בתשובה לברקת, 07/02/04 15:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"סתם רעיון פרוע, שלא משקף בהכרח את עמדתי - אם אשה נכנסת להריון ולאחר מכן מטופלת בילד ותפוקתה פוחתת, האם בן זוגה הוא זה שצריך להתחייב לעבוד שעות נוספות במקום עבודתו) כדי לחפות על ההפסד שההריון גורם למשק?" אין להם שום מחוייבות "כלפי המשק". הם מחוייבים כלפי עצמם. להבאת ילד לעולם יש מחיר כלכלי והמחיר הזה צריך להלקח בחשבון על ידי ההורים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש מחיר כלכלי לילד. אבל אם כך הבעיה גולשת מתחום אפליית נשים אל תחום המתח/איזון הדרוש בקיום התא המשפחתי. זו לא (רק) בעיה של נשים - למרות שהאפליה בתחום נוטה להיות שוביניסטית, הבעיה אינה רק בעיה פמיניסטית. ואם כך, צריך להסתכל על אפליית עובדות הרות כפי שמסתכלים על כל נושא אחר הקשור לחובות/זכויות ההורים ושימור התא המשפחתי באופן הרצוי לחברה - חינוך חובה לילדים, תנאים מועדפים במשכנתא לזוגות צעירים, טיפולי הפריה מוזלים וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מסתכלים על אפליית עובדות הרות כעל נושא חברתי, ואכן ל"חברה" בכללה יש כאן אינטרסים. השאלה היא מדוע המעסיק הפוטנציאלי צריך לשלם את המחיר של האינטרסים האלה. אם המקרה הוא של אישה מובטלת שנכנסה להריון, ואנחנו טוענים שלחברה יש כאן אינטרסים, למה שביטוח לאומי לא יתקצב אותה בתקופת הריונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם היא מסוגלת לעבוד בתפוקה מלאה בזמן ההריון 1, למה שתקבל ביטוח לאומי? אגב, מעניין אם זה חוקי לחתום הסכם שלפיו, עובדת שהתקבלה לעבודה כשהיא הרה, תתחייב להישאר במקום העבודה לפחות 3 שנים, נאמר. בדומה להסכמים שבהם מעסיקים מממנים השכלה גבוהה/מקצועית לעובדים, מכיסם או בהלוואות נוחות, ומתנים זאת בהישארות של העובד בחברה למשך פרק זמן מסוים. 1 נדמה לי שבזמן הריון מותר לקחת יום חופשה לבדיקות, אחת לחודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כי אין לה עבודה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. חשבתי שדיברנו על הכשירות לעבוד בתקופת ההריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער. חשבתי שהטיעון שלך היה שהנושא הוא האינטרסים של החברה בכללותה, ולא רק הכשירות לעבוד בתקופת ההריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? בהתייחס לתקופת ההריון בלבד: אם העובדת כשירה לעבוד בתקופת הריונה, אין סיבה שלא להעסיק אותה אז. אם היא *לא* כשירה לעבוד בתקופת הריונה, יש לנו בעיה, ואז נכנסים האינטרסים של המעסיק, של החברה ושל העובדת. ואגב, ל"תשלום" של המעסיק יכולות להיות פנים רבות ושונות. במקום לארגן לעובדים עוד סוף שבוע קיטשי באילת או בתורכיה, השקעה כמו הקמת גן ילדים בתוך מקום העבודה היתה מקפיצה את המורל, את הזמינות הפיזית ואת תפוקת העבודה של כל ההורים העובדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בהחלט סיבה שלא לקבל עובדת חדשה בתקופת הריונה, גם אם היא כשירה לעבודה (העובדה שהיא תצא לחופשת לידה של שלושה חודשים עד שנה). הדיון כאן הוא על הכרעה בין אינטרסים סותרים. רוב המעסיקים לא מארגנים לעובדיהם סוף שבוע קיטשי באילת או בתורכיה (אני מציע, שוב, לחשוב על עשרות אלפי מעסיקים זעירים, ולא על IBM, עיתון או אורנג'). לגן-ילדים במקום העבודה יש את הבעיות שלו מבחינת המעסיק. אישית, מנקודת מבט פוטנציאלית של מועסק, אני לא מתלהב מהרעיון. יש בזה סוג של טוטאליזם, שבו החברה נכנסת לכל תחומי החיים (אני יודע שזה מקובל בחברות היי-טק שונות. בעיניי זה מזעזע). שלא לדבר על הנזק האפשרי לילד במקרה של פיטורין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלוש הע(א)רות: 1. נכון שגני ילדים בקומלקס של מקום העבודה אפשרי רק במקום שמעסיק מספיק עובדים כדי שזה יהיה כדאי, אבל זה לא חייב להיות מעסיק יחיד. זה יכול להיות פתרון של אזור התעשיה. למה שגן ילדים יהיה דווקא בשכונת מגורים, ולא יהיה באזור תעשיה? 2. החברה לא בהכרח נכנסת לכל תחומי החיים. גן ילדים במקום העבודה הוא אפשרות (בעיני כהורה וכמועסק - אפשרות נהדרת), לא חובה. 3. נכון שזה מקובל בחברות היי-טק שונות, אבל זכויות היוצרים הן למפעל לואו-טק. אם נתעלם מהקיבוצים, אזי המפעל (למעשה קבוצת המפעלים) הראשון בארץ שנקט ביוזמה זאת היה מפעל טקסטיל - תשלובת פולגת בקרית גת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק תוך כדי הלחיצה על אשר, הבחנתי בכותרת הנגררת. גם בלי גודווין אין לה מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום בעיה שגן ילדים יהיה באיזור תעשיה. הבעיה היא כשגן הילדים הוא של "החברה". נכון שזאת עשויה להיות אפשרות נהדרת, כשהכל הולך טוב. א. החשש שלי הוא מגלישה של האוירה במקום העבודה אל הגן כשהדברים לא מסתדרים. למשל, כשהחברה בקשיים הדבר עשוי להשפיע על האוירה בגן (במקום שה"חוץ" יהיה מאזן למתחים בבית), במקרה שהורים שונים הם במעמד שונה בחברה (נחש איזה ילד יקבל יותר תשומת-לב: של המנכ"ל או של הכפוף), במקרה של פיטורין באמצע השנה וכולי. ב. באופן כללי, אני חושב שיש יתרון לחיים שמחולקים בין "מוקדים" שונים, ולא תלויים יותר מדי במקום העבודה. אין לי כרגע נימוקים מוכנים, למעט אהדה טבעית לפלורליזם וחשש מחנק. אני רוצה גם להוסיף, שלמרות שאני לא קפיטליסט מרושע, גם לי נראה שהחל משלב מסוים, חוקי רווחה רחבים חונקים את היוזמה החופשית, ומאפשרים רק לתאגידי-ענק להתקיים. בעיניי, זה המצב גם עם החוק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עכשיו אתה מדבר כמועסק (גם אם העלית מספר נקודות נכונות). התייחסתי לנקודת מבטו של המעסיק. מנקודת מבט זו, ההשקעה בגן ילדים לעובדים מחזירה את עצמה בפחות היעדרויות, טלפונים הביתה וסידורי איסוף של הילדים, ופותרת הרבה בעיות ומתחים של הורים בעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ויכולות להיות להשקעה כזאת גם בעיות. א. אבדן התיחום החשוב בין מה שקורה "בבית" למה שקורה ב"עבודה". גם מבחינה מעשית (הורים שקופצים לגן לראות מה שלום ילדיהם), וגם מבחינת ההרגשה של העובד/ת. ישנם אנשים שלא זקוקים לקווי-תיחום נוקשים בין הבית לעבודה. נדמה לי שרוב האנשים דווקא כן זקוקים להם - גם לטובת העבודה וגם לטובת חיי המשפחה. ב. מעסיק רגיל (שאינו ארגון גדול וכבד), לא מעוניין - ואין לו את המשאבים - להתעסק בהקמת וניהול גן-ילדים. הוא אמור לעשות את המירב כדי לקדם את עסקיו, ולתת לעובדים לפתור את הבעיות שלהם לבד. גם אם הוא משלם על כך מחיר, לרוב המעסיק לא מעוניין לקחת אחריות על הבעיות של עובדיו. פשוט, יש לו גם ככה מספיק נושאים לעסוק בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "ל"חברה" בכללה יש כאן אינטרסים. השאלה היא מדוע המעסיק הפוטנציאלי צריך לשלם את המחיר של האינטרסים האלה". אבל על כל הגשמת יעד או אינטרס של החברה, יהיה מי שישלם. בעצם, עיקרה של כל מדיניות הוא לקבוע "מי ישלם" - מי פחות, מי יותר, מי בכלל לא ומי יהנה מהתשלום. דוגמה הפוכה: אם לחברה אין אינטרס חזק מספיק להשקיע בחינוך, ההורים ימצאו את עצמם משלמים על חינוך אפור, חוגים, ספרים והוצאות נלוות שבעבר היו ניתנות חינם או בסבסוד גדול. כך קורה בכל תחום, מטיפוח צה"ל דרך עידוד משקיעים זרים ועד הפשרת קרקעות לחקלאות. המעסיק הפוטנציאלי הוא חלק מהחברה בדיוק כמו העובדת ההריונית. השאלה היא, כאמור, מה המגמה הרצויה ל"חברה" בנושא זה ואיך ניתן להשיג אותה. יהיה אידיאלי להשיג אותה במינימום פגיעה לכל הצדדים, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמעט לכל מה שכתבת. אני חושב שבמערכת יחסי-עבודה קבועים אכן המעסיק צריך לשלם את המחיר, וזה משקף את הצורה שהחברה רואה את יחסי המעסיק-מועסק. אבל גם חוקים חברתיים מתבססים על עקרונות של צדק. באופן עמוק יותר, החוק כאן מבטא סוג של צדק חברתי, כי התלות בין המעסיק למועסקת היא הדדית. מה שאני מנסה לומר הוא שהתחייבות נוצרת כפועל יוצא של מערכת-יחסים. בניגוד לכך, האישה שהיא מועסקת פוטנציאלית בלבד אינה נמצאת במערכת-יחסים עם החברה המעסיקה. כאן, הטלת הנשיאה בעול על המעסיק נראית לי לא צודקת, בגלל מימד האקראיות: היא לא עשתה דבר שיצדיק את תשלום המחיר מצד המעסיק. במקרה (ולרוע מזלו) היא הגיעה לראיון אצלו. אם אנו טוענים של"חברה" יש אינטרס, הייתי מטיל את האחריות למימושו של האינטרס על כלל הציבור (ביטוח לאומי) ולא על המעסיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הנקודה. מה שנוהגים בעלים ונשים לעשות ביניהם הוא עניינם. מדוע נדמה לך שיש ל''חברה'' את הזכות לכפות עליהם את הנהגים שנראים (לך) כנהגים ההוגנים. המחשבה שאת יודעת ''מה רצוי לחברה'' היא אשליה מאוד בעייתית. הכלי היחידי שנתון בידיך הוא כפיה, ואף אחד לא ייתן לך ערבון שהכוח להחליט יהיה בידיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ודאי לא יודעת/קובעת בעצמי מה רצוי לחברה. אני מסיקה מתוך המדיניות הקיימת, למשל, שישראל תומכת בילודה באופן כללי. אין פה כפייה, אלא מנגנונים ממוסדים שמעודדים ילודה. סיוע מסיבי לטיפולי פוריות, קצבאות ילדים נדיבות ולחץ חברתי כללי על אנשים להעמיד להם צאצאים - כל אלה אינם מקרים ספציפיים אלא חלק ממגמה. לטוב ולרע, כמובן. באותו אופן, גם במקרה ההריון והעבודה, החברה יכולה לקבוע תנאים שיאפשרו לזוגות/משפחות לממש את מה שרצוי לה: להפוך להורים ועדיין להישאר במעגל העבודה. נכון, זה מרמז על התערבות מגונה למדי בחיי הפרט (לאו דווקא בזכויות הפרט, אלא בחיי הפרט). אבל אם אתה מאשים *אותי* בזה, בוא נתחיל קודם בהכאה נמרצת בבן-גוריון וב"פרס הילד העשירי" שלו, ואחר כך נתקדם ברשימה עד שיגיע תורי. (איפה אביב י. כשצריך אותו? אני באמצע כל מיני עבודות פה, תמיד אני צריכה לעשות הכל בעצמי?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני יושב בפינה כי אני עדיין מאוד אמביוולנטי לגבי כל הנושא הזה. בכל מקרה, יש לדעתי יותר משמץ של אמת בתהיות של יהונתן אורן, אבל אני בכל זאת מעדיף להשאר בקהל (יאללה, הכל על הכתפיים שלך, ברוהאהא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אמת בטענה שלא מדובר פה בכפיה. קצבאות הילדים וטיפולי פוריות ממומנים בכסף שנלקח בכפיה מהאזרחים. כל פעולה שעושה המדינה עולה כסף וכל הכסף בא מכיסי משלם המיסים מכאן שכל פעולה שעושה הממשלה היא פעולת כפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נבטל את הממשלה וישא"ק. השימוש הזה במילה כפיה הוא גם קיצוני וגם מנטרל אותה מכל משמעות שלילית. אם כל מה שהממשלה עושה זה כפיה, אז אין משהו אינהרנטי רע בכפיה (בהנחה שאנו מעוניינים בקיומן של ממשלות). ______ אגב, מה הקטע עם הכותרת המוזרה הזאת? הגעתם לאיזה פתרון יצירתי לבעיה המדוברת? האם הגיע הזמן להחביא את נשותנו במקומות מסתור? כנראה גודווין יצא לחופשת הריון או משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני חושב שאני יודע שרצוי לחברה שלא יהיו עבדים, שלא תהיה אלימות במשפחה, ושאנשים לא יופלו בקבלה לעבודה על רקע מיני. אני חושב שיש לחברה זכות מלאה לכפות את התועבות הללו. יתכן שאני שוגה באשליה, ושכשהכוח יעבור אל מישהוא אחר לא יקבלו אותי לשום עבודה, ואח''כ יעשו ממני עבד של אישה מכה. אבל אני מוכן לקחת את הסיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא להפריד בין אלימות לבין מה שקרוי אפליה. תפקידה הראשוני של המדינה הוא להגן עליך מפני אלימות. החוק בעיניין פיטורי נשים בהריון הוא נסיון לעצב את החברה על פי מודל של אנשים מסויימים בתוכה באמצעי כפיה. המעסיק שמראיין מועמדים לעבודה מחפש אדם שמתאים *לו* לעשות את העבודה, מה שמתאים *לו* עשוי להיות מושפע מדעות קדומות, שוביניזם או סתם אופי מחורבן ולמרות זאת, יש לו את הזכות המלאה להחליט לפי ראות עיניו את מי יעסיק, בכמה יעסיק ואם יעסיק. אין לי ספק שזה מקומם, גם אותי זה מקומם, אבל אסור שזירת הפעולה תהיה חקיקה שמובילה לכפיה. ובנוגע לסיכון שאתה מואיל בטובך לקחת. *אני* לא מוכן לקחת את הסיכון הזה (ואני בוודאי לא מוכן שאתה תיקח את הסיכון הזה עלי) הדרך היחידה למנוע את המצב שאתה מתאר היא על ידי הגבלת כוחה של המדינה והוצאתה מאותם תחומים בלתי מוגדרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |