 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. "החובה להתוודע לכל העובדות הזמינות." החוק הזה נראה לי כמו מתכון לשיתוק של השיח הציבורי, ומסירת חופש ההחלטה לפקידים שמקצועם מחייב אותם "להתוודע לכל העובדות הזמינות". איך אני יכול להביע דעה על תקציב המדינה, בלי שלמדתי את *כולו*, את ההשוואה לתקציבי העבר, את דו"חות המוסד לביטוח לאומי? לפעמים יש יותר מדי עובדות זמינות, ואנחנו לא זקוקים לכולן כדי לגבש דעה ראשונית. חוץ מזה, "עובדות" זה לא מה שהיה פעם (נסו להעזר בעובדות כדי לגבש דעה בנושא המשכורות בשירות הציבורי). 3. "ראשית יש להפנות ביקורת כנגד מדיניות, וכנגד אדם מסוים רק אם הוא אחראי לאותה מדיניות, ונגד מניעיו ומטרותיו רק אם ישנה עדות בלתי תלויה." שר האוצר (כמשל) עושה כל מאמץ לקדם החלטות באופן שיראו בלתי-תלויות וסבירות, כל אחת לגופה. מותר להעריך שיש לו מטרות ארוכות טווח, ושהוא מבקש להוביל את המשק למצב הנכון-בעיניו. לאחר שגיבשתי עמדה באשר לכוונות שלו (ולשאלה עד כמה נכון-בעיני המצב הנכון-בעיניו), אני עשוי להיות חשדן בקשר להחלטות מסויימות שלו גם בלי שאצטרך להוכיח, בכל פעם מחדש, שהן מהוות חלק במהלך כולל שאני (אולי) מתנגד לו. 5. "לפני שאתה תוקף את מניעי היריב, ענה לטיעוניו." לא רוצה. כשהסטוריון מוכיח לי שעל-פי הגדרות מסויימות אין עם יהודי, המניעים שלו (לא עם ללא ארץ) חשובים יותר מהטיעונים שלו. כשמישהו מהתפתל כדי להוכיח שאבו מאזן אינו מכחיש שואה, אין ספק שהוא יכול למצוא הגדרה מילונית של המונח הזה שתצדיק את הטענה; ועדיין מעניין יותר לדעת למה הוא טורח כל-כך. הכלל הזה נותן גם יתרון לא מוצדק למי שיש לו גישה נוחה יותר לאמצעי התקשורת: הוא יכול להעמיס את המחסנית של הדיון הציבורי ב"טיעונים" שיש לענות להם לפני שנוכל להגיע לעיקר. 9. "רק במתמטיקה ולוגיקה ניתן להוכיח שדבר מה לא יתכן, לא כך ביחסי אנוש. למרות שדבר מסוים הוא בגדר היתכנות לוגית, אין זה אומר שהוא אפשרי. תמיד יש איזון בין אפשרויות." לא ברור לי מהן ה"אפשרויות" כאן, אבל הכלל הזה קרוב בצורה חשודה ל"לכל אחד יש האמת שלו". גם שחור ולבן הם גוונים לגיטימיים של אפור. 10. "החטא הנורא ביותר הוא הסירוב להתדיין, או נקיטת פעולות שחוסמות כל דיון." אפילו בתור הגזמה ("החטא הנורא ביותר") זה מוגזם. חופש הביטוי אינו חזות הכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני חושב שחשוב להדגיש את ההבדל בין "כללים" ל"דיברות". מהמעט שאני יודע על הוק, הוא היה מתנגד להגדרה של "דיברות" שנושאת בחובה מחויבות ומצוות הנכפות בשם תורת-על כלשהי (ראה סעיף ב.). "כללים" הם דבר גמיש יותר שאפשר לכופף אותו לפי הצורך, לעגל פינות פה ושם ובכלל, להתאים את *מערכת הכללים* לפי הצורך. ב. אי אפשר לדבר על הוק מבלי להזכיר את המושג "פרגמטיזם" (ואני מתפלל שמשהו יוכל להציל אותי כאן, כי הידע שלי הוא ממש אפסי). הוק היה תלמידו של הפילוסוף דיואי, שנחשב לאחד מעמודי התווך של הפילוסופיה הפרגמטית שהתפתחה בארה"ב במאה ה-19. פרגמטיסט ידוע אחר היה הפילוסוף והפסיכולוג וויליאם ג'יימס (אחיו של הסופר המפורסם ממנו, הנרי ג'יימס). הפרגמטיסטיים שללו (או התעלמו בטענה של אי-רלוונטיות) מהדעה שיש איזו אמת-על מוחלטת (או טוב עליון ומוחלט) שלאורו נבחנות אמיתות שונות. הנסיון להגדיר מהי האמת בה' הידיעה, אמת שתהווה אמת מידה ל"אמיתות רגילות" (ה-אמת ב T גדולה, לעומת אמת ב t קטנה) הוא חסר ערך ואפילו לא כל כך מעניין. מצד שני, הם גם לא מחזיקים בדעה שה-אמת היא דבר מה יחסי או סובייקטיבי, וטוענים שדיון כזה איננו מוביל לשום מקום. ריצ'ארד רורטי כתב שהפרגמטיזם חותך ועובר דרך ראיה "טרנסצנדנטית" של העולם לבין ראיה "אמפירית" שלו. בתפיסה הטרנסצנדנטית, העולם הנתפס והמתואר על ידי המדע איננו כל הסיפור ויש דבר מה *מעבר* לו (טרנסצנדנציה), כמו ה-אמת או ה-טוב. הראיה האמפירית אומרת שמה שאנחנו תופסים ומודדים ומתארים הוא הוא ה-אמת (שוב, האמת בה' הידיעה). אמנם המונחים הללו עצמם אינם ברורים לחלוטין, אך הפרגמטיסטים תוהים אם בכלל יש הבדל בין אמיתות שונות. לגביהם "אמת" היא רק דבר מה המשותף למשפטים כמו E=MC**2, "ביאליק לא כתב את התקווה" או "הטמפרטורה היא 20 מעלות". אני אפסיק כאן, אבל אפשר להבין מדוע יש לקרוא לנקודות של הוק "כללים" (או לכל היותר חוקים), ולא "דיברות". ג. מחשבותי על הנקודות שהעלית: 2. כמובן, הרשות נתונה לקבוע מהוא עומק הידיעה הדרוש כדי להכנס לעימות. הרי לפי מה שכתבת בעצם אף פעם לא נגיע לאימות כי אתה לא יכול לדעת מתי התוודעת לכל העובדות. אם נזכור את הפרגמטיזם, אז אין עובדת-על שלאורה אנחנו יכולים לדעת מתי אנחנו שולטים על כל העובדות. 3. אני לא יודע אבל נראה לי שתארת בדיוק מצב בו אתה *לא* מתנגד לגופו של אדם, כך שבעצם אין לך בעיה עם הכלל הזה. 5. יכול להיות, אם כי לפעמים הגבול לא ברור בין טיעונים ומניעים. בתשובה להסטוריון שטוען שעל פי הגדרות מסוימות אין עם יהודי התמודדת בעצם עם טיעוניו כשאמרת שהוא בחר (נניח) הגדרות מסוימות משום שמטרתו איננה להוכיח שאין עם יהודי אלא לשלול את זכותם לא"י. בזה שאת אומר "לא רוצה", לא פתרת כלום. הרי אין חובה לנהל ויכוח על פי *כל* הכללים *כל* הזמן. מידת ההתחייבות לנהל עימותים וויכוחים בכמות כזו או אחרת של מילוי הכללים תשפיע לטווח ארוך על המידה בה חברה תמשיך להתנהל בקווים דמוקרטיים. כמובן שזה לא תנאי מספיק אבל אליבא דהוק, זה תנאי די הכרחי. 9. בחזרה לפרגמטיזם שאיננו טוען שישנה אמת יחסית, ובאותה מידה אין אמת מוחלטת. לכן ההסתייגות שלך לא כל כך ברורה לי ודורשת אולי הבהרה נוספת. 10. התרגום "נורא" הוא שגוי ואני מתנצל. חוץ מזה, הסעיף הזה הובא בקיצור ואולי כדאי לקרוא אותו בשלמותו: "כשאנחנו רוצים לאמת עובדות או מחפשים חכמה מדינית, החטא העיקרי (cardinal) הוא הסרוב להתדיין, או נקיטת פעולות שחוסמות כל דיון". אם כך, במסגרת העימות והדיון, ובמסגרת של ניהול חיי חברה דמוקרטית, יש לשאוף לנהל דיונים ועימותים על מחלוקות או על דרכי מדיניות שונה, ו"חופש הביטוי" שכתבת לא בדיוק שייך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בתרגום למשפטו של צ'רצ'יל יש להוסיף בסוף את המילה "שנוסו" (Democracy is the worst form of government except for all those others that have been tried) לגבי "פראגמטיזם", כמו וויליאם ג'יימס, גם עלינו, לייחס את המצאת המונח הזה (והדוקטרינה) לאחד הפילוסופים הכי מעניינים, מקוריים ומבריקים שחיו אי-פעם, Charles Sanders Peirce שלאחר זמן מה כשהמונח הפך לידוע יותר, החליט לקרוא לדוקטרינה שלו בשם "פראגמאטיסיזם" (Paragmaticism) כדי להבדילה מאותו עיוות שעשו בו לדעתו אחרים. אני יכול לכתוב כאן יותר על פראגמטיזם על-פי ג'יימס ועל פי פירס (על דיואי אני יודע פחות), אבל אני לא בטוח כמה זה רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכתוב, תכתוב, יש כאלה שהיו רוצים לקרוא. אגב, הדיואי שמדובר עליו כאן בפתיל- זה אותו אחד שארגן את מערכות הקטלוג של ספריות? --- Xslf מפגינה בורות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הדיואי מהספריות הוא מלוויל דיואי: בעוד זה הפראגמטיסט הוא ג'ון דיואי, למשל: שם משפחתם מאויית באופן זהה באנגלית, והם חיו תקופות די חופפות. שניהם גם נולדו וחיו בארה"ב. לגבי ה-"תכתוב, תכתוב", אף שזה מחמיא לי, אצטרך קודם לעבור על קצת חומר מאמרי של הפילוסופים המוזכרים, אז נא להתאזר בסבלנות מספר ימים... (שכן לא אסלח לעצמי (בקלות) אם אחטא להם באי-דיוק פילוסופי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרה לגבי הדיואים :-) קח את הזמן לכתוב, רק אל תשכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהבטחתי לכתוב כאן על פראגמטיזם, אבל הנושא כל-כך רחב שאצטרך לשם כך לייחד לפחות מאמר אחד (אם לא שלושה) לאייל - אלא שבימים אלה עיתותיי וכוחותיי הנפשיים אינם עומדים לי למטרה נכבדה זו ועל כך אני חייב להתנצל. יש אנשים שהקדישו את כל חייהם לחקר פירס לבדו (שכתביו עדיין מוצאים), לא כל שכן לעשות צדק גם לג'יימס ודיואי באותה עת/עט. אבל אשמח לענות על שאלות ספציפיות וממוקדות שאינן דורשות ממני לבצע מחקר יסודי. (עובדה מעניינת אחת לגבי פירס (מעבר לכך שיש לבטא את שמו כ-purse, ושאם אינני טועה הגיע במקור מ-pers) היא שהוא המציא/פיתח במקביל לפרגה את הלוגיקה המודרנית, על-אף שהישג זה מיוחס בד"כ לפרגה בלבד. גם אם בדיקה מראה שפירס רשם על כך לראשונה כ- 3 שנים לאחר פרגה, הגישה שלו כל-כך שונה משל פרגה שאין ספק שאין כאן פלגיאריזם. למעשה, ישנם שני בתי-ספר ללוגיקה, האחד, זה של ראסל ואחרים המהווה המשך ישיר מפרגה, והאחר, הרוסי-פולני, שטארסקי נמנה עליו, המהווה לדעת חוקרים בתחום המשך של מה שפירס התחיל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א''ת, אני יכול לנסות לכתוב משהו, אבל הידע שלי מאד קלוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה א"ת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה זה א"ת אז"א? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א"ת = אם תרצו א"ת אז"א = אם תרצו אין זו אגדה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך (או למישהו אחר) מושג אולי היכן אפשר להשיג רשימה של הקיצורים הללו? אני יחסית משתתף חדש בפורומי רשת וזה מאוד יוכל לעזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא לנקום ע"י המצאת קיצורים משלי (רצוי בחלק הכי מותח/חיוני של התגובה) שייאלצו אנשים לברר מהם וכך ייכנסו (הקיצורים) לז'ארגון האימורטלי של האינטרנט. עד שאין רשימה כזו כלל לא ברור שאף אחרים לא נוקטים אותה שיטה ובודים קיצורים ממוחם הקודח (בפראפרזה על א בן אב"י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארת''פ (אני רואה שתפסת הפרינציפ) אבל את השיר כתב ירון לונדון על בן יהודה ולא על בנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. אבל משום מה התנגנה במוחי השורה ''איתמר בן אב''י שגם הוא היה נביא''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים, במוסף הספרות של "הארץ", סופר על התחקות מענינת בעקבות שיר מחוק של דוד פוגל. חוקר שירת פוגל אשר שמו נשתכח ממני, נטל את מחברת שירי המשורר הכתובה בכתב ידו, אל המעבדה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל. שם, בעזרת חומר כימי חדשני, נחשף שיר שפוגל טרח למחוק בעמל רב, בקשקשו עליו בעטו עד הסתרה מלאה. לחוקרי שירת פוגל הייתה שמחה וצהלה, אך הפעולה הנ"ל עוררה כמובן גם שאלה בדבר מוסריות החשיפה של מה שביקש המשורר להעלים. עודני מתבונן בצילום השיר הנחשף הנ"ל מתוך מחברתו של פוגל, נמשכה עיני דווקא אל העמוד השני של אותה מחברת, (הצלם צילם את המחברת פתוחה לרווחה, כך ששני שירים צמודים צולמו). השיר השני היה "בלילות הסתיו" המוכר לרבים בביצוע להקת ששת. והרי כעשר שנים אם לא למעלה מזה שאני שר את השיר (במקלחת ובמכונית בעיקר), ואף מקפיד לשרוק את קטעי המעבר של חלילו של שם טוב לוי, למען לא יחסר תו או תג מיצירת מופת זו, וחיבה מיוחדת שמורה אצלי מאז היותי חייל מדוכא, לשורה שמילותיה הן: "והד נקישה לחייל באופק". מה נכלמתי לגלות כי פוגל כתב: "הד נקישה *לחה יעל* באופק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי שיש ביצוע של ששת. אני מכיר את זה של שם טוב לוי ושלמה גרוניך ב''אלבום משפחתי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הביצוע מ''אלבום משפחתי'' הופיע גם בדיסק האוסף ''קצת אחר''. בביצוע של ששת הסולנית היא יהודית רביץ. שני הביצועים נהדרים אך אישית יותר קל לי לשיר עם שם טוב לוי ששר נמוך יותר. נדמה לי שהוא שר קוורטה נמוך יותר, מתחיל בצליל לה ויהודית ברה שמעליו, ויתקנוני איילים אם טעיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לאכזב, אך דומני שטעית: הביצוע של שם-טוב לוי ב"אלבום משפחתי" הוא בפה מז'ור (צליל ראשון בשירה - פה), קוינטה מתחת לביצוע של יהודית רביץ מ"ששת", שהוא בדו מז'ור (צליל ראשון - דו). שני הביצועים, ושני התקליטים, נהדרים גם בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתקשרת תגובה 94918 לעניין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, כי איתמר בן אבי הוגלה לאי השדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההזחה של האייל מטעה כאן. התכוונתי שיש קשר ל תגובה 196670 ולפתילון הקטן שמעליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשור לבן גוריון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. קשור אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שיש מתאמצים רבים. מילת הקסם היא אקרוסטיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד...! (היא הסכימה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהגב' הנכבדת מעוניינת לפרסם את תשובתה ברבים, אבל ארמוז לך שתשובתה התחילה באותו משפט כמו תגובה 94439 :-) הכל בגלל הפופק ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לפרש את תשובתה גם כ"לא, אבל אני מוכנה להיות גיסתך" :-) רפרפתי קצת על הפתיל ההוא, ואני לא בטוח שלגמרי הבנתי למה עלמה חטפה שם ככה על הראש - אולי זה קשור לדברים שהיא אמרה במקומות אחרים. מדי פעם, היה נדמה לי שהאכילו אותה קצת בקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ההודעה עם דובי הצנון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שהארת את עיני. עכשיו הכפלת לי את עבודת הקריאה של כל הודעה. בעסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
----------------------------------- 2. "החובה להתוודע לכל העובדות הזמינות." החוק הזה נראה לי כמו מתכון לשיתוק של השיח הציבורי, ומסירת חופש ההחלטה לפקידים שמקצועם מחייב אותם "להתוודע לכל העובדות הזמינות". איך אני יכול להביע דעה על תקציב המדינה, בלי שלמדתי את *כולו*, את ההשוואה לתקציבי העבר, את דו"חות המוסד לביטוח לאומי? לפעמים יש יותר מדי עובדות זמינות, ואנחנו לא זקוקים לכולן כדי לגבש דעה ראשונית. חוץ מזה, "עובדות" זה לא מה שהיה פעם (נסו להעזר בעובדות כדי לגבש דעה בנושא המשכורות בשירות הציבורי). ----------------------------------- כמובן שמדובר בעובדות הזמינות הנוגעות לנושא. ובאמת עדיף שרוב עם ישראל שפשוט _אין לו מושג_ באמת ישתוק בקשר לתקציב (או כמובן שיתחיל ללמוד את העובדות). רב הדוברים נגד התקציב מדברים מתוך בורות ויוצרים לחצים פוליטיים שרירותיים המעוותים את התקציב כך שהוא מבוסס על גחמות ולא על מדיניות. ----------------------------------- שר האוצר (כמשל) עושה כל מאמץ לקדם החלטות באופן שיראו בלתי-תלויות וסבירות, כל אחת לגופה. מותר להעריך שיש לו מטרות ארוכות טווח, ושהוא מבקש להוביל את המשק למצב הנכון-בעיניו. לאחר שגיבשתי עמדה באשר לכוונות שלו (ולשאלה עד כמה נכון-בעיני המצב הנכון-בעיניו), אני עשוי להיות חשדן בקשר להחלטות מסויימות שלו גם בלי שאצטרך להוכיח, בכל פעם מחדש, שהן מהוות חלק במהלך כולל שאני (אולי) מתנגד לו. ----------------------------------- מותר להעריך שיש לו מטרה ארוכת טווח, מותר להזכיר אותה או לנסות להוכיח שהיא קיימת. מותר לך גם להיות חשדן. בשיח הציבורי - עדיין עדיף שתדבר לעניין. אם ביבי רוצה לקצץ במס כלשהו, אז טענה בקשר לחבר עשיר שלו שאולי ירויח מזה או ספקולציות בנוגע למטרות ארוכות הטווח שלו הן פרופגנדה זולה בעוד שטענה שמס זה פוגע בצמיחה פחות ממס אחר היא טענה עניינית. ----------------------------------- לא רוצה. כשהסטוריון מוכיח לי שעל-פי הגדרות מסויימות אין עם יהודי, המניעים שלו (לא עם ללא ארץ) חשובים יותר מהטיעונים שלו. כשמישהו מהתפתל כדי להוכיח שאבו מאזן אינו מכחיש שואה, אין ספק שהוא יכול למצוא הגדרה מילונית של המונח הזה שתצדיק את הטענה; ועדיין מעניין יותר לדעת למה הוא טורח כל-כך. הכלל הזה נותן גם יתרון לא מוצדק למי שיש לו גישה נוחה יותר לאמצעי התקשורת: הוא יכול להעמיס את המחסנית של הדיון הציבורי ב"טיעונים" שיש לענות להם לפני שנוכל להגיע לעיקר. ----------------------------------- אם ההיסטיוריון באמת מוכיח, זה לגיטימי. המניעים שלו לא רלוונטיים להוכחה. אם אבו-מאזן לא מכחיש שואה, אז לגיטימי להוכיח שהוא לא מכחיש שואה, לפי ההגדרה המילונית. דיוק הוא דבר חשוב בדיון (ובדיון ציבורי חשוב עוד יותר). אם התקשורת באמת תהיה סוף-סוף עמוסה ב"טיעונים" (אוי ואבוי) ולא בתקיפות אישיות, מצבנו באמת יהיה טוב יותר. היום בעידן ה-Byte News כולם מקשיבים רק לתקיפות אישיות וזאת אכן בעיה. ----------------------------------- אפילו בתור הגזמה ("החטא הנורא ביותר") זה מוגזם. חופש הביטוי אינו חזות הכל. ----------------------------------- אף-אחד לא מגזים בערך חופש הדיבור. להפך, לאט לאט אנשים מאבדים את ההבנה בנוגע לחופש הדיבור ולחופש האזרח בכלל - ויחד עם ההבנה הזאת גם נאבד החופש עצמו. ללא חופש דיבור, אין חופש מחשבה וללא חופש מחשבה יש רק עבדות. חופש הדיבור הוא אחד הדברים החשובים ביותר, וכמו שג'פרסון אמר: אלו המוכנים להקריב קצת חופש למען קצת ביטחון(או מניעים אחרים) יאבדו את שניהם. ----------------------------------- נ.ב: למה אי-אפשר HTML באייל? 'We must adjust to changing times and hold to unchanging principles'
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |