בתשובה לערן בילינסקי, 06/04/04 12:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באופן לא מפתיע, בג''ץ נמנע מלדון בסוגיה, ויחד עם זאת לאפשר לפורז שלא לאכוף את חוק החמץ בפסח השתא. מכובד הרבה יותר היה לו בג''ץ היהב מכריע בעתירה לגופה, ולא נתלה בפרט הטכני כאילו לא מיצו העותרים את כל הדרכים העומדות בפניהם, כאשר טכנית אותן דרכים לא היו פתוחות בפניהם בטרם כניסת החג. אם חושב בג''ץ כי חוק החמץ אינו חוק ראוי (ומעשית, זה מה שעולה מפסיקתו), עדיף שיאמר זאת במפורש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני היחיד שחושב שהפסיחה על שני הסעיפים הזו של שינוי היא בלתי נסבלת? גם לא מבטלים את החוק המיותר והטיפשי הזה, וגם לא אוכפים אותו. חשבתי שמדינה מתוקנת מבטלת חוקים רעים, לא נמנעת מלאכוף אותם, ושכל עוד חוק קיים ואין מנסים לשנותו, יש לאכוף אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה לא היחיד) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן אידיאלי כמובן שזה נכון. הבעיה היא שעל מנת לבטל חוק יש צורך ברוב בכנסת, וכדי לא לאכוף חוק קיים מספיקה ההחלטה של כבוד השר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין רוב לשינוי חוק בכנסת, צריך לאכוף אותו. אני מתנגד לחוק החמץ וחושב שהוא חוק רע ואנטי דמוקרטי, אבל כל עוד לא מתכוונים לשנות אותו, צריך לאכוף אותו. לא הייתי רוצה שברגע ששר מש"ס יהיה בממשלה, הוא יוכל לצפצף על חוקי המדינה ולהימנע מלאכוף אותם - נניח, אי גביית מיסים מהציבור החרדי (סתם דוגמא) - אז למה שאני אסכים לזה כששר משינוי עושה את זה? רק כי אני חושב שהוא מונע דבר "טוב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו אליהו אמר: http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t09a18.htm#21 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, סעיף זה בנקבה? צריך גם לומר הסעיף הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש איזה כלל של האקדמיה שאם משהו מופיע בתנ"ך אז הוא חוקי. מישהו זוכר משהו כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהכלל הזה הוא אקדמי גרידא, נדמה לי שעוד לפני היווסד ועד הלשון זה היה הנוהג. גם מה שנשמע (לאוזני) כעברית קלוקלת במשנה אינו מוכרז כטעות אלא כצורה נדירה שמוטב להמנע ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא כל זה נשמע הגיוני. הגדרות כמו ''עברית היא שפתם של דוברי העברית'' מאד נחמדות, קליטות וגמישות - אבל לא מספיקות. כמדומני הנחות כמו ''התנ''ך נכתב בעברית'' ואפילו ''עגנון כתב בעברית'' מקובלות על כולם, ושפה שתפר אותן עשויה להיות אולי עקבית או פופלרית מאד - אבל לא עברית. (אין הדבר מיוחד לעברית, ''אנגלית'' ו-''שייקספיר'', לדוגמא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני איני טוען "עברית היא שפתם של דוברי העברית", אחרת הייתי חי בשלום עם הכותרת של ההודעה, ועם "לא הֶספקתי" וגם "עשר שקל" לא היה גורם לי לאותה חמיצות בקיבה שכן אם שתי הסעיפים הוא עברית תקנית, אזי עלינו להכשיר את כל השרצים מסוגו או לקבוע יוצא-מן-הכלל מיוחד עבורו, ואוסף גדול של יוצאים-מן-הכלל הוא לא דבר חיובי בעיני. אני טוען שיש מקרים בהם מוטב להכריז שחל שיבוש בלשון הקדמונים, ולא לאמץ כל פליטת קולמוס/שגיאת הקלדה שלהם ככשרה. ברור שמי שמאמין שהכל דברי אלוהים חיים חושב אחרת, וכאשר מר פז ייעור מתרדמת המצות שלו בטח אחטוף מנה אחת אפיים. או מנה אחד אפיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שהכוונה של אליהו הייתה לומר: עד מתי אתם פוסחים על שתי המחשבות. (מחשבת הבעל מול מחשבת ישראל). סעיפים=שעיפים=שרעפים=מחשבות. "בשעיפים מחזיונות לילה" (איוב ד יג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסלול הזה ארוך יותר מ"שני" -> "שתי". אוקהם אומר להעדיף אותו. מצד שני, אוקהם לא היה יהודי (אבל בטח אמר משהו טוב על יהודים פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פותר את הבעיה, אלא מסביר איך השיבוש הזה אולי השתרבב לתנ"ך בדרך אסוציאטיבית. אם אני אומר "שתי אריחים" אף אחד לא יעביר אותי בגרות בלשון בזכות הטענה שהתכוונתי ל"שתי מרצפות". אבל אולי היתה פעם צורת יחיד "סעיפה" (סעִפּה?) שלא השתמרה. יודעי האכדית מתבקשים לחוות דעתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כששוכרים קלדנית בשתי שקל שעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(רק אתמול קראת וכבר שכחת?) צורת היחיד היא "סעף", ופירושה "דרך המסתעפת ממפגש דרכים". (אני האלמוני מתגובה 210490) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י רב-מילים גם סעֵף הוא זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם דוגמה? אגב, אשתי טוענת ש"סָעֵף" פירושו "מחשבה", בדומה ל"שרעפים". הלא קראת הבוקר: "ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמו שאמר צביקה בתגובה 210590) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין דוגמא, והם מציינים שהמילה בשמוש רק בצירוף "פסח על שתי הסעיפים" (אגב, ברור ש"סעִפּים" אינו צורת רבים של "סעיף"). ועלי להודות שלא, לא קראתי הבוקר :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני חושב שעדיפה גישת אבן שושן לגבי הזהות המינית של הסעף. אשר לכותרת: ראשית, טעיתי כשכתבתי בתגובה 210621 שקראת אותה אתמול; קראת לפני קצת יותר משבוע, בשבת החודש 1. שנית, ביקשתי לציין בכותרת זו שצירה במקום חיריק הוא חילוף רווח במקורותינו, ונראה לי שאין זו טעות גסה ביותר. אם רצונך ב"קויתי", דווקא, תמצא אותה בפסוק "וחכיתי לה'... וקויתי לו" שבישעיהו, אשר התפרסם בשל העלבון שהוטח בר' חייא ההונגרי: "כשאתה מגיע לפסוק זה נמצאת מחרף ומגדף". ___ 1 החלפתי בין הזרקא שבפסוק הזה ובין הזרקאות בפסוק "וה' הכה כל בכור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק חשבתי ש''קויתי לעשות ענבים'' היתה וריאציה שלך. מסתבר שישעיהו פשוט רגיל לומר כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק רוצה להגיד שאותי הצירה הזה מעצבן עד כדי כך שאני מזדהה עם מה שנאמר לר' חייא ההונגרי. אני מודה שזה לא מחייב את מקורותינו בכלל, את ישעיהו בפרט, ואפילו לא את אביב "לא הֶספקתי" גפן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהיו שני (או יותר) ר' חייא, אבל אם אותו ר' חייא ששמעו הגיע עד לאזני הוא זה מהגולש, הרי שפירסומו של הלה לא היה דווקא על נוקדנותו ושליטתו במכמני ובהגיית השפה העברית. עד כדי כך שכינוהו בזילזול ''רבי עייא'', וזאת ללא קשר לחמורו של משיח, אלא כלעג על מבטאו המשובש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואבן שושן טוען ש''סעף'' הוא לשון נקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרון עמום מודיע לי שהכוונה בפסוק הזה הוא ל''סיפים'', כלומר לשון רבים של ''סף''. וזה גם יותר הגיונ, כי על סף אפשר ממש לפסוח פיזית. נכון שזה לא פותר את בעיית ה''שתי'', שהרי גם סף הוא ל.ז. אבל חשבתי שאודיע בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע אם יש כלל כזה, אך נתקלתי כבר פעם במשהו שנראה כמו מקרה פרטי. הזכרתי זאת בתגובה 195699. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |