 |
ראשית, לא ברור לי בדיוק לאילו צורות ניקוד אין משמעות בקריאה.ישנן צורות ניקוד שלא נהגות במלואן אולם המעט שכן נהגה מהן חיוני לקריאה: הפתח שבחטף פתח חיוני לקריאה גם אם ההגייה אינה מדויקת.
שנית, לגבי לימודי הלשון - כמי שהכין לא מעט תלמידים לבחינת הבגרות בלשון, חלקם בקושי יודעים לקרוא כהלכה גם כשיש ניקוד, אסב את תשומת לבך לכמה נקודות:
1. ללמד תלמיד לקרוא הוא תפקידו של בית הספר היסודי. זה שהאחד פישל, אין סיבה שהשני יתפשר. פשוט מתקנים את הראשון.
2. תכנית הלימודים ובחינת הבגרות בלשון עברית, חרף איוולותן, חלמאותן ורמתן המתדרדרת, מגלות רגישות מפתיעה בעניין הניקוד ואינן דורשות יותר מדי בעניין זה. בחלק שעוסק בניתוח פונטיקה נעשה הדבר כמעט תמיד בזיקה להגייה. תלמידים נדרשים לעתים רחוקות להבחין בין קמץ לפתח וכדומה, ולא לחינם נקרא אחד הפרקים בבחינה "דיוקי הגייה" ולא "דיוקי ניקוד שאינן מקבלים ביטוי בהגייה". גם הפרק של "תורת ההגה" מתייחס לעתים רחוקות ביותר למצבים שאינם נהגים.
3. אני נוטה לחשוד כי קשיי ההתמודדות של תלמידי התיכון של היום עם הבחינה נובעות משיטת הקריאה שבה למדו ("מכלול") שסותרת עקרונות ניקוד והבנתם.בשנה הבאה אני אלמד עברית כשפה זרה סטודנטים אמריקאיים ואז אוכל לומר לך ממקור ראשון עד כמה הניקוד הכרחי.
4. הבחינה של היום (שרמתה תרד עוד יותר מן השנה הבאה) היא כלום לעומת הבחינה של לפני חמישים שנה או ארבעים או שלושים מבחינת הניקוד. פעם למדו לנקד.אחר כך נדרשו להכיר היטב ניקוד מן הבחינה הפסיבית (רעיון נבון ביותר). היום דורשים מתלמידים קוראי ודוברי עברית להכיר חלקית את הניקוד פסיבית שבפסיבית, זה לא יותר מדי. ומי שבקושי קורא וכותב עברית - תמיד טענתי שלתלמידים אלה אין בכלל מה לחפש בתיכון עיוני רגיל, אבל איש אינו מקשיב לי.
5. לגבי איזה דגש הוא חזק ואיזה קל - דווקא הבחנה זו הרי אינה מקבלת כל ביטוי בכתב (שניהם מסומנים באותה צורה) ולכן היא הפחות בעייתית.וגם ללמוד אותה (ואני מדבר מניסיון) זה די פשוט: קל הוא בג"ד כפ"ת בראש מילה ואחרי שווא נח. כל השאר - חזק. חוץ מזה, ביטול דגשים שאינם נהגים יוצר בעיות גדולות בכללי הנטייה והחיטוף. להסדיר אותם ייצור כאלה בעיות שכבר עדיף להשאיר את הדברים על כנם. הניקוד הוא מערכת מובנית מאוד שהתאימה להגייה עתיקה. הניוון של ההגייה, כמו כל ניוון אבולוציוני, נוצר תוך התאמה עדינה למערכת השורדת. תיקונים מלאכותיים יכולים להפר איזון עדין זה וליצור בעיות אחרות.
6. כרגע עובדים מחדש על דבר בסיסי הרבה יותר: כללי הכתיב חסר הניקוד שמאז פורסמו ועודכנו ועודכנו מחדש יצרו כאלה בעיות, שישנן עוד ועוד דרישות לתיקונם. בואי נגמור את זה קודם.
7. האקדמיה דווקא פועלת ליצירת ניקודים אלטרנטיביים למילים מסוימות. כך למשל לצד הֲגַנָּה הישן נוסף הֲגָנָה החדש המוותר על הדגש הבלתי נהגה ב-נ'. כפי שאת רואה, הדבר השפיע גם על ניקוד ה-ג' כי ההברה נפתחה. כתוצאה מכך, קשה יותר לזהות את שורשה של המילה (ג-נ-נ) והרי מטרת הלימוד ה"מודרנית הנאורה" של כללי השפה הוא כדי שנוכל לפענח צורות לשוניות בלתי מוכרות על סמך ידע הכללים של השפה (להבדיל מסתם שינון, חידוד המוח והכרת השפה).אז מה הטעם ללמד ניתוח מילים עם משנים את הסימנים של המילים? הרי כל ההגיון של השפה משתנה! שינוי הניקוד המוצע ברעיון חדשני זה יחריב כל הגיון לשוני שאותו מסמן הניקוד וישליט תוהו ובוהו מבחינה זו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש