בתשובה לגיל לדרמן, 16/06/04 15:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלומר, מזוז יכול היה להסתכן בהאשמות חסרות שחר של שופטת בביהמ"ש העליון מתוך ההבנה שהציבור לא יעסוק בעיקר אלא בטפל? לא יודע, אני פחות מאקיאבליסט ממך. אני מחכה לתגובתו מאירת העיניים של ש"ק ריש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד בואו של שינקופריש, קבל כמופע חימום את מרדכי גילת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבודו של מר גילת במקומו, אבל אני מאד רוצה לשמוע מה יש למשפטנים להגיד על העניין. האם ייתכן שהכל נעשה בתום לב? כלומר, הייתכן ששני משפטנים בכירים מפעילים שיקול דעת מקצועי גרידא, ומגיעים לא רק למסקנות שונות אלא לסתירה חריפה כל-כך עד שהאחד נאלץ לייחס לאחר אג'נדה נסתרת? אגב, גילת טוען שמזוז מסתיר את חוות הדעת של ארבל, בעוד מזוז הבטיח שהוא עומד לפרסם אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שר המשפטים לפיד מוצא דרך לאכול את החלטתו של מזוז, ולהשאיר את ארבל שלמה: יש להם "גישות" שונות. [לפיד:] "לפרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, יש קונצפציה, שלפיה, כשהיא רואה כסף רב עובר מיד ליד ללא הסבר, היא מניחה שזהו שוחד ואז היא מחפשת הוכחות לשוחד". ... לעומת גישתה של ארבל, עומדת גישתו ההפוכה של היועץ המשפטי מני מזוז: "מזוז רואה זאת בכיוון ההפוך. אם יש לו שורה של הוכחות שמצטברות לכך שמדובר בשוחד, רק אז הוא רואה בהעברת הכסף שוחד". 1 הגישה המשפטית של מזוז אומרת שאם חמישה עדים ראו את פלוני פורץ לחנות ויוצא עמוס שלל, צריך למצוא גם חמישה עדים שראו שהוא לא מחלק את השלל לכאלו שמגיע להם. הסיבה שהגישה הזו לא התגלתה עד-כה היא שמפעילים אותה רק על ראשי ממשלה ובניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, קראתי את דברי השר. מעניין מה גישת מזוז כשהוא ''רואה כסף רב עובר מיד ליד ללא הסבר'', ביחוד כאשר אחת הידיים שיכת לבנו של פוליטיקאי בכיר. צדקה, אני מניח. אפשר להעביר את זה לדיון על מוסר ואמפטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן בעיתונות המקומית של חיפה על המלחמה הסיזיפית של המשטרה נגד משפחת פשע מאום-אל-פחם שגבתה דמי חסות משורה של בתי עינוגים בחיפה. המוטו שחזר שם אצל כל המרואיינים היה שהבעיה נמשכה הרבה זמן, והמשטרה היתה נוכחת בשטח, אבל חסרת אונים כל עוד אף בעל עסק לא העז להתלונן. ורק אז, ולאחר שתועדו שורת מקרי אלימות (נגד אותו עסק שכן העז להתלונן), בוצעו מעצרים והוגשו כתבי אישום. למה, בעצם? הרי כסף החליף ידיים, ובוודאי אפשר היה לתעד זאת, וברור היה לכל אדם מן היישוב מה מהותו. למה חיכו? נראה לי שהבעיה היא שכן יש הסבר לתשלום (גלעד שרון היה מוכשר מאוד בעבודתו כיועץ, בעלי בית הקפה נתנו כסף במתנה לבחורים הצעירים הנחמדים שבאו לארח להם לחברה בשעות הקטנות של הלילה). על מידת סבירותו יש חילוקי דעות (רוב הציבור חושב כך, עורכי דינו של גלעד שרון חושבים אחרת). השאלה עד כמה בלתי-סביר צריך ההסבר להיות לצרכי הרשעה פלילית, נראית לי, אכן, שאלה של גישה. דוגמת האבסורד שלך לא ממש דומה, כי הפריצה לחנות היא כבר עבירה, בלי קשר למי מקבל את הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שלציבור לא ממש איכפת, ושלנביחות התקשורת יש קורלציה לאופן שבו העצים צומחים - איך אפשר להלחם בשחיתות אם לא במסלול הפלילי? ההשלמה עם ריפוד של אנשי ציבור בכסף היא דבר פסול, ומהדוגמא שלך (בעלי בית הקפה שמחלקים כסף) אני מבין שזה כך גם בעיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לא צריך אפילו את ההנחה הראשונה שלך: לציבור אכפת, אבל (הנה נקודה שבה אני בהחלט מסכים עם יעקב, שהתווכח עליה ספציפית עם כמה וכמה איילים) הצבעה פעם בארבע שנים מעקרת כל יכולת שלו להשפיע על הרבה יותר ממשהו אחד. ואם כבר הסכמה עם יעקב, נראה לי גם סביר שעם פחות סמכויות לממשלה והרשויות תהיינה פחות אופציות לשחיתות; זה לא נימוק מכריע לשום דבר, אבל נקודה לזכות הליברליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמחתי לקרוא (גם באיחור) שמחכים לי, ועוד בהקשר של הארת עיניים, ועוד בפורום כה מכובד. אבל תגידו מה אני אמור להאיר... בינתיים אני אגיד שמזוז שכנע אותי בטלוויזיה, פחות בדו"ח שלו, ובסוף נותר טעם מר של תיקי צווארון לבן: לדברים הכבדים אין ראיות (פיקטיביות ההעסקה), ולגבי הדברים שיש ראיות, אולי מספיקות, הם (אסור להגיד את זה:) פעוטים מכדי להגיש עליהם כתב אישום. הכוונה לנוכחות בארוחת ערב, שהיא כנראה מעשה של הפרת אמונים, אבל רמת הראיות חלשה וכנראה על זה לא נהרגים בבית המשפט, לא כמו שוחד או הפרת אמונים בוטה. המצב הזה לא חדש. כך היה עם שבס. כך היה עם דרעי. דבר אחד עולה מדו"ח מזוז בבירור לטובת שרון: הוא סיכל ב-1997 את מאמצי אפל להדיח את המינהל באיומים לשפצר לו את קרקעות גינתון. אמנם לא היתה לשרון ברירה, כי היועמ"ש דאז נשף בעורפו, אבל בכל זאת. דבר אחד לרעת שרון עולה ברורות מדו"ח ארבל: שרון כפי הנראה שיקר בחקירתו. הוא "לא זכר" דברים שאי אפשר להאמין שהוא לא זכר. הוא מציג גרסאות מופרכות באשר לפעילותו בפרשת ארוחות הערב. קשה לקרוא ולהישאר אדיש. דבר כזה היה לבדו מספיק במדינה מתוקנת לפיטוריו של ראש ממשלה בידי בוחריו. שפיטת כלל התנהגותו של שרון היא באחריות הציבור, במקביל לאחריות היועץ המשפטי. בעוד שלגבי העמדה לדין פלילי צריך לדקדק בראיות הממשיות, הציבור רשאי ואף צריך להפעיל בבחירות שכל ישר ולהשלים את הטעון השלמה בעזרת האינטואיציה שלו. דו"ח ארבל: http://my.ynet.co.il/pic/news/arbel/arbel.pdf |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |