בתשובה לראובן, 25/01/04 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מידת ההשפעה שלו על הספרות שבאה בעקבותיו? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבחנה מעניינת. אולי דברים שנראים לנו היום נדושים ומשעממים הם כך מכיוון שכבר צוטטו עד זרא בכל היצירה הפופולרית, ויחד עם זאת, היצירה שהולידה את הסגנון היא יצירת מופת. לא מזמן קראתי באייל מישהו שלא הבין מה ההתרגשות סביב מילכוד 22 (או שמא זה היה הגשש החיוור). נדמה לי שזה מכיוון שהיום ה"נראטיב1" הסרקסטי-ציני ומורד בסמכות נהיה אכן לסוגה, בעוד שכשהספר נכתב (62?), הוא היה ציון דרך בצורת הכתיבה והמחשבה על מלחמת העולם השנייה. כמובן שהוא בתורו שאב מ"שוויק" ואולי גם מ"במערב אין כל חדש" , אבל הבוטות והסגנון המיוחד הופכים את הספר ליצירת מופת, גם אם היום הסיטאציות נראות מוכרות ואת ההומור כבר ראינו מאז באלף ואחד סיפורים אחרים. 1 שימוש במילה נארטיב במשפט - מינוס עשר נקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא נוספת: הסרט "הסנדק", היום, נראה כמו פארודיה על עצמו, ובאופן פרדוקסלי משהו זה מעיד דווקא לטובתו. יכול להיות שבמובן מסויים היצירות הקלאסיות הן בסיס לכל מרחב היצירות במדיום (נכון לרגע נתון). אם כך במיוחד עצלנים צריכים להעריך ספרות קלאסית - קראת עשרה ספרים, קראת את כולם... אם זה נכון, אז הכירות עם הקלאסיקות הן תנאי מספיק להערכת המקוריות של יצירה חדשה. בנוסף: מן הסתם גם בספרות אפשר למצוא יותר מבסיס פורש יחיד. קבוצת היצירות הקלאסיות נבדלת מהאחרים בשל הקדימות הכרונולוגית של מרכיביה, שזה נחמד אם אתה מתעניין במטא-ספרות, אבל לא בטוח שזה נחמד אם אתה מתעניין בספרות - אז אולי תעדיף את הבסיס הפורש המינמלי, ולא את העתיק (כנראה שאין "מימד" למרחב היצירות), אלא שקשה מאד למצוא אותו. ו...זהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא מלכוד22 הוא בעיניי מאוד מיוחד ביחס לספרים אחרים שקראתי, כולל מבחינת סוג ההומור. אני מאוד מאוד אשמח אם תמליץ לי על משהוא עם הומור דומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני הולך לעשות מעצמי צחוק, אבל זאת הסיבה שאני משתמש בניק1. נסה את הספר "אני פחדן אני" של פוצ'ו2. אין מה להשוות לעומק של 22, אבל יש כאן משהו מעבר לבדחנות פלמחניקית. מעבר להמלצה הזאת, איפה שלא תסתכל תראה סימנים "הומור דומה". ראה MASH הסרט, וגם הסדרה. את "Gravity's Rainbow" לא קראתי, אבל שמעתי שהוא באותו סגנון. עוד ספר שמושפע חזק מ 22 (ואני יכול להמליץ עליו) זה הספר 1 אופס. 2 בכלל פוצ'ו הוא לדעתי סופר שלא מוערך מספיק, אבל כאמור אני עושה מעצמי צחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכש''ז, ''אני פחדן אני'' הוא חלק שני של ''חבורה שכזאת'', ו''יוס'ה איך זה קרה'' זה החלק השלישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לדעתי אפ''א הוא הטוב ביותר. יוסלה איך זה קרה כבר גולש למלודרמה מחיי הקיבוץ . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל את ההזדמנות כדי להמליץ שוב על קריאת וונגוט. אם אהבת את "מלכוד 22", קרא את "בית מטבחיים חמש" ואת "עריסת חתול". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בית האלוהים" של סמיואל שם, מזכיר מבחינת סוג ההומור. למרות שהוא ספר טוב, הוא לא באותה רמה כמו המלכוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |