בתשובה לאסתי, 18/12/03 12:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם אני מסיק מדברייך שאת עוקבת אחר הנעשה במרתפי שכנייך או שהדבר תקף רק לגבי שכנים חדשים מנשטחים? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוקבת. אבל בכפרים1 (יהודים וערבים) זה אחרת מאשר בעיר, ואנשים רואים, ויודעים יותר דברים, גם בלי לעקוב אשכרה, אלא מתוך הבחנה פשוטה בדברים לא שגרתיים. מעורבות, אגב, יכולה להיות גם לאחר המעשה. זוכר את הפיגוע בקיבוץ מצר, כשפלסטיני ירה למוות בשני אנשים ליד חדר האוכל, ובאם ושני בניה הקטנים בתוך חדרם? הרוצח נמלט עם נשקו, פגש בדרך ערבי ישראלי ומסר לו את הנשק להסתרה. וההוא הסתיר, בלי לשאול שאלות, ובלי לדווח לאיש. הנמלט המשיך במנוסתו, הגיע לכפר ערבי ישראלי, ביקש שיסתירו אותו, והוסתר במסגד (אא"ט). ומשם חצה אח"כ בהצלחה את הקו הירוק בחזרה לעירו, ג'נין (שוב, אא"ט). מעניין אם מסתיר הנשק, ומסתירי הרוצח, נספרו בין ה"מעורבים" שבסטטיסטיקה של השב"כ. הרוצח פנה אל הערבים הישראלים האלה מתוך ציפיה שהם יעזרו לו, ולא יסגירו אותו. וציפיתו זו התבררה כמבוססת. אני נוטה להניח שהוא לא היה פונה בטבעיות שכזו לישראלי יהודי, מתוך ציפיה דומה. אבל הי, מה אני יודעת. 1 כפרים, ולא פרברי-וילות. כלומר- ישובים קהילתיים אמיתיים, כאלה שבהם כולם מכירים את כולם, ובמקרה של ישוב ערבי רבים גם קשורים לאחרים בכפר בקשרי דם ונישואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמייני לך סוכן מוסד שמבצע התנקשות באישיות כלשהי בעיר במדינה אירופית, בורח, רואה בית עם מזוזה על דלתו, דופק בדלת, אומר 'שלום, אני גימ"ל מהמוסד, אני צריך שתעזרו לי', משאיר שם את נשקו, וממשיך משם לבית הכנסת העירוני ומחפש שם מחסה - תרחיש אפשרי, לדעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תרחיש אפשרי, אבל לא סביר. סוכן המוסד הזה היה, קרוב לודאי, מושלך לכל הרוחות או מוסגר למשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכתוב ''לא'' זה יותר קצר... אני בינתיים חושב ש''כן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכתוב ''לא'' היה יותר קצר, אבל לא היה עונה נכונה על השאלה שלך, כפי שנוסחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא חושב ש''לא ולא'' (ולא) לא סביר שדרך המילוט של סוכן מוסד תהיה דרך בית אקראי שעל משקופו תלויה מזוזה, לא סביר שהפותח דלת כזאת ימלט את איש המוסד, ולא סביר שהמילוט ייעשה דרך בית הכנסת. בקיצור, אם נכפיל את הסבירויות הנמוכות של כל אחד מהמקרים, נקבל סיכוי, איך לומר, זניח למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי אם המקרים סבירים אלא אם ההתנהגויות (עזרה ליהודי על ידי יהודים) סבירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכול אפשרי, השאלה היא עד כמה זה סביר. ובכן, התרחיש שלך לא מאוד סביר, לדעתי. קודם כל, סוכן מוסד שבונה על המלטות בעזרת התדפקות על דלת אקראית רק מפני שהיא מקושטת במזוזה, הוא סוג האדם שמלכתחילה לא היה מגוייס לאותו מוסד מלא בחורים מצויינים. ואם היה מגוייס, היה מודח מהקורס בעודו באיבו. והרי אתה יודע שלזקני שבטנו יש פרוטוקול שלם רק על זה1. וחוצמזה, לאן בדיוק אתה חותר? להראות לי שהרגש שפעם באותו רוצח מג'נין מובן? ברור שהוא מובן. השאלה היא למה. למה הוא חשב שפנייתו לבני עמו אזרחי ישראל תיענה בחיוב. וחשוב מזה: למה הוא צדק כשהוא חשב ככה. נו, ערן, למה? והרי אם אתה טוען שאפשר להבין אותו, ואפשר להבין את המסייעים לו, אתה בעצם תומך בזה בטענתי לגבי מעורבות ערביי ישראל בפיגועים. בבסיס טענה זו נמצאת השאלה המטרידה למי נתונה נאמנותם של ערביי ישראל. ובצד שאלה זו נמצאת ההנחה ש: בחלק מהמקרים נאמנותם נתונה לעמם, ולא למדינתם, וזאת עד כדי סיוע פעיל לפיגועים. ובמקרים רבים אחרים הם "יושבים על הגדר", ולכן לא יחפשו באופן אקטיבי לפגע, אבל יושיטו סיוע בדרגות כאלה ואחרות של אקראיות, וידיעת-המתרחש. האם זה מה ש(גם) אתה טוען? ודרך אגב, תן לי להבין אותך נכון: אתה משווה התנקשות באישיות פוליטית לקצירת אזרחים אקראיים מטווח אפס? נכון שלא? אז למה הדוגמה הלא מוצלחת הזאת? אולי מפני שאין בצד שלנו משהו שישווה לפיגועי-הטבח הפלסטיניים? ואולי כאן טמונה חלק מהתשובה לשאלתך: יש הבדל בין הזדהות עם מטרה לאומית של עמך, ועזרה מתוך כך למשהו כמו התנקשות פוליטית, לבין הסתרת רוצח שדם חפים-מפשע על ידיו, ועוד חפים-מפשע שהם גם במקרה אזרחי-מדינתך. לא, המשל שלך היה צ"ל: תארו לעצמכם יהודים שגרים בארץ נוכריה "גוילנד" שמה, ארץ המוקפת בארצות של יהודים. יהודי הארצות השכנות שואפים לכבוש ולייהד את גוילנד, ויהודי ג"ל מזדהים עם מטרה זו. מה תצפה מיהודי אזרח ג"ל לעשות כאשר יתדפק על דלתו רוצח שטבח זה עתה באזרחים חפים מפשע בשם מטרתם המשותפת של היהודי הרוצח והיהודי אזרח ג"ל? ולאיזו תגובה ניתן לצפות מהגויים אזרחי ג"ל, במקרה כזה, שבו יהודי אזרח מדינתם מסייע בדרך כלשהי לאוייבי עמם? ולבסוף: אתה יודע איזו תגובה שלילית חטף ג'ונתן פולארד מיהודי ארה"ב על הריגול שלו לטובת ישראל? עד היום הם מסרבים לגעת בכל הקשור לנסיונות לשחררו מהכלא. ומה שהוא עשה לא מתקרב בכלל לסיוע לרצח חפים מפשע מתוך נסיון למוטט את ארה"ב ולהחליפה במדינה אחרת, יהודית. 1 [כרך נ, "נעבעכים, טיפול ב-"]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את וגם דורון מתחמקים מהנקודה. הנקודה שלי היא שלטענתי גם יהודי שלא גר במדינת ישראל היה עוזר ליהודי אחר בצרה, בלי לשאול הרבה שאלות. אני לא משווה את איש המוסד למפגע הפלסטיני אלא את נותני המחסה - הדיירים בבית עם המזוזה לפלסטיני שקיבל את הנשק ואת המחסה במסגד למחסה בבית הכנסת. אני חושב שאת בדיוק במעמד לענות על השאלה ששאלתי: לו, בזמן מגוריך בנכר, היה מידפק על דלתך איש רצוץ חמוש באקדח ואומר בעברית: "אני איש מוסד, ברחתי עכשיו ממבצע שהתחרבש וגם המילוט התחרבש. אני חייב להתחבא". האם היית נותנת לו מחסה? שכ"ג אמר "לא", אני לא מאמין לו. אבל שוב - כיצד *את* היית נוהגת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי לך לנקודה הזאת, והתשובה נעלמה באופן מסתורי. אז הנה שוב: אם ה"מבצע" (שהתחרבש או לא) היה פיגוע באזרחים בריטים אקראיים ושלווים, הייתי מסגירה את האיש למשטרה, אותו ואת נשקו כמובן. בלי אפילו לחשוב פעמיים. בחיי אדוניי בספר התורה, קרוס מיי הארט אנד הופ טו דיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שרכיב הבינה המלאכותית שהוא חלק מתוכנת האייל שמזהה תגובות כפולות הסיר את הפתיל התואם שכלל את תגובתך. אבל עכשיו מגיע חלק המעניין: ומה אם המבצע היה חיסול אישיות פלסטינית? אישיות בריטית? את בכלל נמצאת במצב של ארוע שקרה לפני דקות ואין לך אפילו דרך לאמת את מה שהנמלט אומר לך. מה תעשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, מה זה פה, חקירתי-בעינויים במרתפי המוסד האחר? ומה אתה היית עושה, בילינסקי? וחוצמזה- מי מתעלם עכשיו מדברי חברו? שאלתי אותך, לגבי ההבנה שאתה (כמוני) מגלה למניעי ה"מעורבים", האם הבנתך זו לא מבצרת בעצם את טענתי לגבי עצם קיום מעורבות, בדרגות שונות על רצף פעיל-סביל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אני הייתי עושה? אני באמת לא יודע. אבל אפשרות נתינת המחסה בהחלט הייתה עוברת לי בראש ולא נפסלת מיד. ואת? אני מניח שאנשי הקהילה היהודית במצרים בזמן "עסק הביש" עמדו בפני דילמה דומה וגם בלילהאמר בשנת 73' יכול היה יהודי לעמוד בפני אותה דילמה. אפילו פולארד היה יכול לדפוק על דלתו של יהודי אמריקאי לפני שהידפק על הדלתות הנעולות של שגרירות ישראל. כן, אני מגלה הבנה למניעי המסייעים בדיעבד (לא לפני - מי שמסייע לפני שותף בעקיפין לביצוע) - המעשה כבר נעשה ועכשיו הם נמצאים בקונפליקט קשה מאד לדעתי - הנאמנות למדינה מול מה שנתפס כנאמנות לבן הלאום עם סיכוי נמוך להיתפס. כמו שטבעי בעיני שהורה לא יסגיר את בנו הרוצח למשטרה או שבעל יעיד נגד אשתו (מה שמעוגן בחוק אא"ט) כך אני יכול להבין פלסטיני שיתן מחסה למפגע. אבל כאן בא לידי ההבדל בין "מבין" ל"מסכים". אני לא מסכים שפלסטיני ינהג כך והיה והוא יתפס ויורשע הרי שהעובדה שהוא סייע לפלסטיני אחר לא תהווה בסיס להקלה בעונש למשל. דילמת המעורבות קיימת כמעט אצל כל מיעוט לאומי, אצלנו היא אולי מודגשת יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובות המהוססות בפתיל הזה גורמות לי לחשוש משהו. _בטח_ שהייתי מחביא אותו. בלי לחשוב פעמיים. ומודיע מייד לשגרירות, במקביל1. אני באמת היחיד שהיה נוהג כך? 1 גם כדי להתגונן מפני המקרה בו הוא בעצם סוכן של מחתרת בת-עין, מה שהרבה יותר סביר במקרה הפלסטיני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הייתי נוהג כך, אני חושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד באותו עניין של הטיות: האם מי מכם היה נמנע מלתת לעובר-אורח שהוא עובד זר לעשות שיחה מן הטלפון הסלולרי שלכם, אבל היה נותן ליהודי לעשות כן? או להיפך? שימו במקום עובד זר ערבי, או חרדי, תלוי בנטיות שלכם. (אני אישית לא נותן לפרטים כאלה להפריע לי לתת לאנשים שיחות בטלפון הסלולרי שלי, אם הם מבקשים יפה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד אלטרנטיבה: לתת את הטלפון הסלולרי לרביעיית פרחחים שיצאה לבילוי של שבת (ונגמר להם הכסף לדלק). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |