|
לא בדיוק. לדעתי יש כאן קשר לפוליטיקה של זהויות - על פי התפיסה הפ"מ, ליחיד יש זהויות רבות ושונות, שרק בקושי (אם בכלל) מתלכדות לכדי עצמי מגובש. באותו אופן, החברה כולה מורכבת מקבוצות, סקטורים וזרמים שונים, שחופפים/נבדלים באופן חלקי בלבד. הדרך הפ"מ לפעול בחברה היא לגבש "קואליציות" של התת-קבוצות האמורות. הדרך האישית לפעול כך היא לנסות לגבש את זהויותיו השונות של היחיד לכדי מניפה של זהויות 1, ולכן אנחנו רואים "דתיים הומוסקסואליים", "נשים שחורות מהגרות" וכיוצא באלה, מכריזים על עצמם כיחידים (מרובי זהויות) או כקבוצות (קואליציה של שתי קבוצות או יותר).
וכיוון שהפ"מ מאופיין גם ב"חגיגה" של כל רבדי העצמי, או "הכרזה על העצמי" באופן קרנבלסקי, אותו יהודי-דתי-הומוסקסואל-אמריקני, למשל, ינסה לחגוג את כל רבדי הזהות שלו יחד ולחוד. במקום לנסות להסתיר, להתכחש או להדחיק בכוח, הוא ייצא מהארון תוך שהוא חובש כיפה ומנפנף בדגל ארה"ב. משהו כזה.
עם זה צריכים הרבנים להתמודד - עם החשיפה. אם בעבר דתי הומוסקסואל היה מתחתן ומדחיק, או חוזר בשאלה ובורח לזרועות הקהילה הגאה, היום הוא נלחם על זכותו "לחגוג" את הזהויות המרובות, ולכן יתעקש להדליק נרות שבת עם בן זוגו.
1 לטעמי גם זה לא מציל את העצמי הפ"מ מבעיית הפיצול שלו, אבל זה ניסיון לעשות זאת.
|
|