 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעוד שבהרבה מאוד נושאים הקשורים לרווחת האוכלוסיה ארה"ב מפגרת אחרי ישראל, באחרים ניתן דווקא ללמוד ממנה. אחד מהם הינו למשל התנועה 1 ל"שכר מחיה בכבוד", תרגום חופשי של "Living Wage". הרעיון פשוט למדי, ומאגד בתוכו פעילות וסולידריות קהילתית בדרך היחידה שבה היא יכולה להגיע לתוצאות - ע"י השפעה פוליטית. העיקרון הוא התארגנות מקומית למען העברת חוקים מקומיים הקובעים שעל כל חברה פרטית הקשורה בצורה כלשהיא לתקציב הציבורי לשלם שכר מחייה בכבוד לעובדיה. השכר הזה משתנה ממקום למקום ונקבע על פי יוקר המחיה, והוא גבוה משכר המינימום אשר מוסכם על העוסקים בדבר כי איננו מאפשר חיים תקינים ולו צנועים ביותר. החוקים רלוונטיים לגבי כל חברה אשר מבצעת חוזים עבור העירייה, מנהלת מתקני ציבור, נהנית מסיבסוד ציבורי, מקבלת הקלות במס, או כל צורה אחרת של קשר לכספי הציבור. זהו שילוב של אחריות חברתית ושל הגיון בריא - הציבור לא יסבסד מכיסו עבודה בשכר-רעב. כאשר חברות הקשורות לממסד משלמות שכר רעב הציבור משלם פעמיים, פעם אחת בסיבסוד הישיר, ובפעם השניה בהשלמת הכנסה, בתי התמחוי, הוצאות בריאות מיותרות, ושאר העלויות של אנשים אשר אינם מסוגלים לקיים את עצמם באופן סביר. כיום הפעילויות של התנועה איננה מוגבלת אך ורק לנושא השכר, אלא לכמה נושאים אשר קשורים אליו בקשר הדוק - ביטוח בריאות, חופשות, שעות עבודה, שקיפות לגבי תנאי העסקה, ותמיכה (מצד המעסיק!) בהתארגנות העובדים באיגוד. ישראל איננה ארה"ב, ולכן התארגנות שכזו תהיה מן הסתם בעל אופי שונה. ישראל קטנה יותר, עם הפרשים קטנים יותר ביוקר המחיה (אולם עדיין יש הבדל בין יוקר המחייה בתל-אביב ליוקר המחייה בדימונה), ועצמאות פחותה בהרבה של השלטון המקומי. מן הסתם אצלנו על מאבק שכזה לשאת אופי יותר "פדרלי" (בהשאלה מארה"ב). המצב הנוכחי הוא כמובן בכי רע. השלטון עצמו מהווה מעסיק לא הוגן, ואפילו חוק אשר אסר על הממשלה להתקשר חוזית עם קבלני משנה אשר הורשעו בעבירות מסוימות על חוקי העבודה (שכר מינימום, הלנת שכר, וכו') בוטל לפני כשנה בתרוץ שהיה מצחיק אם לא היה עצוב - החוק "הגביל" את משרדי הממשלה בהשגת המחירים הנמוכים ביותר. יוצא שהממשלה מעודדת ביודעין קבלנים להגיש הצעות מחיר אשר מבוססות על עבירה על החוק ועל שכר-רעב לעובדים, שכר שאת מחירו משלמים כולנו. מה כן? אפשר אולי בכל זאת להאבק במישור המוניציפלי. בעיקר הדבר אמור לגבי הרשויות המקומיות העשירות יותר. זה דורש סולידריות ומעורבות חברתית ופוליטית של האזרחים החזקים ביותר במדינת ישראל, אולם הדבר איננו מופרך. אם תושבים במועצה המקומית משגב (כמדומני) החלו להתעניין בחוסר השוויון בתקצוב המועצות הערביות השכנות מתוך הכרה בכך שהם לא מרוויחים מאפליית שכניהם, אין זה בלתי אפשרי לצפות שתושבי יישובים קהילתיים מבוססים יתעניינו גם באנשים אשר עובדים בקירבם. באוניברסיטת תל-אביב למשל, היו כבר מספר נסיונות (לא מוצלחים במיוחד עד כה) לפעול בנושא עובדי הקבלן באוניברסיטה, אותם צללים העוברים בלתי נראים במסדרונות ונדמים כנראה כחלק מהריהוט בעיני רוב הסטודנטים והמרצים (צדיק אחד אולם לא יחיד הוא פרופסור אריאל רובינשטיין מביה"ס לכלכלה. מומלץ לקרוא את מה שיש לו לומר בנושא 2). יש לציין שבארה"ב התנועה החלה משיתוף פעולה של ארגוני עבודה וארגונים דתיים. הקוראים הדתיים ב'אייל' יודעים מן הסתם יותר ממני שלא חסרים מקורות ביהדות המהווים בסיס מוסרי לסולידריות חברתית ומאבק כנגד אפליה וחוסר צדק, וחבל שבישראל כמעט ולא נשמע ("כמעט", משום שמספר קטן ומועט של ארגונים כן משמיע קולו) ציוץ בנושא החשוב הזה אשר מסתמך על הסמכות המוסרית של ההלכה. סמכות אשר לצערנו ירד קרנה בשנים האחרונות (לא מעט בזכות ההתעסקות המבישה בשטחים הכבושים, אבל זה כבר עניין אחר), אולם עדיין נהנית מהשפעה לא קטנה על ציבורים גדולים במדינת ישראל. אם עשירית מהאנרגיה הדתית שמושקעת בנושאים מדיניים היתה מופנית לטובת האי-צדק החברתי במדינת ישראל, אני מאמין שהתרומה לשיפור המצב היתה לא מבוטלת. לסיכום, מאבק למען שכר מחייה בכבוד לא יפתור את בעיית העוני בישראל ביומיים וחצי, אולם זו התחלה. אין ספק שזה עדיף בהרבה על המצב הקיים, בו פילנתרופים חסודים משלמים שכר רעב (מסובסד לא פעם!) לעובדיהם ואז תורמים לילד הרעב שלהם ארוחה חמה בשידור חי בערוץ 2. 1 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי גורביץ בכתבה ב"נענע" על הלקח שעלינו ללמוד מהעברת התיקון לחוק שכר מינימום (המאפשר לממשלה להתקשר חוזית עם חברות שאינן משלמות שכר מינימום) ועל כך שהנושא הוצנע בתקשורת. והוא מסכם כך: "אמור מעתה, 'לא יעבור אדם על החוק, אלא אם מדובר בממשלת ישראל החוקית"'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלי למחות כנגד הדיבה נגד היהודים על זלזולם כביכול בחוק. היהדות מייחסת כבוד רב לחוק והיהודים נוהגים לשמור על החוק ללא שמלווה לזה סנקציה כלשהי. בתנאי ... בתנאי שהחוק הוא אכן חוק ולא שרירות לב. חוק של קיסר שניתן לשחד אינו חוק ואין צורך להתייחס אליו. חוק שמופר בראש חוצות על ידי כולם אינו חוק הוא צחוק - על כן קבעו חז''ל שאין גוזרים גזרה על הציבור אלא אם רוב הציבור יכול לעמוד בה. חוק שמופר באופן תמידי הוא חוק רע שאסור שיחוקק. חוק שנוגע רק למי שאין לו היתר מהשר להפר את החוק - אינו ראוי להיות חוק. חוק הקובע רמות מס שונות על אנשים שונים לפי שרירות לב של השלטון אינו חוק. על כן הבעייה איננה יחסם של היהודים לחוק, אלא הצורה המופקרת בה מחוקקים חוקים שאינם חוקים אלא תקנות שרירותיות של דקטטורים טוטליטריים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל, תמיד תענוג לקרוא את דבריך. לא פעם אחת הבאת אותי לזנוח עמדות ישנות בהן אחזתי. היום התפרסם ראיון עם שר האוצר ב-"הארץ". את הראיון ערך נחמיה שטרסלר, מחסידיו הגדולים של נתניהו בעיתונות הכלכלית. מלבד מספר "הרמות להנחתה" קלות שהוא נתן, וכן במה לנתניהו להמשיך להצהיר הצהרות דמגוגיות וחסרות כיסוי1 הוא הזכיר את "תכנית ויסקונסין". על פי מה שהוא אמר, החברה הפרטית תקבל גמול על פי מספר האנשים שימצאו עבודה. בעוד שזכור לי מאמר ישן ב-"הארץ" בו קראתי שהחברה תקבל גמול על הקטנת כמות הזכאים לקצבאות. מדובר בשני דברים שונים מהותית, מכיוון שלחברה גם זכות לשלול ממישהו את זכאותו לקצבה, בתואנה שהוא מסרב לעבוד, הרי שהיא יכולה בקלות לתת לאם חד הורית ממצפה רמון עבודה בנתניה, וכשזו מסבירה שלא מדובר באפשרות ראלית קצבתה נשללת. החברה מקבלת גמול, אבל מצבה של האם החד הורית רק מורע. באתר המוקדש לתכנית2 לא הצלחתי למצוא אמירה ברורה בנושא. תחת הקישור "מידע ופרסומים" ניתן למצוא את פרוטוקול המפגש עם החברות הזרות שנערך בינואר 2004. אני אישית איבדתי את חוט הדיון וטבעתי בסבך המונחים - מי זה ה-Clinet, מה זה NII וכיוצא בזאת. באופן כללי יש לתכנית הרבה נקודות חיוביות, אך ההרגשה שמצליח לספק נתניהו (וחסידיו) היא שהמטרה אינה לעזור למובטלים כמו לתפוס את הרמאים. ראוי להדגיש, שאני לא מאשים את נתניהו בשקרים (לפחות לא שקרים בוטים), או בתפיסה של "שהעניים ילכו לעזאזל". לדעתי הוא באמת מאמין שמרבית העניים מתחמקים מעבודה והאשמה היא בהם, ושהתכנית הכלכלית שלו תוביל, בסופו של דבר, לרווחה כלכלית לכולם. אך הרגישות שלו למצוקות השכבות החלשות בישראל אפסית. הוא לא טורח באמת לבדוק כמה אנשים מתחמקים מעבודה וכמה פשוט לא מוצאים עבודה סבירה. אגב, שווה לקרוא את הראיון, הכולל התבטאויות מרגיזות במיוחד גם כלפי מושג העבודה המאורגנת. 1 "איך אתה מתייחס למצוקת הרעב שניבטת מכל עבר? ב-20-30% מהמקרים זה נכון, אך ב-70-80% זה שקר, של אנשים שלא רוצים לצאת לעבודה". 2 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קבוצה של גנגסטרים דופקת את העובדים ומבריחה מפעלים" הראיון עם נתניהו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת התגמול שנבחרה בארץ מאמצת כקריטריון ראשון במעלה את החיסכון בקצבאות, לא את ההשמה בעבודה וקל וחומר השמה ארוכת טווח בעבודה בשכר הוגן. בשיטה הנוכחית אמנם תקבל החברה הפרטית סכום כסף בעבור כל עובד שיושם במקום העבודה, אך היא גם תקבל כסף עבור כל אזרח שתישלל זכאותו לגימלה, התגמול אתו תקבל החברה יהיה נגזרת של החיסכון מהקיצבאות ולא לדוגמה על פי גובה שכרו של העובד שיזכה למקום עבודה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונה שאנחנו רואים מול עינינו כשאומרים "מובטל" היא רכיב חשוב בעיצוב דעת הקהל. האם מדובר בבטלן בן 27 שלא נאה לו לקטוף פרחים בשמש, או בן 55 שעבד כל חייו ועכשיו, בגילו, לא מוצא עבודה? משפחה שגרה בשכירות בדירה קטנה ומסתפקת במועט כי אין, או צבועת-שער מעשנת עם פלאפון, שבשביל 600 שקל לכמה שעות בשבוע "לא שווה לה" לצאת לעבוד? לא צריך להיות סטטיסטיקאי כדי לנחש שיש כאלה וגם כאלה. אחד מהכתבים הכלכליים הבכירים פרסם באחרונה נתונים על מוצרי מותרות (ו"מותרות") בידי משפחות מהעשירון התחתון. שוב, מתברר שיש כאלו ש"אין להם" ויש להם. 1. האוצר הוא זה שבידיו תקציבים לערוך מחקרים שילמדו אותנו מה היקף הבטלנים מבין המובטלים, ומה היקף הבזבזנים מבין בעלי ההכנסות הנמוכות. מן העובדה שאין מחקרים רציניים כאלה, אני מסיק שלאוצר אין מוטיבציה להכנס לעומק הנושא (מכיוון שזה יקשה על שר האוצר לפזר מספרים כמו "70-80% שקר"). 2. הכתבה המצ"ב 1 מומלצת בחום; כל פסקה מתסכלת מקודמתה. המסקנה העיקרית שלי מן הדברים היא שעם כל הצדדים החיוביים שלה, נדבנות מדרדרת נצרכים רבים ל"מרוץ חימוש" של איבוד הכבוד העצמי והבושה - עוד סיבה שבגללה המדינה צריכה לשמור על אחריות העל שלה בנושא. 1 כתבה מרתקת על בתי תמחוי ומשפחת "כמה אפשר לאכול עוף?", ב"הארץ": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לי זה מזכיר את סרובה של רבקה דה-מורניי לקבל את הטופלס מאפינס? ולענייננו: למרות שבגדול אני מוצא הרבה צדק בדבריך, אני חושד כי הצגת הדברים בתקשורת מגמתית ומוטה. איני יודע לאיזה כתב כלכלי בכיר אתה מתכוון, אבל לפני כשעה קראתי משהו שנכתב בנושא ע"י סבר פלוצקר באיזה מוסף כלכלי של ידיעות אחרונות. ואם למשפחה דלת אמצעים יש מקרר ריק? הגיונו של הקפיטליסט הדורסני יצביע ישר על האפשרות למכור את המקרר ולקנות מוצרי מזון. כמה כבר תקבל משפחה ממצפה רמון על מקרר משומש? התמורה תספיק במקרה הטוב לשבועיים (מומלץ, מטעמים מובנים, לקנות מזון יבש שאינו מצריך קרור). ואחר כך מה? ישארו גם עם החסך במזון וגם בלי מקרר. ההטפלות לטלויזיה כבר ממש גובלת בעיני באטימות מרושעת. טלויזיה צבעונית לא מותגית "27 עולה כיום בסביבות 1K ומחזיקה שנים. לעיתים קרובות, זהו אמצעי הבידור היחיד שיש לאנשים נזקקים. מכשירי וידאו סבירים למדי נמכרים כיום בסביבות ה-400 ש"ח. אולי לא על זה בדיוק חשבו חז"ל כשקבעו כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל בתקופתנו זוהי החלופה המקובלת. כשיש ילדים, מינוי שנתי על כבלים עולה הרבה פחות מחוגים, קייטנות, טיולים, צעצועים, בייביסיטר, ויתר ההוצאות המקובלות במשפחות מהמעמד הבינוני. אז המינוי לכבלים עולה קצת כסף ולמרות שאינו פותר את הבעיות, הוא הופך את היאוש לקצת יותר נח. גם את זה צריך לקחת מהם? האין די בהשפלה שמזמנת הדלות לילד החי בסביבה שבה לילדים אחרים יש ולו אין? האם רק רמיסה מלאה ומוחלטת של גופו, כבודו, רוחו ונשמתו תניח את דעתו של הקפיטליסט הנאור? פלוצקר כמובן נזהר מלחוות דעה. הוא "רק מביא את העובדות", ומסיים בהתנשאות: "שהקוראים ישפטו". התכוונתי לכתוב עוד כמה פסקאות - על חוסר הרלוונטיות של העוני האפריקני, ההודי ואפילו העזתי למציאות הישראלית, על חוסר הבושה, החמדנות והגסות שמתגלות גם בחתכים המבוססים יותר של החברה הישראלית, ועל תופעת המיעוט המתחזה והנצלני (גם אם מדובר על כ-30%) שיוצר את הרושם הרע ודופק את הרוב שבאמת נזקק - אבל די התבאסתי מהעסק, אז אולי בפעם אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ועוד משהו: המודיעין האזרחי שלי מוסרת ששפופרת צבע לשימוש ביתי עולה כ-30 ש"ח ומספיקה לשתיים עד שלוש צביעות (כל צביעה מחזיקה שבועות אחדים). כל כך מוגזם בשביל הרגשה מינימלית של נשיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מובטל בגיל 45 מהסיבה שהשתתפתי בסרט "זהב לבן עבודה שחורה" יש עוד רבים שהם מובטלים כי לא דיברו או התנהגו בצורה הולמת לעובדי דור א' אז מה אנחנו פרזיטים או תוצאה של כוח הרסני שפגע בנו, האם היותי מובטל באזור מוכה אבטלה דימונה הופכת אותי מייד לפרזיט בעיני האוצר כן. אבל זו לא הנקודה הראויה לדיון כי אני לא פרזיט אבל אני רוצה לשאול אותכם לגביי העוני מספר שאלות 1. האם העוני זה רק מקרר ריק? 2. האם חוסר האפשרות לרכוש ספר קריאה זה עוני? 3. האם חוסר כסף לשלוח ילד לחוגים זה עוני? 4. האם חסך בתרבות זה עוני? 5. האם חוסר אפשרות לנגישות לאינטרנט זה עוני? לעוני פנים רבות גלויות וניסתרות אל לכם לקמט את העוני רק בהיבט של מקרר ריק או מלא יש גם הרבה עוני מסוגים שונים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה לך בדוגמא הפוכה: אם את בחורה שמתעוררת כל יום בשעות הבוקר המאוחרות, מבלה את ההמשך במספרה, בטיפולים הוליסטיים, בקניות בגדים ובשיט על היאכטה, ובערב בעלך לוקח אותך לאופרה, למסיבות או לארועים נוצצים, וכל זה אפשרי כי ירשת הון אדיר מאביך (שצבר חלק גדול ממנו בדרכים מפוקפקות, אבל מי זוכר?), אז את *לא* פרזיטית. __________ מדובר, כמובן, על דוגמא סטריאוטיפית ובדיונית. כל נסיון לקשר אותה אל דמויות ממשיות כלשהן, באחריות המקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהיא אינה פרזיטית. היופי בתורה הכלכלית לפיה אנו מנהלים את חיינו הוא ש-הכסף- שלה (יותר מדויק ההון שלה, אבל לא משנה) הינו בעל תכונות יצרניות אינהרנטיות מעצם קיומו. אפשר ממש לחשב פי כמה היא יצרנית יותר ממני, ממך, או ממר אדרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. המציאות היא הפרודיה המדויקת ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כאן פעם בחור בשם רועי שלאבא שלו יש חווה חקלאית לגידול קקטוסים בדרום והוא התלונן על שאינו מצליח להשיג עובדים בשכר מינימום. ידוע לך על זה משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבא של רועי מוכר לי אישית נועם בלום מחוות צברי אורלי, חווה לגידול סברס ליצוא בקרבת העיר דימונה, חווה יפיפיה הן בגידולים הן במיקום והן באיכות הסברס. צודק רועי שלחווה היו קשיים בהשגת פועלים לחווה והגיע המצב לידי כך שהחווה כמעט קורסת והסברסים אדומים מדהימים אבל אין מי שיקטוף אותם. חוות צברי אורלי נמצאת כרגע במצב של תביעה משפטית נגד ממשלת ישראל ומוסדותיה בעקבות בעיות מים ומכסות מים לחקלאות מדבר. לפי מיטב ידיעתי לחווה היו קשיים רבים להשיג עובדי חקלאות מהסיבה שהשכר לא היה בהתאם לקושי העבודה וכן בעיות טכניות של מים. לדעתי חוות צברי אורלי יכלה לשגשג ביצוא הסברס אילו ממשלת ישראל היתה מואילה לתמוך בחווה או לבנות מערכי תמיכה להעסקת המובטלים בשכר הוגן שהיה מציל את החווה. לצערי הרב ממשלת ישראל מעדיפה את הסברס המדהים שיירקב ולא יקטף ע''י מובטלים מדימונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותו נושא - מה דעתך על מאמרו של אראל סגל ממעריב לפני כשנה (ניתן לצפות בחלק המעניין פה http://66.102.9.104/search?q=cache:Q23VGwQQVjoJ:www.... ) ובמיוחד לחלק בו הוא שואל מדוע הוא צריך לממן ילד נוסף של אילנית לוגסי מדימונה, אשר קבל עם ועדה בסדרה התיעודית 'הדימונאים', ויתרה על סיוע כלכלי מהגבר המיועד, כי בשביל זה יש ביטוח לאומי ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי רועי, בזמנו, הוצעו למי שיסכים לעבוד בחווה סכומים נאים של 5000 ש"ח ויותר לחודש - הרבה יותר מאשר 1000$ שלך ושל עמיר פרץ. איך תסביר את זה שאנשים לא הסכימו לעבוד תמורת הסכום הזה? כי העבודה קשה מדי? איזה מין טיעון זה? בחורים בשנות ה-20 לחייהם מעדיפים שלא לעבוד קשה ולהרוויח שכר נאה (5000 ש"ח זה הרבה יותר ממה שאני מרוויח, למשל), אלא לחיות על קצבאות ותשלומי העברה? וזה נראה לך לגיטימי? אתה, בעצם, דורש ממני לא רק לדאוג שמעסיקים יעניקו שכר מינימום מוגדל לפועלים, ולא רק להגדיל את תשלומי הקצבאות למי שעדיין ממשיך לא לעבוד, אלא גם להמשיך ולהעניק כסף אפילו למי שכבר עובד ומקבל את שכר המינימום שאתה עצמך מציע ויותר מכך. באיזה שלב בדיוק, מר אדרי יצחק ג'קי, אני יכול להפסיק לממן את הפועלים מדימונה? כשהם ירוויחו 10,000 ש"ח לחודש? 15,000 ש"ח? מתי? אתה עצמך אמרת בראיון שלעיל שעסק שאינו יכול להציע לעובדיו שכר גבוה יותר, הוא לא רווחי וצריך להסגר. כשאמרת את זה, אתה למעשה אמרת שחוות אורלי צריכה להסגר: הם הציעו שכר גבוה, אבל עובדים לא הסכימו לבוא. הם לא יכולים להציע שכר גבוה יותר, כי זה יהיה לא רווחי. אבל כשזה קרוב לבית, וכשלא מדובר באיזה תאגיד אנונימי אלא במישהו שאתה מכיר מקרוב, כבר לא נעים לך לקלל אל בעל העסק ה"עשיר" ולהגיד לו שיסגור את העסק. לא, אתה שוב פונה אל המדינה - ואלי - ודורש ש*אנחנו* נממן את הפועלים של מר בלום. לצערי, המובטלים בדימונה מוכיחים פעם אחר פעם שלא מגיעה להם עזרה, כי הם אפילו לא מוכנים לעזור לעצמם. וליבי ליבי על רועי ועל אביו שנאלצים לראות את פרי עמלם נרקב בשדות כי העיר הסמוכה מיושבת באוכלי חינם שאפילו לא מתביישים להודות בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נימנע מלענות לך בצורה בוטה מאוד אבל לגביי חוות צברי אורלי אשתדל לכבד את נועם בלום ואת בנו רועי ואשאל שאלה אחת ויחידה "לאחר שאוכלי החינם כדבריך מדימונה לא הסכימו לעבוד, הביא נועם בלום עובדים זרים לעבוד בחווה ותסכים איתי שהוא לא שילם לעובדים הזרים 5000 ש"ח הרבה פחות מהסכום או ממה שאתה חושב וגם יתכן שאכן הוא שילם לעובדים הזרים את ה 5000 ש"ח" מדוע גם עם העובדים הזרים חוות צברי אורלי ניסגרה? מדוע למרות העובדים הזרים "תיאלנדים" ניסגרה החווה? הגדילה לעשות חוות צברי אורלי והעסיקה אף נערים מפני ששכרם נמוך וגם זה לא עזר והחוה ניסגרה מדוע? וכל הנאמר פה בלשון עדינה כי אני מכבד את פועלו של נועם בלום לדעתי אתה חייב להעביר התנצלות על ההתבטאות האומללה שלך "כי העיר הסמוכה מיושבת באוכלי חינם" תתביש לך. מי אתה שאתה טוען שהגדלת שכר המינימום תבוא מכיסך הפרטי באיזה זכות אתה בכלל לוקח לעצמך להיות הממן של שכר המינימום כפי שאני מבקש. בתגובתך זו אני יכול לומר בוודאות שמה שאתה מחפש זה עבדים עניים שתוכל להעסיק בתנאי עבדות וזה יתן לך את התחושה של אדונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לומר בוודאות מה שבא לך, אבל זה לא אומר שזו המציאות. אני מחפש אנשים שרוצים לעבוד. אתה מעיד על עצמך שאתה רוצה לעבוד ולהרוויח שכר הוגן, ולפיכך אני מעריך אותך ומכבד אותך. אבל בו בזמן אתה מדבר בהבנה על אנשים שדוחים עבודות בשכר הוגן (ולא תטען שמר בלום הציע שכר לא הוגן, נכון?) כי העבודה קשה מדי. אתה אומר שעסק שאינו יכול להרוויח בלי לעשוק את הפועלים בו צריך להסגר, ואני מסכים עם דבריך. אבל בו בזמן אתה דורש מהמדינה לסייע לעסק של מר בלום שלא הצליח להיות רווחי בלי לשלם לעובדים בו שכר שהם יסכימו לעבוד עבורו. זה לא מסתדר לי ביחד. אתה אומר דבר והיפוכו, ונדמה לי שאתה צריך לשבת ולעשות חושבים בנושא. אני אינני מכיר את חוות אורלי מקרוב, אלא רק על פי דבריו של רועי פה באייל. לדבריו גם הפועלים הזרים אצלם קיבלו שכר מלא, הגבוה משכר המינימום. אם זכרוני אינו מטעני, מדובר היה ב-5000 ש"ח. הסיבות לסגירת החווה הן רבות, ולא כולן קשורות להעסקת עובדים. סוגיית המים שנידונה כאן באייל, למשל, הייתה כנראה פקטור משמעותי בקריסת החווה. אבל גם בעיות במציאת עובדים (ולפי עדותו של רועי, החווה לא קיבלה אישור להעסיק מספר מספק של פועלים זרים). העובדות לאשורן, וכפי שאתה עצמך הצהרת עליהן, הן כי מובטלים מדימונה סירבו לקבל את השכר שהציע מר בלום משום שהעבודה קשה מדי. זו צורת חשיבה שאינני מוכן לקבל. אני מכיר זוג של עולים מברה"מ, האחד מהנדס מכונות בכיר במפעל מוכר והאחרת רופאה מוערכת בבי"ח מרכזי בארץ, שכשהגיעו לארץ לא התביישו לעבוד בעבודות קשות ודלות שכר - בנקיון בתים וחדרי מדרגות וכפועלים "שחורים". הם לא דחו עבודות בטענה שהן קשות מדי. הם עשו מה שנדרש מהם כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם. מדוע מובטלי דימונה חושבים אחרת? מדוע לדעתם להם מגיעה עבודה דה-לוקס? מדוע הם מרשים לעצמם להיות בררנים בעבודות שהם לוקחים על עצמם? אני לא מדבר עם אנשים מבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם ועבודה פיזית היא כמעט בלתי אפשרית עבורם. אני מדבר על צעירים בשנות ה-20 לחייהם שהעבודה בשדות אולי לא תהיה קלה עבורם, אבל בוודאי שלא תהווה מעמסה בלתי נסבלת. גם הם סירבו לעבודות הללו. אנשים כאלו לא יכולים לזכות, בספר שלי, לשום כינוי פרט ל"אוכלי חינם", כי אחר כך הם יופיעו בטלוויזיה ויספרו כמה שהילדים שלהם רעבים וכמה שהמדינה לא עוזרת. לא הגדלת שכר המינימום היא שתבוא מכיסי, אלא הסבסוד שאתה דורש מהמדינה להעניק לפועלים שיעסיק מר בלום. מאיפה מגיע הכסף של המדינה, לדעתך, אם לא מכיסו של האדם העובד? באיזו זכות אני "לוקח לעצמי" להיות המממן של שכר המינימום שאתה דורש? האמן לי שבשמחה הייתי זורק מעלי את ה"זכות" הזו. באיזו זכות אתה דורש שאני אממן את שכרם של עצלנים שלא מהינים להזיז את עכוזם מהמיטה בעבור שכר ש"אינו נאה להם" עבור עבודה "קשה מדי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כתבת ש"המובטלים בדימונה מוכיחים פעם אחר פעם שלא מגיעה להם עזרה, כי הם אפילו לא מוכנים לעזור לעצמם", ועכשיו שלא מדובר ב"אנשים מבוגרים שאיבדו את מקום עבודתם ועבודה פיזית היא כמעט בלתי אפשרית עבורם", אלא ב"צעירים בשנות ה-20 לחייהם". איך לדעתך מתפלגים המובטלים של דימונה בין שני הסוגים האלה (מבוגרים שלא מוצאים עבודה, וצעירים שלא מחפשים)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שיש קשר בין התרבות שאנשים ספגו בביתם לבין התנהגותם בצאתם לעולם. לא שזה משנה: אין לי מושג מה ההתפלגות. שננחש חצי חצי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשפט הראשון אני מסכים. אם זה חצי-חצי (או משהו דומה), לא מוצדק לומר ש''המובטלים בדימונה מוכיחים פעם אחר פעם שלא מגיעה להם עזרה, כי הם אפילו לא מוכנים לעזור לעצמם''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? הרי אם אתה מסכים עם המשפט הראשון, הרי שהילדים ספגו את התרבות הזאת של אי נכונות לעזור לעצמך, מהבית. אבל באמת לא היה מקום להאשים את כלל מובטלי דימונה בהתנהגות הנלוזה הזו. אני חוזר בי, ומטיח את ההאשמות רק באלו מבין מובטלי דימונה שמעדיפים את האבטלה על עבודה שהם מסוגלים, עם מאמץ מסויים אך לא בלתי-סביר, לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני מצטרף אליך להטחת ההאשמות. (היום פורסם שצה"ל הציע במצפה רמון 2200 ש"ח לעבודה של שבועיים בתנאי שדה (כולל לינה בשטח) בהקמת מטרות לאימונים, ולא הצליח לאייש 120 משרות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? את מי אתה מאשים? לזה אתה קורא משרה? זה שוק עבודה כמו שהיה לפני 250 שנה או כמו זה שמסופר עליו ב'ענבי זעם'. אפשר להתפרנס ככה לאורך זמן? מה הם יעשו אחרי שבועיים? אני לא מכיר את הכללים, אבל מי שחי על איזו שהיא קצבת הכנסה מהמדינה, נדמה לי שהוא יפסיד אותה בגלל השבועיים האלה, ומה הוא יעשה אח"כ? יחכה שיקימו בעוד שנתיים מטרות אימונים חדשות? כל העבודות האלה, כמו הקטיף קקטוסים שהזכירו פה, הן עבודות דוחק זמניות או עונתיות במקרה הטוב, הן לא נותנות לעובד שום ביטחון כלכלי לאורך זמן, הן לא מסייעות לו לצאת מהמצב הכלכלי הרע שהוא נמצא בו, ובינתיים עובר זמן והבנאדם מזדקן, תקוע בעבודות המזדמנות האלה, עד שנגמר לו הכוח לעשות גם את זה. ובינתיים, הילד שלו שגדל בתנאי העוני ודוחק האלה, צפוי בד"כ (כן, ידוע שיש יוצאים מן הכלל) לעלות על אותו מסלול בדיוק. אם היה מדובר במשרה קבועה של 4,400 ש"ח בחודש, למרות שזה סכום שמשפחה יכולה להתקיים ממנו בקושי, אולי עוד היה טעם להאשמה שלך, אבל להגיע למסקנות על סמך הדוגמה האומללה הזאת של עבודת דוחק חד-פעמית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להבחין בין שני תחומים שבהם המדינה אמורה לעזור לשכבות החלשות. האחד, בבניית תשתית לצורך קיום תעסוקה מכובדת; השני, בעזרה כלכלית לנצרכים. אבטלה שייכת כמובן לתחום הראשון, גם אם יש לה השפעה מיידית על ההכנסה המשפחתית (וכך היא נכנסת גם לתחום השני). עבודה זמנית בקטיף, או אצל "קבלן", היא עבודה. היא משפרת את המצב הכלכלי (ביחס לאי-עבודה), ומי שמתלונן שקשה לו להאכיל את הילדים - לא יכול להיות בררן בעבודות כאלה. לזה התכוונתי בביקורת על "מובטלים שמעדיפים את האבטלה על עבודה שהם מסוגלים, עם מאמץ מסויים אך לא בלתי-סביר, לעשות". מצד שני, ברור שקיומן של מהסוג הזה אינו מקל מעל הממשלה את נטל האחריות לדאוג לתשתית חינוכית ותרבותית שתאפשר פיתוח של מקומות עבודה מסודרים ומתקדמים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני משפט המפתח בתגובה שלך הוא "לא יכול להיות בררן בעבודות כאלה". בדיוק נגד זה נאבק אדרי, נגד זה שיוצרים שוק עבודה שחורה שבו לאנשים אין ברירה, ולמרות שהם עובדים הם חיים בזבל, כי מצב חוסר הברירה גדל מיום ליום. אחד המינימומים לפתרון המצב הזה הוא 'שכר מינימום', שאם הבנאדם עובד, לפחות הוא יקבל משהו סביר. המשפט האחרון שלך הוא מילים ריקות, כי לא יהיה פיתוח מקומות עבודה מסודרים בלי חוקים שירסנו את היכולת של המעבידים לכפות תנאי עבודה איזה שירצו בשוק רווי בפועלים רעבים. האם אתה תומך בחקיקה שתבטיח למי שעובד יציבות בסיסית בעבודה, ותנאים סבירים מינימליים? אם כן, אין לנו ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאני תומך בחקיקה - אני ממש קיצוני: תומך גם באכיפה (ואולי כדאי להתחיל בזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "הקמת מטרות אימונים"? למה לא סיפרו לנו שהמבצע בעזה כבר נגמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שאבי משפחה מקבל על עצמו עבודה כזו, מי ישלח את הילדים לבית הספר כשאם המשפחה מתחילה משמרת במפעל ב 6:00 בבוקר? סתם נקודה למחשבה לפני שמטיחים האשמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הסיפור הזה על אב המשפחה העסוק בטיפול בילדיו בשעה שאישתו טרוטת העיניים משכימה קום לעבודה שמתחילה ב- 6:00? דיקנס? יש בטח הרבה משפחות מהסוג שתיארת. לעומתן, יש בדימונה והסביבה לא מעט משפחות עם "ילד" לאחר צבא (או לאחר פטור) שאלמלא היה תקוע בעמדת ה"מגיע לי" היה יכול לאייש את אחת המשרות המוצעות. כל עוד המדינה מוצפת במובטלים מהסוג הזה, העזרה למובטלים מהסוג שבאמת רוצה לעבוד תישאר מוגבלת, או שנגע המובטלות הכרונית יהרוס את המעמד הבינוני לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה התפרסמה הסטטיסטיקה שמצליחה להראות את אחוז המובטלים הצעירים והבטלנים שחיים על חשבון המדינה (בניגוד לאלה שלא עובדים משום שאין הם מצליחים למצוא עבודה קבועה בשכר מינימום או לא בוחרים בעבודות פיזיות מסוימיות בשל בעיות בריאותיות) בישראל ו/או דימונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי הקבוצה הנכבדה של אלו שנמצאים בין עבודות וחבל להם להתחיל עבודה חדשה עד מיצוי עד תום של דמי האבטלה? ומה לגבי המובטלות (מובטלים) שבני הזוג שלהם מפרנסים אותם בצורה יפה והם מרשים לעצמם לחפש עבודה לאט לאט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראשון לא מעניין - דמי אבטלה אינן הקצבאות ה"איומות" עליהן מדברים. דמי אבטלה ממומנים (בגדול) מכיסו של העובד (סוג של ביטוח לשעת פיטורין שניתן בתקופת מעבר מאוד מוגבלת). השני הוא כבר לא עניינך - הרי אתה אומר ש-"בני הזוג שלהם מפרנסים אותם בצורה יפה". אז מה אתה בדיוק רוצה? עבודה איננה חובה אזרחית. אם למישהו יש כסף ממקור הכנסה שקשור ליחסים בין אישיים והוא מחליט לא לעבוד (קרא לזה בטלנות אם "מוסר העבודה לשמה" בוער בעצמותך, משום מה), זה כבר לא חלק מהדיון הציבורי על קצבאות מדינה. בתור ליברליסט קיצוני, הייתי מצפה ממך לדעת איפה לא לדחוף את החוטם. זה כבר עניין לריקי לייק (Kick the bum to the curve) ולא לדיון על כלכלת המדינה. ובכל זאת (גם אם נכליל את כל הבטלנים החוליגנים בהם רק תחפוץ), איפה התפרסמה סטטיסטיקת הבטלנים המדוברת, שמחזקת את טענות הימין-הכלכלי (שיש מובטלים בטלנים למרות שיש עבודה בשפע ולא שיש מובטלים בשל מחסור בעבודות במשק1)? ______ 1 ואני מדבר פה על *עבודה*. כזאת שבאה עם משכורת קבועה (שהיא לפחות מינימום2) ולא על אנקדוטות על איזו קיטנה צבאית סגורה לשבועיים, בה מקבלים צ'ק חד פעמי של 2000 שקלים ברגע ה"שחרור" או על איזה קטיף חביב בקבלנות. 2 באמת ימים טובים הגיעו, כאשר צריך לבקש לפחות את המינימום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטוח לאומי הוא מס. אומרים לנו שהוא נצרך כדי לעזור למובטלים שאינם יכולים לחיות לכמה חודשים עד מציאת עבודה. אני טוען שזה לא נכון. רוב המובטלים אינם זקוקים לכסף אך הם או 1) מרמים, או 2) מחליטים לא לעבוד כי משלמים להם לא לעבוד, 3) יכולים להתפרנס ממקור אחר - חסכונות 4) מתפנקים. נכון. יש גם 5) אחרים. אבל כל אחד מאיתנו מכיר את האנשים מארבעת הקבוצות הראשונות הרבה הרבה יותר מאלו השייכים לקבוצה האחרונה. ותחסוך לי בבקשה את הסיפורים על ביטוח אבטלה. אם הכל כל כך נחמד, שיגבו את דמי ביטוח האבטלה כמו שכל אדם הגון גובה כסף - הוא משכנע את המשלם שכדאי לו לשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב תטל"א. אני יודע שהימין הכלכלי חושב ש-5 הוא היוצא מן הכלל (את הטענה הבנתי מזמן, לא צריך לחזור עליה שוב ושוב, אבל תודה על האינדוקטרינציה). שאלתי הפשוטה היתה אם יש ביסוס אמיתי לכך ש-5 הוא היוצא מן הכלל, מעבר לסיפורי סבתא, אנקדוטות או טיעונים בסגנון "כל אחד יכול לראות ש..." או "טיול ג'יפים קצר בשכונת עוני יעיד ש...". אני לא שואל כי אני יודע שאין. אני שואל כי אני רוצה לברר אם יש. בינתיים לא קיבלתי תשובה לעניין. במילים אחרות (שהן שלך): "תחסוך לי בבקשה את הסיפורים על...". דבר מספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תציע לטל לארגן דיון שייועד לכך שכל אחד מאיתנו יספר על מקרי קבלת דמי אבטלה שהוא מכיר. מישהו רמז שהאוצר לא מעוניין לדעת את האמת. לי נראה שההיפך הוא הנכון ודווקא חובבי דמי האבטלה לא רוצים לדעת את האמת. בכל מקרה, ראוי שאיזה חוקר ישקיע בזה קצת זמן ויברר. דוגמאות שאני מכיר: 1) אדם שהתארח אצלי בבית: אני: במה אתה עובד? הוא: כרגע אני לא עובד אני: מה עבדת קודם הוא: שמירה, אבל פוטרתי אני: ואין עוד עבודה בשמירה? הוא: יש. אבל כרגע יותר נוח לקבל אבטלה. 2) בחור מהמילואים שעבד בתכנות. לקראת הטיול לחו"ל הוא פוטר וקיבל דמי אבטלה כדי לחסוך לטיול. 3) אשה שהוצע לה עבודה אבל אינה מעוניינת כי חבל לבזבז את הזכאות. במקום זה היא עובדת שחור. 4) אדם שהוצא לפנסיה מוקדמת וחתם אבטלה. הוא בעצמו צחק על הטפשים שמשלמים לו כפול. הוא לא היה מעוניין בעבודה כי רצה לכתוב ספר. 5) אשתי חתמה אבטלה וגם קבלה סירוב. הסתדרנו היטב גם בלי הכסף של האבטלה. 6) מפה לאוזן (פחות אמין) סופר לנו על אדם שעובד לצבור זכאות. אחר כך מפוטר וחותם אבטלה ובמקביל עובד שחור. 7) אדם שפוטר מהיי טק וחיפש עבודה 9 חודשים. אשתו המשיכה לעבוד ומן הסתם היתה תקופה קשה. אני מניח שמקרה 7 נכלל אצלך בין אלו שהם בסדר. טענתי היא שאילו לא היו דמי אבטלה והמיסים היו יותר נמוכים, הוא היה מסתדר יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בחרת בסיפורי הסבתא. ברשותך אוותר על קריאתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) מה עם הסיפורים שאתה מכיר? 2) אולי תציע הצעת מחקר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב האנשים הצעירים שהכרתי שפוטרו לא טרחו בכלל לנסות לקבל דמי אבטלה, גם כשלא עבדו. התור בלשכה הרתיע אותם, והם העדיפו לחפש עבודה (ולמצוא בשלב מסוים). הבעיה העיקרית היא שלמי שאין לו השכלה בתחום נדרש, יש מגוון מאוד צר של עבודות, כולן באותו שכר (מינימלי) כולם באותם תנאים (אין תנאים) וכולן באותה רמת יציבות (אפסית: מי שמאחר פעם אחת מפוטר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מה שאני מכיר מנסיוני האישי. רוב1 האנשים (גם הלא צעירים) שיצא לי להכיר, נטו לא לממש את זכויות "דמי האבטלה" כשהגיע להם, מסיבות שונות (בעיקר מסיבות דימוי עצמי ולא מסיבות של רתיעה מלעמוד בתור). בתקופה הקצרה בה היה מגיע לי דמי אבטלה בשנת 2000, גם אני בחרתי שלא לממש את זכויותי (אבל מסיבות עקרוניות2). ____ 1 ואני אומר רוב למרות שאני חושב שזה כל. אולי פספסתי מישהו. 2 ולא מדובר בעקרונות דומים לאלו של יעקב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) זה די מעניין. 2) לדעתי אנשים צריכים לקחת. לא בגלל שזה צודק אלא בגלל שהמדינה לוקחת כל כך הרבה לפחות לקחת קצת חזרה כשאפשר. כמובן שזה מדובר על כאלו שאינם לוקחים כרוניים. 3) עם זאת, דבריכם מחזקים את טענתי שאלו שכבר מגיעים לקחת אינם נצרכים מי יודע מה, עובדה שרבים במצב דומה לא טורחים לבוא. 4) אבל בעצם אין פה ראייה לשום דבר. מדובר על אנשים שלוקחים דמי אבטלה. באמת אינכם מכירים אנשים שלקחו דמי אבטלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) גם אני חושב שאנשים צריכים לקחת את מה שמגיע להם (ולא יעזור לך כלום - דמי אבטלה זה משהו שמגיע לעובד, לא מדובר באיזו "טובה" שהמדינה עושה למענו). לא נסיתי לרמוז שההתנהגות שלי ושל אלה שאני מכיר היא התנהגות ראויה. 3) לא הבנתי. 4) אין פה ראייה. סיפרת על נסיונך ואחרים סיפרו על נסיונם. בינתיים נזכרתי בפעם אחת שהייתי עד לזה שמישהו לקח דמי אבטלה - זה גם היה בחוסר רצון בולט וממש לא דמה לתיאורי ה-"איזה כיף להתבטל ולחיות על כספי מדינה" וגם במקרה זה העניין הופסק מאוד מהר, שוב מסיבות של דימוי עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) לא מדובר בטובה שהמדינה עושה. מדובר על רעה גדולה שהיא עושה. אנשים משלמים אאל"ט 1.4% מהמשכורת בשביל "ביטוח" אבטלה. אדם שעובד 40 שנה משלם כמעט 7 משכורות עבור דמי אבטלה. מכיון שדמי אבטלה ניתנים לבין 4-5 חודשים ואינם מכסים את כל המשכורת, ומכיון שהריבית הולכת למבטח ולא למבוטח, הרי שאדם שמתכוון לקחת דמי אבטלה רק פעמיים בימי חייו יוצא מופסד. רק מי שהולך לקחת דמי אבטלה לפחות 3 פעמים מרוויח מהעניין. האנשים שלוקחים 3 פעמים ויותר אינם (ברוב גדול של המקרים) מסכנים שאיתרע מזלם ולא מצאו עבודה אלא כאלו שבמעבר בין עבודות לוקחים חופשה לכמה חודשים על חשבון השכנים. עלות שירות התעסוקה למדינה הוא לפי השערתי כרבע מליארד שקלים כל שנה. כלומר המדינה לא עושה טובה לאיש במתן דמי אבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא לתקן. לפי הערכתי. אם אתה לא מסכים נמק והסבר או הבא דוגמא נגדית. קרא כאן קצת על השאר: החל מחודש ינואר 2000 נקבעה תקופה מרבית לקבלת דמי אבטלה, לפי קבוצות אוכלוסיה: מובטלים שמלאו להם 45, או מובטלים שמלאו להם 35 והם מפרנסים שלושה אנשים, בהם בן זוג שאינו עובד וילדים עד גיל 18, יקבלו דמי אבטלה למשך תקופה של 175 יום לכל היותר. מובטלים שמלאו להם 35, או לא מלאו להם 35 אבל הם מפרנסים שלושה אנשים כנ"ל, יקבלו דמי אבטלה למשך 138 יום לכל היותר. מובטלים בני פחות מ-35 שאינם מפרנסים שלושה אנשים כנ"ל זכאים לדמי אבטלה במשך 100 יום לכל היותר. חיילים משוחררים, או בנות שסיימו תקופת התנדבות בשירות הלאומי, יקבלו בשנה הראשונה לאחר שחרורם דמי אבטלה למשך 70 יום. אם החייל עבד לאחר תקופת שחרורו והשלים תקופת אכשרה, ישולמו לו דמי אבטלה עבור 100 ימים. כמה כסף מקבלים? חישוב סכום דמי האבטלה ליום הוא לפי 75% מהשכר היומי הממוצע שקיבל המובטל ב-75 הימים האחרונים לפני שהפסיק לעבוד. אבל לסכום הזה יש תקרה מקסימלית: בעד 125 ימי הזכאות הראשונים התקרה היא 279 שקלים ליום (השכר היומי הממוצע במשק), ומהיום ה-125 ואילך - 186 שקלים ליום. כמה דמי אבטלה מקבלים בסיבוב שני? אם עברה שנה מאז שקיבלתם בפעם האחרונה דמי אבטלה, ואתם שוב מובטלים, זכותכם לתבוע שוב דמי אבטלה ולקבלם, אם עמדתם בתנאים. אבל החל מינואר 2002 יקבלו המובטלים בסיבוב השני פחות כסף, ועבור פחות ימים. על-פי החוק החדש, מובטלים שטרם מלאו להם 40 ויתבעו דמי אבטלה יותר מפעם אחת בתקופה של ארבע שנים, יקבלו בפעם השנייה רק 80% ממספר הימים המירבי לו הם זכאים. גם גובה דמי האבטלה נפגע: הוא יעמוד על 85% מדמי האבטלה ששולמו בסיבוב הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הנתונים האלה אינם עוזרים לנו לגלות מאפיינים של אלו שנזקקים לדמי אבטלה יותר מפעמיים). אני חושב שאתה מערבב שני עניינים שאינם בהכרח קשורים. אלו שמובטלים לעתים קרובות יחסית הם מן הסתם עובדים לא מיומנים, עובדים זמניים ועובדי קבלן שמפוטרים בלי הנד עפעף (יש עוד אלף כמוהם). זה לא אומר שהם בטלנים. מצד שני, הנטיה למשוך את קבלת דמי האבטלה כמה שיותר קשורה מן הסתם ליכולת למצוא עבודה משתלמת יותר מזו שעזבת (צריך לזכור גם שדמי אבטלה אינם כוללים תנאים סוציאליים). מעבר לזה, כשאתה שוטף כלים במסעדה, אין שום צורך להסביר חורים מביכים בקורות החיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא אצלך כמובן, בתגובה שאביא להלן. אינפורמציה אנקדוטיאלית) אני מכיר מישהו שמובטל לעתים קרובות יחסית, והוא לא עובד לא מיומן1, עובד זמני או עובד קבלן. הוא פשוט עובד בחברות הזנק שמנסות להגיע לפריצות דרך טכנולוגיות כאלה ואחרות2 שאמורות לשפר את איכות (ואולי גם אורך) חיינו. מה לעשות שחברות אלו, כשיגרה, נסגרות לאחר פרק זמן מסוים. ___ 1 אלא אם תקרא לבעל תואר שלישי בביוטכנולוגיה, אשר מאחוריו גם יותר ממחקר פוסט-דוקטורט יחיד "בלתי מיומן" (טוב, הוא לא יודע להפעיל D-9). 2 למעשה זה לא לגמרי מדויק. הן מנסות לממש פריצות דרך טכנולוגיות כאלה ואחרות שאמורות לשפר את איכות (ואולי גם אורך) חיינו, לכדי תזרים מזומנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שבוחר לעבוד בחברות הזנק לוקח סיכון מחושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. כך גם מי שקופץ ממטוס. יאללה, בואו נחתוך את מיתרי המצנחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחתוך לו את המיתרים, אבל גם לא אסכים לממן לו אותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כמובן. ומה לגבי שכפ"צים וקפל"סטים? אותם אתה מוכן לממן? שהרי גם מי שמתנדב ליחידה קרבית לוקח סיכון מחושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפולמוסיות עולה לך לראש. מי שלוקח סיכון כדי להגן עלי יזכה להשתתפות שלי בביטוח שלו, ומי שלוקח סיכון בשביל ההנאה הפרטית שלו ייאלץ לשלם את הביטוח בעצמו, או לקפוץ מהמטוס ללא ביטוח ולשאת בתוצאות אם הג'יפ לא יחכה לו למטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהפולמוסיות עולה לי לראש. הטבע אינו סובל ואקום. ובכל זאת, הכנסת לכאן גורמים נוספים: ההנאה, והמטרה. אז כעת לא מדובר רק על לקיחת סיכון, מחושב או לא, אלא גם על הסיבות ללקיחת סיכון זה, ועל ההנאה הטמונה בו. אז לאלו שמזיעים ומשקשקים, ולא ישנים בלילה שלפני חידוש צניחה נספק מצנח רזרבי, ואילו על שמחכים בכיליון עיניים לכל תרגיל מוצנח אפשר לחסוך (בכל זאת - הם נהנים!). מי שלוקח סיכון כדי להגן עליך יזכה להשתתפות שלך בביטוח שלו (באמת תודה), אבל למה בכלל שיטרח לקחת את הסיכון? לך תגן על עצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, התחלת מההערות על הבחור שבאופן כרוני עובד בחברות הזנק ומוצא את עצמו מפוטר. הבחור ההוא לא מתכוון להלחלק איתי בהון שיגרוף לכיסיו אם וכאשר אחת מחברות ההזנק שלו תונפק בנאסדאק תמורת חצי מיליארד דולר, כך שהצרות שלו לא ממש מצדיקות שאפתח את הארנק שלי עבורו. מה הקשר עם השאלה למה בחור בן 18 מתגייס לצנחנים? מצידי, המניע שלו יכול להיות אהבת הסיכון, עשיית רושם על החברות שלו, נטיות התאבדותיות או ציונות טהורה. מה שחשוב הוא שאני רוצה לעודד התנהגות כזאת כיוון שאני נהנה ממנה. בקיצור, אני לא מבין מה אתה רוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור: אתה מוכן להנות מפרי עמלם של אחרים ("מה שחשוב הוא שאני רוצה לעודד התנהגות כזאת כיוון שאני נהנה ממנה") אבל אינך מוכן להתחלק עם אחרים בפרי עמלם ("כך שהצרות שלו לא ממש מצדיקות שאפתח את הארנק שלי עבורו"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאני מוכן להנות מפרי עמלם של אחרים, ואם יש כאן מי שרוצה לחלק איתי את פרי עמלו אשמח להעביר לו את מס' חשבון הבנק שלי. אני לא מבין מה זה "להתחלק עם אחרים בפרי עמלם", אבל אם אתה מתכוון להתחלק איתם בפרות הבאושים של עמלם שכשל, הרי שאנחנו מגיעים שוב לאותו עניין: תלוי מהו עמלם. אין לי שום רצון להתחלק עם מהמר כפייתי בפרי עמלו, ואין לי חשק לממן את הביטוח לחובבי צניחה חופשית וטיפוס הרים. איש משונה אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא עושה אף תאונה ברכבו מפסיד על הביטוח. אז אולי תדאג לסדר לעצמך תאונה קטנה רק בשביל לא לצאת פראייר? הרעיון בביטוח הוא שהוצאה גדולה בזמן לא נוח כואבת הרבה יותר ממעט הוצאות בזמנים נוחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העישרון של ביטוח הינו כפי שאמרת, הוצאה גדולה בזמן לא נוח כאשר אין לך שליטה על העניין. לעומת זאת, לגבי אבטלה, לא רק שיש לך שליטה (לא מלאה אבל רבה) גם לא מדובר על סכום גדול. מדובר במקסימום על 20 אלף ש"ח על פני קרוב לחצי שנה. עדיף לך לחסוך. חוץ מזה, לגבי רכב אתה לא יודע אם לאורך השנים אתה תרוויח או תפסיד. תאונה אחת או גניבה אחת ברכב חדש יכולה לגרום נזק ששווה את כל שנות הביטוח. לעומת זאת, אדם סביר יודע שהוא לא הולך להיות מובטל 3 פעמים או יותר (אלא אם יש לו ביש מזל מדהים). לאנשים שונים יש גם נטייה שונה לאבד מקום עבודה. אך מה שמודד את רצונו של הציבור בביטוח הוא אם הם קונים אותו. אם הציבור לא קונה אותו אז אנשים לא רוצים אותו. לכן יש להשאיר דברים כאלו לשוק החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי צעירים מובטלים שעוד לא הספיקו לחסוך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי שילכו לעבוד? לחילופין שיתלוננו על כאבים בגב ובשערות ויקבלו קצבת נכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מספר תובעי אבטחת הכנסה (מובטל כרוני) עלה פי חמישה בין 1995 ל-2003. אחוזם מכלל מקבלי דמי אבטלה עלה מ-19 אחוז ל-42 אחוז. מספרם כעת 93 אלף. מספר האקדמאים, העולים החדשים והחיילים המשוחררים בין מקבלי דמי אבטלה נשאר אותו דבר. מספרם עלה מאוד בעיקר בעיירות הפיתוח וביישובים הערביים. נתונים: http://www1.cbs.gov.il/shnaton55/st12_43.pdf ב. מספר תביעות ההמשך לדמי אבטלה בביטוח לאומי הכפיל את עצמו בתוך עשור. נתונים: http://www1.cbs.gov.il/shnaton55/st12_44.pdf ג. מבין הבלתי מועסקים 48 אחוז לא עבדו שנתיים או יותר. כ-15 אחוז אינם עובדים למעלה מחמש שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר המובטלים הוא 280 אלף ב 2003. 14 אלף בודדים, 83.4 אלף שאין בבית מישהו אחר שמפרנס. בשאר יש עוד מפרנס אחד או יותר. מגיל 18-24 יש 67 אלף מובטלים. עוד 83 אלף הם מגיל 25 עד 34. שהוא הגיל בו יש הכי הרבה מובטלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אנבור בהזדמנות ראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי לי רגע פנאי לנבירה בנתונים וגיליתי שלא היה לי באמת במה לנבור (לא לומדים מהם משהו חדש מעבר למספר המובטלים בישראל פעם והיום). שוב תודה על הקישורים, אבל נראה לי ש''המובטל הישראלי כבטלן המרוצה מבטלנותו'' נשארת קביעה רטורית (תמונה ציורית הפונה לאתוס של העמלים, לצרכי קידום אידאולוגיה) ולא קביעה עם הרבה בשר (בינתיים. אולי בעתיד מישהו יוכל להצביע על נתונים של ממש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 250786 הראיתי שלרובם (שני שליש) יש מישהו בבית שמפרנס אותם. ושרובם צעירים עד גיל 35. זה לא מעיד לגמרי על בטלנות אבל זה קרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איפה התפרסמה הסטטיסטיקה הזאת בדיוק, אבל סיור קצר במרכזי עיירות הפיתוח יגלה לעיניך הרבה מובטלים מהסוג הזה. ייתכן, כמובן, שכולם סובלים מבעיות בריאות, אבל כל סטטיסטיקאי חובב ברמתו של י. נוב יוכל לחשב עבורך את הסיכוי לכך. אני מאמין שהם קורבנות הוירוס הנפוץ Atslanus Pathologius. אולי תוכל למצוא רמז במה שפורסם לא מזמן לגבי מקבלי קצבאות ביטוח לאומי: כמחצית מהם היו מתחזים http://nfc.msn.co.il/archive/001-D-8913-00.html?tag=... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל סיור קצר במרכזי עיירות הפיתוח יגלה לעיניך הרבה מובטלים מהסוג הזה". ככה בסיור? איך מזהים? מה כתוב להם על המצח? הקישור מעניין ומחזק (אבל ממש קצת - הדגימה היא של 500 תיקים שגם כך נחשבו חשודים) נקודה חשובה ביותר (אך די תטל"אית). יש יותר מדי ישראלים שעוברים על החוק - באמת שצריך לעשות משהו בנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מזהים? כאשר אתה רואה 10 צעירים יושבים בבית קפה בשעה 10 בבוקר, ועוד 15 יושבים על ספסל בכיכר בשעה 15 אתה יכול להניח שלא כולם עובדים במשמרות. להערה האחרונה שלך: אני מסכים בהחלט. מה שהכי עצבן אותי בפרשיה ההיא היה שהוחלט לא להעמיד לדין את הגנבים ההם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הידד, עכשיו אנחנו יודעים שיש מובטלים צעירים1. נניח שראיתי 10 צעירים בבית קפה ואחר כך ראיתי 15 יושבים על ספסל וגם הנחתי שלא כולם עובדים במשמרות. איך אני יודע שהכמה האלה הם בטלנים שיכלו להשיג עבודה קבועה עם משכורת בשכר מינימום (ותנאים מינימליים אחרים הקבועים בחוק) ובחרו לא לעשות זאת כי עדיף להעביר דחקות ושיגועים עם החבר'ה שכן עובדים במשמרות? _________ 1 אגב, גם זו שאלה מעניינת: כמה מכלל המובטלים בישראל, שחיים על קיצבאות מדינה, הם בגילאים 20-30? (זה לא כולל צעירים לא עובדים שלא מקבלים כסף מהמדינה, אלא מהדודה-אמא-אבא-ירושה-בן-זוג-תרומות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין ההגבלה "עבודה קבועה"? מה היתרון של דמי אבטלה והשלמת הכנסה על עבודה זמנית? במקום לשלוח אותי להשיג סטטיסטיקות על כל פרט שלא תואם את מה שנוח לך, תתעניין בלשכת התעסוקה הקרובה למקום מגוריך אם אין להם משרות בשכר מינימום. עובדה מעניינת היא שרוב העולים מברה"מ מצאו עבודה (נקיון, קופאים בסופר, סבליות כנ"ל ושאר עבודות לא נוחות ולא נעימות) אבל מי שנולד כאן לא חושב שאלה ראויות בכלל להקרא עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ברור. הרוסים לקחו את כל מקומות העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי פשוט נקים מחנות שבהם נרכז את כל הבטלנים, וגם את הרוסים האלה שלקחו את כל מקומות העבודה.. על הערבים כבר דיברנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שלחתי אף אחד לאף מקום. זרקתי שאלה לחלל האייל (משום שאני לא יודע את התשובה ואני מתעניין בתשובה). מי שלא יודע את התשובה, יכול פשוט לא לענות על השאלה (קשה להודות שלא יודעים משהו כשזה ''לא תואם את מה שנוח'' ואת המנטרות השגורות, אבל זה אפשרי). על הבעתיות שבשוק שנוטה להסתמך על עובדים זולים, לא מיומנים וזמניים (בשל אינטרסים שונים של מעסיקים לאייש משרות קבועות בעובדים זמניים) שנזרקים מעבודה אחת לאחרת (ומטבע הדברים מעבירים חלק מזמנם כמובטלים בין עבודות זמניות, בשל הרוויה בה נמצא השוק של עובדים חסרי מיומנויות), דיברו פה כבר אחרים. אנחנו לא מדברים על עובדי קבלן מוצלחים וזמניים בהי-טק שמשתכרים היטב בעבודות זמניות ומוצאים את העבודה הבאה, יומיים לפני סיום הקודמת. אני, באופן אישי, אין לי שום דבר נגד זמניות - החיים הם כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוני, כן. אבל השאלה אינה האם זה עוני או לא - תמיד יהיה עוני ותמיד יהיו פערים, כי זו דרכה של כלכלה. השאלה היא האם זהו עוני נסבל או לא. בישראל (ובמקומות אחרים בעולם) נהוג לחשוב כי הסף לנסבלותו של העוני הוא ביכולתו של אדם לקבל מזון, מגורים, מרפא, מלבוש, ומורה (חמשת המ"מים הידועים של ז'בוטינסקי). בישראל למורה דואגת המדינה, כעקרון, וגם למרפא. בעיה של מחוסרי בית הגם שקיימת בישראל, ממדיה אינם גדולים במיוחד, עד כמה שאני יודע (מה שלא משנה את זה שצריך למצוא פתרון לאלו שכן קיימים). מה שנותר הוא מלבוש ומזון. את הראשון קל למדי לספק ברמה בסיסית (לא צריך ארון מלא בגדים מותגיים, מספיק כמה פריטים פשוטים מכל סוג). לכן, המזון הוא המדד העיקרי לעוני בלתי נסבל: מי שלא מסוגל להשיג לעצמו ולמשפחתו מספיק מזון כדי להתקיים, הוא לא סתם עני: הוא בעיה הומניטרית, ויש למצוא דרכים לתקן את המצב. אם מישהו "סתם" לא יכול לשלוח את הילדים שלו לחוג, או שידו אינה משגת להתחבר לאינטרנט, זה מצער, אבל זה באמת לא משהו שהמדינה צריכה לפתור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"צבועת-שער מעשנת עם פלאפון, שבשביל 600 שקל לכמה שעות בשבוע "לא שווה לה" לצאת לעבוד?" אחרי המאבק של ויקי כנפו נוצרה לאמאהות החד הוריות תדמית בעיתית (כמו שתארת בדיוק רב). למרות שאני לא מסכימה עם אורח החיים הזה, כמה נקודות קטנות: 1. סיגריות זאת התמכרות שלא פשוט לצאת ממנה. 2. לפעמים יותר יקר להחזיק קו בזק מאשר קו סלולרי (העלות ההתחלתית של קו בזק היא כ-50-60 שקלים לחודשיים). 3. העלות של צביעת שיער (בבית) היא 30 שקל לחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מדבר על הכתבה ששמה יש תמונה של אחת עם שיער קצוץ על יד הבת הפרה שלה ושתיהן עשו בלונד במספרה ושתיהן יש להן נייד ושתיהן יושבות במרפסת של בית עם חמישה חדרים עם המלבורו והחתול. רק הבעסה שהם צריכים לנסוע ביונדאי המסחרית לאסוף את כל החבילות סיוע בשלושה מקומות אבל גם זה יפה כי היא בעצמה יש לה קצבת נכות כי יש לה אסטמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת, אני לא מבין. אם יש לה בת פרה אז היא יכולה לפתוח עסק של הפצת חלב או לחילופין למכור בשר, לא? ככה זה העבדים האלה, גם לא רוצים לעבוד וגם רוצים ליהנות קצת מהחיים, שזה כנראה עוד יותר בלתי נסלח. שהרי ידוע שרק לעשירון העליון מותר לפנק את עצמו, האחרים צריכים לעבוד כמו חמורים מבוקר עד ערב כדי ולהגיד תודה שמוכנים לתת להם בכלל לעבוד, שכר מינימום או לא. ליהנות הם רוצים, חוצפה. עוד מעט הם בטח יבקשו גם עוד כפית מהמרק. ודרך אגב, שימי לינק לכתבות שאת מדברת עליהן, לשונך הציורית כלל אינה מספיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור לכתבה נמצא בתגובה 250148, ולפני שנמשיך, כדאי להציץ גם בתגובה 250621. הגברת מהכתבה לא מתלוננת על אבטלה או על תנאי עבודה קשים, אלא על הקמצנות של מחלקי חבילות המזון. זה הופך את ההתנהלות הכלכלית שלה למאד רלוונטית. יש אנשים (אני חושב שהם מעטים, ויודע שאני משלה את עצמי) שבזמן מצוקה אינם מחליטים לוותר על הכלב, הפלאפון של הילדה, והכבלים, אלא הולכים להרשם בעוד תחנת חלוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבת שלה פרה הבת לא יכולה להופיע בטלוויזיה ולספר על זה שהיא רעבה ללחם כמו שהיא עשתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה בת "פרה" (עגלגלה, אבל ראיתי גרועות ממנה) היא פשוט זו ששלחה1 את המכתב המפורסם לשר פורז בעקבות אמירתו האומללה שאין רעבים בישראל. קשה להתעלם מכך שבחורה שלא בדיוק נראה כאילו חסר לה אוכל מתלוננת על זה שהיא רעבה כל הזמן. למעשה, יתכן שהרעב הקבוע הזה הוא מקור הבעיה, ולא התוצאה שלה. 1 טוב, לא באמת שלחה לפורז. היא שלחה לתקשורת. אל פורז המכתב מעולם לא נשלח. ללמדך שהמטרות כאן לא היו העלאת התודעה של פורז לבעיה הקיימת, אלא הופעה (נוספת) בטלוויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי , אם המדובר היה בהעלאת המודעות של פורז, דווקא הכיוון של משלוח המכתב לעיתון נראה לי יותר מבטיח. מי יודע כמה מכתבים כאלה נשלחו או לא נשלחו לשר פורז באופן אישי? לפחות מהמכתב הזה אי אפשר להתעלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הרצחו של גאון עוזנו פאר הדור והדרו, גדול הלוחמים והמצביעים שהיו למדינת ישראל מאז ומעולם, שלח בחור שאני מכיר מכתב לראה''מ (פאר הדור וגאונו, גבור ישראל וכו') ובו הציע לגרש את כל הערבים מארצינו. איתן הבר ענה לו שהוא מאוד מודה לו על המכתב ושהוא יקח את הדברים לתשומת לבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שהוא לא שלח את המכתב לעיתון ידיעות. זה נראה לי כמו מכתב המכיל תובנות מקוריות ומעמיקות על מצבינו, שעורך המכתבים למערכת בוודאי לא נתקל בה לפני כן. שווה היה שקוראי ידיעות ייחשפו לחשיבה רעננה ומיוחדת כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברת כמעט נ. הנכבדה, עם כל הכבוד לסגנון הבוטה והפרובוקטיבי 1, נראה לי שהפעם הלכת טיפה רחוק מדי. אחרי הכל, לא מדובר באיזו דמות ציבורית אלא בנערה צעירה אשר נקלעה שלא בטובתה למצב שהיה מביך גם גדולים וקשוחים ממנה. ואם יש לך קצת זמן פנוי: 1 ודוקא אין הרבה, בינתיים, אבל אני מניח שבמידה רבה זה עניין של טעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדון מקשה הנכבד, הנערה הצעירה כתבה מכתב לידיעות שבו היא טענה שאין לה מה לאכול והיא אוכלת בשר רק פעם בשבוע והאחים שלה רזים כמו קיסם ואחר כך הופיעה בטלויזיה וכמו שאמא שלה אומרת היא רצתה להיחשף. גם המשפחה שלה עושה וואווא גדול מהקלטות עם כל ההופעות שלה בתקשורת. ובקשר לזה שאמרתי שהיא פרה אז אין מה לעשות היא באמת פרה. אמא שלה אומרת את זה (היא אומרת ש''יש לה שומנים'') והתמונות אומרות את זה והטלויזיה אומרת את זה ואם כולם אומרים אז אולי זה נכון. זה לא יפה להגיד עליה ככה אבל אם היא אומרת שאין לה מה לאכול איך שהיא נראית זה משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים עניים במדינות מפותחות (לא מרודים) בדר''כ אוכלים אוכל זול יותר (אוכל מהיר בעיקר), שהוא מטבעו גם רווי שומנים יותר, ולפיכך נוטים להשמנה יותר מבעלי אמצעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדיון כאן הוא על האנשים הרעבים בישראל, שנאלצים ללכת ולקבץ מזון בתחנות חלוקה מרוב שאין אוכל בבית. או שהשר שאין להזכיר את שמו צדק ובאמת אין רעב בישראל? (אגב, לא יודע מה איתך, אבל מזון מהיר עולה המון כסף, ואני מתקיים על טבעולים במשך שבוע בסכום שהיה עולה לי מזון מהיר של יומיים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה של גלעד היתה נכונה לגבי ארה"ב. מזון מהיר שם הרבה יותר זול מבישראל (99 סנט להמבורגר) אבל הירקות שם יקרים בהרבה. לכן אנשים שאין להם כסף יעדיפו לאכול מקדונלדס. בישראל, כאמור, המצב שונה. לא יודע איך זה באירופה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה של גלעד נכונה לכל העולם המערבי. אוכל זול הוא אוכל משמין, מבוסס פחמימות: לחם, אורז, תפוחי אדמה. מה יקר? מנוי לחדר כושר הוא יקר (ובסביבה עירונית, הליכות באוויר ה"צח" הן לא מי יודע מה ערובה לבריאות דרכי הנשימה), אוכל מאוזן ודל קלוריות הוא יקר, בשר איכותי הוא יקר (החלקים הזולים שלו נוטים להיות החלקים היותר שמנים) תחליפי מזון הם יקרים, תוספי מזון הם יקרים, ייעוץ תזונתי הוא יקר. חטיפים וממתקים, לעומת זאת, הם זולים ומשמינים מאוד. כנ"ל משקאות ממותקים. המחשבה ש"אדם שמן אינו יכול להיות רעב" היא נכונה ברמה ההודית, בהודו אין רעבים שמנים, כי שם כשרעבים אין _בכלל_ מה לאכול. אצלנו מדובר בסוג אחר של רעב, גם אנשים רעבים יכולים לחיות מתפריט של לחם עם מרגרינה ומיץ פטל. מאוד מאוזן מבחינה תזונתית. אפשר להשמין גם בתקציב של אלפיים שח בחודש, להיפך, אם רוצים לעשות דיאטה, רק אז מתחילים להיכנס להוצאות של מזון מיוחד. הקדימו אותי אבל אני אוסיף בכל זאת לעלובת הנפש מלמעלה - עדיף להיות פרה כמוה (או כמוני) מאשר בהמה כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנערה בכתבה טוענת שהיא *רעבה*, לא שאין לה מספיק כסף לקנות אוכל דיאטטי או "מאוזן". זה לא מסתדר עם העובדה שהיא סובלת מעודף משקל. בכלל, דיאטה, לפחות על פי ניסיוני, כרוכה בתחושה בהחלט לא נעימה של מה שהייתי מגדיר בתור "רעב" ומכאן שאם היה לה יותר כסף הנדרש, כביכול, לתזונה "מאוזנת" היא הייתה עדיין צריכה לחוות את אותו "רעב" עליו היא מתלוננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, היא צריכה להיות צמוקה ושלדית כדי שתאמין לה שהיא לא אכלה? אני מוחה על הקביעה שהיא סובלת מעודף משקל ללא הוכחה שכך היא (ואפילו לא הוכחה מדיאטן, אלא פשוט יחס משקל-גובה). ערים מבוססות יחסית בארץ (כגון הרצליה למשל) מלאות בתושבים שהבועה התפוצצה להם בפרצוף והם נתקעו עם וילה (ומשכנתא), רכב גדול (והלוואה להחזיר) וללא יכולת לקנות אוכל. יכול להיות שהמשפחה המסוימת הזו היא אכן גסת רוח ובהמית, ויכול להיות שכמותה יש עוד לא מעט משפחות, אבל ישנן גם לא מעט משפחות שאכן נזקקות לסיוע הזה וזאת מבלי שילבשו בלויי סחבות ובטנם נפוחה מרעב. ואגב, דיאטה מאוזנת ובריאה כוללת את האפשרות לאכול את רוב הירקות והפירות ללא הגבלה, מה שאולתי מביא לידי מיאוס וגועל אבל מונע רעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אכילת פיתות, פסטה ואורז מונעת רעב. זה, פחות או יותר, התפריט שלי. אז מה? באשר לדרישה להוכחה. האם רוזאן בר סובלת מעודף משקל? או שאולי אנחנו זקוקים לטבלאות גובה משקל? אולי נטביל אותה בבריכה ונבדוק כמה מיים יוצאים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה, אז מה שאתה מחפש זו ההבעה של המסכנות וחוסר האונים? היא אכן נראית מבסוטית מדי, בואו ניתן לה חצי לימון למחוק את החיוך המטומטם. לא, יותר טוב. בואו לא נאכיל אותה עד שהיא תהיה באמת עצובה ולא תעשה כאילו. אתה לא מדבר כאן על אישה בוגרת אלא על ילדה בת 15. בדיוק כמו שלא מדובר פה על חוסר משקל, גם לא מדובר פה על עודף משקל והסיכוי שילדה בת 15 תגיע למצב כזה, סביר הרבה יותר באיזורים שבהם רווחות המזללות. מהתמונות שלה שראיתי, היא לא דקיקה אבל גם לא חבית ענקית ויכול להיות שזהו מבנה הגוף שלה. אגב, כדי להגיע לכדי שלדיות, צריך לא לאכול כלום במשך תקופות ארוכות. ברור שזה לא המצב כאן משום שהיא כן אכלה משהו. נתתי את דוגמת הירקות לדיאטה שלא מרעיבה, בניגוד לטענה שלך שדיאטה יכולה להרעיב לא פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחימוביץ' כתבה ב"העוקץ" מאמר תגובה מאוד חריף בנוגע לנקודה הזו ("עניים מקולקלים"). מומלץ מאוד לקרוא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אבל כמה שלא התאמצתי, לא הצלחתי להבין את ההגיון בלקחת מונית שעולה 30 שקל כדי לקבל חבילת סיוע ששווה בערך אותו הסכום. למה לא ללכת לסופר ולקנות את אותה חבילה באותו הכסף? זה מראה לא על רק עוני דה-לוקס (כן! עניים צריכים לנסוע באוטובוס ולא במונית), אלא על עוני מטומטם, ועולה התהייה האם כספי המיסים שלנו צריכים להנתן לאנשים שלא יודעים לעשות חשבון פשוט של עלות ותועלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע שהיא שילמה 30 ש"ח? הגברת שמסרה את העדות לכתבי הארץ יודעת בודאות שהמונית עלתה 30 ש"ח? אולי נהג המונית הוא בן דודה של אותה אשה, שהסכים לעשות לה ג'סטה ולהביא אותה אל תחנת החלוקה, ואף סיכם עמה שיבוא לאסוף אותה בשעה מסוימת כדי להשיבה אל ביתה, והיא בסך הכל נופפה לו בידה כדי שיבחין בה ויעצור לידה? מנין הדחף למהר ולחרוץ דעה (שלילית) על סמך מראית עין והכרה חלקית ביותר של העובדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שזה לא הטיעון של שלי יחימוביץ'. היא יצאה (חוצץ!) נגד עצם הטרוניה על כך שענייה שנזקקת לחבילות סיוע נוסעת במונית. לדעתה, זה בכלל לא הגיוני לצפות מעני לנסוע באוטובוס, או לתהות למה הוא נוסע במונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נניח שהגברת הנ"ל היא נצלנית חסרת תקנה. האם זה הופך את התנהגותה (לכאורה) להגיונית? הרי יוצא ששילמה 30 ש"ח עבור משהו ששווה 30 ש"ח, וגם לא חסכה הרבה מבחינת הזמן והטרחה. מסקנה אפשרית: ההגיון הכלכלי של הגברת לקוי - מה שמגדיל את ההסתברות להתדרדרות מצבה עד כדי נזקקות. מסקנה אפשרית אחרת: ישנם כאן שיקולים נוספים שהמתבונן מהצד אינו מודע לקיומם. האם יש לחייבה למסור דיווח מלא וממצה לגבי שיקולים אלה? למי? לך? לי? לשלי יחימוביץ'? לגברת החסודה בתחנת החלוקה? ואם השיקולים קשורים לעניינים שבצנעת הפרט, כמו מצבה הבריאותי (נניח), האם מסירת חבילות המזון מקנה למחלקים (או לנדבנים) את הזכות לפשפש בקרביה? שלי יחימוביץ' יוצאת (חוצץ!) כנגד גישה זו. היא גם אינה מצדדת באנרכיה מוחלטת שבה לית דין ולית דיין. היא קוראת להמרת העליהום הציבורי בטיפול יסודי ופרטני שיבוצע באופן דיסקרטי ומכובד, אך בכפוף לקריטריונים שקופים, ע"י גוף מצומצם (יחסית) המופקד על העניין והמוסמך לדרוש מידע כלכלי, רפואי, ..., מלא. וכך, דובי, לא אני ולא אתה נצטרך להחליט אם צליעתו של הבחור הצעיר והחסון למראה, שזה עתה החנה את מכוניתו עטורת המשולש בחניית הנכים, משכנעת דייה לטעמנו, אלא נסמוך על החלטות משרד הבריאות, משרד הרישוי והביטוח הלאומי בנדון (ובמקרים של התחזות והונאה, יואילו נא גופים אלה וימצו את הדין בעזרת המשטרה ובתי המשפט). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |