|
||||
|
||||
אולי תוכל להסביר לי למה לא היה בכל המדינה ולו מעביד אחד שהיה מקבל לעבודה אישה בהריון? ואם באמת לא היה ולו מעביד אחד כזה, אולי יש משהו בגישתם? |
|
||||
|
||||
ההכללה הולכת קצת רחוק מדי. אני מאמין (בלי הוכחה) שיש תחומים שאחוז המעסיקים בהם שהיה מקבל אישה בתחילת הריונה לעבודה אינו גבוה בהם. ולא מעניין אותי אם יש משהו בגישתם. ההפסד שצפוי להם (הצורך למצוא מחליף לארבעה חודשים בעוד חמישה חודשים) מצדיק פגיעה ביכולת הקבלה לעבודה של אותה עובדת בהריון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אז שהמדינה תעניק "קצבת הריון". למה המעביד הפרטי שחיפש עובד/ת צריך להיפגע מבחירה של אישה שבכלל איננה עובדת שלו? אולי יעזור אם במקום לחשוב על ארגונים גדולים, תחשוב על מקרה של מעסיק עצמאי קטן. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין איך כל כך הרבה מגיבים פה לא מצליחים לראות דבר כל כך פשוט ואנושי - זה לא בסדר לפטר עובדת בגלל שהיא בהריון. מעבר לכל העקרונות והדיונים הפילוסופיים על התנגשות זכויות, בסופו של דבר המטרה של החוקים זה ליצור סביבה שבני אדם יוכלו לחיות בה בצורה נורמלית. הריון זה אולי בחירה, אבל הבחירה הזו היא חלק מאורח החיים של רוב הנשים בארץ, וזה לא מוגזם לצפות שחוקי המדינה פה ושם יסייעו לנשים האלו (מעבר לכל השיקולים התועלתניים שהילדים של הנשים הללו בסופו של דבר הם אלו שישרתו בצבא, ישלמו מיסים, יממנו לנו את הפנסיות וכו'). יש הרבה מאוד התערבות בענייני עבודה מצד המדינה, בכל מדינה מערבית (כולל ארה''ב). הרעיון הוא שבמקום שהמדינה תממן את הכל עם קצבאות, היא תגביל את היכולת של מעבידים להפלות על סמך גזע, מין, מצב משפחתי וכו'. נראה שבסך הכל זה עובד די יפה, וזה לא אסון אם יש איזה עסק שמפסיד כמה חודשי עבודה - אל תשכח שהחוק מדבר רק על עובדות במשרה קבועה. העסק נפגע מבחירה של מישהי שהיא כן עובדת שלו - עד שהיא תצא לחופשת לידה היא כבר תעבוד כמה חודשים. אני לא רואה את ההבדל הגדול עבוד העסק אם היא היתה עובדת כבר שנה שם, למרות שנראה שבמקרה כזה אתה מסכים שאסור לעסק לפטר אותה. |
|
||||
|
||||
גם אם נרצה להשאר במישור המעשי, בעיניי החוק מזיק יותר משהוא מועיל. בחברה קפיטליסטית, עסקים פרטיים הם אלו שיוצרים את מקומות העבודה. חוקי-רווחה רבים וסבוכים לא מאפשרים למעסיקים קטנים להתקיים ולהתפתח, ובכך חונקים את היוזמה החופשית. ברור שהיינו מעדיפים שלכולם יהיה טוב כל הזמן, אבל אנחנו צריכים לבחור בין אפשרויות בהתייחס לתועלתן. במקרה כזה, אני מעדיף שהמדינה תקח אחריות על אותן מחפשות-עבודה בהריון, ולא תפיל על המעסיקים הפרטיים את האחריות. לרוב, זה לא אסון אם עסק מפסיד כמה חודשי-עבודה (למרות שזה תלוי במצבו של העסק, עבודה של מי וכדומה). בעיניי, המקרה כאן שונה במובן זה שהחוק הזה אבסורדי. המעסיק מחפש עובד/ת כי יש לו עומס עבודה. עכשיו, לא רק שהוא יקבל עובדת שתוכל לבצע את העבודה לזמן קצר (אם בכלל), אלא שהוא עצמו יצטרך להשקיע זמן כפול בחיפוש מחליף/ה והכשרתם. אני מסכים שאסור לפטר עובדת קבועה בתקופת הריון פשוט כי צריך למתוח את הקו בנקודה מסוימת. כמו שהעירו לפניי, יש הרבה הבדל בין עסקים ומקצועות שונים. לא הרי משרה באוניברסיטה (שהיא ארוכת טווח וחלק מקריירה) כמשרת אשת-מכירות של טלפונים סלולרים (שזמן העבודה הממוצע במשרה הוא קצר וכפוף לתוצאות מידיות). אני מכיר בכך שהחוק לא יכול להקיף את כל המקרים, ונאלץ לתחום גבול שרירותי. |
|
||||
|
||||
נראה שההבדלים ביננו הם לא כל כך גדולים. כפי שטל העיר, יש בחוק דרך לעסק לקבל אישור לפטר אישה בהריון, כאשר אני מתאר לעצמי שמי שנותן אישור כזה שוקל את גודל העסק, בכירות התפקיד וכו'. כנראה שמי שחוקק את החוק חשב כמוך, שאי אפשר להקיף את כל המקרים, ולכן צריך לתת לוועדה להחליט. יכול להיות שהיה עדיף לתת קריטריונים מוגדרים היטב. בכל מקרה, אני לא חושב שעסק רשאי לסרב להעסיק אישה בגלל שהיא בהריון - אל תשכח שהאישה יכולה לצאת גם לחופשת לידה של 6 שבועות בלבד, שזה לא הרבה יותר משירות מילואים ארוך, זה לא הוגן שהיא לא תועסק רק בגלל שהמעביד חושש מהאפשרות שהיא תיקח חופשה ארוכה יותר. כאמור, חוקים דומים יש גם בארה"ב ואירופה, ולא שמעתי יותר מדי תלונות שדווקא החוקים האלה חונקים את היוזמה החופשית שם. |
|
||||
|
||||
הטיעונים שלך הם טיעונים טובים שהאשה יכולה לשטוח בפני המעביד הפוטנציאלי. הוא עשוי להשתכנע ולשכור אותה. אבל אנחנו מדברים כאן על החוק. והחוק קובע שהאשה יכולה לקחת גם שנה חופש (אגב, היא לא חייבת להודיע מראש כמה זמן היא תיקח). זה לא הוגן כלפי המעסיק לחייב את המעביד לקבל את האשה, ומצד שני להשאיר את האפשרות לחופשה ארוכה. |
|
||||
|
||||
בתגובות לעדכון הזה, תמוהה בעיני דווקא ההתעלמות של המגיבים (וכן של המדינה והמעסיקים וכל השאר) מהעובדה שהריון על פי רוב, הוא לא עניין של אישה לבד, אלא שישנו גם גבר מעורב בכך. בנוסף לכך, כל חברה כיום מעודדת ילודה לשם ההמשכיות, פרט למימוש העצמי של ההורים. אני מניחה שכשגברים יוכלו גם הם ללדת סוף סוף, תשתנה נקודת המבט של כל הנוגעים בדבר. |
|
||||
|
||||
למה זה רלבנטי שגם גבר מעורב (לרוב) בכך? |
|
||||
|
||||
משום שאף אחד לא חושב לא לקדם גבר, להרע את תנאיו, לפטר אותו או כל דבר אחר משום שיש לו ילדים או שהוא מתכנן להקים משפחה. בהרבה מקרים, ההחלטה להרות לא תלויה אך ורק באישה אלא גם בבן הזוג, המשפחה הסובבת וכו'. מכאן, שלא תמיד יש לה ברירה אם להקים משפחה או לא והחלטה כזו היא החלטה טעונה מאוד חברתית. החברה הישראלית בפרט מעודדת ילודה וכמו שמילואים הם חובה גברית, הריון זוהי מעין חובה נשית לחברה. |
|
||||
|
||||
1. באיזה מובן "הריון זוהי מעין חובה נשית" כמו מילואים? האם המדינה תשלח משטרה צבאית אחרי אשה שלא נכנסה להריון? האם כדי להתחמק מלידה יש צורך במעבר על החוק? הסימטריה שאת מנסה ליצור מגוחכת לחלוטין, במקרה הטוב. 2. "אף אחד לא חושב לא לקדם גבר, להרע את תנאיו, לפטר אותו או כל דבר אחר משום שיש לו ילדים או שהוא מתכנן להקים משפחה." - היכן בדיון דיברו על גידול משפחה? דיברו על *הריון*. גברים לא נכנסים להריון, ולא מניקים אחריו. אז עכשיו *גם זה* שובניזם? אה-הא. בסדר. 3. הנקודה החשובה ביותר: רוב (אולי: אף אחד) בדיון הזה לא טען שראוי לפטר עובדת שנכנסה להריון! הטיעון הוא שלגיטימי מאד (עד כדי שההפך אבסורדי לחלוטין) *לא לקבל* עובדת הרה. את רואה את ההבדל בין המיקרים? את לא מסכימה? למה? |
|
||||
|
||||
סליחה, למה לגיטימי לא לקבל לעבודה אשה הרה? |
|
||||
|
||||
יש פה דיון שלם למעלה בדיוק על השאלה הזאת. לא קראת? סיכום ביניים קצר: לא הוגן לחייב מעסיק שזקוק לעובדת עכשיו להשקיע מאמץ בהכשרתה של העובדת, ואז להכריח אותו עוד פעם לחפש עובד ולהכשיר אותו, כי העובדת החדשה שלו יצאה לחופשת הריון בת שנה. תסכימי או לא תסכימי - זה טיעון לגיטימי. גם למעסיקים צריכות להיות זכויות. |
|
||||
|
||||
אבל חופשת לידה זה משהו שגם האב הטרי יכול להחליט לקחת. האם נתחילה לסנן גברים שנשותיהם בהריון? |
|
||||
|
||||
כשזאת תהיה בעיה, נדבר. בינתיים, רוב הגברים לא יוצאים לחופשת לידה גם כשהם יכולים. כעקרון, אני לא חושב שיש בעיה בשאלה "האם בת-זוגך נמצאת כרגע בהריון, ואם כן - האם בכוונתך לנצל את זכותך לחופשת לידה כשתלד?" כחלק מראיון עבודה. |
|
||||
|
||||
האם חוקי בארץ להתנות השכרת דירה בכך שהשוכרים לא יתרבו? |
|
||||
|
||||
לא שידוע לי. אם כי אדם יכול לבחור להשכיר דירה לשותפים ולא לזוגות. מה זה קשור, אגב? |
|
||||
|
||||
קשור אסוציאטיבית אצלי. אם החברה מרגישה שיש לה זכות, או צורך, לעזור לזוגות במשימת ההתרבות הממלכתית שלהם, הרי שהיא תתערב גם במקרה המעסיק וגם במקרה המשכיר. אצל המעביד הפוטנציאלי אפשר, כפי שנכתב כאן כבר כמה פעמים, לתת פתרון חלקי ע"י גלגול העלות מכתפי המעסיק אל החברה כולה, דרך ביטוח לאומי או מנגנון דומה. אצל משכיר הדירה אני לא רואה אפשרות ריאלית כזאת ("קרן לתיקון נזקים של ילדי שוכרים"?). |
|
||||
|
||||
בחוזה השכירות שלי, שנערך אצל עורך-דין, מותנית השכירות בכך שאשמור מצוות. לא נראה לי שהתניה כזו חוקית לגבי קבלה לעבודה. |
|
||||
|
||||
האם יש או אין בעיה ב"האם אתה משרת במילואים באופן כללי, ואם כן- האם יש לך זימון למילואים בזמן הקרוב?" |
|
||||
|
||||
לא יודע לגבי החוק, אבל אני בהחלט חושב שבתנאים מסויימים, זה סביר לגמרי מצד מעסיק לשאול מועמד להעסקה האם ידוע לו על שירות מילואים בחודשים הקרובים שעולה על שבועיים ימים, נגיד. עצם עניין השירות במילואים אינו רלוונטי, בדיוק כשם שהשאלה ''האם את מתכוונת להכנס להריון בעתיד'' אינה רלוונטית. כן רלוונטי לשאול על דבר מה שהולך לקרות בעתיד הקרוב מאוד. |
|
||||
|
||||
מה יקרה אם המועמד עונה, בתום לב, שאין לו מילואים בקרוב. ואחרי שהתקבל לעבודה, אך בטרם נחתם החוזה, הוא מקבל זימון פתע למלואים, [בגלל משהו כמו מבצע "חומת מגן" למשל, שבו אנשים אכן זומנו בפתאומיות]? האם מותר למעביד לפטרו מהעבודה החדשה בגלל המילואים הפתאומיים? |
|
||||
|
||||
שאלה קשה. אני נוטה לחשוב שמרגע שקיבל הודעה שהוא התקבל, זה כאילו הוא מועסק, גם אם טרם נחתם החוזה, ואז עומדת לו ההגנה החוקית. אותו דבר לגבי אשה שנכנסה להריון יומיים אחרי שהתקבלה לעבודה חדשה. תום לב הוא עניין חשוב פה. |
|
||||
|
||||
ואם אין תום לב? כלומר, האיש ידע שיש לו מילואים בעוד כמה יים, והאישה ידעה שהיא בהריון, והם לא דיווחו על כך? (בהבדל ממצב בו הם נשאלו, ושיקרו, שאז השקר עצמו הוא עילה טובה להיפטר מהם). איך תבדוק אם זה היה בתום לב או לא? |
|
||||
|
||||
כמו שבודקים תום לב בכל מקרה אחר - בית המשפט שומע ומחליט. |
|
||||
|
||||
בראיון לעבודתי הנוכחית ציינתי שאני עומד לנסוע לחו''ל לחודש ושבעוד שנה או שנתיים אני מתכוון לחזור לאוניברסיטה כדי לעשות תואר שני. קיבלו אותי בכל זאת והסכימו שאני אתחיל לעבוד רק בעוד חודש וחצי. מצד שני זה היה שיא הבועה וקיבלו לעבודה אנשים עם חצי מהכישורים שלי ועשירית מההשכלה שלי, אז אולי זאת לא דוגמה טובה. |
|
||||
|
||||
מה הדוגמא שלך אמורה להדגים? |
|
||||
|
||||
שמקום עבודה אחד לפחות הסכים לקבל עובד שהצהיר שהוא הולך להעדר בחודש וחצי הקרובים וכן ללמוד על חשבון היקף עבודתו בעתיד הקרוב. חבל שלא הצהרתי שאני גם מתכוון לקחת חצי מחופשת הלידה של אישתי, אז הדוגמה היתה יותר מוצלחת. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שאין כאלה. רק טענתי שזה סביר שמקום עבודה יכניס פרטים כאלו לשיקול שלו בהעסקת עובד. |
|
||||
|
||||
שהשאלה ההפוכה היא כן חלק מראיון עבודה, ואפילו לגיטימי בעיני רבים. |
|
||||
|
||||
איזו שאלה הפוכה? "האם בן-זוגך בהריון?" |
|
||||
|
||||
כן בדיוק זו. וזו התגובה הכי חכמה שעליה הצלחת לחשוב? |
|
||||
|
||||
כן, כי לא הבנתי על איזו שאלה הפוכה את מדברת, ומהי "בדיוק הבעיה!". |
|
||||
|
||||
"האם את מתכוונת להרות בזמן הקרוב?" זו שאלה שגורה בראיונות עבודה. מעבר לכך, השאלות החצופות יותר, יכולות להעלות דווקא כלפי אימהות והן מנוסחות: "אני מבין/ה שיש לך ילדים. מה תעשי איתם במידה ותקבלי את העבודה?" |
|
||||
|
||||
חצופות? אם אני המעסיק, ואם אני חי במדינת ישראל, אני מודע לכך שההורה שיישאר עם הילד החולה בבית, שיילך איתו לרופא, שייצא מוקדם מהעבודה ושייעדר אם המטפלת לא הגיעה הוא בד"כ האמא. למה שלא יעניין אותי לדעת אם העובדת הפוטנציאלית שלי ערוכה להתמודד עם המציאות לפני שאני ממנה אותה לתפקיד שאינו סובל העדרויות מרובות? כמובן, אם אני המעסיק והעובדת מסבירה לי שבמשפחתה המתקדמת העול מתחלק עם בן-זוגה אני די נרגע, ושואל "את לא מתכננת להתגרש בעשר השנים הבאות, נכון?" |
|
||||
|
||||
(אני אענה ברצינות, למרות שאתה לא התכוונת לזה באמת...) חצופות משום ששאלות כאלה לעולם לא יופנו לגברים מתראיינים. ההנחה היא כמובן שהאישה היא זו שאחראית לילדים. הייתי רוצה לומר ששאלות כאלה הופנו אלי רק במקרים בהם מדובר בעבודה שאינה בשעות שגרתיות (וגם אז, מי שלא מסוגלת לעמוד בשעות העבודה, לא מציעה עצמה לתפקיד מלכתחילה). אך למראיינים (ובעיקר למראיינות, על פי נסיוני), חשוב להפגין כוח ע"י שאלות כגון אלה שהתשובה המתבקשת עליהן היא: "אני כבר במגעים עם קבוצת צוענים שמנהלים קרקס מקומי". |
|
||||
|
||||
האם ההנחה אינה מוצדקת? אני מבטיח לך שכשיבוא היום המבורך ויהיה מקובל חברתית שהאב נושא בנטל גידול הילדים בדיוק באותה מידה כמו האם, השאלה תופנה גם לאבות וגם לאמהות. בינתיים, עושה רושם, המעסיקים לא חושבים שיש טעם לשאול גברים כי הם יודעים מה התשובה. כשהם יגלו שההנחה שלהם שגויה במקרים רבים, הם ישנו אותה. |
|
||||
|
||||
לא. ההנחה אינה מוצדקת משום שעול הפרנסה מוטל על שני ההורים, אך אפשרויות העבודה לא. המחירים במכולת לא שונים מהורה להורה או מעובד לעובד. אני שוב חוזרת על הנקודה שכשמדובר בעבודה בשעות לא שגרתיות, או בתנאים לא שגרתיים, בד''כ הדבר מצוין כבר בהצעת העבודה, כך שכל מי שמציע עצמו לתפקיד יש לו מושג למה הוא נכנס. |
|
||||
|
||||
מה הקשר? את אמרת שהמעסיקים מניחים שמי שיטפל בילדים תהיה האם. האם ההנחה הזו אינה מוצדקת בד"כ? מה זה משנה על מי מוטל עול הפרנסה, או מה המחירים במכולת? את המעסיק זה לא צריך לעניין - אותו צריך לעניין כמה שעות העדרות הוא יאלץ לספוג מהעובד/ת שלו. |
|
||||
|
||||
בעצם העובדה ששאלה כזו מופנית דווקא לנשים ולא לכל המרואיינים, יש הנחה שהעובדת הפוטנציאלית תיעדר מהעבודה. למה לא שואלים פשוט: "מה יקרה אם בשל נסיבות משפחתיות תיאלץ להעדר מהעבודה?". במקרים רבים, המראיין/ת עצמו הוא הורה, ולמרות זאת, הוא מצליח לבצע את תפקידו. הרי את המעסיק לא באמת מעניין מי שומר לי על הילדים, וגם לא אמור לעניין אותו מצבי המשפחתי. ברגע שהצעתי את עצמי לתפקיד, מחובתו ליידע אותי מהן דרישותיו ועל פי זה לקבוע האם אני מתאימה לו או לא. |
|
||||
|
||||
קראת את המשפט הראשון בהודעה שלי? |
|
||||
|
||||
כן. מתוקף היותך מעסיק אתה לא אמור לקחת חתול בשק, אבל גם לא לקחת נתונים כגון הורות כבעייתיים בנקודת המוצא שלך. אתה מתאר את דרישות התפקיד למועמד, אם הוא עדיין חושב שהוא מסוגל לעמוד בסצנריו הגרוע ביותר שתתאר בפניו, אין סיבה שלא תסמוך עליו. אם יש סיבה שלא תסמוך עליו, הרי שלא תשכור אותו לעבודה אפילו אם הוא רווק וללא ילדים, נכון? |
|
||||
|
||||
אבל בידיעה לעיל יש דוגמא מצויינת למה אי אפשר לסמוך על המועמד להעסקה: האישה הזאת *הייתה בהריון*, היא עמדה לצאת לחופשת לידה של מינימום 6 שבועות תוך חודשים ספורים, והיא אפילו לא טרחה לספר למעסיקיה העתידיים על כך. ראיון עבודה, עם כל הכבוד, זה לא העלאה באוב. מראיין יכול לנסות לנחש עד כמה המועמד ראוי לאמון, אבל זה לא מתיימר להיות מדע מדוייק. העובדה היא פשוטה: ברוב הבתים בישראל, מי שיטפל בסופו של דבר בילדים זו האם. אם זה טוב או רע, ראוי הוא מזעזע, זה נושא לדיון אחר. אנחנו דנים עכשיו בנקודת מבטו של המעסיק: מבחינתו, התשובה ל"מי יטפל בילדים" כשהמרואיין הוא גבר, היא מובנת מאליה. התשובה לאותה שאלה כשהמרואיינת היא אישה, היא פחות ברורה. כפי שכבר אמרתי, ברגע שישתנו התנאים החברתיים, וגברים יחלקו בנטל גידול הילדים באופן שווה עם הנשים, ההנחה המובלעת כאן לא תפעל יותר, ומעסיקים יתחילו לשאול גם גברים את אותה השאלה ממש, כי זה מידע שהם זקוקים לו לצורך ההחלטה. כרגע, עושה רושם, אין להם בעיה כזאת. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהכעס שלך על הסדר החברתי מוצדק, אבל הוא קצת מסנוור את עינייך, וחבל. אם הייתי1 מקבל את הצהרת המועמד על כישוריו ויכולותיו כפי שהיא, מהר מאד הייתי מעסיק אילמים בתור קרייני חדשות. מטבע הדברים המועמד מנסה למכור את עצמו באופן הכי טוב שהוא יכול, ומטבעם של אותם דברים אני צריך לנסות לוודא שהוא אינו מגזים בהערכתו העצמית ובהבטחותיו לגבי מילוי התפקיד. אם לארבעה פעוטות שמספרת לי שאין לה שום בעיה להישאר עד תשע בערב בלי הודעה מוקדמת תצטרך להסביר לי איך היא מתכוונת לממש את זה, בדיוק כפי שהאילם מתחילת הפיסקה יצטרך להסביר לי איך משדרים ברדיו בשפת הסימנים. _____________ 1- שלא יובן שום דבר שלא התכוונתי אליו, כל העניין הוא פיקציה, אני לא מעסיק ולא מראיין עובדים. |
|
||||
|
||||
אבל אני דווקא אמרתי שלדעתי זה לגיטימי לשאול גם גבר שאלה כזו (אם כי אני התייחסתי לשאלה "האם את/אשתך בהריון כרגע", ולא לגבי כוונות עתידיות). זה מסביר למה לא הבנתי מה את רוצה כשהזדעקת ש"זו בדיוק הבעיה!". |
|
||||
|
||||
יש קישורון לחוק? כי מקור המידע החביבה עלי1 טוענת שזכותו של הגבר לנהוג כך, עפ"י החוק, מוגבל ומצומצם (משמעותית?) יחסית לזכויות האישה. _____ 1 אם יורשה לי לעשות חיקוי של ערן ב. |
|
||||
|
||||
את החוקים בנושא ניתן למצוא באתר הבא: http://www.ovdot.co.il/Herayon |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תחשוב כמה אבסורדית האמירה ש*גם* לאנשים שמוציאים מכספם ומשכלם כדי להקים עסק (שגם נותן פרנסה לאנשים אחרים,אגב) יש זכויות- ועוד בנוגע לאותו העסק שהם הקימו. [אין לי מושג אם ה"גם" שלך היה ציני או לא. גם אם כן, הרבה אנשים חושבים כך בשיא הרצינות.] |
|
||||
|
||||
לא כתבתי שהריון הוא חוק, כתבתי שהוא חובה נשית. לחברה אין שום דרך להמשיך ולשרוד מבלי נשים שיכנסו להריון. זהו לא אקט שוויוני ולא אמור או יכול להיות. עם זאת, החברה מצפה גם מנשים לקחת חלק בפרנסת המשפחה. גבר שמעוניין בכך, יכול לקחת חופשת לידה, להאכיל את העולל בבקבוקים מלאים חלב אם שבת זוגו שאבה וכולי. אף אחד לא יחשוב לא לקבל אותו לעבודה או לפטר אותו משום שהוא עומד להיות אבא. ההנחה העיקרית של מגיבים רבים הדיון היא שאישה שלוקחת חופשת לידה, עושה זאת משום שהיא רוצה להתפנק עוד בבית ובכלל, לעשוק את מקום העבודה והמדינה בפרט. מעניין שאף אחד לא חשב על כל הכרוך בחופשת לידה (מעבר כמובן לשעות השינה הבלתי פוסקות והבטלה הנמשכת*) או על האפשרויות העומדות בפני משפחה צעירה בכל הנוגע לטיפול בתינוק. נשים רבות נשארות בבית בשל קשיים בריאותיים לחזור לשיגרה או בשל העדר היתרון הכלכלי שבלשלם למעון או מטפלת את כל המשכורת שאותה הן עתידות להרוויח. מי שהכניס את האלמנט השוביניסטי, זו לא אני. אני כן חושבת שהמדינה צריכה לפצות מעסיקים שהפסידו כתוצאה מכך, בדיוק כמו שהיא מפצה בגין העדרות עובדים שיצאו למילואים. * כוכבית הציניות. |
|
||||
|
||||
אפשר להאכיל סוס בכל הקש שיש בהודעה הזאת. אף אחד כאן לא הניח שום דבר לגבי האישה שלוקחת חופשת לידה. אנחנו לא מדברים פה עליה בכלל, אלא על המעסיק המסכן שבסך הכל רצה להעסיק עובד, ועכשיו תקוע בלי עובד, כי הוא העסיק אישה בהריון, ואפילו אסור לו להחליף אותה בעובד קבוע אחר, כי חובה עליו לשמור לה את מקום העבודה. זה הכל. מה האם הטרייה עושה או לא עושה בבית לא קשור בכלל לדיון הזה, ועד ההודעה הזו שלך, איש לא דיבר על כך. |
|
||||
|
||||
מה שהאם הטריה עושה בבית קשור מאוד לדיון משום שהבחירה שלה בחופשה של שנה לא תמיד מיועדת ''לתקוע'' את המעביד. בחירה זו נתפסת ע''י רבים כזכות יתר מהנה בעוד שבפועל האישה עצמה היא זו ש''נתקעת''. אני גם מסתייגת מטענת ''המעסיק המסכן'' שלוקח על עצמו סיכונים, משום שבכל עסק שהוא ישנם סיכונים. אבל זו הסתייגות אוף טופיקית. |
|
||||
|
||||
הרי לא מדובר בבני אדם במובן המקובל של המילה... |
|
||||
|
||||
מה זה חשוב אם הבחירה שלה נועדה לתקוע את המעביד או את עצמה? השאלה היחידה היא אם זה נכון להעמיס את העלות של חופשת לידה ארוכה על המעביד, על ההורים או על המדינה. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה "נכון". בפועל העלות של חופשת הלידה(1) מועמסת על המדינה(2) למשך 12 שבועות, ועל ההורים(3) למשך (עד) 40 שבועות נוספים. על המעסק לא מוטלת העלות של חופשת הלידה כלל, למעט הטירחה בלמצוא ממלא מקום ליולדת. ___ (1) במקרה זה האורך בהחלט קובע. (2) בהנחה שתשלומי ביטוח לאומי הם מכיסה של המדינה. (3) של הרך הנולד או של הוריו. |
|
||||
|
||||
אז החוק צריך להגן ולקדם איזה אידיאל של אישה מגויסת, קטנה וממושמעת שיולדת גם למען החברה (ולא מתוך הכרעה עצמית של אדם בוגר) וזאת במקביל לקידום ערכים פמניסטיים של "שחרור האישה" ויציאה אל שוק העבודה? מוזר (אפילו מוזר מאוד). החברה לא מכניסה נשים להריון. אישה הרה איננה קורבן של החברה, של הקולקטיב הגברי ושל הטבע (השובניסטי?) - קצת כבוד לנשים בבקשה (השמועה אומרת שמדובר בבני אדם חושבים שמסוגלים להחליט החלטות ולקחת אחריות על מעשיהם). יש פה דיון מעניין למעלה וניתן לעלות טיעונים לצד זה או אחר, אבל אי אפשר לעשות זאת מבלי להתייחס למקרים השונים שהועלו פה וסתם לזרוק סיסמאות נגד אפליית נשים. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא טען ש"אשה הרה היא קורבן של החברה, הקולקטיב הגברי והטבע". כל מה שנטען הוא, שאשה הרה שהפסידה משרה בגלל ההריון, היא קורבן לאפליה לא מוצדקת. מה כ"כ קשה פה להבין? |
|
||||
|
||||
האישה המגויסת כקורבן הנסיבות: "בהרבה מקרים, ההחלטה להרות לא תלויה אך ורק באישה אלא גם בבן הזוג, המשפחה הסובבת וכו'. מכאן, שלא תמיד יש לה ברירה אם להקים משפחה או לא והחלטה כזו היא החלטה טעונה מאוד חברתית." "לא כתבתי שהריון הוא חוק, כתבתי שהוא חובה נשית." כל מה שנטען הוא שאשה הרה שהפסידה משרה בגלל ההריון היא קורבן לאפליה לא מוצדקת. זהו בדיוק ה"טיעון" *הפשטני* שמתעלם מהקונטקסט של הפתיל הזה. אנשים דיברו פה על משהו מאוד ספציפי והטענה הזאת מנסה לשכנע אנשים במשהו שהם גם ככה משוכנעים בו ממילא. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שכוונתה של איילת היתה, שבשני המקרים - מילואים, והריון- מתקיים מצב של אינטרס חברתי שמתנגש באינטרס של המעסיק הפוטנציאלי. ושכשם שאסור למעביד להימנע מלתת משרה למישהו רק בגלל שהוא משרת במילואים ועלול לכן להיעדר מהעבודה יותר משנוח למעביד, כך גם אסור לו להימנע מלתת משרה לאשה הרה, או שמתכוונת להרות בעתיד. |
|
||||
|
||||
וזו בדיוק ההשוואה ה*שוביניסטית* שמפריעה לי (כן, גם נשים יכולות ליצר שוביניזם) - התיחסות אל גיוס הרחם הנשי כאל מצוי ורצוי כאחד1. אישה שנכנסת להריון איננה מתגיסת למען האומה והחברה כפי שעושה זאת מילואימניק/ית. זו השוואה מוזרה בלשון המעטה. הערכים האלה נראים לי כמו איזה יצור כלאיים מוזר שערבב ערכים ישראלים מיליטריסטיים שמעודד קטנות נשים עם ערכים פמניסטיים שמעודדים (ואף *דורשים*) את יציאתן של נשים אל שוק העבודה. מעין "חובתה של האישה הקטנה שרחמה גויס, גם ללדת למען החברה וגם לפרנס את משפחתה (ולכן יש לפצות אותה על כך)"2. ___________ 1 גם אני העלתי את טיעון הרחם המגויס בעבר, אך תמיד כחלק מתאור המצוי (כולל שאט נפש). 2 שימי לב ל:" עם זאת, *החברה מצפה* גם מנשים לקחת חלק בפרנסת המשפחה". החברה מצפה, חובתה של האישה, גיוסה של האישה, האישה הרה למען... איפה האישה כאינדיבידואל חושב שאחראי על גופו ועל מעשיו בכל המזעוריזציה של האישה שמתרחש כאן? |
|
||||
|
||||
"גיוס הרחם"? אני חושבת (ומקווה) שנשים בד"כ נכנסות להריון כי /הן/ רוצות, ולא כי זה אינטרס של החברה. לחברה מצידה יש אינטרס שיהיו בקרבה לידות, ולכן כדאי לה לדאוג לכך שנשים שאכן רוצות (מסיבותיהן הן() להרות, לא תימנענה מכך בגלל בעיות תעסוקה. לכן דאג המחוקק למנוע אפליה על רקע זה. איפה בדיוק יש פה גיוס רחם? |
|
||||
|
||||
כדי שאוכל לקבוע עמדה אני מבקש שתבהירו אם אתם מדברים על רחם פרוס או רחם אחיד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
איפה יש גיוס רחם? בתגובה 196603 ובתגובה 196686 בהן לנשים אין ברירה, בהן מדובר על *חובה* נשית, בהן נשים מגויסות ובהן יש הגיון פנימי בהשוואה בין שירות מילואים ובין "הריון למען החברה". שוב, אני חושב שכולם מבינים בדיון זה את הצורך בחוק שמגן על נשים עובדות מפני אפליה. הדיון פה היה על מקרי קצה בהם החוק מתחיל ליצור מצבים קצת אבסורדיים ואני חושב שלא את ולא איילת מתיחסות למצבים הספציפיים שעלו פה1 אלא מבזבזות אנרגיה בלנסות לשכנע את המשוכנעים. _________ 1 שהדעה האישית שלי לגביהם היא עדיין אמביוולנטית ולכן המשך הדיון *עליהם* מעניין אותי יותר מסיסמאות נגד אפליית נשים (עליהן מסכימים כולם, לדעתי). |
|
||||
|
||||
טוב, מהתגובות שלעיל אכן עלול להשתמע "גיוס רחם", אם כי אני לא חושבת שזו היתה כוונת הכותבת. בכל מקרה, בתגובותיך אליי אנא התייחס מעתה לדרך שבה /אני/ תיארתי את העניין (מצב שבו רצון האישה נפגש במקרה עם האינטרס החברתי). באשר למקרי קצה, אנא ראה את שאלתי לדובי בעניין המילואים הפתאומיים. מה דעתך לגבי מקרה שכזה? |
|
||||
|
||||
כמה זמן נמשכים מילואים? עד 35 ימים בשנה במקרה הקיצוני, ולעיתים מאד רחוקות ברצף. כמה זמן נמשכת חופשת הלידה? לא פחות מששה שבועות, ועד שנה שלימה - ברצף! (לפי התגובות לעיל). ולאור כך: * דעתי: מן הראוי שבעל עסק יוכל לבחור שלא להעסיק אדם אשר עתיד לצאת למילואים בתקופה קריטית מייד עם תחילת עבודתו, בדיוק כמו שראוי שיוכל לבחור שלא להעסיק אשה אשר עתידה ללדת (ובמקרה הכללי: עובד אשר עתיד להעדר). * הנימוק: האבסורד, שיכול להגיע לשיאים מרטיטים, כמו למשל במקרה בו מוציא לאור רוצה להעסיק אדם לצורך איוש דוכן בשבוע הספר, וחייב לעשות כן למרות שאותו אדם יהיה במילואים באותו שבוע (אני מניח שהחוק מונע מצבים כאלה גם היום). אבל גם בלי לחפש מיקרים מוזרים כאלה, קל לראות שזה לחלוטין לא הוגן לדרוש מאדם לדאוג לביטוח הבריאות של מישהי (או מישהו) במשך שנה, רק כי במקרה הם הגיעו לראיון עבודה אצלו שבוע לפני הלידה (או המילואים?). * כמה אבחנות: ...1. הפסקה הראשונה בהודעתי מדגישה את ההבדל הקריטי בין מילואים להיריון. הנזק למעסיק (הפוטנציאלי! לא הנוכחי) כתוצאה מהריון גדול משמעותית מאשר כתוצאה ממילואים. החתמת הגבר, עם העסקתו, על חוזה המחייבת לא לצאת לחופשת לידה בתקופה הסמוכה להעסקתו נראית לי לגטימית ביותר. ...2. גיוס למילואים נעשה על פי חוק, ו-*בדרך כלל* לא מבחירה אישית של המילואמניק (או המילואמניקית!). רק טבעי שיחוקק חוק מקביל אשר ימזער את הפגיעה שלה כתוצאה מהחוק הראשון. הריון נעשה באופן פרטי, ו-*בדרך כלל* מבחירה אישית של שני המעורבים בעניין. אפשר להתווכח עם חוק בעניין ראוי או לא (ונא לשים לב: אני לא מטיל ספק בלגיטמיות של החוק המטיל מחוייבות על המעסיק, אלא רק במקרה הקצה של מעסיק-פוטנציאלי) - אבל הוא בוודאי לא "טבעי" כמו המקרה הראשון. |
|
||||
|
||||
כבר נאמר פה, שגם בן הזוג של האשה ההרה יכול לקחת חופשת לידה. רק פעולת הלידה עצמה מחייבת היעדרות (של ימים ספורים בלבד) של האשה עצמה. נכון שכרגע המצב הוא שבד''כ אלה הנשים שלוקחות את חופשת הלידה. אבל יש תהליך מתמשך של השתנות חיי האינדיבידואל והמשפחה בנקודה הזאת (ונקודות אחרות). כך שטענת ''אלו בד''כ הנשים ש'' היא רגעית בלבד, ולא דוחה את כאב הראש שלך בהרבה. עדיף שתתמודד כאן ועכשיו עם העניין העקרוני. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שביטלו את החוק הזה ואפילו זה הוזכר כאן ( לצערי מנוע החיפוש שוב מסרב לעבוד עבורי). ד''א, חופשת לידה עלולה להיות יותר מ''כמה ימים'', בעיקר במקרה של הסתבכויות רפואיות( לא כל כך נדירות) והתאוששות איטית. ללידה ראשונה, הייתי אומר - בערך שלושה ארבעה שבועות לפחות. |
|
||||
|
||||
האם באמת ביטלו את החוק הזה? מישהו יודע? טוב, אז חופשת לידה של 3-4 שבועות זה כמו מילואים. ואל תשכח שבד"כ מילואים קורים לגבר יותר פעמים מאשר לידות לאשה. ברצינות עכשיו, או שמותר לשאול על דברים כאלה, או שאסור. ואם אסור- אז קורה1 שהמעביד "אוכל אותה". כמו השקעה רעה, או שותף שמרמה אותך. זה חלק מהחיים. 1המקרים האלה קורים פחות מאשר המקרים שבהם נשים מופלות לרעה בשוק העבודה בגלל סיבות שונות, וביניהן מצב משפחתי ואישי. לכן כף המאזניים צריכה ליטות לכיוון האשה. |
|
||||
|
||||
אני זוכר במעומעם שרק גבר אחד מימש את הזכות הזאת במשך תקופה ארוכה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שבמערב אירופה המצב שונה. כלומר, לא מעט גברים לוקחים חופשת לידה, במקום או בהתחלפות-לחלק-מהזמן עם האשה. אני מניחה שגם בארץ יתפתח מצב כזה. [אלא אם החוק אכן בוטל. האם זה כך?] ובכל מקרה מדובר פה על העיקרון. |
|
||||
|
||||
ובארה"ב, לעומת זאת, שבה זכויות המעסיק ומוסר העבודה חשובים יותר כנראה, קיימות שתי גישות דומיננטיות: 1. הנשים כלל לא נכנסות למעגל העבודה לפני שסיימו להוליד 1-3 ילדים ברצף ולגדלם בבית עד גיל גן. 2. הנשים לוקחות מקסימום שבועיים חופש, ומייד לוזרות לעבוד, כשהרך נמצא במעון / עם מטפלת. |
|
||||
|
||||
מכיוון שאתה מקפיד לשמור על אלמוניות, אני לא יודע האם אנחנו מכירים (ליתר דיוק, האם אתה מכיר אותי). אם לא, אז כנראה שטעית בלפחות 100%. |
|
||||
|
||||
אם אסור, אז יקרה שמעבידים לא יקחו סיכון ויעדיפו לשכור גברים, בתירוצים שונים ומשונים. |
|
||||
|
||||
זה באמת קורה. יש למעסיקים רבים העדפה לגברים, והם דוחים מועמדות בתירוצים שונים ומשונים. אך לא לעולם חוסן- במשרה המאה שבעים וארבע, אם הוא שוב יקח דווקא גבר, עלולות להיות מורמות גבות, ולהישאל שאלות. בסופו של דבר הוא ייאלץ להעסיק כמה נשים, רק כדי להראות שהוא לא מפלה. יש גם מקרים שבהם המעסיק נאלץ לקחת דווקא אשה, מפני שהשכר שהוא מציע נמוך כ"כ ששום גבר לא ירצה בו. ואגב, המעסיקים גם עוקפים את כלל ה"שכר שווה לעבודה שווה" בטריקים מטריקים שונים. למשל: לקרוא למשרת האשה בשם אחר, כאשר בעצם זו בדיוק אותה עבודה. ועוד כהנה וכהנה. העניין הוא, שהחוק יכול לפחות להקשות מעט על אפליה שכזו. |
|
||||
|
||||
לפי החוק יולדת חייבת לקחת חופשת לידה של שישה שבועות מיום הלידה. את שאר התקופה היא רשאית לקחת לפני הלידה, אחרי ששת השבועות שלאחר הלידה או לאפשר לבן זוגה בין שלושה לשישה שבועות של חופשת לידה בתנאי שהיא חוזרת לעבוד ובן זוגה עבד עד לחופשה. |
|
||||
|
||||
כלומר- הגבר אכן יכול להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה. [כלומר, החוק לא בוטל. שמעת, ראובן?] |
|
||||
|
||||
כאמור, בתנאי שעברו לפחות שישה שבועות מהלידה, הגבר עבד עד אז, האשה חוזרת לעבוד וכן שהתקופה לא תפחת משלושה שבועות. |
|
||||
|
||||
אבל איזה חלק - "או לאפשר לבן זוגה בין שלושה לשישה שבועות של חופשת לידה". כאשר מדובר בחופשת לידה בת שנה, מדובר ב(מקסימום)קצת יותר מעשירית (11.53% עבור נטפקנים). |
|
||||
|
||||
חופשת לידה בתשלום היא רק 12 שבועות + שני שבועות לכל ילד נוסף באותה הלידה. מעבר לחופשה זו ניתן לקחת חופשה ללא תשלום של עד שנה. לנשים מובטח שמקום העבודה יחכה להן עד סוף השנה, לגברים לא. |
|
||||
|
||||
זאת אומרת שזוג לא יכול להחליט שהגבר ישאר בבית לתקופה של חצי שנה (כדי לטפל בפרחח הצעיר) אלא מאפשר הגנה רק על מקום עבודת האם אם היא בוחרת לנהוג כך, לא? זה גם אומר שמבחינת המעסיק גברים לא יכולים להעלם לתקופה ממש ממושכת (אפילו לא פוטנציאלית) ונשים כן. דבר שגורם בהכרח לחלק מהמעסיקים להעדיף מראש כח עבודה גברי (או נשים שרומזות שאין משהו בתכנון). אולי אני טועה, אהל אני מקבל את הרושם שהחוק הזה מנסה לקבע (ואף לכפות במידה מסוימת) תפקידי מגדר מסורתיים (גם עבור אלה שמעוניינים בהם פחות), יותר משהוא מנסה לאפשר שיוויון הזדמנויות וחופש בחירה לפרטים. |
|
||||
|
||||
איך הגעת למסקנה הזאת? החוק אוסר את יישום ההעדפה מראש של המעסיקים לכוח-אדם גברי. |
|
||||
|
||||
אז החוק אוסר. יש הבדל בין הכוונה מאחורי החוק ומה הוא מנסה להשיג לבין מצבים שהוא יכול ליצור בשטח. נדמה לי שהסברתי איך הגעתי אל המסקנה. 1. "זה גם אומר שמבחינת המעסיק גברים לא יכולים להעלם לתקופה ממש ממושכת (אפילו לא פוטנציאלית) ונשים כן". מוסכם? 2. יש מעסיקים שיעדיפו להמנע מהכאב ראש הזה ויעדיפו להעסיק גבר. מוסכם? 3. ברוב המקרים קשה למדי להוכיח שהמעסיק מפלה בהעסקת עובדים חדשים על בסיס שייכות מגדרית והוא בעצם יכול לעשות מה שמתחשמק לו (אם הוא מספיק זהיר). לכן בסופו של דבר 1+2 ותחכום מינימלי של מעסיק גורם "בהכרח לחלק מהמעסיקים להעדיף מראש כח עבודה גברי (או נשים שרומזות שאין משהו בתכנון)". יכול להיות שזה לא מה שקורה למעשה ואני טועה, אבל לא נראה לי שזה מצב כל כך מופרך רק בגלל ש"החוק אוסר". |
|
||||
|
||||
כל עובד יכול לקחת חופשה ללא תשלום, (אני עשיתי את זה לפני שלוש שנים למשך חצי שנה) אבל לא מובטח לו שמקום העבודה ישמר לו. מה שכן, אם מקום העבודה מסרב להחזירו, כאילו פוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורין. החריג הוא לטובת נשים שרק ילדו ומעוניינות להקדיש את זמנן לתינוק בתקופת חייו הראשונה ולדעתי מטרת החוק היא לא להנציח את התפקיד המסורתי של האם אלא למנוע מצב נתון של פיטורי נשים בעקבות החלטה כזאת. לפני יותר משנה, משרד הבריאות ניסה ליזום שינוי בחוק שיאריך את חופשת הלידה בתשלום לחצי שנה בטענה שרצוי להניק לפחות שישה חודשים ועידוד ההנקה יתרום לבריאות התינוקות ויחסוך כסף למערכת הבריאות. ההצעה נדחתה, מן הסתם כי גם המעסיקים וגם המועסקות התנגדו לכך, כל צד מטעמיו. |
|
||||
|
||||
חופשה ללא תשלום מותנית בהסכמת המעביד, מה שאין כן במקרה של הריון. |
|
||||
|
||||
"אבל לא מובטח לו שמקום העבודה ישמר לו" כל עוד לא מובטח לגבר מקום העבודה, מאותן סיבות ממש (גבר המעוניין להקדיש את זמנו לתינוק בתקופת חייו הראשונה1), החוק מנציח את התפקיד המסורתי בין אם זו היתה כוונת החוק ובין אם לא. ________ 1 יותר סביר למחוק את הנחות החוק לגבי מי (אולי) יבחר להקדיש יותר מזמנו לתינוק ולהשאיר את ההחלטה הזו לבני הזוג. |
|
||||
|
||||
זאת באמת שאלה טובה מה יותר חשוב לא לשמר, את תפקידיה המסורתיים של האישה או את האפליה שלה במקום העבודה. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מדוע אי-שימור האחד צריך לבוא על חשבון אי-שימור השני. מזה שיאפשרו הגנה על מקום עבודתם של שני ההורים1 בזמן יציאת אחד מהם לחל"ת, לא נובע פגיעה בנשים (אלא בדיוק להיפך)2. לא כל פעם שגברים מרויחים, נשים מפסידות ולהיפך. הנפגע היחידי מההצעה שלי הוא המעסיק שיצטרך להתמודד במקרה הגרוע גם עם "העלמות" פוטנציאלית ממושכת של גברים ממקום העבודה. מצד שני, במקרה הממוצע המעסיק עלול גם להרויח משום שנוצרת אפשרות (לפחות פוטנציאלית) לקיצור זמן החל"ת של עובדות. ______ 1 ויאפשרו לזוג לעשות את בחירותיו כאשר להם הסמכות איך לפצל את החל"ת ביניהם. 2 גם אין פגיעה בתפקידה המסורתי של האישה עבור אלה שמעוניינים בכל זאת לשמר תפקידים מסורתיים. אבל כן נוצרת יותר גמישות (יחסית) שמאפשרת לזוג לבחור חלוקת תפקידים קצת אחרת. |
|
||||
|
||||
אני בטח לא מתנגד לרעיון הזה. החקיקה מן הסתם באה לענות על מצב נתון, בו נשים לוקחות חופשה ללא תשלום ומפוטרות במהלכה ולא על מנת לעודד נשים לקחת חופשה ללא תשלום. אם מישהו כאן רוצה להרים כפפות מהרצפה, הוא מוזמן לשלוח דואל לחבר/ת כנסת עם נטיות שוויוניות ולקרוא לו/ה לתקן את החוק הנ"ל. |
|
||||
|
||||
לא שמעתי, אבל קראתי ( המסך אצלי מרצד לפעמים אבל לא מזמזם). אזכור זאת לפעם הבאה שזה יהיה רלוונטי. אגב, לא שאני מפקפק באיזי ( מעריץ וכולי) אבל יש איזה לינק? כי לי יש: תגובה 99076 |
|
||||
|
||||
מהאתר של שדולת הנשים בישראל: "חופשת לידה לגבר – זוג המעונין שהגבר יצא לחופשת לידה יכול לעשות זאת בצורה הבאה: הגבר יכול לצאת לששת השבועות האחרונים (אחרי שהאישה היתה בחופשת לידה בחלק הראשון) ובתנאי שהודיע על כך מראש למקום עבודתו והתקבלה הסכמתה של האשה לכך." (לא לשכוח שזה אתר נשי, כך שייתכן שלא עדכנו אותו כמה שנים) אגב, הלינק שלך הפנה לפתיל שלפי אחת ההודעות שבו אשתו של הגלילי עקבית למדי. |
|
||||
|
||||
יותר רשמי, מהאתר של בטוח לאומי (זה שמשלם את הכסף בסופו של דבר): דמי לידה לאב אב יוכל להחליף את בת זוגו בחלק מחופשת הלידה בתנאים הבאים: הוא ובת זוגו צברו תקופת ביטוח כעובדים המזכה בדמי לידה לתקופה של 84 יום. בת הזוג היתה בחופשת לידה שישה שבועות רצופים לפחות לאחר הלידה. בן הזוג תבע דמי לידה לתקופה של 21 ימים רצופים לפחות. התביעה הוגשה בהסכמת בת הזוג. דמי הלידה עבור האב יחושבו על בסיס הכנסתו. |
|
||||
|
||||
מודה שטעיתי [אסתי, את קוראת?]. רק למה כל ההסבר הזה מופיע תחת הרובריקה של *דמי* לידה לאב ולא *חופשת* לידה לאב? לביטוח הלאומי פיתרונים. הלינק פה יותר ברור |
|
||||
|
||||
אני מקוה במהלכה להגשים את היעדים הבאים: 1. לחזק את הקשר אב-בן עם יורש העצר. 2. לסיים את התזה. 3. לפנות לאשתי זמן לסיום התזה שלה. 4. להראות למקום העבודה עד כמה הוא זקוק לי ולקבל העלאה במשכורת. 5. להגביר את הנוכחות שלי (המאוד דלה בזמן האחרון) באייל. |
|
||||
|
||||
סדר העדיפויות שלך דפוק. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכמות ימי ההעדרות מעבודה עקב חופשת לידה (לאישה), קטנה בהרבה מכמות ימי ושעות ההעדרות (המצטברות) אחרי שלשת חדשי החופשה. אני מתכוון להעדרויות בגלל הילדים (מטפלת, קופ''ח, גן, בי''ס, חוגים וכו'). |
|
||||
|
||||
מג"דים ומעלה, ולפעמים גם מ"פים, עושים הרבה פעמים יותר מ35 ימי מילואים בשנה. ולגבי הדוכן בשבוע הספר, WELL, במקרה כזה אתה גם ככה תשכור איזה פרילנס או עובד זמני, ככה שאני לא חושבת שיחסי עובד-מעביד חלים במקרה דנן. |
|
||||
|
||||
בשנה שעברה הייתי אמור לעשות 37 ימי מילואים (אבל התחמקתי ועשיתי רק 3) ואני לא מג"ד ואפילו לא מ"פ, סתם מ"מ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |