|
||||
|
||||
ארבע שנים. בין חצי קופסא לקופסא ליום. תקופות כאלו ואחרות. התחלתי בשמירה בצבא. אמרתי לעצמי שאני מפסיק איך שאני משתחרר. כשהשתחררתי הצלחתי להפסיק לחודשיים ולשלושה חודשים. שבועות פה ושם. קיצצתי בכמות, ירדתי לפחות מחצי קופסא. הפסקתי לקנות חפיסות ושנוררתי מחברים. פעם בכמה ימים סיגריה. תקופות כאלו ואחרות. בסוף הפסקתי לגמרי. זה היה לפני שנה וחצי. לא נגעתי בכלום מאז. אני לא יודע איך תקופת ההפסקה הייתה עבורך, אבל אני כרגע מרגיש כמו מי שמעולם לא עישן. אני נגעל מהריח ואין לי שום דחף לעשן, רב עם השותפה שלי על עישון בסלון, ולא חוסך ממקורבי המעשנים מהלומות קטנות של החזרה בתשובה. מקרים נדירים, אחת לכמה חודשים, בפאב, שאני מוצא את עצמי מתבונן בחפיסה של חבר ולרגע נזכר בהנאה הגלומה. אבל הפיתוי חלש. מאוד חלש. ואני מנער אותו בקלות. |
|
||||
|
||||
החוזרים בתשובה תמיד נעשים המיסיונרים הכי פנאטים :-) אני נהניתי מכך שחושי הטעם והריח חזרו אלי במלואם סוף סוף 1, וגם מההרגשה הפיזית של הגוף שמתנקה. היה אפשר ממש להרגיש כלי דם נפתחים מחדש, ועליתי 3 קומות בלי להתנשף. הו, הו - תקופה קצרה של אושר! האם תשוב? 1 מצד שני, זה היה בקיץ, וגיליתי שרוב האנשים באוטובוס לא מתקלחים מספיק :-( |
|
||||
|
||||
אני לא מיסיונר פאנט, אני רק "נותן קטנות". אין לי אג'נדה לשנות למישהו את סגנון חייו, אבל כשמעשנים לידי מראים את אותם סדקים בסלע ש"שברו" אותי - בזבוז הכסף, הריח, ההתנשפות במדרגות וכל השאר, אז אני שם כדי להזכיר להם את האלטרנטיבה... כן זה גם אחד הדברים שמאוד הפריעו לי, וזה אולי משהו שקצת יותר מדבר לגברים בני 20+ - ההתנשפות במדרגות (או בכלל...) ולא רק ההתנשפות, שנאתי במיוחד גם את הפמפום ברקות, הסחרחורת והחולשה, אחרי מאמצים פיזיים טריויאליים. אבל התחושה הכללית של ניקיון הגוף, היעלמות החולשה, הכאבים למיניהם... ממש לחזור לעשן רק כדי להפסיק שוב... (?!) בקשר לשאלת מיליון הדולר שלך1, התקופה יכולה לשוב. לעניות דעתי בעניין מה שגורם למעשן להפסיק לעשן זה פשוט נקודת שבירה מסויימת. פשוט להגיע למצב שלגמרי נמאס לך מאחד או יותר מהדברים שמנינו, או אחרים. כשבאמת נמאס לך, הדרך לאושר קצרה. אם את מנסה להפסיק, אבל את בעצם רוצה להמשיך לעשן, ולא מספיק מטרידים אותך החסרונות שבעניין, כל ניסיון להפסיק נידון מראש לזמניות, לטעמי. השאלה שנותר עכשיו לשאול היא כמובן, "האם באמת נמאס לך ?"... 1 ואני מסתכן במיסיונריות כאן, אבל נראה שחשפת פה סדק צר... (?) :-) |
|
||||
|
||||
נמאס, כן. מיותר, כן. אבל גם ל"נמאס" יש דרגות. זה לא נמאס באמת עד שזה לא נמאס באמת. אני כרגע מהרהרת, בלי מחויבות יתרה, בשיטות השונות להפסקה וביתרונות של כל אחת מהן. בעיקר קורצים לי אותם מרפאי-אינסטנט מפוקפקים :-) אבל כאמור, העניין הוא לא ההפסקה אלא ההתמדה, ובזה כבר אין פתרונות אינסטנט. |
|
||||
|
||||
עוד מעט 48 שעות. באותו מחיר קניתי גם גמילה מקפה, עברתי לתה בלימון עם דבש. אם הגוף לא היה נוקט משבר יזום הייתי מעשן עד הפנסיה. |
|
||||
|
||||
הדרך מתחנת הרכבת מוצפת בשלטים שמבטיחים "גמילה מעישון בחמישה ימים תוך כדי עישון!", מה שללא ספק מעלה כמה סימני שאלה כאלו ואחרים. _________ העלמה עפרונית ואצבעות רגלים קפואות. |
|
||||
|
||||
אם תרצי לאמץ חתול מהעמותה למען החתול, תחויבי בסכום של כמה מאות שקלים. מעבר לכיסוי עלויות החיסון והעיקור וכן ביטוח רפואי למספר חודשים (אחריות), יש כאן עקרון, שאנשים מוכנים פחות לזרוק משהו שהם שילמו עליו לעומת משהו שהם קיבלו בחינם. אולי אותו עקרון יעבוד גם כאן. לכי למטפל שגובה את הסכום הגבוה ביותר. בכל פעם שיהיה לך חשק לסיגריה, תיזכרי כמה שעלה לך להגמל ולא תרצי להיות פראיירית ולהפסיד את ההשקעה. |
|
||||
|
||||
מי בכלל רוצה לאמץ חתול? יש פה אפור פרווה אחד חצוף, שכל הזמן רודף אחרי. בטח מתבלבל עם השכנה שמאכילה אותו. :-) |
|
||||
|
||||
בעניין ההתמדה, אני לא יכול לומר יותר ממה שעזר לי. אבל כאמור המצב שלי ושלך שונים בתכלית. קשה לי לראות את עצמי חוזר לעשן, אבל מי יודע. איך הייתה ההפסקה עבורך ? נלחמת בפיתוי כל הזמן ? כי אני לא, ככה שאולי כל מה שאני אומר כאן חסר משמעות עבורך. לי אישית עזרה התמכרות אחרת - העבודה. זאת שאלת ביצה ותרנגולת אני מניח, אם הפסקת העישון גררה את ההתמכרות לעבודה, או שהחלטה רציונלית לא לקום מהמקלדת מנעה עשרות מצבי פיתוי אפשריים. אבל מה שברור לי זה שההתמדה נעשתה קלה יותר ברגע שהיה משהו אחר שמילא את הואקום שנוצר. הבעייה עם עישון זה התפקיד הפסיכולוגי שזה ממלא ביום יום לדעתי. היום אחרי שהפסקתי לעשן אני מוצא את עצמי במהלך עבודה או לימודים קם מהמחשב, הולך למקרר, פותח, מסתכל, סוגר, זורק מבט על הטלויזיה, וחוזר למחשב. מדי פעם זה קפה או תה. ואני חושב שאם לא הייתי מפסיק לעשן, אז כל גיחה כזו הייתה במקורה סיגריה. מה שאני מנסה להגיד זה שלדעתי מספיק לספק תחליף, מטופש ככל שיהיה, לאותם רגעים קטנים שדורשים סיגרייה, כדי להקל את ההתמדה. עד שבמוקדם או במאוחר הרגל מחליף הרגל. זה נשמע נדוש כנראה, אבל אני מאמין שלי זה עזר. |
|
||||
|
||||
ההפסקה היתה כייף בפני עצמו - למעשה, נכנסתי להיי מהעובדה שהצלחתי להפסיק ומתופעות הלוואי שהוזכרו קודם. אחר כך נתגלה החלל שדיברת עליו, ועלתה המחשבה: "נו יופי, הפסקתי, מה עכשיו?". ו*אז* התחלתי לפנטז רק על סיגריה אחת... כן, התמכרויות אחרות עוזרות - מסטיקים ללא סוכר למשל, או חטיפים (יאק). שמע, בסוף תצא מזה קבוצת תמיכה ואני אפסיק לעשן על אמת. 1 כן, גם אני לא האמנתי שאני שם. היה באמת נעים ונחמד, אין כוח לפרט עכשיו. |
|
||||
|
||||
נו, אז עכשיו מוותרים לך, אבל אחרי שתישני טוב - מסרי בבקשה דיווח עיתונאי + רשמים אישיים (: , תודה. |
|
||||
|
||||
מפגש האלמונים השני היה אכזבה רבתי. ראשית, הגיעו הרבה פחות מהמתוכנן. מלכתחילה הוצפה הועדה המארגנת באלפי מכתבים ומברקים שהבטיחו השתתפות ערה, אך למרבה הצער רק מאה ואחד עשר מימשו את האיום. מספר קטן כל-כך של משתתפים אינו מאפשר קיום כנס הגון, מאחר והם נבלעו בסלון המרווח של ברקת כך שיכולת להסתובב שם שעות בלי להתקל בשום נפש חיה (וגם נפשות מתות לא היו בחזקת חזיון נפרץ). למען האמת, זה לא היה נורא יחסית לאלטרנטיבה, שכן כאשר כבר נתקלת במקרה באיזה אייל נבוך הדיאלוג שהתפתח היה חדגוני להפליא: "שלום, אני אייל אלמוני" "נעים מאד, גם אני" "מצטער, אני לא מדבר עם אלמונים" והדבר הבא שראית היה את גבו של האלמוני כשהוא ממהר אל התור המשתרך ליד מיץ המנגו. נס חנוכה נעשה לאותה קופסית ממוצמצת והיא לא התרוקנה במשך הלילה כולו, למרות שבהיותה המשקה היחיד שהוגש היא זכתה לפופולריות רבה, ואייל אחרי אייל היו מתקרבים אליה בשפתיים סדוקות ולשון חרבה, עד שהגיעו למרחק של כמה מטרים ממנה והריח הנורא הרחיק אותם לאזורים שהזכירו קצת פחות את ימיה הטובים של חיריה. איילים מבואסים למדי וצמאים מאד היו חגים סביב המשקה בחגורת שיווי המשקל בין הצמא לגועל, כאילו הם עמוס 2 (הוריי!) תופעה שלא ממש עזרה להרמת המורל. האוירה המלנכולית נקטעה מדי פעם בנסיונות נואשים של מישהו לזרוק איזו חוכמה לחלל האויר, אבל החוכמות היו באיכות שגרמה לאויר לזרוק אותן בחזרה לשולח, והוא עשה זאת בחוסר דיוק מביש. בהזדמנות זאת אני רוצה להתנצל בפני המארחת על האגרטל הסיני שנשבר, שושלת מינג או משהו כזה אם הבנתי נכון, היה קשה לפענח את המלים השבורות שנגרסו בין פעיות הבכי שלה. שנית, וכאן אולי נעוץ הקושי העיקרי, במקום לנסות להעניק לארוע נופך ייחודי ומקורי החליטו המארגנים להעתיק את הפורמט של המפגש הרישמי, למרות שקצת הגיון בריא היה יכול להבהיר מלכתחילה שאין טעם בעריכת דיבייט בין אנשים עם שקיות על הראש שגם מחליפים מקומות ביניהם כך שאינך יכול לדעת מי אמר מה (על למה אין מה לדבר בכלל). בכלל, מסתבר שאף אחד לא טרח להביא איתו לינקים למפגש, כך שהדיון היה עקר מלכתחילה וכל טיעון שהועלה התפוגג כלא היה מיד עם הפרחתו. "הפרחתו - הפרכתו" אמר מישהו, ועכשיו כשזה מופיע בכתב אולי גם יבינו למה התכוון. גם זריקת שאריות אוכל על המתדיינים לא הפיחה בארוע המשמים את הרוח המקווה. אם תותר לי כאן הערה אישית לברקת, נדמה לי שהטאנטרום מחוסר הרסן והקללות בהולנדית עתיקה הם בבחינת תגובת יתר לכמה ציורים שניזוקו מפגיעת בורקס עשויים היטב . "זה ואן חוח מקורי שמצאתי בעליית הגג בה התגוררתי" היא גנחה כאחוזת אסטמה, כאילו אנחנו אמורים להכיר כל צייר הולנדי שכוח אל ולהתרשם ממשהו, ולא התרצתה גם לאחר שהאייל האלמוני צייר לה על הקיר בקטשופ וחרדל כמה תמונות אבאוריגינליות אוריגינליות - ואל תגידו לי שזה אוקסימורון, מורונים . קטעי המוזיקה על תוף קרוע וגיטרה שבורה היו דווקא נעימים לאוזן אך נקטעו באיבם כשאסף עמית וענת רפואה התפרצו לחוילה בעיניים רושפות, לבדוק מי מבצע ניסויים אכזריים כאלה בבעלי חיים. מאחר והם לא אלמונים גרשנו אותם בבושת פנים, אבל החשק לפעילות אמנותית אבד לנו, ונאלצנו לחזור לפעילות ליסתית מוגברת בנסיון לפצח את הבורקס המצויינים ההם. בשלב זה נזכר מישהו שגם המארחת איננה אלמונית מאז ביצעה לעצמה את האאוטינג המפורסם, ולמרות החיבה הרבה שאנחנו רוחשים לה, התקנון לא איפשר אלא את כליאתה בשרותי המשרתות להמשך הערב. משום מה היא נראתה כאילו דווקא הוקל לה במקצת כשהצטנפה ליד האסלה , ומחאותיה הלכו ושככו עד שהפכו, לאחר כמה שעות, ליבבות חלושות שנשמעו אך בקושי באולם השמחה. על הצד היותר חיובי אפשר לציין את התגלית המפתיעה שלאחר כמה שעות לעיסה הבורקס מתאימים לשמש בתפקיד של גולגלך בקְנֵשִיפָה1, ואת תוצאותיה המלבבות של תגלית זאת. מסתבר שנברשות בדולח אינן עמידות בפני מוחטה מכוונת היטב מטווח קרוב עד בינוני. עם עלות השחר התפזרנו בחשאי לבתינו, לא לפני שהצטלמנו בפתח הטירה של גבירתנו המארחת: http://teramips.com/ayalim.jpg (שימו לב למיקום הידיים של חלק מהיושבים. אין חכם כבעל נסיון בפגיעתם המזקת של גולגלך אפויים כהלכה. כמו כן תוכלו לראות שנשארו מספיק בורקס גם למפגש השלישי!). _______________ 1- AIR BLOW GUN, מתחדישי האלמוני הגלובלי |
|
||||
|
||||
לפי התמונה נראה שכולם שם היו גברים. בעלת הבית היתה האיילה ה*בת* היחידה - ואתם כלאתם אותה בשירותים? המתנדבות בקיבוץ לא לימדו אותכם *שום דבר*? |
|
||||
|
||||
לא, זאת רק השורה הראשונה שהיא על טהרת הגבריות, אנחנו פשוט חזקים יותר ותפסנו את הכסאות. |
|
||||
|
||||
אגב, הבוסים שלך יודעים מה מעסיק את מוחך ברגעים אלה, כשאתה אמור לגלות שקדנות ומסירות לעבודתך? (או שאתה הבוס של עצמך..) |
|
||||
|
||||
הרי לך תשובה על שאלה שאני נשאל לעתים קרובות: למה אני אלמוני. |
|
||||
|
||||
האם פניך ידועים בציבוריות הישראלית? (תשובת אמת, אם אפשר) |
|
||||
|
||||
לא. בניגוד לשמועות המרושעות שנפוצו כאן, אני לא עומרי שרון. |
|
||||
|
||||
אבל מה עשה לך מיץ המנגו? לדעתי הוא היה עדיין בסדר גמור. אני לא אשמה בשורת האלמונים שהשאירו כתמי קיא מבישים על המדרכה ממול הבית. למעשה, אי הנעימות שנגרמה לי מהשכנים היתה כל כך גדולה, שמאז אתמול אני מסתובבת עם אותה שקית (רק שנדמה לי שהיא היתה שייכת פעם למישהו - חבר'ה, מי לא גמר את מרק האפונה שלו?). לגבי חפצי האמנות - זה בסדר, הכל היה דרמה קטנה על חשבונכם. האוריגינלים חבויים מאחורי התמונה של הילד הבוכה. כן, זו שהשארת עליה טביעות אצבעות שמנוניות, ואני חושדת שזה לא היה מהבורקס. בושה. |
|
||||
|
||||
למה ירמזון דברייך, הנשמרת מכל משמר? הם כלאו אותו ביחד איתך והוא מתבייש ולא מגלה את כל מה שהלך שם? (: |
|
||||
|
||||
(והתכוונתי לשלוח רק את זה..) |
|
||||
|
||||
חביבי, למותר לציין שאני לא מתכוונת לענות - אני יודעת בדיוק מי אתה! זה אתה שהתעקשת לבצע פעמיים את הכניסה שלך, בתואנה ש"לא כולם ראו". |
|
||||
|
||||
מה, גם לך יש? ומה עם הילדה העצובה? יש? איי, איפה הזמנים הטובים שכל מי שרצה להפגין טעם אמנותי משובח היה הולך לתחנה המרכזית וקונה את שניהם ביחד בשלושים שקל... הם נמכרו שם באלפיהם. |
|
||||
|
||||
נראה שאי הנעימות מהשכנים מסבירה את ה''ברקת לא פה''. ואני אמנע מלפרט על הטרמפ שבאמצעותו הגעתי למפגש בטנדר החבוט של אלמונים אחרים מבני עירי (הידועה באלמוניה הרבים), רק אציין שאלמוני עירינו אינם יוצאים לעולם את העיר בטרם אכלו מרק קובה, שעועית ואורז, והשפעת הריאקציה שנגרמה כתוצאה מאכילתם על אפו של היושב בחלקו האחורי של הטנדר (בנוסף לטלטולים והברקסים) התגלתה בתועלתה החיסונית ביחס למה שציפה לו בהמשך הערב. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
השתוללות כעס ילדותית ("רוצה ארטיק!"). |
|
||||
|
||||
Main Entry: tan·trum
Pronunciation: 'tan-tr&m Function: noun Etymology: origin unknown Date: 1714 : a fit of bad temper |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
קבוצת תמיכה... המממ... זה נשמע לי קצת מלחיץ... אני אצטרך לבחור לעצמי ניק קבוע... לפתוח אימייל מתאים... להיות זמין... להפסיק עם ההערות הסרקסטיות האלמוניות... מה יהיה הכיף בזה ?! מצד שני אני ממש טוב בלהגיד "אני אוהב אותך...", אז אני מניח שהמעבר ל "כולנו אוהבים אותך..." לא יהיה קשה מדי. בקשר לפנטזיה האחת. זה כמובן לב העניין. פה לדעתי חייב להכנס לתמונה בשלב הראשון איזשהו גורם בולע זמן ומשאבים שלא משאיר אותך יושבת וחושבת "נו מה עכשיו ?". כאמור לי עזרה העבודה. וכדי להמנע מקלישאות בנוסח "תמצאי לעצמך איזה תחביב..." אני אומר פשוט שלדעתי הסיפור נעשה קל יותר בתקופה עמוסה בחיים, אבל לא מלחיצה מדי נפשית1, שזה זרז מעולה לפיתויים למיניהם. אני אקח לעצמי את הרשות לנחש שעבורך הבעייה תתרכז בשעות הערב. שם כנראה את מוצאת את עצמך עם יותר מדי זמן לחשוב מחשבות הרסניות. אם הניחוש הזה מוצלח, אנחנו נשארים עם הצלבה של "מה גורם לי לדחות סיגריה" ו "מה אני יכולה/רוצה לעשות בערב". אם הניחוש שלי לא מוצלח, אז אולי תנסי את להחליט איזה חלק בשגרה שלך הוא נקודת התורפה שלך2, ואז תנסי למצוא משהו שיכול למלא את החלל הזה. דיסקליימר: בזמן כתיבת תגובה זו הכותב היה תחת מתקפה מרוכזת של מוניקה סקס3, והגיע לכמה מסקנות מרחיקות לכת בקשר להתמכרויות שלו עצמו בחיים, הפאתטיות הכללית שלהם, וכל השאר. להגנתו יכול לטעון הכותב שרגע חולשה זה לא עורר בו שום רצון לעשן. 1 לעולם לא לנסות להפסיק לעשן שבועיים לפני מבחן(ים)... 2 ייתכן שניתן לזהות נקודת תורפה זו על-ידי ענן גדול וסמיך של עשן סיגריות שנמצא דרך קבע סביבה. אבל לא בהכרח. 3 הלהקה. |
|
||||
|
||||
הניחוש שלך קולע חלקית. שעות הערב הן אכן כר נרחב לעישון1, במיוחד מול המחשב ר"ל. אבל לא פחות מזה קובעת השעה ביום שבה מוצתת הסיגריה הראשונה. אני לא בין אלה שמציתים סיגריה מייד על הבוקר, זה הקו האחרון שלי. אבל יש הבדל לא קטן כשהסיגריה הראשונה מגיעה ב-12 בצהריים, לעומת 3 בצהריים. למשוך את הזמן הזה, גם זה אתגר. אני דווקא מבינה את הצורך שלך להישאר באלמוניות - מקבלים ככה הזמנות למסיבות הכי טובות בעיר :-) 1 אם כי בעניין המחשבות ההרסניות נפלת בגדול. אני בחורה אופטימית. |
|
||||
|
||||
מחשבות הרסניות כמו "מממ... איך בא לי סיגריה עכשיו...". ללא קשר לאופטימיות או לפסימיות של האדם. אבל בכל מקרה זה טוב שאת אופטימית1. זה שאת מאתגרת את עצמך זה דבר טוב לדעתי. כמו שציינתי קודם ההפסקה שלי לוותה בכל מיני קיצוצים בין השאר. יש כאלה שאומרים שאו שאתה מפסיק, או שלא. אני לא מת על התאורייה הזו. אני חושב של"הכנת הקרקע" יש משמעות. הממ... אז איך זה שלא קיבלתי עד עכשיו שום הזמנה ? אולי אני עושה משהו לא נכון כאלמוני ? 1 אני לא מוכן להתחייב לזה. |
|
||||
|
||||
אה, תקופות של "קיצוצים" היו בשבילי בעיקר תקופות של רמייה עצמית כדלהלן: "רק שתי סיגריות ביום! איזה יופי! יש לי כוח רצון מדהים! כבר יומיים אני ככה! למה לא נחגוג את זה בחצי קופסה?" השקרים העצמיים האלה פעלו גם בשיחות עם חברים ("אני ממש לא תלויה בזה, וזו הרגשה נפלאה", אומרת ומציתה את השלישית בחצי השעה האחרונה). הזמנה למה? למפגש? לא יהיה מפגש אלמונים מעכשיו עד שנת 2008 (או עד שהאלמוני האחרון יפצה על הנזק שנגרם לי בבית, מה שיבוא אחר כך). |
|
||||
|
||||
אההמ... אתם צחקתם עם כל עניין "מפגש האלמונים" הזה נכון ? כלומר אני מבין שהיה מפגש ושהוא היה אצלך בבית, אבל לא באמת הגיעו כ"כ הרבה אלמונים שעשו לעצמם אאוטינג באותו מפגש שמזכה את המפגש הזה בתואר "מפגש אלמונים" נכון ? או שאני טועה... ? את בעיית השקרים העצמיים מכיר טוב מאוד לדעתי כל מעשן שמחשבה על הפסקה אי פעם עברה בראשו. ועדיין, אני חושב שלנסות להפסיק אחרי ירידה בכמות הסיגריות ליום היא קלה יותר. |
|
||||
|
||||
אתה כנראה לא נמצא כאן זמן מספיק כדי לדעת שאם אני כותב על מפגש, הדבר הודאי היחיד הוא שמעולם לא התקיים. אני מתעד בקפידה אך ורק ארועים שלא התרחשו, שכן עולם מוצף במתעדים של ארועים מהסוג השני. ואל תבוז לי. גם חז''ל עסקו בשאלות טוהרה של יצורים היפותטיים שחציים עכבר וחציים עפר, כך שאפשר לראות את מאמצי הקלושים כהומאז' לפועלם. |
|
||||
|
||||
מהכרותי הקצרה עם מפעלך, לעולם לא הייתי מעלה על דעתי לבוז לך. נהפוך הוא... [הכנס קיטש כאן]. |
|
||||
|
||||
כן, צחקנו. למען הדיוק ההיסטורי, התקיים מפגש של לא-אלמונים-בעליל בביתה של משתתפת אחרת באייל. "מפגש המנגו" לא היה ולא נברא, מה שלא סותר את העובדה שעדיין יש הזמנות פתוחות אליו :-) |
|
||||
|
||||
במקרה זה כל שנותר לי לומר הוא כמובן "יש חנייה קרוב ?". (אני מניח, כמובן, שאני עונה לקריטריון הבסיסי של השתתפות במפגשי אלמונים.) |
|
||||
|
||||
בביתם של משתתפים אחרים באייל. |
|
||||
|
||||
אה, ברקת שכחה את גל. |
|
||||
|
||||
בהחלט. (הכניסו כאן צליל טפיחה על המצח). |
|
||||
|
||||
מה שכן, באמת הפסקתי לעשן סופית ולתמיד, כחצי שנה אחרי הדיון הזה. |
|
||||
|
||||
בסוף לא הבנתי, המשתתפת שבביתה היה מפגש היא טלי וישנה או מישהי אחרת? ומזל טוב (ברכה מאוחרת, מוטב מאוחר..) על הפסקת העישון. |
|
||||
|
||||
מפגש האיילים הגלויים אכן התקיים בבית וישנה. אבל היה גם מפגש אצל אלון עמית פעם (לא נכחתי בו). |
|
||||
|
||||
היו ארבעה - אחד באויר הפתוח, אחד בבית גידי אהרונוביץ', אחד בבית וישנה ואחד אצל אלון עמית. אני הייתי בכולם. |
|
||||
|
||||
אה, היה גם מפגש בבית גידי אהרונוביץ'? אז עליו עוד לא יצא לי לקרוא כאן. |
|
||||
|
||||
למה לא? תגובה 159656 |
|
||||
|
||||
אפילו צילמו, אבל התמונות אינן עוד אתנו: תגובה 171663 |
|
||||
|
||||
תודה, איזה יופי, ומסתבר שזה קרה בערך בתקופה שהגעתי לאייל, איזה חוסר עירנות מצידי למתרחש. |
|
||||
|
||||
אל דאגה, אבוא בפעם הבאה! עם אותם הבורקס! |
|
||||
|
||||
אותם הבורקס? איפה את מחזיקה אותם באופן נורמלי, במוזיאון? |
|
||||
|
||||
בפריזר. |
|
||||
|
||||
נכדים עדיין לא, אבל אחות קטנה וחמודה דווקא יש (בת שבע שעות ורבע, נכון לרגע זה). |
|
||||
|
||||
מזל טוב |
|
||||
|
||||
מזל טוב והרבה בריאות ונחת! שלישית במספר, אם אינני טועה? |
|
||||
|
||||
אכן שלישית (פולניות אף פעם לא טועות). תודה למברכים :) נושא השם עדיין נדון בערכאות המתאימות. |
|
||||
|
||||
מזל טוב! |
|
||||
|
||||
מזל טוב וסימן טוב! |
|
||||
|
||||
מזל טוב והרבה נחת. |
|
||||
|
||||
מצטרף, בטח שמצטרף: מזל טוב! |
|
||||
|
||||
מזל טוב, הרבה כוח, הרבה נחת ותגליות חדשות יום יום. |
|
||||
|
||||
גרגמלה? פרטי נמקי והסבירי. |
|
||||
|
||||
בסך הכל רציתי להזהיר את אלון ומשפחתו שלא יקראו לה בטעות גרגמלה, אצלנו זה כמעט קרה פעם בלהט הויכוח (טוב, לא באמת, אבל בני בכורי אשר אהבתי הציע את זה כשהסבתות התכתשו ביניהן במחלקת היולדות על מספר הצעות נבחרות מקטלוג "אלישבע, בת-שבע, ברונהילדה ופרציפלוכה". את הגמד הבכור ואותי ההתבדחות הקלה שלו דווקא די שיעשעה אבל את נציגות דור החלוצים ממש לא, וכך פרצה מלחה"ע III). |
|
||||
|
||||
פרציפלוכה דווקא היתה מועמדת מובילה לאור מראה פניה של הרכה הילודה, ונשקלו גם שפכטל ג'וניורית, מסעודה, יקטרינה ו(הנסיון שלנו לקפוץ על הגל של שמות גמישי-ג'נדר) - יחזקאל. גרגמלה לא היה עובר אבל חבל שלא ראיתי את ברונהילדה אתמול. בסוף, בכל אופן, בחרנו: נועה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כן. זה מזכיר לי איך לפני הולדת בכורי, חיפשתי ושקלתי שבועות רבים, עד שבדרך לא דרך, עלה במחשבתי שם ייחודי ומיוחד שמתאר רק אותו. מי פילל שזה יהיה השם השני בשכיחותו באותה שנתון. |
|
||||
|
||||
שם ייחודי ומיוחד מתאר רק את האמא1, לא את הילד. __ 1 לכל היותר גם את האבא. |
|
||||
|
||||
מזל טוב גם ממני. |
|
||||
|
||||
כשבתנו נולדה רשמנו אותה בביה"ח בשם נועה. כשהעירו לנו שבתורה כתוב נעה רצינו לשנות את השם, עוד בביה"ח, אבל הסתבר שזה כבר נרשם במשרד הפנים וצריך לעבור תהליך רשמי של שינוי שם לתינוקת בת היום. לא התעצלנו ושינינו. |
|
||||
|
||||
התורה כתובה, דומני, בכתיב מאוד חסר. לטעמי, כדאי לכתוב "נעה" כשכותבים מנוקד, ו"נועה" כשכותבים ללא ניקוד (למשל, בבית החולים ובמשרד הפנים), כמו מילים שאינם שמות. זה מתייחס, כמובן, רק למקרה הכללי ולעלמה עמית הצעירה, ואין כאן משום ביקורת על האיות המושלם שבחרתם לבתכם! |
|
||||
|
||||
כשאתה צעיר וכו'. בכל מקרה זה יצא טוב כי המשכנו ונתנו גם לשני הבאים שמות די עבריים, בני שלוש אותיות, המתחילים ב-נ'. |
|
||||
|
||||
ד"ש חם לנגב ולנחם1 לנהר, לנצר ולנשר כי כל העולם הוא גשר צר מאוד הוא, עד מאוד גם נגל, נפר ונלה יודעים זאת ורק נ' בהתחלה ושלוש אותיות עבריות יעשו חסד לזיוון המהולל של אלה הבריות. 1 בחולם חסר אך במלעיל, הלך החרוז. ____________ ברקת, אמא לנעם ולנדב. |
|
||||
|
||||
חמוד. ________________ אצלינו זה נעה, נדב, ניב. לפני הרבה שנים מישהו הביא לנו חפיסות שוקולד עם קומיקס "נעה ונדב תופסים גנב". |
|
||||
|
||||
מוכרחים להודות שעוד לא ממש בחרנו איות (Noa הספיק בשלב זה), וההתלבטות היחידה היתה אם להוסיף מין ' קטן כדי להקל על הפראים המקומיים לבטא נכונה. בסוף ויתרנו גם על זה. תודה, שוב, לכל המברכים. |
|
||||
|
||||
למען הסר ספק, אציין שהאקדמיה קובעת ששמות פרטיים יש לכתוב תמיד בכתיב חסר. יעקב, אהרן, הלה ונעה נאים גם בעיניי. לעומת זאת, לאֶתִי ואִתַּי יש בעייה קשה אתי. |
|
||||
|
||||
הממ. לא חשבתי על יעקב ואהרן, שכמובן לא יעלה על הדעת לכתבם בו"ו, שלא לדבר על משה, שלמה ונעמי. אבל אני מניח שהסיבה כאן היא מסורת והרגל; האם אין מקום להבדיל בינם לבין שמות מודרניים כמו הילה? שלא לדבר על תום? ואם כן, האם אין מקום להחשיב את נועה ואיתי לשמות מודרניים, למרות מקורם התנ"כי? |
|
||||
|
||||
אהרון באמת "לא יעלה על הדעת"?! גוגל מראה שאהרון הרבה יותר נצוץ מאהרן. ובצדק. ככה זה מופיע בתנ"ך בכתיב מלא ("ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון" http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k0215.htm) להבדיל למשל ממשה ("ויסע משה את-ישראל מים-סוף" באותו פרק ממש) או שלמה ("וייקץ שלמה, והנה חלום" http://www.mechon-mamre.org/i/t/k/k09a03.htm) |
|
||||
|
||||
אני הולך לעמוד בפינה. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לחזור, רוב "אהרן" שבתורה בכתיב חסר (ובכל זאת אני ממלא אותו). |
|
||||
|
||||
אני כותב "אהרון" עם ו"ו, אבל "נעמי" בכתיב חסר (למרות שהיא דווקא העידה "אני מלאה"). איתך במאבקך הצודק למילוי השמות המודרניים! |
|
||||
|
||||
מזל טוב! |
|
||||
|
||||
(אם כי מרבית חברי מעשנים את כל המגוון הקיים ככה שאני יודע את התשובה מראש) אני עדיין לא יכול לתפוס כיצד סיגריה היא פרס למעשן- כל השיעולים, המחנק, התלות, והטינופת שהגוף מפריש עקב הסיגריות לא יוצרים אצל המעשנים אנטיגוניזם טבעי? |
|
||||
|
||||
כן. ככל הנראה, הוא לא מספיק חזק. בגלל זה קוראים לזה התמכרות. |
|
||||
|
||||
אתם מפרסמים אותם הרבה פחות טוב מאשר הקונים של עין הדג, זה בטוח. |
|
||||
|
||||
ההכרזות בדרך כלל מופיעות בדיון 1013 |
|
||||
|
||||
וכן חשוב לציין שבניגוד לקונים של עין הדג, שמאורגנים באופן רשמי ע''י האתר, מפגשי איילים הינם התארגנויות פיראטיות של גורמים חתרניים המנסים לערער את תזת האין-קהילה שלי. זה שחברי מערכת מסוימים שלא ננקוב בשמותיהם בוחרים להגיע למפגשים הללו, ולפעמים אפילו פעמיים רצוף, רק הופכת את העניין לחמור יותר. ראשים יתגלגלו, אני אומר לכם. |
|
||||
|
||||
יש שמועה שבמפגש האמור נכח איש בלי מצח (או שזה משהו שקשור לאיכות השמיעה שלי?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |