בתשובה לדה-קארט, 25/01/04 13:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדי שידעו שמדובר ביצירת מופת, מישהו חייב לקרוא אותה ולדווח. בהנחה שתולדות הספרות לא מתבססות על לקטורים מזוכיסטים, צריך להניח שיש משהו סוחף או לפחות משהו שקורא אינטלגנטי יזהה כ"עמוק" ביצירה. אז מה *כן* הופך ספר ליצירת מופת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור אישי שלא יעניין אף אחד ולכן ייכתב מתחת לקו העפרונית: _______________ כשהייתי ילד אמי נתנה לי את האבחנה הבאה: ספר שאזכור גם בעוד כמה שנים הוא יצירה ראויה, בעוד כל המערבונים והטרזנים יישכחו תוך שבוע. לפי הקריטריון הזה, אני שמח להודיע שמערבון בשם "העכביש" שאף אחד בטח לא שמע עליו הוא יצירת מופת, כמו גם כמה מספרי הבלשים הצעירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינגו! עליתי על זהותך. אמא שלך היתה המחנכת שלי בכיתה ד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שזה נשמע הזוי, זה עשוי (עלול) להיות נכון. אמא שלי באמת היתה מחנכת בבי"ס יסודי. אם תשלח לי מייל נוכל לברר את זה (ותוכל לתת לי מכות!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעשן סיגרים והמשרד שלך בקומה 4? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציפור קטנה לחשה לי שעולה מהניסוח ריח קל של עלבון, כאילו קטעי האוירה של עלמתנו אינם מעניינים אף אחד. ברצוני להבהיר שהתכוונתי אך ורק למה שאני כותב, בעוד כתביה של ידידתנו המכונפת1 מעניינים, חינניים והם כמשב רוח רעננה באוירת האייל שנדמית, לפעמים, לחדר שחלונותיו נותרו סגורים זמן רב מדי. לעולם לא תצייצי לבד, עפרונית. _______________ 1- וכדי לחסוך את ההתנצלות הבאה, "מכונפת" מלשון כנף, לא חו"ח כונפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי והבנתי, זה 'עפרונית' מלשון עיפרון, לא הציפור המעצבנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידת ההשפעה שלו על הספרות שבאה בעקבותיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבחנה מעניינת. אולי דברים שנראים לנו היום נדושים ומשעממים הם כך מכיוון שכבר צוטטו עד זרא בכל היצירה הפופולרית, ויחד עם זאת, היצירה שהולידה את הסגנון היא יצירת מופת. לא מזמן קראתי באייל מישהו שלא הבין מה ההתרגשות סביב מילכוד 22 (או שמא זה היה הגשש החיוור). נדמה לי שזה מכיוון שהיום ה"נראטיב1" הסרקסטי-ציני ומורד בסמכות נהיה אכן לסוגה, בעוד שכשהספר נכתב (62?), הוא היה ציון דרך בצורת הכתיבה והמחשבה על מלחמת העולם השנייה. כמובן שהוא בתורו שאב מ"שוויק" ואולי גם מ"במערב אין כל חדש" , אבל הבוטות והסגנון המיוחד הופכים את הספר ליצירת מופת, גם אם היום הסיטאציות נראות מוכרות ואת ההומור כבר ראינו מאז באלף ואחד סיפורים אחרים. 1 שימוש במילה נארטיב במשפט - מינוס עשר נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא נוספת: הסרט "הסנדק", היום, נראה כמו פארודיה על עצמו, ובאופן פרדוקסלי משהו זה מעיד דווקא לטובתו. יכול להיות שבמובן מסויים היצירות הקלאסיות הן בסיס לכל מרחב היצירות במדיום (נכון לרגע נתון). אם כך במיוחד עצלנים צריכים להעריך ספרות קלאסית - קראת עשרה ספרים, קראת את כולם... אם זה נכון, אז הכירות עם הקלאסיקות הן תנאי מספיק להערכת המקוריות של יצירה חדשה. בנוסף: מן הסתם גם בספרות אפשר למצוא יותר מבסיס פורש יחיד. קבוצת היצירות הקלאסיות נבדלת מהאחרים בשל הקדימות הכרונולוגית של מרכיביה, שזה נחמד אם אתה מתעניין במטא-ספרות, אבל לא בטוח שזה נחמד אם אתה מתעניין בספרות - אז אולי תעדיף את הבסיס הפורש המינמלי, ולא את העתיק (כנראה שאין "מימד" למרחב היצירות), אלא שקשה מאד למצוא אותו. ו...זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא מלכוד22 הוא בעיניי מאוד מיוחד ביחס לספרים אחרים שקראתי, כולל מבחינת סוג ההומור. אני מאוד מאוד אשמח אם תמליץ לי על משהוא עם הומור דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני הולך לעשות מעצמי צחוק, אבל זאת הסיבה שאני משתמש בניק1. נסה את הספר "אני פחדן אני" של פוצ'ו2. אין מה להשוות לעומק של 22, אבל יש כאן משהו מעבר לבדחנות פלמחניקית. מעבר להמלצה הזאת, איפה שלא תסתכל תראה סימנים "הומור דומה". ראה MASH הסרט, וגם הסדרה. את "Gravity's Rainbow" לא קראתי, אבל שמעתי שהוא באותו סגנון. עוד ספר שמושפע חזק מ 22 (ואני יכול להמליץ עליו) זה הספר 1 אופס. 2 בכלל פוצ'ו הוא לדעתי סופר שלא מוערך מספיק, אבל כאמור אני עושה מעצמי צחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז, ''אני פחדן אני'' הוא חלק שני של ''חבורה שכזאת'', ו''יוס'ה איך זה קרה'' זה החלק השלישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לדעתי אפ''א הוא הטוב ביותר. יוסלה איך זה קרה כבר גולש למלודרמה מחיי הקיבוץ . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ שוב על קריאת וונגוט. אם אהבת את "מלכוד 22", קרא את "בית מטבחיים חמש" ואת "עריסת חתול". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בית האלוהים" של סמיואל שם, מזכיר מבחינת סוג ההומור. למרות שהוא ספר טוב, הוא לא באותה רמה כמו המלכוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים קוראים גם ספרים שאינם קלים לקריאה וסוחפים. ברור שכדי שספר יהיה יצירת מופת צריך שיהיה בו משהוא "עמוק" אבל מה זה לא קשור לשאלה אם הוא קל לקריאה או סוחף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה אתגר למתרגמים: A classic is a book that nobody wants to read but everybody wants to have read. זה לא שלי, אבל אין לי סימוכין.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
!!! אי אפשר לתרגם את זה! אפילו בצורה המגושמת ביותר שאפשר להעלות על הדעת, לא ניתן ליצור את הזמן הזה בעברית! אני מזועזע עד עמקי נשמתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם אתה מרשה סרבול: "איש אינו רוצה לקראו, אבל כולם רוצים להיות כבר אחרי קריאתו" ואולי יותר ברור, ויותר מסורבל: "כולם רוצים להיות במצב שכבר קראו אותו". (ואם אתה לא מרשה סרבול, אז כמובן ההצעה של ראובן מצוינת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, כתבת את זה כמה שעות טובות לפני שקראתי את האתגר. אז מה. גנב, בכל זאת) ההצעה שלי - ''איש עוד לא התחיל לקרוא, אך כולם רוצים להיות לאחר קריאתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח בקהילת המתרגמים המשפט הזה הוא שווה ערך למשפט פרמה הקטן במתמטיקה. מי שיתרגם אותו נכונה יקבל פרס נובל או משהו. ואחרי שזה יפתר אפשר לעבור לבעית התרגום לאנגלית של ''אם אין אני לי מי לי''. יש לי תשובה מקסימה, אבל מהעדר מקום לא אכתוב אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודייק... משפט פרמה הקטן הוכח כבר מזמן מזמן, ע"י (באופן יוצא דופן) פרמה עצמו, אם אינני טועה. למי שיוכיח אותו שוב יש פחות סיכוי לקבל פרס נובל מאשר למי שיתרגם אותו לאמהרית. :-) אם אין אני לי, מי לי: In case we're out, answer me, Ms. Avital. אתגרי תרגום אחרים, מהשרוול: To have and to hold עזר כנגדוMom, there's only one...! נו, מה יהיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
If no me to me, who to me?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פארדן מיי אינגליש אך אולי זה כך: If I wont help myself how would?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לך שגיאה דקדוקית- כשיש עתיד צריך לבוא אחריו עתיד-כנ"ל לגבי עבר והווה. ב. WHO ולא HOW. ג. המשפט שכתבת אכן מבטא את משמעות המשפט המקורי, אבל אם אני מבין נכון- הקושי שבתרגום הוא הצורך להעביר את רוח המשפט. המשפט "אם אין אני לי מי לי" הוא ספרותי יותר באופייו, ולא סתמי כפי שהצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנלוגיה ל "אני לא אוהב ללמוד דברים אבל אני אוהב לדעת אותם" אני מציע (לפחות מבחינת רוח הדברים): אף אחד לא רוצה לקרוא אבל כולם רוצים כבר לסיים לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיון שלי: כולם רוצים לסיים לקרוא קלאסיקות, אבל אין להם הסבלנות או הכוח להתחיל בכך. או באנלוגיה לפתגם עברי ידוע: אשרי המפתח מבלי שחגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח כבר דנו בזה באייל: כמה אנשים כאן קראו את "מוצא המינים" (חוץ מטל כהן וממני)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי לקרוא את Darwin's Ghost. נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את התשובה ליובל. אגב, איכזב אותי מאד הספר הזה ואני לא יכול להגיד בוודאות שגמרתי אותו. ספר לי אם כדאי לחזור אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחכה אצלי בבית, וקורא לי בלילות: "הו, כליל, כליל, אנא קראני!" אבל עוד לא קראתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קראתי כמה פרקים ממנו, שהופיעו בספר אחר (זה נחשב?). יצא לי גם לקרוא את המאמר המקורי של ווטסון וקריק על גילוי מבנה ה- DNA, ואת המאמר המקורי של נאש בתורת המשחקים; שניהם קצרים ואלגנטיים מאד. חבר שלי סיפר לי פעם שהוא קרא את ניוטון במקור 1, והכי הפתיעה אותו המילוליות של ההסברים המתמטיים. ________________ 1 משהו קצת לא מסתדר לי, כשאני חושב על זה עכשיו: ניוטון לא כתב בלטינית? אולי בעצם אותו חבר קרא רק תרגום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נחשב (אבל תגיש ערעור, מי יודע). בעותק שבידי הדבר הכי מעצבן זה שהמילה "and" כתובה כ "&" כאילו הוא לא החליט אם הוא כותב ספר או תכנית ב-c. זה כנראה היה נוהג רווח בזמנו, אבל הפריע לי שהמו"ל לא שינה את זה בהתאם לסטנדרטים של ימינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקסוול נהג לכתוב לחברו טייט עם כל מיני קיצורים משעשעים כאלה. למשל, הוא נהג לכתוב תרמודינמיקה כ: $\Theta\Delta^{\rm cs}$ או למאותגרי לטך ביננו, כאותיות היווניות תטה ודלטה, ולאחריהן, בהגבהה סי ואס.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניוטון בהחלט כתב בלטינית, ועוד הרבה שנים אח"כ נהגו מדענים והוגים לכתוב בשפה זו. גם ספרו החשוב של גאוס, Disquisitiones Arithmeticae, כתוב לטינית, ואנחנו מדברים פה כבר על סביבות 1800. לפחות במתמטיקה, גאוס נחשב כמדומני כאחרון הלטיניסטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משוויצים במאמרים קלאסיים, שכולם שמעו עליהם ואף אחד לא קרא - גם אם זה לא אתגר מיוחד - שקראתי, אז קראתי את המאמרים הרלוונטיים - אלו שמוזכרים בסדרת המאמרים על הקוונטים - של יוג'ין ויגנר1, יו אברט השלישי3, וברייס דה-ויט2. את שני האחרונים מעניין לקרוא בקריאה ביקורתית - להבין מה הם *לא* אומרים שם. הראשון מעניין מבחינה אחרת. לפעמים מאשימים פילוסופים - לפעמים כנראה בצדק - שהם מדברים על פיזיקה בלי להבין בזה כלום. כאן רואים פיזיקאי מכובד, שמדבר פילוסופיה בחוסר אחריות מזעזע. הרעיון המרכזי שלו שם הוא רעיון ששווה היה להעלותו, אבל בדרך אליו הוא נופל בכשלים על ימין ועל שמאל. 1דיון 1179 2דיון 1180 (לשני האחרונים) 3במאמר לא יכולתי לכתוב זאת, אז עכשיו ההזדמנות: איזה מגניב זה שלמישהו מן הישוב, אמנם דוקטור מכובד אבל בכל זאת בן תקופתנו, קוראים "השלישי"? מי שזוכר את הסדרה "בנסון", היה שם קלייטון - אתנחתא קומית בתוך הקומדיה, טיפוס נפוח ומגוחך; שמו המלא היה קלייטון אנדיקוט השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(3) בדיוק חשבתי על משהו דומה שלשום כששיחקה נבחרת הולנד. אחד הקשרים שלה נקרא 'יאן ונחור אוף הסלינק' - 'Jan Vennegoor of Hesselink' מיד עולה בראשי חזיון שלו נכנס לאולם הנשף לקול קריאת הכרוז בשמו. מגניב בעיני לא פחות.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו קראתי את ההסבר של ויקי על השם שלו והתאכזבתי לראות שזה לא תיאור מקום אלא מילת ברירה. נו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קורא עכשיו ספר של תלמיד של פופר שנקרא WILLIAM WARREN BARTLEY, III הדבר המוזר הוא שתמיד כשהעמיתים הפופריאנים שלו מצטטים אותו ומתייחסים אליו (במהלך המאמר - דהיינו, רק בשם המשפחה), הם תמיד מוסיפים את ה-III. אני חושד שהם קצת סונטים בו או שזאת בדיחה פנימית של החוג שלהם.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף תגובה 193244 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה איתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם השלישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי לאחרונה שבתאגיד האמריקאי הענק שמשלם לי משכורת, באחת ממעבדותיו שבארה''ב, עובד מהנדס שנקרא משהו-משהו-השלישי. אני מתחיל לתהות עד כמה זה נפוץ או נדיר, איך זה מתקבל, והאם יש בעלי מספרים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנחתי שזה ברור, אבל אולי לא לכולם: כשההורים ג'ון וג'יין סמית מחליטים לקרוא לבנם ג'ון, מתקבל ג'ון סמית ג'וניור. ה-"ג'וניור" הזה הוא ממש חלק מהשם, כפי שמצינו אצל רוברט דאוני ג'וניור, ג'ון קנדי ג'וניור וכיו"ב. עכשיו אם הרך היילוד ג'ון ג'וניור מגיע למצוות ולחופה וגם *הוא*, בפרץ של מקוריות, מחליט לקרוא לבנו, נו, "ג'ון", אז יוצא לנו ג'ון סמית השלישי. ממש כמו Shrek the Third רק שמקובל לכתוב III במקום "the Third" המסורבל.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשדתי שזה הסידור, אבל תודה על האישור. האם זה מגיע ל Fourth ויותר? אם ג'ון יקרא לבנו דווקא ארתור, שזה במקרה שמו של הסבא (אבא של ג'ון), שעדיין חי, האם גם אז יוסיפו ג'וניור (וכו')? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לפחות דוגמא אחת ל-fourth - קבלו את תומאס קרוז מייפות'ר הרביעי: http://en.wikipedia.org/wiki/Tom_Cruise | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על Fourth כבר השיבו לך (כן). לשאלה השנייה - לא. ג'וניור הוא תמיד בנו של ה-Senior (ולפעמים באמת מוסיפים Sr לשם האב, כדי לא להתבלבל, אבל זה לדעתי רק במקרים בהם הבן זכה לפרסום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נוהגים לשייך את הסניור והג'וניור לאמריקאים (אצלם זה אכן מאוד נפוץ), אבל אלכסנדר ד'יומא היו1 צרפתים. ___ 1the three men I admire most:
The father, son, and the holy ghost |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דימא/דומא, הידוע בארה"ב כ"תחת מטומטם", לא השתמש באפוסטרוף בשמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה לענייני דיומא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שגם שם המשפחה שלו לא מתחיל ב-W, כי אז היה אפשר לקרוא לו Web 2.0. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בכלל - תתעסקי בעריכת מאמרים במקום להריץ דאחקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה: לא קראתי. כדאי? יש הוצאה או תרגום מומלצים במיוחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי. פרטי ההמלצה: http://www.forum2.org/tal/books/origin.html מומלץ הטקסט של המהדורה הראשונה דווקא, מסיבות שציינתי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טיפה מסתייג מההמלצה, אלא אם הנושא מעניין אותך מבחינה היסטורית. יש הרבה ספרים טובים יותר מבחינת הצגת התיאוריה, גם בגלל הרבדים שנוספו לה מאז פרסומה (ובפרט מנגנון התורשה עצמו), וגם בגלל שדארוין היה מלא חששות מההשלכות של התיאוריה שלו וטרח לנמק ולהסביר כל פרט קטן באופן די טרחני בעיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל? סטיבן ג'יי גולד? איזה ספציפית? את דוקינס קראתי (אחד מהם, לפחות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כמעט) כל ספר של דוקינס, ובבית אני בטח אמצא כמה אחרים. גולד לא טוב למטרה הזאת מכמה סיבות (רוצה פירוט?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו שאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, רוב כתבי גולד המיועדים לקהל הרחב (היוצאים מן הכלל הם Wonderful life המפוקפק ו The mismeasure of man שלא ממש קשור לנושא שלנו) הם אוסף של מאמרים, ולפיכך אינם מספרים את הסיפור בצורה מבנית ומסודרת, והקורא צריך לאסוף את האינפורמציה ולסדר אותה בצורה לוגית בעצמו, ומדובר על כשנים עשר(?) ספרים שצריך לקרוא לשם כך. שנית, גולד לא תמיד עושה אבחנה ברורה בין מה שמקובל כתורה הניאו-דארויניסטית לבין הדעות הפרטיות שלו על הנושא, שבחלקן, בעיקר בשנותיו המאוחרות, הן די רחוקות מהקונצסוס1. שלישית, גולד אוהב לשלב בכתביו הרבה הגיגים על נושאים לא קשורים. לפעמים זה נחמד, וזה תמיד עוזר להרחבת האופקים של הקורא, אבל בפעמים אחרות זה מייגע ומתארך, ביחוד אם אין לך חיבה מיוחדת לבייסבול2 ומחזות זמר אמריקאיים. למרות האמור לעיל, לפחות שני האוספים הראשונים שלו (כמדומני) Ever Since Darwin ו The Panda's Thumb נותנים מושג לא רע בכלל על מה מדובר וגם קריאים מאד. _________________ 1- ביקורת מסוגים שונים על עולמו של גולד תוכל למצוא ב http://www.world-of-dawkins.com/Catalano/the_g_files... 2- ללא ספק הספורט הכי משעמם שאפשר להעלות על הדעת, כשהמתחרה היחיד שלו הוא אותה החלקת קומקומים שנקראת Curling. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 וכבר אמרו חכמים ומומחים גדולים - בייסבול איננו ספורט, אלא "בילוי", ואני חושב שיש בזה הרבה מן האמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בילוי" - הכוונה היא ודאי לתרבות האב-ובנו שמבלים זמן איכות באיצטדיון עם נקניקיות וצ'יפס1, כשברקע טיפוסים מפוקפקים ובעלי כרס לועסים טבק תוך שהם מנסים לבעוט חול אל מדיו של השופט. בטלוויזיה הדבר הכי מעניין שקורה שם אלה הפרסומות ("How do you spell relief" עוד רצה?). ______________ 1- או בוטנים וקרקרים, כדברי השיר המפורסם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בילוי" זה לא מה שקורה לנעליים שלובשים הרבה זמן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה דווקא ''בלייה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כש''יוצאים לבלות'', אי אפשר לדעת אם מדובר בבלייה או בילוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא המקור לפועל "לבלות" במשמעותו המודרנית? קיצור של "לבלות את הזמן", שבפליק-פלאק תרבותי מרהיב הפך לביטוי חיובי? ציטוט רלוונטי, לא יודע את שם אומרו: תשבצים הם דרך נפלאה להרוג זמן, למי שאוהב את הזמן שלו מת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל אותו העקרון (אצלך זה עדיין טרי): מוסד הנישואין הוא מוסד נהדר למי שרוצה להעביר את חייו במוסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות. עכשיו אני מרגיש פחות רע עם זה שלא קראתי עדיין מכתביו של גולד. ''בוהן הפנדה'' ברשימה שלי. ובייסבול באמת נורא משעמם, אבל גם קריקט (אולי פשוט כי אין לי מושג מה קורה שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי וויכוח על קריקט עם המתרגלת שלי באחד הקורסים. היא חובבת מושבעת של קריקט ובמיוחד "טסט קריקט" שזה הגירסה הארוכה והעוד יותר משעממת1 של קריקט. משחק של "טסט קריקט" נמשך חמישה ימים ובהרבה מהמקרים המשחקים מסתיימים בתיקו. אני טענתי שמשחק שנמשך 5 ימים, כמעט לאף פעולה שמתרחשת בו אין השפעה משמעותית על מהלך המשחק ורוב השחקנים2 לא עושים בו כלום בערך 90% מהזמן הוא משחק משעמם בטירוף. הטענה שלה היתה שזה כיף. נפרדנו כידידים. 1 עד כמה שזה נראה בלתי אפשרי. 2 ואני מדבר על אלה שנמצאים על המגרש לא על המחליפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחיל להשמע כמו ספורט שהייתי מוכן לעסוק בו בימים בעלי מזג אויר נוח. יש כסאות שם, על המגרש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם טענה שהיא אולי אגדה אורבנית, ואף פעם לא טרחתי לבדוק. אם יש מדינה שמשוגעת על קריקט, זו אנגליה, ולמרות זאת (כך הטענה) הם אף-פעם לא היו אלופי העולם בקריקט - תמיד ההודים או הפקיסטנים או מישהו קורעים אותם בנון-שאלאנטיות. מחיר הקולוניאליזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איי הודו המערבית, אם כבר. בריאן לארה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הם זכו באליפות העולם אי פעם, אבל דבר נוסף שהמתרגלת חובבת הקריקט טענה היה שיש שתי אסכולות עיקריות בקריקט: אלה שמשחקים במטרה לנצח ואלה שמשחקים כדי להוציא תיקו. לטענתה הטקטיקה האנגלית מאז ומעולם היתה לשחק על תיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקו הוא סיטואציה די נדירה במשחק שתוצאה מקובלת בו היא 436-278. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מומחה בנושא כך שיתכן מאד שאני טועה אבל לפי מה שהבנתי, בעקרון המשחק נגמר כאשר מספר מסויים של חובטים נפסל. עם זאת המשחק מוגבל גם בזמן ובמקרה שנגמר הזמן ולא נפסלו כל החובטים תוצאת המשחק היא תיקו. כך ייתכן מצב שקבוצה אחת מובילה 500-0 אך לא הצליחה לפסול את חובטי הקבוצה היריבה והמשחק יסתיים בתיקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאורטית, אכן ייתכן מצב (למשל, במשחק חד-יומי) שבו לא פוסלים את כל הוויקטים, אבל גם אז התוצאה ברורה. חוץ מזה, אם קבוצה מובילה 500-0, סימן הוא שהיא מצליחה גם מצליחה לפסול את הוויקטים (שאחרת הקבוצה האחרת הייתה צוברת קצת נקודות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה התכוונת בכך שהתוצאה ברורה? האם יש מנצח ומפסיד או שתוצאת המשחק היא תיקו? בכוונה נתתי דוגמא קיצונית, אבל הרעיון הוא שקבוצה מסויימת יכולה לנקוט בטקטיקה שבה היא לא תיקח סיכונים כדי לצבור יותר נקודות, אלא תעדיף לנסות לא להיפסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי הי! לא לרדת על Curling! בזמנו, כשהייתה לי גישה לערוץ יורוספורט, עקבתי אחרי המשחקים בצורה קבועה (לצערי לא ידוע לי מקום שבו אפשר לשחק בארץ). Curling הוא ספורט חורף גיקי, אך מהנה ביותר לצפייה- מזכיר קצת באופיו באולינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לראות קרלינג כמה פעמים במהלך זפזופ אקראי ביורוספורט, וחוץ מלהשתעשע לא הבנתי מה עושים שם. האם יכול להיות שמנקים את המשטח בזמן שהכדור מתגלגל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטאטוא משנה את מקדם החיכוך בין הקומקום למשטח הקרח, וכך משפיע על תנועתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באולינג בהילוך איטי! בדיוק. הספורט הזה משלב מיומנויות בהפעלת קומקום עם טאטוא. אם היו מוסיפים לו גם תפירה הוא היה הספורט של האישה האידיאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, את שניהם, בהוצאה עתיקה במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את "מוצא המינים" וגם את descent of man (לא משוכנעת בנוגע לתרגום לעברית - "מוצא האדם"?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, די מזמן (בערך חצי שנה לפני שמנחם בן כתב ביקורת על הספר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חוכמה. אתה קראת את כל הספרים שנכתבו אי פעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו את מלחמה ושלום לא קראתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זאת אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו שהמנוע עובד , שכ"ג מתבסס על תגובה 157941. לגבייך, מה שאנחנו יודעים ממקורות גלויים זה שאת קוראת מהר (לפחות כשיורד גשם תגובה 190422), ומפסידה ב "השפלה" אבל לגבי תיעוד מדויק של הספרים שקראת- עדיין מחכים ( ובנשימה עצורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה יגרום לקריסת האייל בגלל חוסר מקום על הדיסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניסיון לא לאמץ את שרירי השרת של האייל. נניח והייתי רוצה להעלות כל האתר של "האייל הקורא" לדיסק הקשיח במחשבי, כמה זכרון צריך לשם כך? איזו תוכנה מעלה אתר שלם? והאם מנוע החיפוש היה עובד אצלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לגודל- טל ענה לי בפתיל מתגובה 190495 בקשר לתוכנה- אני זוכר שיש תוכנות כאלה מימי האינטרנט האיטי שמורידות את כל האתר לשיטוט מהיר, גוגלי ותגלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז אפשר ללכת על הרשימה המצומצמת - הספרים של. לא קראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנתחיל בזה שאני עדיין באמצע של "מלחמה ושלום"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר קלאסי - אף אחד לא רוצה לקראו, אך כולם היו רוצים להתהדר בקריאתו. (ארכאי מדי ? ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ממש לא ארכאי מדי, רק קצת מפספס את המקור. לא באמת התכוונתי לפצוח כאן בתחרות תרגומים, אך אם היו לוחצים אותי לקיר להביא פתגם "מקביל" בעברית הייתי מנסה: "קלאסיקה היא ספר שאף אחד לא רוצה להתחיל לקרוא וכל אחד רוצה לסיים". נכון שזה נראה סמכותי עם המרכאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וראובן כבר כתב משהו ממש דומה קודם. שכחתי, או שזכרתי בלי לדעת שאני זוכר. 'צטערת.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |