בתשובה ליריב מ, 12/03/04 14:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שהמניע העמוק להתעוררות הפונדמנטליזם הוא כישלונה של הגלובליזציה להביא לשיפור רווחתם של עמי העולם השלישי, בצירוף כשלונה של דרך החיים המערבית לספק תשובות רוחניות. משפט אחד לקוני שלדעתי מצייר את העידן החדש: בין פטיש הגלובליזציה לסדן הפונדמנטליזם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגלובליזציה ניסתה להביא לשיפור רווחתם של עמי העולם השלישי? ואגב, בארצות כמו סעודיה את עיראק, מי אשם בכך שרווחת העם לא השתפרה במשך עשרות שנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תוכל לבסס מעט (לא להוכיח) טענות מוזרות אלה? (אלא אם כן זו בדיחה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך שאלו סיבות עם משקל נכבד ואולם לא צריך לשכוח -או לבטל - גם את האחריות של הממשלים המקומיים בעולם ה3 כפי שכתבו כבר קודם לפניי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל זה הפונדמטנליזם נפוץ דווקא באותם מקומות שפחות חשופים לגלובליזציה? אולי כדאי לבסס את הטענות התמוהות האלו על איזשהן עובדות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם חשופים לגלובליזציה מהצד האחר שלה. אנחנו חיים בחזית של מסעדה מפוארת והם באשפתות של מאחורי המטבח. נכון שבוויטנם, פיליפינים וכו' זה לא גרם לגל של טרור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובלי גלובליזציה, אני מניח, הם היו חיים בחזית של מסעדה מפוארת? או לפחות סתם חומוסייה? כלומר, הגלובליזציה היא האשמה בכך שהם חיים בזבל? או שהם כועסים בעיקר לא על זה שהם חיים בזבל, אלא על זה שהם מודעים לכך שיש אנשים שחיים יותר טוב מהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי את מה שאתה מביא כיביכול בשמי. אם כי ניתן בהחלט לומר שלגבי כלכלות מסויימות הגלובליזציה הייתה גורם תורם למצוקה (בלי להיכנס כרגע לדיבור על אשמה מוסרית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מביא טענות בשמך, שואלים אותך שאלות, בתקווה שתענה ביותר משורה אחת, ותסביר מה בדיוק הפשעים שהגלובליזציה עשתה. למשל, מהן אותן ''כלכלות מסויימות'' ואיך הגלובליזציה תרמה להחרבתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת סיסמה ריקה שאיננה מבוססת על העובדות. א. המקומות שחשופים לגלובליזציה דווקא *כן* נהנים מעליה ברמת החיים ב. אין מתאם בין רמת החשיפה לגלובליזציה לרמת הפונדמנטליזם. אם בכלל, המתאם הוא הפוך. ע"ע אפגניסטן וארצות ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נבדוק את זה יותר לעמוק. כרגע אני מתרשם רק ממספר מקרי של ידיעות על העניין. אגב נושא החשיפה לגלובליזציה הוא בעייתי, כי שוב כאמור יש מדינות שיש בהם מפעלים בתנאי עבדות למען המערב ולא הרבה יותר מזה -חשיפה או לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא האם יש מפעלים בתנאי עבדות לעומת התנאים במערב (כי בהחלט יש) אלא האם, אם לא היו שם המפעלים הללו, התנאים היו טובים יותר. אין ספק שהתנאים היו טובים יותר אם הייתה *חקיקה סוציאלית* באותן מדינות, *וגם* המפעלים היו נשארים בה, אבל זו אחריותה של המדינה, לא של בעל המפעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נבדוק את זה יותר לעמוק." אנא, בדוק זאת יותר לעומק. "כרגע אני מתרשם רק ממספר מקרי של ידיעות על העניין." לי זה נשמע כאילו אתה מתרשם בעיקר מדמגוגיה אנטי גלובלית. "אגב נושא החשיפה לגלובליזציה הוא בעייתי, כי שוב כאמור יש מדינות שיש בהם מפעלים בתנאי עבדות למען המערב ולא הרבה יותר מזה -חשיפה או לא?" לא הבנתי. עבדות היא עבודה בכפיה, ללא שכר. למיטב ידיעתי, ברוב אותן מדינות שאתה מן הסתם מדבר עליהם מוקמים מפעלים בהם משולם שכר גבוה פי שתיים או שלוש מהשכר הממוצע ואף אחד לא עומד עם רובה מעל העובדים. תנאי העבודה לא יחשבו טובים בעיני בן המערב המצוי אבל הם בהחלט עדיפים על עבודה קשה בשדה, תחת השמש, כל היום - תנאי העבודה האלטרנטיביים באותם מקומות. המקרים היחידים של עבדות הידועים לי קרו/קורים בסין, שמה "מעסיקים" אסירים בייצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנאי עבדות, ולא עבדות כאמור. אגב כפייה איננה דבר כה ברור -וודאי שאיש לא מא מאיים עליהם באיומי אקדח לעניין של השכר הגבוה ביחס לשוק המקומי - יש יותר מדיי מה לומר על כך בשביל הדיון הזה, רק נאמר כי הרעיון לקבוע את הסטנדרטים ההתנהגותיים *רק* ע"פ הארץ בה נעשים הדברים בלבד היא בעייתית. אם לדוגמה ארץ X מתירה זנות של קטינות ורשת מלונות בינ"ל פותחת בארץ זאת מלון עם בורדל לקטינות (שמקבלות שכר מעל לממוצע וגם טיפולים רפואיים נרחבים), הם עדיין בעיניי תורמים לפשע ופושעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניך, אבל הרי אנחנו מדברים על מה שתושבי המדינות הללו חושבים, לא מה שאתה חושב. בכל מקרה, נראה לי שאתה מפנה את האצבע המאשימה למקום הלא נכון. אם ארץ X מתירה את מה שאמרת שהיא מתירה, האצבע צריכה להיות מופנית ראשית חוכמה כלפי ארץ X, כי היא הגורם למחלה, ורק אחר כך להיטפל לקרטלים המרושעים, שהם רק הסימפטום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אם כל הכבוד לסובייקטיביות ולמוסר תלוי תרבות, נדמה לי שגם האנשים בארצות הללו מסוגלים לראות בזה משהו רע. מה עוד שאין תאימות אינטרסים ואף סטנדרטים של התנהגות בין קבוצות שולטות בעמים אלו לבין דלת העם. רוצה לומר שזנות הקטינות במדינה X איננה נורמה במובן המוסרי כמו שהיא נורמה במובן ההתנהגותי (נסה להציע למישהו מהמעמד השליט שם שבתו תעסוק במקצוע ותראה איך יגיב). בוודאי שיש לבוא בטענות קודם כל לשליטי אותן מדינות (לא תמיד לעם, שכן לא תמיד יש שם דמוקרטיה מלאה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי אנחנו מדברים על הגלובליזציה המרושעת כגורמת לפונדמנטליזם. אם באמת הניצול המחפיר של הגלובליזציה הוא שמעורר באנשים רצון לפוצץ את התאומים, והממשלה שלהם אחראית לחרא שהם שקועים בו עוד יותר מהגלובליזציה, ההגיון לא אומר שהם היו מפוצצים קודם כל את הממשלה שלהם? עוד ידיים בוחשות בקלחת, ואם העולם החופשי חושב שיש כאן בעיה, מוטב שיטפל קודם כל באותן מדינות, ואז יתפנה לטפל בתאגידים המפלצתיים שמעסיקים אנשים בשכר רעב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מריח אנשי קש ועובדות ספוגות אמוציות בדיון הזה, וסלח לי אם אני טועה. לא טענתי כי הגלובליזציה היא הגורם לטרור העולמי (העלתי אותה כעוד איזשהו גורם תורם ועקיף לעניין). בעינייני עוולות אני לא מאמין בקודם נפתור את X ורק אחר כך את Y. ודווקא כן מאמין שאדם ביקורתי *קצת* יותר כלפי הקרובים אליו. לגבי ההנחה שהזעם הרציונלי של האנשים ידע לזהות בדיוק את הגורם העיקרי למצבם, נו באמת... מה גם שהזעם הזה כשלעצמו איננו הגורם לטרור, כאמור הוא רק גורן שעוזר להפצת הריאקציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהדיון הוא על הגורמים לפונדמנטליזם. אם הוא לא, תתעלם מכל מה שאני אומר. זעם ודאי לא יכול לזהות את הגורם העיקרי למצבו, ואם במדינה דיקטטורית הדיקטטור משדר כל היום תעמולה אנטי "הגורמים החיצוניים", הציבור ישנא לא את הדיקטטור אלא את הגורמים החיצוניים. אבל מה שזה אומר הוא שאנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי הדיקטטור, לא כלפי הגורמים החיצוניים. אכן, אדם ביקורתי *קצת* יותר כלפי הקרובים אליו, אבל לפעמים, למרות ה*קצת* יותר הזה, מי שקרוב אלייך עדיין לא גרוע כמו מי שרחוק ממך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שביקורת על הדיקטטור לא תעזור ורק כוח צבאי יעזור כאן, הדבר היעיל יותר יהייה ללחוץ על הגופים הכלכליים הללו - הרגישים לדעת הקהל והפגיעים - שעוזרים לאותם דיקטטורים (או סתם שילטונות מושחתים) במעליליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, להילחם בסימפטום ולא במחלה. האם, בהנחה שיחוסלו התאגידים, ייפסק הפונדמנטליזם? לחילופין, האם, מרגע שיוסר הדיקטטור, יש סיכוי למדינה לצמוח בצורה כזו שהתאגידים כבר לא יוכלו לעשות בה כבשלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אזכיר שאני לא רואה בגלובליזציה גורם יחיד לפונדמנטליזם וכנראה גם לא עיקרי. להילחם בדיקטוטורים (או סתם משטרים מושחטים) עצמם זה וודאי ראוי, אך בהיעדר דרך פרקטית רוב המאמצים מופנים לאלו שעוזרים להם ואיתם קל יחסית להתמודד. מרגע שיוסר המשטר המושחת \ דיקטטור יש סיכוי לעמידה יותר איתנה, אם כי לא סיכוי גדול וגם בגלל זה מירב הביקורת מופנית דווקא נגד התאגידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה כאן היא האם התאגידים עוזרים לדיקטטורים, או שמא סתם מנצלים את הדיקטטורה לעשיית הון אישי. יש שיאמרו שלמרות שהתאגידים מעבידים אנשים בתנאים גרועים, הם עדיין מציעים להם תנאים יותר טובים משאותם אנשים היו זוכים להם אם התאגידים לא היו קיימים. לעת עתה הרושם הכללי המתקבל הוא כאילו התאגידים מהווים מטרה קלה, יחסית, למחאה של אנשים שרוצים להרגיש טוב עם עצמם ולקרוא לעצמם לוחמים בעד צדק חברתי. כמו שגם הרבה יותר קל לבוא ולהפגין נגד גדר ההפרדה, ששם סתם יורים עלייך, מאשר להיכנס לתוככי הרשות הפלסטינאית ולהפגין נגד הטרור, שאז ממש תולים אותך הפוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עיניין ה-איך אתם יכולים למחות על X כשקורה Y הוא תמיד שיח בעייתי בעינייי. או קיי אז יש גם משטרים מושחתים ונכון שצריך למחות נגדם והעובדה שמוחים בעיקר נגד מושחתים אחרים, קטנים יותר, היא עיניין לביקורת, אך בטון שונה לחלוטין. לטעמי יש ניסיון בדברים הללו לצייר את הפעילים החברתיים כצבועים, דוגמטיים, מתלהמים ודמגוגים (תופעות שוודאי קיימות שם) אבל במקום לעשות זאת למען שיפור העמדה החברתית הפעילה (ביקורת בונה, יעני), אני חושש שעושים זאת לשם פסילתה (ואפילו פסילתה הגורפת) של העמדה הזאת. מתוך ההנחה שאם אלו צבועיםנלך ליריביהם הפוליטיים. כך נבנית ריאקציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יותר מורכב מ"איך אתם יכולים למחות על X כשקורה Y". זה "למה אתם מוחים על X כאשר ביטול X לא ישנה שום דבר של ממש, בעוד ביטול Y יפתור גם את X באותה הזדמנות, *וגם* Y חמור הרבה יותר מאשר X, *וגם* לא ברור כלל האם X אכן גרוע בפני עצמו, ואם מחאה נגדו אינה בבחינת "לשפוך את התינוק עם המים", שכן ביטולו עשוי לגרום להרעת המצב". הדוגמטיות של האנטי גלובליסטים לא הופכת את הגלובליזציה לצודקת, אבל היא בהחלט מקשה על קבלת העמדה שלהם. על כן, מי שצריך לצאת בראש ובראשונה נגדם הם כנראה בני המחנה שלהם עצמם. אבל לך תדע, הרי אומרים שרק מי שצועק בדוגמטיות משיג הישגים. מצד שני, זה דבר די ידוע שמדוגמטיות נוצרות מלחמות, לא הידברות, ומלחמות הן לא דבר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב המוחים נגד הגלובליזציה -ראוי להזכיר- לא מוחים נגד הרעיון הזה באופן עקרוני, אלא נגד היישום שלו בפועל. מולו הם מציבים בדרך כלל מודל של "גלוקליזציה", כלומר שילוב של אלמנטים מקומיים לא רק בתוצר הנמכר אלא גם בדרך התנהלות של החברה במדינה מסויימת וכן הם תומכים בחוקים שיגבילו קרטלים בינ"ל לפגוע בעסקים קטנים באותה מדינה (וודאי לא עד כדי - אפס נפגעים). כל הנאמר לעי"ל כוון להנחה שלא בטוח כי ביטול הגלובליזציה יועיל לחברות של העולם ה3 (אין קריאה לביטול גורף של הגלובליזציה, לפחות לא מחלק ניכר מה"אנטי גלובליסטים"). לגבי "למה אתם מוחים על X כאשר ביטולו לא יעשה שום דבר" , זה לא נכון, התאגידים הגדולים יותר לעשות מניפולציות רבות בתוך המשטרים החלשים והמושחתים כולל שינוי חוקים וכוחם הבינ"ל למעשה גדול משל מדינות קטנות. שלא לדבר על הנזקים לעסקים קטנים גם במערב- "שיוויון הזדמנויות", |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהרעיון לקבוע את הסטנדרטים בארץ אחת על פי הסטנדרטים בארץ אחרת הוא הרבה יותר בעייתי. בעיקר בתחום של הקשר עם המציאות. "סדנאות היזע" הם חלק מאותו תהליך שעוברות מדינות המתקדמות ממציאות של עולם שלישי לעולם השני והראשון. ביחס לתנאים הקודמים, זאת התקדמות (ובוודאי שאיננה רעה כשלעצמה) מקור המונח, כזכור, הוא בארה"ב של תחילת המאה. האמריקאים היו שם, יחד עם כל העולם המערבי והתקדמו הלאה. גם הוויאטנמים יתקדמו הלאה (הם כבר עושים זאת). אם ביידך שיטה אחרת, טובה יותר, כדי לקדם את המדינות האלו תוך דילוג על שלב סדנאות היזע. מעולה! הבה נשמע. אם אין לך שיטה אחרת ההתנגדות שלך דנה את כל אותם אנשים לגורל אכזרי בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי תובע מכל מפעל בארץ עולם 3 לספק בדיוק את אותם תנאים סוציאלים כמו בארץ שבה המערבית יושב המנכ"ל ובכל זאת הייתי מציע סוג של אמנה בינ"ל שתקבע סטנדט של שכר מינימום ותנאי עבודה מינימליים (בוודאי שהוא לא יכול להיקבע במונחים אבסולוטיים, אלא בכל זאת ביחס מסויים לתנאי הכלכלה והחברה המקומיים). מעניין שהגלובליזציה מציעה כלכלה עולמית, אבל מסכימה בקריצה לעוולות מקומיים ואף מנצלת אותם. כלומר תפיסת המוסר שלה איננה כה גלובלית ואפילו טיעונים פסאודו - פוסטמודרניים בדבר רלטיוויזם מוסרי לא עולים כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השכר במפעלים האלו קובעים תנאי השוק שמשקללים בצורה טובה הרבה יותר מכל וועדה שתנסה לקבוע את אותם פרמטרים. לא תוכן לקבוע שכר מינימום בינלאומי משום שמדינות רחוקות יותר מהשווקים הגדולים (אירופה, ארה"ב ויפן) לא יחתמו על האמנה (משום שברגע שהשכר שמה זהה לשכר הנהוג במדינות יותר קרובות, המפעלים יעברו לשם). לכן אתה מציע "ייחס מסויים לתנאי הכלכלה והחברה המקומיים" כלומר, כמו בכל מקום בו מונהג שכר מינימום, השכר יקבע על פי השכר הממוצע, שנקבע, הפתעה הפתעה, על פי כללי השוק החופשי. פשוט לא הגיוני. "מעניין שהגלובליזציה מציעה כלכלה עולמית, אבל מסכימה בקריצה לעוולות מקומיים ואף מנצלת אותם" מה זה "הגלובליזציה"? האם מדובר בקונספירציה בינלאומית? אם ב"עוולות" אתה מדבר על האסירים הסיניים שנאלצים לעבוד ללא תמורה. אתה צודק. אם אתה מדבר על חברות כמו נייקי שפותחות מפעלים ומעסיקות אנשים תמורת שכר נמוך ביחס למערב אזי תצטרך להסביר מהו העוול. ומדוע שאר המפעלים המקומיים (או החקלאות), המעסיקים עובדים בתנאים יותר גרועים תמורת מחצית או שליש מהשכר לא גורמים עוול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שרק הגלובליזציה אחראית למצב שבו העולם מצוי, אבל היא בהחלט יותר מרק קטליזטור עבור ארגוני טרור: אם נשים לב, הטאליבן הגיעו ממדינה שכוחת אל כמו אפגניסטן, אבל ראש הנחש (בן לאדן) הגיע ממשפחה אמידה בסעודיה - מדינה שכביכול נהנית מיחסים טובים עם ארה"ב. ומהיכן הגיעו האחים המוסלמים? - ממצריים, עוד מדינה ערבית שיחסית קרובה לארה"ב. כך גם המצב לגבי אינדונזיה. מדוע זה קורה? דווקא במדינות היותר חשופות ומושפעות מארה"ב, מתעוררת תגובת הנגד בצורה חריפה יותר: בן לאדן שנא את השלטון המושחת ומשוחד ע"י ארה"ב לא פחות מאת ארה"ב עצמה, עד שהוא הגיע למסקנה שהוא סימן את המטרה המשנית ולא את "הכופרים הגדולים". גורם נוסף הוא הקיטוב: לא רק בין "מדינות הצפון" ל"מדינות הדרום", אלא (ולדעתי בעיקר), הקיטוב בעולם השלישי בין האלפיון המקומי שמרוויח על חשבון כל הדפוקים שמתחתיו. אני אטעה אם אני אטען שככל שמדינת עולם שלישי כלשהי פתוחה יותר לגלובליזציה, כך גדל בה הקיטוב החברתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי "יחסים טובים עם ארה"ב" מהווים מדד למידת ה"גלובליזציה" של מדינה? אם יש מדד לגלובליזציה הוא טמון במידת הפתיחות של מדינה לסחר חופשי ולהשקעות זרות. גם מצריים וגם ערב הסעודית ממש ממש לא מצטיינות בכך (למרות שבחמש השנים האחרונות הן נפתחו מעט יותר מבעבר). למתאם הפלאי שמצאת בין גלובליזציה לפונדמנטליזם אין שום ביסוס בעובדות. אני חושש שגם שאר הבחנותיך מעידות בעיקר על חוסר הבנה של מושגי כלכלה בסיסיים ותפיסות פשטניות נוסח: גלובליזציה=רע, ארה"ב=רע, טרור=הקורבנות אשמים וכו. מדינות הפותחות את שעריהן בפני השקעות חוץ ומסירות את המגבלות מהכלכלה נהנות מצמיחה גבוהה וקצב שיפור גבוה של רמת החיים של האזרחים. נסה להשוות בין מדינות אסיה השונות לארצות ערב ואפריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלמן רושדי מנתח את הסיבות http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... (בכלל, כדאי לקרוא). ובלי קשר, אם אתם רוצים לדעת מי יהיה הרע האולטימטיבי הבא בתור (יורשי הנאצים, הקומניסטים, הסינים, הליברלים והערבים) להנטינגטון יש תיאוריה חדשה http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרסמה פעם ב-Mathematical Intelligencer חלופת מאמרים ארסית מאוד בנוגע להנטינגטון הלז, והוא לא יצא ממנה טוב במיוחד. הוא ניסה פעם לבנות איזו מין תיאוריה מתמטית של חברות ומדינות והגיע למסקנה שדרא"פ (של האפרטהייד!) היא "Satisfied Society", אני ממש זוכר את הביטוי. המתמטיקה שלו היתה סתם קשקוש, ולא פלא שיצאו לו מסקנות כאלה. הרקע היה מלחמה שניהלו כמה מתמטיקאים (Lang, ונדמה לי שגם Koblitz) נגד קבלתו לאקדמיה הלאומית למדעים (הוא לא התקבל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב טרחנים, התגלגל פעם לשולחנו של שותפי למשרד טיוטה של מאמר שבקווים כלליים ניסה לבנות "מודל מתמטי" של חברות ומדינות. אני לא זוכר את הפרטים אבל הופיעו של נוסחאות כמו שורש של (סין כפול הודו) שווה לארה"ב בריבוע חלקי אירופה1. בזמנו יחסנו זאת לטרחנות אבל עכשיו אני לא בטוח... 1 אני לא בטוח שהוא הקפיד כל כך על יחידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאצל הנטינגטון זה לא היה *כל כך* קראנקי באופן בוטה, סתם גם לא מעשי וגם לא נכון מתמטית. זה היה משהו עם משתנים הקשורים בקשר מונוטוני עולה או יורד, דהיינו הנטינגטון הכיר בקושי לתת מדד מספרי ל"שובע" של חברה או ל"נזילות הפוליטית" שלה, וניסה לפתור זאת ע"י שימוש במשתנים שאין להם ערכים מספריים מוגדרים אבל הם קשורים איכשהו בפונקציות מונוטוניות. הבעייה שהטענות שניסה לטעון (כמו שאם מרכיבים כמה פונקציות כאלה מקבלים פונקציה כזו) פשוט לא נכונות, וגם היה די ברור (כרגיל במודלים כאלה) שקל מאוד להוכיח באמצעותם כל טענה שמחליטים מראש שהיא האמת. סוג כזה של ייבוא-על-כרעי-תרנגולת של מתמטיקה (שגויה, לרוב) למדעי החברה נמצא איכשהו בתחום האפור בין טרחנות כפייתית של ממש לתורה סבירה. מאמרי בתחום מתקדם לאיטו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב דבריו בראיון הם הערכות לא מבוססתו ולא אכנס לזה כעת. בכ"ז, שווה לצטט ממנו את את הדרך בה החדירו הסעודים את אידאולוגיית ההתאבדות וההשמדה למדינה מגורענת זו: במשך שנים, הוא אומר, המשטר העלים עין מהמדרסות (בתי מדרש דתיים) שפעלו באין מפריע באזור הגבול עם אפגניסטאן במימון סעודי. "המדרסות הללו הנחילו לתלמידים שלהן את הפרשנות הוואהביסטית ומהבוגרים שלהן יצא השלד המנהיגותי של הטליבאן". סוף ציטוט. ואת התוצאות הישירות ניתן למצוא כאן: גם בצפון פקיסטן התמונות דומות במדרסות לגברים ובאלה המיועדות לנשים בלבד. גברים, נשים וילדים, ללא הבדל, לוחמים בצבא האיסלאם, צועדים בגאווה לעבר השלמת ייעודם שהוא מות קדושים. באמצעות דמויות שונות שמלוות את הסרט סיטון מצייר את ה"אני מאמין" המורכב של תומכי האיסלאם הקיצוני. אותם אלה שאומרים בנשימה האחת כי "האיסלאם אינו מדבר בכלל על נקמנות אלא על שלום ואחווה" ומצד שני מעודדים את ילדיהם למות ולהרוג. הסרט מציג אמהות שמצד אחד רוצות שבניהן ירכשו השכלה ויצליחו - ומצד שני מחשיבות את מות הקדושים לכבוד גדול. במדרסה לבנות בפקיסטן השיר שמלווה את היקיצה הוא "קומו, דם השאהיד קורא אליכם". כשאמא של אוסאמה הקטן בן הארבע מחבקת ומנשקת אותו ובמקביל אומרת למצלמה, "אני רוצה שהוא יהיה שאהיד, זה יגרום לי אושר גדול" ו"אני רוצה עוד ילדים בכדי שאוכל לתרום אותם לג'יהאד" סוף ציטוט. יש כאן כמה נקודות הראויות לתשומת לב: 1) מי בדיוק האויב המתנכל לאוכלוסיה זו? מה בעצם המוטיבציה שלה? 2) הסתירה הערבית עליה כתב יזהר מזרחי ואותה הזכרתי גם אני מופיעה גם כאן. ניתן להוסיף לזה סקר שהראה (אין לי כרגע את הקישור) שרוב הערבים רוצים להגר לארה"ב, שברוצים להשמידה הם תומכים בהתלהבות. 3) נגמר לי הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע לי מאד קל להיות אפופידס, ארז לנדוור, יזהר מזרחי או הנטינגטון. חבל שיש לי מגבלה מסויימת למצוא ניתוחים בינאריים של שחור ולבן כניתוחים פשטניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאמין לי שזה לא קל. תחשוב על זה שאחרי זה אני עוד צריך להסתכל לעצמי בעיניים, במבט מושפל. תחשוב על זה שאתה רק חווה את קומץ תגובותיי ואילו אני חי את הדבר האמיתי, המלא, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. לא קל. לגבי הבינריות: אז להראות שאני לא מה שאתה טוען לגבי? אולי במקום זה תציע אתה, קבל עם ועדה, הסבר טרינרי, המגובה בעובדות כלשהן ל"מצב"? אני מניח שהסבר כזה, אם הוא טוב, יבסס את טענתך יותר מכל הטחת האשמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הסברים רבים ל"מצב", חלקם מורכבים מאד, חלקם פשוטים מאד, זה ממש לא מעניין להוסיף הסבר נוסף שכל מטרתו תהיה להיות ברמת מורכבות אחת מעל ההסבר שלך, מה גם שאני לא חושב שיש לי את הכישרון להתחרות בתחרות הזו בכבוד. ההסבר של סלמאן רושדי תגובה 205746 הוא הסבר מעניין בפני עצמו, בנוסף להיותו הסבר שמשתלב עם העובדות (וכל זה, מבלי להכריז על כל העובדות שלא מסתדרות כאנקדטות, כמו שהסברים פשטניים נוטים לעשות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה מסרב בכל תוקף לתת דוגמא כלשהי שתבסס את האשמותיך, בפרט לא אמירה ספציפית כלשהי של רושדי ש''עשתה לך את זה''. אני נוטה להסיק מכך כי...(כאן אמור היה להיות המשך לעגני ומעט תוקפני שלא מתאים לערב שבת). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |