|
||||
|
||||
מה מתרוצץ אצלך בחוטי החשמל איני יודע. לעומת זאת זכור לי המושג שנקרא "אתר" בו השתמשו פיסיקאים להסביר את העולם במשך מאות שנים עד לפני מאה שנה בערך. יום אחד נגוז המושג שהיה אמת מדעית לא פחות מהאלקטרון בן ימינו והאתר חדל מלהתקיים. האם האתר היה קיים בזמן שהמציאו אותו הפיזיקאים, והאם חדל להתקיים כשננטש ? האם זכור לך הפלוגיסטון למשל ? או מערכת הגלגלים השמימית של האסטרונומיה התלמאית שהיתה אמת מדעית במשך 1500 שנה עד המהפכה הקופרניקאית ? האלקטרון הוא מסקנה יותר לוגית מאשר הגלגלים השמימיים, אבל שונה במהותו מהחתול כי החתול אינו מסקנה. חתול הוא שם שנתנו למערכת קיימת בעליל. קשה להעלות על הדעת "ביטולו" של החתול כעצם קיים מתוך השתנות תפיסתנו את העולם, אלא אם "נבטל" את כל היש. היש ישנו והאין איננו. האם האלקטרון הוא יש ? |
|
||||
|
||||
מה דעתך על: "האלקטרון קיים, למיטב ידיעתנו"? את זה בהחלט יכלו המדענים של המאות הקודמות לומר על האתר והפלוגיסטון; התברר שמיטב ידיעתם לא היה מספיק טוב, במקרה זה, אבל זה לא אומר שה*מובן* של קיום האתר שונה מהמובן של קיום התול. באשר לודאות קיום החתול, לא ראיתי התייחסות (אתה ויהונתן המועמדים להתייחס) לדוגמה (נדמה לי מאת אביב) של אשליית השלולית על הכביש ביום קיץ חם. האם *ודאי* שהחתול שאני רואה בשעה 12 אינו אשליה כזו? לא נכון שהטלת ספק בכך שקולה להטלת ספק בכל המציאות הפיזיקלית. יכול להיות שיש מציאות פיזיקלית, ושבדרך כלל חושינו מייצגים אותה היטב, ושגם חתולים קיימים, אבל דווקא זה שנדמה לי שאני רואה עכשיו הוא אשליה. ומה תאמר על האנשים שראו את סרטי הראינוע הראשונים וברחו מהרכבת שהם ראו במו עיניהם? ואם ההבדל בין האלקטרון לחתול הוא רק כמותי, האם נוכל להסכים שהוא קטן מאוד? שהמקום לספק הוא קטן עד כמעט אפס בשני המקרים? אבל אולי הגיע הזמן להתעמק קצת בדוגמת האתר שעולה מדי פעם בדיונים כאלה (את סיפור הפלוגיסטון אני לא מכיר, לבושתי). האם באמת הודאות של קיומו בעיני הפיזיקאים הישנים היתה דומה לודאות של קיום האלקטרונים בעיני הפיזיקאים של היום? ואם כן, האם היתה לכך הצדקה? עד כמה שאני מבין, הנחת האתר היתה תוצאת לוואי של גילוי הקרינה האלקטרו-מגנטית, בצירוף לדוֹגמה לפיה גלים חייבים לעבור בתווך כלשהו. את הדוגמה אפשר להבין, אבל פרט לקיומה של קרינה א"מ, לא היו באמת עדויות לקיום האתר. נדמה לי שהאתר, בעיני פיזיקאי התקופה, היה (צריך להיות) הרבה יותר תיאוריה והרבה פחות עובדה מהאלקטרונים עבורנו. מישהו מכיר את סיפור הפלוגיסטון ויכול לספר לי עליו משהו אחר? באשר לגלגלי השמיים והאפיציקלים הפטולומאיים, זו אכן אמונה ששרדה הרבה מאות, ועוד עם אישושים אמפיריים בלתי פוסקים (ובלתי מוגבלים), אבל היא בבירור תוצאה של מדע שאינו מדע במונחים של היום; אי אפשר להסיק ממנה על האלקטרונים. |
|
||||
|
||||
בסביבות שנת 1800 מדענים האמינו שתופעת הבעירה מתאפשרת בזכות "חומר" שנקרא פלוגיסטון (Phlogiston), שנמצא בתוך כל החמרים הדליקים. לא הצלחתי למצוא לינק ממש טוב, אבל הנה משהו: |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאפשר לקבל את המהלך שלך. אי-אפשר להשוות את הודאות של "חתול" לודאות של "אלקטרון", כי אי-אפשר להפריד את המונח "אלקטרון" מכל התיאוריה של הפיזיקה. לכן, צריך להשוות את "המציאות הפיזית" אל "המציאות התיאורטית". כאן הטיעון יהיה תקף: הטלת ספק בכל המציאות הפיזית (של רשמי החושים) תגרור אוטומטית גם הטלת ספק בכל התיאוריה המדעית, כי התיאוריה יוצאת מתוך רשמי-החושים. |
|
||||
|
||||
אני עדיין לא מבין את העמדה שלך. אתה אומר שמכיוון שאינך יכול לחוש את האלקטרון באמצעות החושים, הרי שמעמדו שונה מחתול? לעומת זאת, זרם חשמלי, שאותו אפשר לחוש, מעמדו כשל חתול? הייתי רוצה לשנות את הדוגמא של האלקטרון לדוגמא אחרת, שאינה סוחבת איתה כל כך הרבה כבודה: האם לגרגר אבק *אחד* יש משקל? מכיוון שאי אפשר לחוש משקל של גרגר אבק אחד, האם שומה עלינו לכפור בקיום התכונה "משקל" לגרגר בודד, ולהניח שהוא קיים רק כאשר יש אלפי גרגרים? האם "משקל של גרגר אבק בודד" הוא רק "תאוריה"? ומעמד ההצהרה "גרגר אבק זה שוקל 14 מיקרוגרם" שונה ממעמד ההצהרה "גוש אבק זה, שמכיל מליון גרגרים זהים, שוקל 14 גרם"? |
|
||||
|
||||
חלילה. העמדה שלי לא תלויה ביכולת החישה אלא ביכולת ליצור מסקנות-בחינה להיפותזה בדבר קיום אלקטרון או חתול. הרעיון הוא שאלקטרון הוא ''יש תיאורטי'' שלא מוגדר ביחס לעולם הפיזי (ז''א, במונחים של תחום-חלות) אלא ביחס לתיאוריה (ז''א, במונחים של משמעות). |
|
||||
|
||||
ברשותך, עדיין לא הבנתי את מהות ההבדל שבין זה הנע בחוטי מתכת לזה העובר דרך קירות 1. האם בעיניך זהו שוני איכותי או רק כמותי? ובהזדמנות זו אשמח לתגובתך לדוגמת הפטה מורגנה שהביא אלון בתגובה 173363 שנדמה לי שעונה לפחות על חלק מהשגותיך. לא כן? 1 כלומר חתול (http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/044109...) |
|
||||
|
||||
ב תגובה 183556 ירדן מציע להשתמש באבחנה כמותית, כשהיא מתייחסת לידיעה שלנו ולא לעצם הקיום, שהוא מושג בינארי. אני לא בטוח מה היחס שלי להצעה. הוא יהיה תלוי בהשקפה המטאפיסית הכוללת שלי, מה שמזכיר לי שאני צריך לגבש כזאת בהזדמנות. בנוגע לדוגמא שהביא אלון (וזה טיעון שגם אביב העלה כאן, בצורה אחרת), אני מסכים שבכל מקרה מעורבים שיפוטים (אני האחרון שאתכחש לצורך במטאפיסיקה). אבל מכאן לא ניתן להסיק שכל השיפוטים יוצרים ידיעה תקפה. לא אכפת לי להסכים שגם עולם החושים שלנו מוטל בספק. אני רק חושב שהסכמה כזאת מערערת עוד יותר את אפשרות קיומם של אלקטרונים, כי הם מוסקים מתיאוריה שנבחנת על סמך ההתנסות החושית שלנו. אז בעצם, נדמה לי שאני כן יודע לענות על השאלה הראשונה שלך. מבחינת ה"ידיעה" ההבדל הוא כמותי (אנחנו לא יודעים שהשלולית/חתול קיימים, ואנחנו לא יודעים שהאלקטרון קיים). מבחינה אחרת, ההבדל הוא איכותי – קיומו של האלקטרון מניח את קיומו של העולם הפיזי, ועוד הסקה נוספת על קיומו של האלקטרון. ככול שיש שיותר צעדים, כך יותר אפשרויות לטעות, ולכן פחות ודאות. נכון שלירדן הייתה טענה מוצלחת נגד הטיעון הזה, אבל העובדה שאני מצליח ליצור היפותזות אד-הוק ולהמשיך לכתוב תגובות מעידה כאלף עדים שאי-אפשר באמת להפריך תיאוריות, ולכן המדע הוא שטויות (או, בקיצור, כתבתי כבר לפני כמה תגובות שאני נסוג מהטענה. לא תעזבו אותי עד שלא תראו דם?). |
|
||||
|
||||
אני מסכים שאת המונח "אלקטרון" אי אפשר להפריד מכל התיאוריה של הפיזיקה. אבל את המונח "חתול" אי אפשר להפריד מכל עולם ההכרה. השאלה היא אם את כל התיאוריה של הפיזיקה כן אפשר להפריד מכל עולם ההכרה. אני מתקשה לראות איך. הרבה מהאתגרים שניחתו עליך כאן (איפה הגבול בין מיקרוסקופ אלקטרונים למיקרוסקופ רגיל, לזכוכית מגדלת, למשקפיים) נובעים בדיוק מכך: הפיזיקה היא המשכה של ההכרה "הרגילה". |
|
||||
|
||||
תגובה 320762 ההבדל בין אלקטרון לחתול הוא לטעמי איכותי ולא כמותי. אם הולכים לקצה אחד (מוניזם סוליפסיסטי) או שני (מוניזם פיסיקליסטי) אז באמת אין הבדל ביניהם (שניהם לא קיימים או קיימים, בהתאם). אצל דואליסטים ההבדל אמור להיות מהותי. אבל אני מוניסט בכנף שפינוזה בואכה קרוי המאוחר (אחרי שקראתי את דיון 584 אני חייב לומר לא כל כך מאוחר). נכון זו השקפה לא פופולרית בימינו בכלל ובאייל שורץ הפיסיקליסטים בפרט (ואם מישהו מעז כנגדם הוא מתגלה כדואליסט ליבוביצ'י בד"כ, מה שמשאיר את הצדדים הנצים 1 מחופרים בעמדותיהם הבלתי נתנות לעמות ולאימות). כמו שהראתי בתגובה 315534 הפיסיקליזם סובל מבעיות לא קלות. אפילו חלק מהפיסיקליסטים מסכימים שהם אינם מדברים על המציאות אלא על פן של המציאות (הפן היחיד שניתן לדבר עליו, לטענתם). ----------------------------------------------------------- אבל בוא נדבר רגע על הבדל פיסיקליסטי (ולכן כמותי) בין א' ל-ח'. כמות האינפורמציה באלקטרון מאד מוגבלת. יש לה גודל סופי (שאלה לפיסיקאים- האם הוא קבוע? האם אלקטרון אחד יכול להבדל ממשנהו בכמות האינפורמציה שהוא נושא?) שמוגבל עוד ע"י עקרון אי הודאות. המערכת הנקראת חתול, לעומתו, מכילה כמות עצומה של אינפורמציה. רק ה DNA שלו מכיל אינפורמציה בכמות מפלצתית (שלא להזכיר את ה DNA של מאות סוגי החיידקים והפונגי שחיים בו בסימביוזה כמערכת אחת). הוסף לזה את כל הקשרים הנוירונים במוחו ואת רמת המרכיבים הביוכימיים הנוכחית בנוזלי גופו על כל הקשרים ביניהם. כל זה מעל הרמה הבסיסית של אינפורמציה שמכיל כל אטום בגופו. אנחנו מדברים על סדרי גודל עצומים. לטעמי יש כאן תמיכה (אולי לא סיבה) לראות את החתול כיש הרבה יותר מוחשי מהאלקטרון (ועל אותה סקאלה את המולקולה *קצת* יותר מוחשית מהאטום). כמות האינפורמציה שמכילה המערכת "חתול" *משתנה כל הזמן*. אם לא ניתן לומר זאת על אלקטרון (פיסיקאים אייכם ?) הרי לך הבדל איכותי משהו ובכל זאת פיסיקליסטי ביניהם. ואם כבר, כמות האינפורמציה שמכילה המערכת "אטום" גם היא מסוגלת להשתנות, וביותר מאופן אחד אאל"ט, לגבי אותו אטום (טמפרטורה, למשל). האם כמות האינפורמציה שמכילה המערכת "שני אלקטרונים" (אותם שניים כל הזמן) מסוגלת להשתנות ? כי כמות האינפורמציה שמכילה המערכת "שני אטומים" עשויה להשתנות באופן דרסטי. אוי תראה מה השעה. יכול להיות שכל מה שמתחת לקו שלמעלה זה בבל"ת ? הבוקר יגיד. -------------------------------------- 1 Pun intended
|
|
||||
|
||||
"אפילו חלק מהפיסיקליסטים מסכימים שהם אינם מדברים על המציאות אלא על פן של המציאות (הפן היחיד שניתן לדבר עליו, לטענתם). " -נו, זה מובן מאליו. אם יש פנים נוספים למציאות שאינם בעלי השפעה על מה שאנחנו יכולים למדוד, אין הרבה דברים שאפשר להגיד על אותם פנים, ומצד שני אפשר להגיד עליהם כל מה שמתחשק. אני נוטה להסכים עם ויטג. שבמקרה כזה הכי טוב לשתוק. ____________ שותק הכפר הגלובלי והתיקון החמישי |
|
||||
|
||||
אתה לא יכול למדוד את האהבה שלך לילדיך אבל עדיף דווקא לא לשתוק בענינים כאלה. בכלל, הגישה של כל המדיד קיים וכל שאינו מדיד אינו קיים היא הרחבה מיותרת של השיטה המדעית לתחומים בהם למדע לא אמורה להיות (ובעבר הוא גם לא התימר) המלה האחרונה. |
|
||||
|
||||
אני בהחלט יכול למדוד את האהבה שלי לילדי. אתה אולי תטען שהמדידה אינה מקיפה את הקואליה הנלוית ולכן היא מחמיצה את העיקר, אבל זה לא משנה את העובדה שהתופעה מדידה. על החלקים הבלתי-מדידים של האהבה הכי כדאי לדבר בפרחים. |
|
||||
|
||||
וואלק. מעניין. איך אתה מודד? |
|
||||
|
||||
אפשר להפעיל טכנולוגיה מתקדמת מהסוג שמככב לאחרונה בכל מהדורת חדשות, אבל למען האמת מספיק מכשיר פשוט למדידת לחץ דם. עוד יותר פשוט: בדיקה של חשבון הבנק שלי. |
|
||||
|
||||
איזו טכנולוגיה רלוונטית מככבת לאחרונה בכל מהדורת חדשות? נראה לך ש-MRI בודק דברים כאלה? |
|
||||
|
||||
ודאי. חבר אותי לfMRI והשמע לי משפטים שונים שקשורים במישהו שאני אוהב, במישהו שאני שונא ובמישהו שאני אדיש לו. אני בטוח שתגלה שוני בתגובות. אחרי שתכייל כהלכה, תוכל לעשות את ההיפך: השמע לי משפטים שונים על מאן דהו, ותוכל להגיד לי אם אני אוהב אותו, שונא אותו או אדיש כלפיו. למען האמת, אני משוכנע שלא צריך אפילו לכייל את המכשיר ספציפית לכל אדם, כי יש מספיק תגובות אוניברסליות מדידות. |
|
||||
|
||||
תגובה 321485 |
|
||||
|
||||
ולי ברור, משום מה, שהלבן יישאר לבן והאפור - אפור, ולא חשוב מה ישאלו. ואיך ידעו לפי לחץ הדם (או לפי חשבון הבנק) שלך שאתה *אוהב* את ילדיך, ולא דווקא מרגיש אשם כלפיהם? או שאתה חושב עליהם ולא על מה שיגידו השכנים שמגיע להם? |
|
||||
|
||||
אני מדבר על עקרון ואתה מציק לי בפרטים. בסדר, עזוב את לחץ הדם וחשבון הבנק ובוא נקפוץ ישר למכשיר הדמיה משוכלל (ואם צריך להוסיף לו גם קצת אנליזה של הכימיקלים במוח, אל תיתן לזה להרפות את ידיך). אם אתה מאמין שיש דבר כזה שנקרא ''אהבה'', הרי יש מצב מוחי מתאים, ואין בעיה עקרונית למדוד אותו. גם אם אתה חושב ש''אהבה'' אינה ביטוי אבסטקרטי לפעילות נוירולוגית אלא קשורה לעניינים מטאפיזיים גרידא, הרי הביטויים שלה בעולמנו הגשמי מדידים בהחלט. |
|
||||
|
||||
אהה. הבנו. אתה חושב בגדול. ונראה לך שלכל מצב נפשי יחיד יש ביטוי מוחי יחיד? |
|
||||
|
||||
למה שיהיה יחיד? מספיק שיהיו לו מספיק מאפיינים. |
|
||||
|
||||
ליבוביץ' תמיד טען (בדרשת "רשות הפרט ורשות הרבים" שלו) שאף אחד לא יכול לדעת מה אני חושב עכשיו. אתה יכול לראות את הפעולות שלי אבל לעולם לא לדעת את הסיבות הפנימיות שהניעו אותי לבצע אותן. לכן בדיקה של חשבון הבנק שלך לעולם לא תגלה את מי אתה אוהב (בעצם זו ג'ודי פוסטר בסרט "הנערה מהבית במורד השדרה", נכון?) אם כבר המציאו מכשיר שיכול לגלות ולו מחשבה אנושית אחת (תבחר מספר בין אחת לתשע ותחשוב עליו חזק) זהו חידוש עצום. |
|
||||
|
||||
כבר יש מכשיר כזה. אתה, אני, וחיות נוספות. |
|
||||
|
||||
בטוח שזה השם המדוייק של הסרט? לא מכיר ולא מצאתי בגיגול. מה השם באנגלית? |
|
||||
|
||||
רק 12.99 באמזון ד"א הגבת לתגובה הלא נכונה. הקלק על "הגב להודעה זו" שצמוד לתגובה המתאימה כדי להגיב לה. |
|
||||
|
||||
תודה, אבל שאלתי על משהו עם ג'ודי פוסטר בתגובה 366175. |
|
||||
|
||||
אפילו זול יותר, 10.99 בלבד! |
|
||||
|
||||
המציאו מכשיר שמזיז את הסמן על המסך עפ"י רצונך. זה מספיק? |
|
||||
|
||||
לא, אני חושב שהכוונה שלו היא הפוכה- לא למצוא סט של מחשבות שהגלאי יוכל להבדיל ביניהם ואז לקרוא להם ימינה-שמאלה-למעלה למטה, אלא לחשוב ימינה-שמאלה-למעלה -למטה ושהגלאי יידע להפריד ביניהם. לדעתי יש הבדל בין שתי היכולות (אם כי ,אני חושב שלא ירחק היום וגם זה יהיה אפשרי). |
|
||||
|
||||
הגלאי הוא הסמן שזז ימינה כשאתה חושב ''זוז ימינה''. |
|
||||
|
||||
לזה תצטרך לתת לינק. אני מכיר מערכות שדורשות "תהליך כיול" מצד ה*משתמש*, משהו כמו ביו-פידבק, כדי ללמוד מהי המחשבה שמתפרשת כ"זוז ימינה". |
|
||||
|
||||
אני חושב שגם את הגלאי הזה מכיילים בעזרת המשתמש. אז מה? |
|
||||
|
||||
לא הסברתי את עצמי היטב: אפשר לבקש ממשתמש לחשוב חזק *ימינה* ואז לחשוב חזק *שמאלה* ולנסות לזהות מאפיינים ולהשתמש בהם. מערכת כזאת תחשב אצלי כ*קוראת מחשבות* לפחות לגבי המשתמש המסויים הזה. לחליפין, אפשר לחבר למשתמש כמה אלקטרודות ולהציג מאפיין כלשהו של המדידות על מסך, ולבקש מהמשתמש להתאמן קצת עד שהוא מצליח להזיז את הסמן לפי רצונו. אני מתאר לעצמי שאם קצת אימון, המשתמש יוכל לחשוב "זוז שמאלה" ובמקביל לגרום לסמן לזוז ימינה. זה *לא* נחשב אצלי כקריאת מחשבות במובן שהתכוונו כאן. על איזה משתי האופציות אתה מדבר? |
|
||||
|
||||
פארק עין חרוד בפעולה. |
|
||||
|
||||
פרסומת עממית חוץ ביתית פרשנית עצמית חברת בית''ר פורקת עול חסרת בינה פרנואיד עיוור חדור בושה |
|
||||
|
||||
פקחת עיניי - חשפת בורותי... |
|
||||
|
||||
כפי שראובן כמובן מיד זיהה: פעח"ב = פרסום עצמי חסר בושה. |
|
||||
|
||||
אה, רק רצינו לבדוק אם אתה בסביבה. |
|
||||
|
||||
איך נעביר את הפתיל לדיון המתאים? אולי הכי טוב להניח לו בינתיים (אני לא רואה את ההבדל העקרוני בין שני המקרים שאתה מביא). |
|
||||
|
||||
תגובה 366932 |
|
||||
|
||||
עכבר? |
|
||||
|
||||
בדיוק, אלא שמסתבר שאפשר לוותר על התיווך של היד (ואפילו של תנועת העיניים, לדקדקנים. כל מה שצריך הוא סט של אלקטרודות שמוצמדות לראש). |
|
||||
|
||||
זה שיש הבדלים בין אלקטרון לחתול זה ברור (אלקטרון הרבה פחות חמוד). איכותיים, כמותיים, מה שאתה רוצה. הדיון היה, אם נזכרתי נכון, האם יש מקום לומר שהחתול קיים והאלקטרון לא, ובאיזה מובן. יש לך תובנות חדשות בעניין? האם כמות האינפורמציה השונה משנה לעניין הקיום? האם התיאור שלהם כעצם או מערכת משנה לעניין זה? |
|
||||
|
||||
החתול איננו סכום האלקטרונים שלו. |
|
||||
|
||||
החתול איננו אלא סכום האלקטרונים שלו. |
|
||||
|
||||
ומה עם כל החלקיקים האחרים? אין להם חלק בחתוליות? |
|
||||
|
||||
מצד שני, האלקטרון הרבה יותר פרוותי.. |
|
||||
|
||||
>> יש לך תובנות חדשות בעניין? כן. תגובה 320762 אני מתנצל. כנראה ערבבתי בין שתי תגובות (השעה...) וזו המקושרת היתה אמורה בעיקרה להיות מופנית אליך. >> האם כמות האינפורמציה השונה משנה לעניין הקיום? לא יודע. זה היה קצה של רעיון. אם כמות האינפורמציה בכל אלקטרון שווה ובלתי משתנה אז... (הלך לי לאבוד) >> האם התיאור שלהם כעצם או מערכת משנה לעניין זה? כן. בהמשך לתגובה המקושרת למעלה- כל העצמים אינם קיימים במציאות החמרית ויש רק מערכת אחת - היקום. בתפיסתנו את העולם החמרי אנו מייחסים קיום לעצמים נפרדים רק עקב היותם מובדלים כך בתפיסתנו החושית. הרי האבן אינה קיימת כאבן אלא משום שהבחנו בה ברשמי חושינו כנפרדת. החלקיקים היסודיים - אבני הבנין של המערכת - אינם עצמים, משום שעצמים אינם קיימים, וגם בתפיסתנו אינם עצמים מאחר וכל קיומם הוא ברמה האלמנטרית, בה חלים חוקים אחרים מאלו המתאימים לתפיסתנו החושית את המאקרו. החתול שאנו תופסים (למעט זה של היינלין) אינו עושה את כל המסלולים אפילו אם מיקומו במציאות הוא רק איזה מקסימום הסתברות של החלקיקים המרכיבים אותו. החלקיקים כן עושים את כל המסלולים (או פונקצית גל) מצייתים לעקרון אי הודאות וכו'. אין לנו אפשרות לתפוס אותם אחרת. לכן המהות של אבני הבנין ושל תתי המערכות שאנו קוראים להן עצמים שונה. ניתן אולי לומר שבמציאות הפיסיקלית האלקטרון קיים והעצמים לא, ובמציאות התפיסתית העצמים (כמו גם הזרם החשמלי) קיימים והאלקטרון לא. כי מה לו לאלקטרון אם הוא סובב גרעין של אטום חנקן, מוטל בואקום של שק"ק או מתנדנד הלוך ושוב בחוטי נחושת בקצב 50 הרץ. ומכאן עולה מאליה התשובה לשאלתך מפעם בענין הרצף. |
|
||||
|
||||
מה שאתה אומר זה ש"עצם" זה אוסף של תכונות שנתפשות בחושים שלנו. טוב, ברור (לפחות לי) שעצם קשור לחוקי הטבע. אחרת לא היינו תופסים אותו בחושינו. כלומר העצמים לא יכולים להיות *מנותקים* מאיך שהיקום פועל, הם והתכונות שלהם קשורות לטבע. לכן לדעתי ההבחנה בין קטן וגדול היא מאוד מעורפלת. הכל עובד לפי מכניקת הקוונטים, גם החתול וגם האלקטרון. הצבע של החתול נקבע לפי משוואת שרדינגר. פשוט, פתרון משוואת שרדינגר של החתול+סביבתו מתנהג כמו הפתרון של חוקי ניוטון. האם זה כלכך משנה לעצם מהותו של החתול? |
|
||||
|
||||
>>מה שאתה אומר זה ש"עצם" זה אוסף של תכונות שנתפשות בחושים שלנו. כן, ויותר מזה. מה שאנו תופסים כעצמים הם תת-מערכות (קרי - סדורים מסוימים בתוך היקום האחד) ולהן (ולא לחלקיקים המרכיבים אותן) יש תכונות מסוימות שאנו תופסים- צורה, למשל, או צבע. >>טוב, ברור (לפחות לי) שעצם קשור לחוקי הטבע בודאי. אלא שהקשר הזה אינו טריויאלי. למרות שלחלקיקי היסוד אין את תכונות העצמים, הסידור המסוים שלהם מקנה לעצמים את תכונותיהם. לא טריויאלי בכלל. >>כלומר העצמים לא יכולים להיות *מנותקים* מאיך שהיקום פועל הם חלק מהיקום הפיזי. ודאי שחוקי הפיזיקה חלים עליהם. אבל הם אינם קיימים כישים נבדלים ביקום הפיזי. קח יקום ניוטוני - העצמים בו נמצאים באינטראקציה זה עם זה אבל הם נבדלים זה מזה. לעומתו יקום יחסותי בו המרחב זמן מתכופף על פי כל המסות שהוא מכיל. על אחת כמה וכמה יקום קואנטי בו לאבני הבנין אין מקום מוגדר והן נמצאות באינטראקציה עם האחרות כל העת >>הכל עובד לפי מכניקת הקוונטים, גם החתול וגם האלקטרון כן. הענין הוא שהחתול, בהיותו מורכב מהרבה מאד חלקיקים (שאינם עצמים) לכאורה אינו יכול להיות עצם, ציית ככל שיציית למשוואת שרדינגר, ובכ"ז הוא עצם . ההבדל הוא שמשוואות ניוטון מתארות את *תפיסתנו* את החתול ואילו משוואת שרדינגר מתארת את קיומו הפיסי של החתול. לפיכך המסקנה - קיים העולם הפיזי, בו מתרוצצים חלקיקים תחת חוקי מכניקת הקואנטים, וקיים העולם התפיסתי המטאפיזי בו קיימים עצמים (ישים). טעות היתה בידי כשטענתי שהאלקטרון לא קיים. פשוט קיומו שונה מקיום העצמים. אפילו שונה מקיום אטום H+, הלא הוא פרוטון. מסתבר שהפרוטון איננו חלקיק יסודי אלא מערכת קטנה. הפלא ופלא - מאחר והוא מערכת (קטנה ככל שתהיה) כבמטה קסם הופיעו לו תכונות הנתפסות ברשמי חושינו. |
|
||||
|
||||
אולי יצאה לי קצת תוקפנית, התגובה לעיל. לא התכוונתי. |
|
||||
|
||||
קשה להעלות על הדעת? דווקא קל למדי. החתול של המצרים הקדמונים בוטל. המשוגעים חשבו שמדובר בלא פחות ולא יותר מאשר סוג של אל. במקומו אנו משתמשים במושג המתאר לא יותר מאשר בעל חיים (שאנו משיכים אותו לסוג מאוד מסוים של בעל חיים ולכן שמו. זאת אנו עושים עפ"י הקונוונציות המיוניות השרירותיות שנמצאות רק בראשנו ושמענינות את הטבע עצמו כקליפת השום). אלקטרון הוא שם של מערכת שקיימת בעליל, לפחות כמו החתול. אלקטרון תופס מקום במרחב. לאלקטרון יש מסה ידועה. לאלקטרון יש תכונות ידועות. אפשר להגיד : "יש אלקטרון בשעה 11" (אחרי שבדקנו, לא לפני). אנו יודעים לבצע מניפולציות *ישירות* על האלקטרונים עצמם (הטלויזיה שלך בסלון עושה את זה בדיוק). אתה יכול לשמור אלקטרון באיזור מסוים ולדאוג שהוא ישאר שם. במה הוא פחות "יש" מהחתול או מהוירוס הממוצע? בכך שבמהלך חייך יצא לך להתעסק איתו רק מעל דפי מבחנים? אז לפעמים אנו יודעים משהו כעובדה ובסופו של דבר מתברר שטעינו (או שעולם המושגים שלנו השתנה). עובדת חיים זו נכונה עבור כל הלך המחשבה האנושי ואינה יחודית לשיטה המדעית. יכול להיות שמחר נגלה שכל החתולים כולם הם הקרנה מטריציונית ישירות למוחנו (או שנגלה שהם לא בדיוק מה שחשבנו שהם). הסבירות שזה יקרה אינה נופלת מכך שנגלה שאין אלקטרונים (או שנגלה שהם לא בדיוק מה שחשבנו שהם). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |