בתשובה לאלון עמית, 08/10/03 11:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור מעניין. הבלבניסטים אמורים לקפוץ על המציאה: "הוא העלה את ההצעה כדי שתכשל אבל עצם העלתה גרמה לאפשרות המועדפת עליו להתקבל" נשמע כמו ניתוח בדיוק מהסוג האהוב עליהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשור: עודד נוהג לספר את הסיפור הבא, על חבר שלו, שאומר שכל התיאוריות שלו זה שטויות במיץ. אותו חבר עובד בחברה גדולה. כאשר הוא רוצה להעביר תוכנית, והוא יודע שיש לו מתנגדים, אז הוא נוקט בדרך הפעולה הבאה: הוא מכין 3 תוכניות. את התוכנית שהוא רוצה להעביר, ושתי תוכניות שמכילות את ההיפך מהתוכנית שלו. כעת, בישיבת הצגת התוכניות, הוא מציג ראשונה את אחת התוכניות שהוא לא רוצה. מיד כל מתנגדיו מעלים טיעונים נגד התוכנית. אז הוא מעלה את התוכנית השניה שהוא לא רוצה, וגם נגדה מעלים כל מתנגדיו טיענים שונים. ואז הוא מציג את התוכנית שהתכוון להעביר, והמתנגדים נמצאים בבעיה - הם לא יכולים להתנגד לה, כי מרכיבי התוכנית הפוכים למרכיבים אליהם התנגדו לפני שעה, בהצגת התוכניות הקודמות, וכך הוא סותם את הגולל על טיעוניהם ומעביר את התוכנית שרצה להעביר מלכתחילה, למרות ההתנגדות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אדם כזה יכול להגיע רחוק בחברה שלו השאלה האם חברה כזאת תגיע רחוק עם אנשים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Ha!
And what if the majority of his opponents AGREE with one of the first 2 options? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |