בתשובה לאלון עמית, 01/01/04 20:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא. יש לקרוא ''הניסיון לשלב אורח חיים יהודי-דתי ואורח חיים הומוסקסואלי הוא אתגר שמציבה המציאות הפוסט-מודרנית לרבנים''. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי - מה *פוסט*-מודרני פה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגישה על פיה תרבויות, חברות ויצירות אינן צריכות להישפט באופן ערכי. אם אסלה חשופה היא מעשה אמנות, אזי גם הומוסכסואל הוא בן-אדם. (אוי, זה נשמע רע. אני לא מתכוון להגיד שזאת הדעה שלי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר יפה, אך אני עדיין באפילה. בטרם היות הפו-מו, לא ידענו שאין לשפוט חברות (יהודים, נניח) באופן ערכי? ועכשיו שיש פו-מו, רבנים צריכים להתמודד עם תוצאות אי-השיפוט הזה, גם אם הקהילה הלא-נשפטת היא - תחת הקהילה הההומוסקסואלית1 - קהילת אוכלי השפנים? למה אין כנס על "האתגרים שמציבה המציאות הפוסט-מודרנית לרבני הקהילות בתפוצות, ואתאיזם/אמונה בישו/גלישה-באינטרנט-בשבת היא אחד מהם"? אם כבר לא שופטים יהודים חורגים לאלוהים בשם הפוסטמודרניזם, אז עד הסוף. אילו התקיים כנס "אתגרים" כזה לפני שנים, ומתרכז בשאלה האם ראוי לבטל את מוסד עזרת-הנשים (לאור המציאות הפוסט-מודרנית), ואיזה אחד היה מציע באייל לערוך כנס דומה שיעסוק ביחס להומוסקסואלים, נראה לי שזה היה נשמע מצחיק באותה מידה. 1 באתר של האקדמיה ללשון שצויין לאחרונה באייל נטען ש-X זה "קס" וזהו, אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""החטא שבקיום יחסים הומוסקסואליים איננו חמור יותר מניאוף למשל ... אבל למרות הזהות בחומרת האיסורים, התגובות אליהם שונות. במקרה של הומוסקסואליות יש כעס ושנאה שאינם מורגשים כשמדובר בניאוף"" - ובכן, על הכעס והשנאה הולכים לדון שם, וכאן נכנס האלמנט הפו-מו לחגיגה. שים לב גם לכך שההשוואה היא לנואפים ולא לאוכלי שפנים, וזאת מסיבה ברורה: אוכלי שפנים בד"כ אינם מסתפקים בחטא אכילת אותן חיות סלע חביבות, אלא הם פורצי גדר בתחומים רבים. 93.47% מהם גם בועלים נידות כשההזדמנות נקראת על דרכם, מדליקים אש בשבת, וחלקם אפילו אינו מניח תפילין! במלים אחרות, הם לא ממש צובאים על פתחי הרבנים בבקשה להתקבל כשווים לקהילת הקודש המקומית. לעומתם, יש לא מעטים שחוטאים בניאוף, ואפילו בהומוסקסואליות1 ר"ל, אבל משתדלים לקיים את שאר המצוות כמיטב יכולתם ורואים את עצמם יהודים דתיים. הוסף לכך את הידיעה שמחלחלת לאיטה אפילו לחוגי הרבנות האורתודוסית2 שיש בהומוסכסואליות3 מרכיב גנטי דומיננטי כך שאי אפשר להתייחס לעניין כאל חטא שמקורו ביצר הרע, ואל החוטא כאל מי שראוי לבוז או לפחות לתיקון דרכיו, ותקבל את הדילמה הרבנית. "הסבר יפה" בטח תגיד שוב "אבל מה הקשר לפו-מו"? ואני אודה שבעצם הקשר מתמצה באותו עניין שציטטתי בהתחלה, עם השנאה והגועל. ________________ 1- קיבלתי 2- לפני שמעירים את פרויד משנתו: זאת אינה טעות הקלדה 3- אבל קשה לשנות הרגלים ישנים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני עוסק בענייני קודש אני מוריד את איצטלת הצניעות ומשתמש בראשי התבות של שמי המלא, כולל התואר ר' שהענקתי לעצמי ברגע של זחיחות הדעת. אח''כ עוד יש כאלה שמעיזים לפקפק בחיבור שלי למקורות, ואני תוהה מה היה ברל אומר אם היה יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מפקפק לרגע בחיבורך למקורות, שוטה חביב. יתרה מזאת, אני חושב שזכותך להקדים כל אות שתחפוץ לשמך או שם העת שלך, בדיוק כפי שעושים זאת הרבנים שעסקינן, וגם אלו שלא, וכל קודמיהם. ואני אישית, לא רואה הבדל משמעותי בין ה ר' שלך לר' שלהם... במילים אחרות ניתן לומר שאינני רואה הבדל מהותי בין רב כמו אלו שכאן, לשוטה. הכפר הגלובאלי זאת אומרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוונתי למר פז, כאן: תגובה 187193 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבנו שוטנו ומורנו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לעובדות האייליות שום קשר לתגובתי. סלח לי שוטה יקר, כי ניצלתי את שם העט שלך לסנוט במי. מקווה אני שתוכל למחול לי. ולמען הסר ספק - אני רואה נתינת כבוד גדול מדי לרבנים שעסקינן, בהשוואתם אליך. כבוד שאין הם ראויים לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברל כצנלסון היה מגלגל אחד כמוך מכל המדרגות. הוא לא אהד בורים עמרצים (עמי ארצות) שכאלה. זה שמדינת ישראל חדלה מזמן להיות מה שמקימיה חלמו שתהיה - הן כולנו יודעים. מייסדיה מתהפכים בקברם לנוכח הבורות שנודפת מפי צאצאיהם הפוסט-מודרניים והפוסט-יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מזמן הצעתי לחבר לכל המתהפכים בקברם אלקטרומגנט ולהתחיל להפיק מזה חשמל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שהצדק עימך. מן המפורסמות היא שברל רצה להקים כאן דור של תלמידי ישיבה, אחרת הוא לא היה המייסד והעורך הראשון של ''המודיע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, שוטה הכפר הגלובליסטי, אבל כנראה שהופעתי שוב להרביץ בך מעט מהתורה מבית מדרשו של ברל כצנלסון. תסלח לי, טוב... אחרת אני עלול לעמוד בבית דין של מעלה על כך שלא קיימתי את "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא". אתה בוודאי יודע שכוונתי בזאת להשיב על: תגובה 190350. ברל כצנלסון: "לא ברור לי כיצד יסופר לילדינו ברגש ובטעם על מסירות נפשו של אלעזר הזקן ועל חנה עם שבעת בניה, אם עצם הדבר אשר עליו יצאו הם להיהרג אין לו אחיזה בחיים שלנו. ואינני יודע כיצד יסופר לילדים בנפלאה ובהערצה – על גיבוריו הקטנים, על הקנטוניסטים אשר סבלו רעב ומהלומות ולא הביאו בשר חזיר אל פיהם ... שונא אני את החזיר, אבל עוד יותר אני שונא את מגדלי החזירים" (ברל כצנלסון, "עד היכן אהבת ישראל מגעת", פורסם ב"דבר" וצוטט בדרכי הכנסת השלישית, כרך 20, עמ' 2389). דומה שברל היה יותר צדיק מהשופט חשין... אבל איפה ברל ואיפה חשין? תהום, פער של דורות רוויות סאקולריזם (שגידלו דור של "תלמידי חכמים" שכמוך) מהווים *גדר הפרדה* ביניהם. מי אמר שאין גדר?! ואיפה ברל ואיפה אתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, ברל מת, ושכ''ג חי. לדבר טובות על המתים זה נחמד, אבל בסופו של יום, אתם לא תוכל לדון, ואילו עם שכ''ג תוכל. אז אולי כדאי שתשקול קצת את הטלות הרפש שלך, פן תמצא כי בינך ובין כל בני שיחך יש רק כעשירית המנין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור כי הדיאלוג ביני לבין *שוטה הכפר הגלובלי* אינו במישור האישי בכלל, אלא במישור הרעיוני. כך בכל אופן אני רואה את הדברים שהשבתי לתגובותיו. לא היתה לי כל כוונה לפגוע בו אישית. מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני לא מסוגל לפגוע בזבוב, אם לא להצטנע. רק שלפעמים תגובות שנובעות מתוך עמרציות מופגנת - מכעיסות אמוציונלית. כולי תקווה שהוא יבין זאת אל נכון. בכל אופן, מ*שוטה הכפר הגלובלי* סליחה על האמוציות המתפרצות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הייתי יכול להאמין לך שאתה דן במישור הרעיוני, אבל התרומה שלך לכל הדיונים כאן היא כמות גדולה של השמצות אישיות (שאתה טוען בתוקף שאינן אישיות), והבאת אנקדוטות מוצאות-מהקשר או סתם לא-מעניינות. צר לי, זה דיון במישור האישי. אם אתה רוצה דיון במישור העקרוני, מן הראוי שתמנע מלזרוק סיפורי-סבתא, ותתחיל להתמודד במילותיך שלך עם טיעוני האחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חבל שאתה בוחר להגיב במישור אישי ולהשמיצני על לא עוול בכפי, רק בשל דעותי השונות משלך. עד שאתה אומר טול קיסם מבין שיניך - טול קורה מבין עיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני משמיצך על לא עוול בכפך. היטלר, אהרון מגד, שטיינר, כל הזמן אנשים אחרים ואנקדוטות עליהם מככבים בהודעות שלך. את שכ"ג ואת אלון עמית כבר הספקת להעליב, ומי הלאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטות על היטלר, שטיינר, מגד ואחרים מככבים בתגובותי?! אנקדוטות בלע"ז הן: בדיחות. אז באמת, לפני שאתה מחליט לתקוף ולהשמיץ, תקרא טוב את המובאות של מגד, שטיינר ולהבדיל היטלר ימ"ש. את דעותיהם הבאתי כתנא דמסייע (בתור ראיה לטיעוני), ובכלל לא כאחד שבא לעשות מהם צחוק. ובכלל, קבל עצה טובה: אם יש לך בעיה מסוימת לקרוא מובאות על דפי האייל, אז אל תקרא אותם, דלג עליהם. זכותו של כל מגיב להביא ראיות חזקות דיו לטיעוניו, גם בדמותן של קולות אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרחתי לחפש במילון מרים-וובסטר: Main Entry: an·ec·dote וזה כל מה שאתה מציג לנו: סיפורים קצרים המתארים התרחשויות מעניינות, משעשעות, או ביוגרפיות.Pronunciation: 'a-nik-"dOt Function: noun Inflected Form(s): plural anecdotes also an·ec·dota /"a-nik-'dO-t&/ Etymology: French, from Greek anekdota unpublished items, from neuter plural of anekdotos unpublished, from a- + ekdidonai to publish, from ex out + didonai to give – more at EX-, DATE Date: circa 1721 : a usually short narrative of an interesting, amusing, or biographical incident אנקדוטות אינן ראיות. ראיות הן סטטיסטיקות, לצורך העניין, מן הסוג שנמנעת להציג לדובי. ראיות הם עדויות של אנשים מסויימים להתרחשות מציאותית ספציפית. יש לך, לצורך העניין, טענה פשוטה: היהודים טובים יותר ערכית מעמים אחרים. זה שכמה דמויות מסויימות מן העבר מסכימות איתך, זה נחמד מאד, אבל לא הסברת מאין הסמכות שלהם. למה לנו להשתכנע מהם? רוב עיסוקיו של ניוטון היו בתחום האלכימיה והאסטרולוגיה. כן היה לו עיסוק במכאניקה, והוא המציא את החדו"א. הפיסיקה של היום חבה לו חוב כבד בשל שני האחרונים, ובכל זאת, זו לא סיבה לרוץ ולעכו"ם, הלא-כן? או שאולי כן? על פי דיני הראיות שאתה מציג בדיון זה, על כל פיסיקאי שמכבד את עצמו לבנות לעצמו מפה אסטרולוגית חיש-קל, פן יבזה את מקצועו שלו ויחשב לאידיוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שהצדק עם שנינו, בנוגע למונח אנקדוטות בלבד כמובן. טרחתי לחפש ב"מילון ספיר" של איתן אבניאון: אָנֶקְדּוֹטָה [מז] [ש"ע; נ'; אָנֶקדוטות] סיפּוּר מַעֲשֶׂה שהיה - קצר וּבַעַל עניין, מעשׂייה משעשעת, בדיחה, הלצה. במילים אחרות: גם סיפור קצר ובעל עניין וגם בדיחה מבדרת. ובמילון "רב מילים" מצאתי את ההסבר הבא: אָנֶקְדּוֹטָה - [מיוונית, 'דברים שלא פורסמו'] תיאור קצר ומשעשע של אירוע או של התרחשות; סיפור קצר המתאר דבר מוזר או מעניין, ובדרך כלל גם מבדח. למשל: 'הספר הזה מכיל אנקדוטות מחייי הנישואין המעלות חיוך על שפתיהם של הקוראים'. שווה בנפשך, שדבריהם של אהרן מגד, ג'ורג' שטיינר, מרק טוויין ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אדולף היטלר ימ"ש - כלל לא מבדחים או מבדרים. לכל הפחות לא נכתבו בכוונות של ליצנות משעשעת נעורים. מקור סמכותם של אלה, המצוטטים כראיה לטיעוני, נובע מעצם היותם דמויות מוקרות בעולם או בקרב הישראלים. אנשי הגות ורוח אלה (פרט להיטלר, כמובן, שהיה אפס מאופס משחר ילדותו, וציטטתי אותו בבחינת: אפילו הוא השכיל להבין את שורש המלחמה שניהל להשמדת העם היהודי מעל פני תבל, ומה לנו כי נלין), חקרו ונתנו את דעתם על הסוגיה, והסיקו את אשר הסיקו. זה שאתה לא מסכים עם מסקנותיהם, זכותך הלגיטימית. אבל מכאן ועד הטלת ספק בהיותם אנשים פחות חושבים ממך, הדרך רחוקה מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, מר פז, כפי שכבר אמרתי במקום אחר, יש אנשים שכעסם הוא בבחינת מחמאה רבתי. אני מניח שאתה מרגיש אותו דבר לגבי. הבעיה שלי איתך היא לא המלים שאתה בוחר ולא העלבונות שאתה מטיח על העמרציות שלי, אלא בעיה כללית בדיבור עם אלה שראו את האור הגדול ובטוחים שייעודם הוא להאיר גם את עיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דאגה, רבי נחמן מברסלב לימד אותנו: "מעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך". ולהבדיל, אהרן דוד גורדון, מאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה: "לא יהיה ניצחון לאור על החושך, כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך יש להגביר את האור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך מגבירים את האור? כמובן, בהעלבתם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף משהו שאנחנו יכולים להסכים עליו. נשאר, כמובן, העניין הקטן של מהו האור ומהו החושך, אבל אם אתה מבין את הסימטריה אפשר לחיות בדו קיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה משוה שוטה מן השורה להוגה דעות בעל שעור קומה כברל כנצלסון? למה לא אענה לך "איפה עמוס עוז ואיפה ברל"? או איפה השופט ברק ואיפה ברל? או איפה אייל ברקוביץ' ואיפה שייע גלזר? התיזה שלך לפיה עתיקותו של רעיון (או אדם) מקנה לו איזו איכות שאין למצוא אותה בהווה, תיזה שנסמכת על המקובל ביהדות לגבי דורות עבָרו שדיברו פנים אל פנים עם השכינה וכל ההיררכיה של חכמים קדמונים ומאוחרים, תנאים אמוראים סבוראים ומי לא - כל העסק הזה גורם ל"תלמיד חכם" כמוני רק תמיהה גדולה. נכון, *יש* רעיונות שעמידותם בשיני הזמן מראה על איכותם, והיו ללא ספק אנשים בעלי שיעור קומה בדורות שעברו, אבל כל עניין ה"איפה ברל ואיפה..." שלך, כאילו בדורו של ברל כל שוטה לוקלי היה גאון גלובלי היא פשוט מופרכת. אני, הקטן, יודע יותר על העולם מאשר רובם הגדול של תלמידי החכמים דאז, ולאין שעור יותר מ 99% של אלה שעמדו במעמד הר סיני. אני עומד על כתפיים של ענקים רבים יותר שזכו בעצמם לעמוד על כתפי ברל1 ודומיו. וברל עצמו הרי התלונן על אותן רעות חולות אצל בני דורו שלו, אותו דור נפילים שלעומתו אין אנו אלא חגבים בחגווים אליבא דתורתך. לעניין הציטטה מברל, יש לי מה להגיד גם עליה אבל חבל על הזמן של שנינו. אומר רק זאת: להכיר את ההיסטוריה והתיאוסופיה היהודית זה דבר אחד, לקבל כל רעיון עיוועים רק מפני שהוא נאמר לפני כמה מאות שנים זה דבר אחר לחלוטין, כפי שכל עכבר שחציו אדמה יודע. והערה לסיום: אם לא קשה לך, מר פאזי, הכינוי שלי הוא שוטה הכפר הגלובלי, ולא הגלובליסטי. חן חן. __________________ 1- תמהני אם בחרת בברל במקרה. אתה יודע שאחרי מותו היה מטבע הלשון "מה היה ברל אומר" רווח כביטוי של לגלוג על בעלי פאתוס מסוגך, ו*בדיוק* על אותו סוג של פאתוס לפיו העולם הולך ומתנוון ואיכויות מזוקקות שהיו נפוצות פעם נעלמות בתהום הנשיה? כמעט הייתי חושב שאתה עושה פארודיה על עצמך, אבל חוש הומור אף פעם לא הלך טוב מדי עם נפיחוּת עצמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לא הייתי לגמרי בטוחה. לא סנובית, ולואי והיו לי סיבות לסנוביות. שמור בכ"ז על הבורג, You might need it some day. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. לדעתי יש כאן קשר לפוליטיקה של זהויות - על פי התפיסה הפ"מ, ליחיד יש זהויות רבות ושונות, שרק בקושי (אם בכלל) מתלכדות לכדי עצמי מגובש. באותו אופן, החברה כולה מורכבת מקבוצות, סקטורים וזרמים שונים, שחופפים/נבדלים באופן חלקי בלבד. הדרך הפ"מ לפעול בחברה היא לגבש "קואליציות" של התת-קבוצות האמורות. הדרך האישית לפעול כך היא לנסות לגבש את זהויותיו השונות של היחיד לכדי מניפה של זהויות 1, ולכן אנחנו רואים "דתיים הומוסקסואליים", "נשים שחורות מהגרות" וכיוצא באלה, מכריזים על עצמם כיחידים (מרובי זהויות) או כקבוצות (קואליציה של שתי קבוצות או יותר). וכיוון שהפ"מ מאופיין גם ב"חגיגה" של כל רבדי העצמי, או "הכרזה על העצמי" באופן קרנבלסקי, אותו יהודי-דתי-הומוסקסואל-אמריקני, למשל, ינסה לחגוג את כל רבדי הזהות שלו יחד ולחוד. במקום לנסות להסתיר, להתכחש או להדחיק בכוח, הוא ייצא מהארון תוך שהוא חובש כיפה ומנפנף בדגל ארה"ב. משהו כזה. עם זה צריכים הרבנים להתמודד - עם החשיפה. אם בעבר דתי הומוסקסואל היה מתחתן ומדחיק, או חוזר בשאלה ובורח לזרועות הקהילה הגאה, היום הוא נלחם על זכותו "לחגוג" את הזהויות המרובות, ולכן יתעקש להדליק נרות שבת עם בן זוגו. 1 לטעמי גם זה לא מציל את העצמי הפ"מ מבעיית הפיצול שלו, אבל זה ניסיון לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בייחוד אהבתי את הדימוי של היחיד למניפה, מה שמסביר את הנטייה הרווחת לעשות רוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ליחיד יש זהויות רבות ושונות, שרק בקושי (אם בכלל) מתלכדות לכדי עצמי מגובש''. כל כך נכון. הניקים שאני מחליף כמעט בכל כניסה שלי לאייל, הם ההוכחה הטובה ביותר לעמדה זו של הפוסט מודרניזם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |