בתשובה לעוזי ו., 29/01/04 22:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
----------------------------------- 2. "החובה להתוודע לכל העובדות הזמינות." החוק הזה נראה לי כמו מתכון לשיתוק של השיח הציבורי, ומסירת חופש ההחלטה לפקידים שמקצועם מחייב אותם "להתוודע לכל העובדות הזמינות". איך אני יכול להביע דעה על תקציב המדינה, בלי שלמדתי את *כולו*, את ההשוואה לתקציבי העבר, את דו"חות המוסד לביטוח לאומי? לפעמים יש יותר מדי עובדות זמינות, ואנחנו לא זקוקים לכולן כדי לגבש דעה ראשונית. חוץ מזה, "עובדות" זה לא מה שהיה פעם (נסו להעזר בעובדות כדי לגבש דעה בנושא המשכורות בשירות הציבורי). ----------------------------------- כמובן שמדובר בעובדות הזמינות הנוגעות לנושא. ובאמת עדיף שרוב עם ישראל שפשוט _אין לו מושג_ באמת ישתוק בקשר לתקציב (או כמובן שיתחיל ללמוד את העובדות). רב הדוברים נגד התקציב מדברים מתוך בורות ויוצרים לחצים פוליטיים שרירותיים המעוותים את התקציב כך שהוא מבוסס על גחמות ולא על מדיניות. ----------------------------------- שר האוצר (כמשל) עושה כל מאמץ לקדם החלטות באופן שיראו בלתי-תלויות וסבירות, כל אחת לגופה. מותר להעריך שיש לו מטרות ארוכות טווח, ושהוא מבקש להוביל את המשק למצב הנכון-בעיניו. לאחר שגיבשתי עמדה באשר לכוונות שלו (ולשאלה עד כמה נכון-בעיני המצב הנכון-בעיניו), אני עשוי להיות חשדן בקשר להחלטות מסויימות שלו גם בלי שאצטרך להוכיח, בכל פעם מחדש, שהן מהוות חלק במהלך כולל שאני (אולי) מתנגד לו. ----------------------------------- מותר להעריך שיש לו מטרה ארוכת טווח, מותר להזכיר אותה או לנסות להוכיח שהיא קיימת. מותר לך גם להיות חשדן. בשיח הציבורי - עדיין עדיף שתדבר לעניין. אם ביבי רוצה לקצץ במס כלשהו, אז טענה בקשר לחבר עשיר שלו שאולי ירויח מזה או ספקולציות בנוגע למטרות ארוכות הטווח שלו הן פרופגנדה זולה בעוד שטענה שמס זה פוגע בצמיחה פחות ממס אחר היא טענה עניינית. ----------------------------------- לא רוצה. כשהסטוריון מוכיח לי שעל-פי הגדרות מסויימות אין עם יהודי, המניעים שלו (לא עם ללא ארץ) חשובים יותר מהטיעונים שלו. כשמישהו מהתפתל כדי להוכיח שאבו מאזן אינו מכחיש שואה, אין ספק שהוא יכול למצוא הגדרה מילונית של המונח הזה שתצדיק את הטענה; ועדיין מעניין יותר לדעת למה הוא טורח כל-כך. הכלל הזה נותן גם יתרון לא מוצדק למי שיש לו גישה נוחה יותר לאמצעי התקשורת: הוא יכול להעמיס את המחסנית של הדיון הציבורי ב"טיעונים" שיש לענות להם לפני שנוכל להגיע לעיקר. ----------------------------------- אם ההיסטיוריון באמת מוכיח, זה לגיטימי. המניעים שלו לא רלוונטיים להוכחה. אם אבו-מאזן לא מכחיש שואה, אז לגיטימי להוכיח שהוא לא מכחיש שואה, לפי ההגדרה המילונית. דיוק הוא דבר חשוב בדיון (ובדיון ציבורי חשוב עוד יותר). אם התקשורת באמת תהיה סוף-סוף עמוסה ב"טיעונים" (אוי ואבוי) ולא בתקיפות אישיות, מצבנו באמת יהיה טוב יותר. היום בעידן ה-Byte News כולם מקשיבים רק לתקיפות אישיות וזאת אכן בעיה. ----------------------------------- אפילו בתור הגזמה ("החטא הנורא ביותר") זה מוגזם. חופש הביטוי אינו חזות הכל. ----------------------------------- אף-אחד לא מגזים בערך חופש הדיבור. להפך, לאט לאט אנשים מאבדים את ההבנה בנוגע לחופש הדיבור ולחופש האזרח בכלל - ויחד עם ההבנה הזאת גם נאבד החופש עצמו. ללא חופש דיבור, אין חופש מחשבה וללא חופש מחשבה יש רק עבדות. חופש הדיבור הוא אחד הדברים החשובים ביותר, וכמו שג'פרסון אמר: אלו המוכנים להקריב קצת חופש למען קצת ביטחון(או מניעים אחרים) יאבדו את שניהם. ----------------------------------- נ.ב: למה אי-אפשר HTML באייל? 'We must adjust to changing times and hold to unchanging principles'
|
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |