאקים. ו. ואולי כדאי לשקול להפסיק ולהשתמש בעוד כמה סממנים חיצוניים המגיעים היישר מהתרבות הנוצרית. למשל, חליפה ועניבה. למשל, קפוטה. למשל, כיפה. ז. ואולי בכלל ראוי למאמינים יהודים כשרים לא לצרוך חשמל ומים במועדי ישראל, מחשש לחילול שבת וחג המוני. שהרי מר יודע בוודאי כי אלפי יהודים עובדים בשירותים החיוניים (הערבים פסולים למלאכה משיקולים בטחוניים), כולל יום הכיפורים. אז בטח תמצא לי איזה פסוק למה שעון-שבת כן, אבל רדיו וטלפון לא. ככה בדיוק נראה הפרצוף של האורתודוכסיה - מאובנת, מתחסדת, צדקנית ומעוותת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היהדות המקורית, השמחה, המנגנת ושרה..." לא היתה "יהדות"! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א'. תגובה 195122 ב'. תורת ישראל איננה תלושה מקרקע המציאות. היא יושבת עליה יותר חזק משיושבת עליה הפוסט-מודרניות התלושה המאפיינת את גישתך כאן. ג'. העוגב הוא רק סממן אחד להמחשת הבלוף הרפורמי. ד'. אין דבר כזה "יהדות של בית המקדש". והיהדות האורתודוקסית של היום נאמנה יותר ליהדות המקורית מכל בוקי-סריקי שקיימים בשוק, החל מקבלה של מדונה-אסתר, המשך בשפינוזה, וכלה ברפורמה או בקונסרבה. ה'. לא שמענו את מחאתם של ניצולי השואה על העוגב מסיבה פשוטה: העוגב לא פגע ברגשותיהם, הוא רק פוגע בזכרם וממילא ברגשותיהם של מיליוני יהודים שמסרו את נפשם על קידוש השם בעוד החרב הנוצרית ננעצת בבשרם החי והתוסס מבחינה יהודית. הדוגמה מוואנגר נועדה להמחיש זאת, אולם ככל הנראה היא לא היתה ברמת ההבנה שלך. ו'. הסוס אסור ברכיבה בשבת. מה הקשר? האם הסוס הוא שפרע באבות אבותינו הי"ד? ואילו לצלילי וואגנר הובערו אבותינו חיים באושוויץ ולצלילי העוגב הנוצרי אבות-אבותינו על המוקד בספרד ובפורטוגל. ז'. הלבוש החרדי לגווניו אינו סממן נוצרי. מקורה של החליפה והעניבה והכובע או הכיפה או השטריימל אינם מתחילים מהכמורה הנוצרית, הידועה בלבושה הנזירי. וזה שהאפיפיור ברומא החליט לחכות יהודים מקובלים חובשי כיפה לבנה - אינו אומר שעלינו להוריד אותה מהראש. הנצרות ניכסה לעצמה עוד הרבה ערכים יהודיים טהורים - אז מה? עלינו לקפל דגלים בשל כך? ח'. החזון איש זצ"ל באמת סבר כך, ותלמידיו אינם משתמשים בשבתות ובחגי ישראל בחשמל שמספקת חברת החשמל, ובעיר בני ברק על כל עשרה מטרים יש גנרטור שכונתי פרטי לשם הספקת החשמל בשבת ובחג. חכמי ישראל אחרים סברו אחרת, בשל מציאת פתרונות הלכתיים טכנולוגיים לבעיה. ראה למשל: ובכלל, הגיע הזמן להפסיק לשנוא חינם. אחרת, בדיוק כך נראה הפרצוף החילוני בעיני המאמינים: "כמים הפנים לפנים - כן לב האדם לאדם" (משלי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |