|
אבל בידיעה לעיל יש דוגמא מצויינת למה אי אפשר לסמוך על המועמד להעסקה: האישה הזאת *הייתה בהריון*, היא עמדה לצאת לחופשת לידה של מינימום 6 שבועות תוך חודשים ספורים, והיא אפילו לא טרחה לספר למעסיקיה העתידיים על כך. ראיון עבודה, עם כל הכבוד, זה לא העלאה באוב. מראיין יכול לנסות לנחש עד כמה המועמד ראוי לאמון, אבל זה לא מתיימר להיות מדע מדוייק.
העובדה היא פשוטה: ברוב הבתים בישראל, מי שיטפל בסופו של דבר בילדים זו האם. אם זה טוב או רע, ראוי הוא מזעזע, זה נושא לדיון אחר. אנחנו דנים עכשיו בנקודת מבטו של המעסיק: מבחינתו, התשובה ל"מי יטפל בילדים" כשהמרואיין הוא גבר, היא מובנת מאליה. התשובה לאותה שאלה כשהמרואיינת היא אישה, היא פחות ברורה. כפי שכבר אמרתי, ברגע שישתנו התנאים החברתיים, וגברים יחלקו בנטל גידול הילדים באופן שווה עם הנשים, ההנחה המובלעת כאן לא תפעל יותר, ומעסיקים יתחילו לשאול גם גברים את אותה השאלה ממש, כי זה מידע שהם זקוקים לו לצורך ההחלטה. כרגע, עושה רושם, אין להם בעיה כזאת.
|
|