בתשובה לשחר, 08/10/03 10:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזה אולי מקום טוב להזכיר1 את עבודתו של קנת ארו (Arrow), שזכה בפרס נובל על כך שהוכיח שאין דמוקרטיה מושלמת ברגע שיש יותר משתי אלטרנטיבות (ובינינו, תמיד יש יותר משתי אלטרנטיבות). לא שאני חושב שמערכות הבחירות שציינת הן לא בעייתיות במיוחד, אבל סתם כדאי להכיר את התוצאה הנחמדה הזו. בקצרה (פירוט לפי דרישה): יש כמה אלטרנטיבות, הרבה אנשים, וכל אדם מדרג את האלטרנטיבות לפי העדפותיו האישיות. "דמוקרטיה" היא מערכת שאוספת את כל הנתונים הללו ובונה את "הדירוג של העם", המשקף בצורה הוגנת את רצון כולם. יש כמה דרישות בסיסיות ממערכת כזו - למשל, שלא יהיה "דיקטטור", שאם כולם מעדיפים את א' על ב' אז כך גם בדירוג הממוצע, ועוד דרישות סבירות (אם כי אחת מהן טיפה עדינה יותר). ארו הוכיח שאין אף מערכת העונה על הדרישות הללו2. 1 בטח כבר הוזכר באייל, אבל חיפוש פשטני לא העלה דבר. 2 והצטרף לג'ון נאש כאחד הבודדים שקיבלו פרס נובל על עבודה מתמטית טהורה. אין, כידוע, פרס נובל במתמטיקה, וזה *לא* בגלל שלאשתו של נובל היה רומן עם מתמטיקאי (אגדה אורבנית ישנה, שלרוב מככב בה Mittag-Leffler). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1 אכן כן. כאן: תגובה 5392 , כאן: תגובה 6956 וכאן: תגובה 104127 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדרישה לאי-תלות באלטרנטיבות לא רלוונטיות אינה מתקיימת בדמוקרטיות. לרוב הדירוג נעשה ע''י שרשרת של הצבעות בין שתי אלטרנטיבות (קריאה ראשונה, שניה וכו'), ולכן יש תלות כזו. לדעתי (החובבנית) דרישה זו אינה ''טבעית'' מאד, ואין סיבה לדרוש אותה כתנאי למושלמות הדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בוודאי הדרישה הבעייתית ביותר, אבל גם לוותר עליה לגמרי נראה שלא כדאי. באחד התיאורים שקראתי על משפט ארו הופיע סיפור יפה (שמתיימר להיות אמיתי) על חבר פרלמנט בריטי שהצליח לגרום להכרעה העדיפה עליו בין שתי אפשרויות ע''י כך שהוסיף לדיון אפשרות שלישית (שנפלה). הוא הכיר את הנפשות הפועלות וידע שבלי אפשרות זו, יפסיד, אבל איתה, הוא יקבל את מה שרצה. דברים מסוג זה בוודאי אינם כה נדירים. יש תוצאות חזקות יותר של המשפט שמראות שגם אם מחלישים את הדרישה על אלטרנטיבות לא רלוונטיות אי אפשר לקיים את התנאים, אבל אני איאלץ להשאיר את זה תלוי ככה באוויר כי אין לי סימוכין זמינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור מעניין. הבלבניסטים אמורים לקפוץ על המציאה: "הוא העלה את ההצעה כדי שתכשל אבל עצם העלתה גרמה לאפשרות המועדפת עליו להתקבל" נשמע כמו ניתוח בדיוק מהסוג האהוב עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשור: עודד נוהג לספר את הסיפור הבא, על חבר שלו, שאומר שכל התיאוריות שלו זה שטויות במיץ. אותו חבר עובד בחברה גדולה. כאשר הוא רוצה להעביר תוכנית, והוא יודע שיש לו מתנגדים, אז הוא נוקט בדרך הפעולה הבאה: הוא מכין 3 תוכניות. את התוכנית שהוא רוצה להעביר, ושתי תוכניות שמכילות את ההיפך מהתוכנית שלו. כעת, בישיבת הצגת התוכניות, הוא מציג ראשונה את אחת התוכניות שהוא לא רוצה. מיד כל מתנגדיו מעלים טיעונים נגד התוכנית. אז הוא מעלה את התוכנית השניה שהוא לא רוצה, וגם נגדה מעלים כל מתנגדיו טיענים שונים. ואז הוא מציג את התוכנית שהתכוון להעביר, והמתנגדים נמצאים בבעיה - הם לא יכולים להתנגד לה, כי מרכיבי התוכנית הפוכים למרכיבים אליהם התנגדו לפני שעה, בהצגת התוכניות הקודמות, וכך הוא סותם את הגולל על טיעוניהם ומעביר את התוכנית שרצה להעביר מלכתחילה, למרות ההתנגדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אדם כזה יכול להגיע רחוק בחברה שלו השאלה האם חברה כזאת תגיע רחוק עם אנשים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Ha!
And what if the majority of his opponents AGREE with one of the first 2 options? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלכלה: http://www.nobel.se/economics/laureates/1972 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודי כבר עם המלכודות!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלכלה, 1972. גם ג'ון נאש ("נפלאות התבונה") קיבל את הפרס בכלכלה, ב-1994, לא מעט בזכות מאמציו של אריאל רובינשטיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה הקשר בין מחקר לגבי דמוקרטיה לתחום הכלכלה? זה נראה לי יותר כמו מדעי-המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אתה יודע, תורת המשחקים וכאלה. בקיצור, אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זה שימושי בעיקר בתורת (?) קבלת ההחלטות (דוגמא נפוצה היא קניית מכונית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קשר הדוק. רוב התיאוריה הכלכלית המקובלת מניחה ישות דמיונית שנקראת "האדם הכלכלי" (homo economicus), שמקבלת החלטות באופן רציונלי בהתחשב במידע שעומד לרשותה ובדירוג מוגדר היטב של העדפות. הניסויים של דניאל כהנמן (ורבים אחרים) מפריכים את ההנחה ש- homo economicus הוא מודל מוצלח (דסקריפטיבי) לתיאור התנהגות של בני אדם אמיתיים. ההוכחות של Arrow וחבריו מראות, נדמה לי, שאי אפשר לתכנן מערכת חברתית (ובפרט לא מערכת שמבוססת על עקרונות השוק החופשי) שתבטיח רמת רווחה "אופטימלית" למשתתפיה, אפילו כשמשתמשים בהנחה (השגויה) שבני אדם הם רציונליים. במילים אחרות, מה שאנשים (וגם מערכות חברתיות) עושים הוא לא תהליך אופטימיזציה, אלא כנראה משהו אחר. המאמר שהתפרסם במוסף "הארץ" האחרון על תפיסת האושר מצביע על אחת הסיבות לכך שאין טעם לייחס לאנשים רציונליות: הם לא ממדלים נכון את תגובתם לסיטואציות עתידיות. לכן הם לא יכולים לשקלל אלטרנטיבות באופן עקבי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |