בתשובה לSteerpike, 07/09/03 15:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה מאוד. כפי שציין האלמוני מתחתיך גם הרמז הרביעי כבר קושר, בתגובה 167654. וסליחה על האיחור שבאישור (עקב מסע מסביב לחצי עולם - אני כרגע בארץ). שוקי שמאל פתר רמז ראשון ממש מהר בתגובה 167481, והייתי בטוח שזהו (מה גם ששוקי הזכיר "ליפוגרפיה"!). אחרי שמ. השור זיהה את קלוד ברז', הנחתי שתוך רגע מישהו יעלה על קשר בינו לבין ז'ורז' פרק. ואז easy מצא את איטלו קלוינו בתגובה 168364 ועדיין היה כנראה קשה יותר משציפיתי להבין שמדובר ב-Oulipo. אבל סוף טוב הכל טוב, וכל הכבוד לכולם על עבודת הצוות ול-Steerpike על קישור החוטים. אכן כיוונתי לספרו של קנו, עם מספר השירים האסטרונומי שבו. ה-"סדנה לספרות פוטנציאלית", Ouvroir de Literature Potentielle, נוסדה בצרפת לפני כ-30 שנה בידי קבוצה של כותבים ומתמטיקאים, ביניהם צאצאו (נכדו?) של י"ל פרץ ז'ורז' פרק, איטלו קלוינו, ריימונד קנו, פרנסואה לה ליונה, קלוד ברז' ואחרים. הקבוצה פעילה עד היום, אם כי חבריה ומטרותיה השתנו מן הסתם עם השנים. אפשר לקרוא עליהם למשל כאן: אחד מתחומי העניין העיקריים של הקבוצה הוא הקשר הפרדוקסלי-לכאורה בין כבלים וכללים לחופש אמנותי, וראו למשל הציטוט של איגור סטרווינסקי בקישור לעיל. לכתוב ספר שלם בלי e זה בוודאי קיצוני מאוד, ויש יאמרו סתם גימיק. אך מפתיע לראות כמה קל למצוא באמנות דוגמאות למסגרות של חוקים וכללים, נוקשים יותר או פחות, שאמנים מציבים לעצמם כדי להשתחרר מהחופש המוחלט, המסחרר, האדיש, שכל-כך קשה למצוא בו נתיב. הרמוניזציה לפי באך, מוסיקה סריאלית, שירה אליטרטיבית ובחרוזים, פיסול "מן המוכן", ... הבו דוגמאות! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דורי מנור פרסם לפני כעשר שנים ב"הארץ - תרבות וספרות" שני שירים, האחד בעברית והשני בצרפתית, שהם הומופוניים! כלומר - אומרים אותם אותו דבר (בערך, אני משער, שהרי יותר מדי הגאים נהגים שונה בשתי השפות). העברי נקרא "אפיטף לנבלת משורר". בזמנו לא ידעתי צרפתית, ולא יכולתי להתענג עליו כראוי. האם מישהו כאן מכיר? יודע? שמר אולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זוכרת את זה. היה מופלא ותמוה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר למתכנתים שבינינו את אותה התכנית שאפשר לקמפל/להריץ ב-7 שפות תכנות שונות - COBOL, Pascal, מופלא ותמוה, אמרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריפרוף על התוכנית זה נראה לי קצת שרלטנות - הם חוסמים בעזרת ההערות את השורות הלא חוקיות בכל שפה. המקבילה האנושית היא שיטת ייעול לצפיפות באוניברסיטה שהמצאתי פעם: שני מרצים באותו אולם כותבים על הלוח בגירים בצבעים שונים. כל סטודנט מקבל משקפיים בצבע המתאים, בהתאם לקורס הנלמד. המטרה לאפשר שימוש באולם אחד גדול במקום הרבה חדרים קטנים, לקורסים דלי משתתפים. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפיטף למשורר / דורי מנור (מתוך "מעוט") לא עבר. לא כלה פרי אסון אמור, אסון מושר. כאן תהל הלת עלה, הלת עלה נושר: נדון לקר (עולם, כסה!) נדון למות עקר. L’eau avare, l’eau qui l'a (אוף, אני קצר רוח מדי. אם תרצה, אפרסם מחר את הגרסה המנוקדת.)
Pris à son amour, A son mouchard. Quant à elle, Il a talé, Il a talé nos chairs – Ni dans le corps (Ô lames cassées!) Ni dans les mottes, A quarts. *** |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה משמעות השיר בצרפתית? אם יותר לי לנטפק, אם הוגים עברית עם כל ההטעמות הרלוונטיות, הרי שהדמיון פוחת. מרשים, בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאדם פרטי - תודה! נפלא! כחבר מערכת, אני נוזף בך על הפרת זכויות היוצרים - די היה שהיית אומר שזה מהספר. כאדם פרטי, שוב - אני אנצל את זה לטובתו, ואקנה את הספר. ולשאלתו של כליל, הנה תרגום די מילולי של הגרסה הצרפתית: _____ המים קמצנים, המים שלקחו אותו אל אהבתו, אל חור-ההצצה שלו. באשר לה, הוא פצע, הוא פצע את בשרנו - לא בגוף (הו, להבים שבורים!) אף לא ברגבים, לרבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאת התרגום נשארתי מאוכזב. לקח אוסף של מלים בעלות צליל דומה והצליח לסדר אותן כך שמתקבל סינטקס חוקי בשתי השפות. לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שבאמת אין כאן הרבה יותר מגימיק, וה"נפלא!" שלי מתייחס לרעיון, ולהפגנת וירטואוזיות מסוימת בביצוע, ולא לעומק שירי גדול. אבל אני חושב שאתה בכל זאת עושה לו עוול: יש כאן יותר מסינטקס חוקי. יש לשני השירים נושא ברור, וזהה (הספד משורר שמת), והבעה די משכנעת של צער על המוות הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן פשוט לא הבנתי את השירים. אוף, כמה משוררים מתים באייל בזמן האחרון :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לא הבנת? אם לא הבנת שמדובר בהספד למשורר, כנראה פשוט לא שמת לב לכותרת השיר... סביר שגם אני בלעדיה לא הייתי מפענח זאת1. פרט לכך, נקודה אחת שבה התעכבתי ארוכות בתרגום כדי להבין למה יכול היה להתכוון המשורר, ולו ברובד הלשוני, הוא השורה "באשר לה" - למי? בסוף הבנתי, באופן תחבירי טהור, שזה יכול רק להתייחס לאהבה משתי שורות קודם. מכאן זו כבר פרשנות1: נראה לי שאם המים לקחו אותו אל האהבה, אז יתכן שהאהבה הזו היא המוות, ובמותו המשורר פצע אותנו, מוקירי זכרו. זה גם מסביר מה עושים הרגבים בהמשך. 1אני לא מבין מימיני ומשמאלי בשירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי מיטב הבנתי את חוק זכויות היוצרים, מותר לפרסם שיר (או חלקים ממנו) אם הדבר נעשה למטרות ביקורת שירה או לשם דיון. אבל תשאל את מיץ... בכל אופן, הנה השיר המנוקד*: --- אפיטף למשורר לֹא עָבַר. לֹא כִּלָּה. פְּרִי אָסוֹן אָמוּר, אָסוֹן מוּשָֹר. כָּאן תָּהֵל הִלַּת עָלֶה, הִלַּת עָלֶה נוֹשֵר: נִדּוֹן לְקֹר (עוֹלָם, כַּסֵּה!) נִדּוֹן לְמוֹת עָקָר. L’eau avare, l’eau qui l'a * (כל השגיאות הן, כנראה, שלי)
Pris à son amour, A son mouchard. Quant à elle, Il a talé, Il a talé nos chairs – Ni dans le corps (Ô lames cassées!) Ni dans les mottes, A quarts. --- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של דוגמה. נדמה לי שזה יחיד במינו פחות או יותר, נכון? אני דווקא סקרן לשמוע על דוגמאות לשיטות אמנותיות כובלות שהפכו ממש לזרם, לא רק ליצירות חד-פעמיות או בודדות. אני אתן כדוגמה את המוזיקה הסריאלית (ליתר דיוק, הדודקפונית) של ארנולד שנברג. הרעיון היה לחתור בכוח נגד הכבלים הישנים - חוקי ההרמוניה והטונאליות. בשיטתו של שנברג, בוחרים תמורה (פרמוטציה) על שנים-עשר הטונים, ומשתמשים בתמורה זו (ורק בה), ובהיפוכים שונים שלה, כדי ליצור יצירה שלמה. נדמה לי שהיו אפילו כללים לגבי בחירת הפרמוטציה - לאף שלושה צלילים רצופים אסור היה להיות "הרמוניים". שנברג עצמו, כמובן, השתמש בשיטה, אך היו בפירוש מלחינים נוספים שהשתמשו בה - אני זוכר את שאלבן ברג עשה זאת (לדעתי בהצלחה רבה יותר משנברג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שהשיטה הדודקפונית היא אכן שיטה כובלת, אך במקרה זה היא מהווה כלי לחיבור יצירה שאיננה טונאלית. בשיטה הטונאלית יש צליל אחד מרכזי שאליו מתייחסים כל שאר הצלילים (נקרא הטוניקה). חיבור מוסיקה שאיננה נשמעת טונאלית איננה דבר קל, גם לבעלי יכולת הלחנה. יש שיטות שונות כיצד לצאת מן הטונאליות, ושיטת 12 הצלילים היא אחת מהן. על ידי כך שמספר ההופעות של כל תו שווה (ובצרוף סדר הצלילים) נמנעת הרגשת הטונאליות. כלי אחר ליציאה מן הטונאליות הוא שימוש בסולם של טונים שלמים (נמצא רבות ביצירות של דביוסי ובמוסיקת ג'ז). טכניקה אחרת (ניתן למצוא ביצירות של ברטוק) היא הוספת תו במרווח קבוע לצלילי המנגינה. כל השיטות מהוות כבלים, אחד יחד עם זאת גם עזר להלחנה כך שתניב מוסיקה לא טונאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבלים המסייעים ליצירה האמנותית - זו בדיוק הכוונה שלי, ולכן אין צורך לומר "*אך* במקרה זה" או "יחד עם זאת". תודה על הפירוט, בכל אופן. ואגב "גם לבעלי יכולת הלחנה" - לדעתי, *דווקא* לבעלי יכולת הלחנה קשה יותר להיחלץ מהפרדיגמות המפתות של הטונאליות. זה ממש יושב באצבעות... ומכאן בדיוק, לראייתי, נובע הצורך בכללים נוקשים שיוציאו אותך מזה. (לילדה שלי, בת שמונה חודשים, אין שום יכולת הלחנה, אבל חיבור מוסיקה שאיננה נשמעת טונאלית בא לה מה זה בקלות - רק אני מושיב אותה מול הפסנתר והיא ממריאה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי לפגוע בכשרונה של בתך בת 8 החודשים, יש להבחין בין מוסיקה א-טונאלית לבין מה שמכונה קקפוניה. בקקפוניה אני מתכוון למוסיקה נטולת אירגון צלילי, בניגוד למוסיקה הא-טונאלית, ובמיוחד למוסיקה סריאלית, שבה רמת האירגון הצלילי גבוהה מאד (ובסריאליזם חמור גבוהה מאד מאד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קקפוניה אתה בעצמך, והיא עוד תראה לכולם. זה לא קקופוניה, אגב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבהרה, שמא אחשד ברשעות: זה לא היה ברצינות... חוץ מהקטע של הכתיב: זה באמת "קקופוניה", לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, קקופוניה. מן היוונית: kakos = רע, phone = צליל, טון, וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה עברה מאז הדיון המרתק הזה ורק עכשיו נתקלתי בו. חבל. כך או כך, רציתי לתת את גרסתי (שיש בה מידה מסויימת תשל פרשנות, כמובן) לנוסח הצרפתי של השיר המדובר, שכתבתי לפני יותר מעשור: מים קמצנים, המים שנטלו אותו מאהובו, מן המוֹסֵר [המלשין] שלו. אם להיסמך עליהם, הרי שהוא כתש הוא כתש את בשרנו - אך לא בגוף (הו, מִשברים מנותצים!), אף לא ברגבים, כי אם לרבעים. דורי מנור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בהבדל פרשנות גרידא, אלא בעיקר בשגיאה שלי בצרפתית: חשבתי ש-prendre à פירושו "לקחת אל", אבל זה "לקחת מ-" (ומכאן, כמו שאומרים במבחנים במתמטיקה - שגיאה נגררת). תודה על תשומת הלב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הספקת לקנות מאז את "מעוט"?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל הספיקותי לעיין רק בשיר הראשון (הנהדר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו שמתי לב שזכרונך הוסיף לשם השיר את המילה בעלת הצליל הכה-צרפתי ''לנבלת''. מחריד קצת, אבל גם יפה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מקווה שהמילה הזו היתה בעיתון (משם אני זוכר אותה), והושמטה בספר (ממנו גלעד ציטט). אם לא אז זה אחד המקרים הכי מוזרים וחזקים בחיי של זכרון שתול. בעצם, אני לא מפחד מהאפשרות הזו, אז אפשר להחליף את המילה ''מקווה'' מהמשפט הראשון במשהו נייטרלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר "Let Ton beau de Marot" של הופשטטר עוסק רבות ביצירה תחת אילוצים. ראה: http://www.forum2.org/tal/books/marot.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עדכון: קניתי את הספר, ואסתער עליו בהזדמנות - תודה. מקריאת חלק מהמבוא נראה לי שהשנים וההצלחה הפכו את הופשטטר לקצת מדושן-עונג מעצמו, וזה טיפה מעצבן. היו אנשים שחשו כך כבר לגבי GEB, אבל אני כנראה הייתי צעיר ונאיבי מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המבוא ל-LTbdM נראה לך מדושן עונג, הזהר מהמבוא למהדורת עשרים השנה של GEB. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ימצא לי כתבה בנושא מ''מאזניים'' עם דוגמא נפלאה-כליל האיקו(על משקל כליל סונטה) רק זכרון מעורפל נשאר לי של השיר כמו גם של החוויה הנפלאה בגילוי פריחתה של יצירה בתוך המסגרת הכובלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט "חלון אחורי" של היצ'קוק מתרחש כולו בחדרו של אדם (המגולם ע"י ג'יימס סטיוארט) המרותק לביתו עקב רגל שבורה, וצופה מחלונו על הבתים האחרים בשכונה (ותוך כדי כך מצליח לפענח תעלומת רצח). בנוסף לכך שזהו אחד הסרטים המושלמים ביותר של המאסטר, ונחשב גם כמטאפורה נהדרת על קולנוע ומציצנות, מקובל לחשוב שהיצ'קוק כפה על עצמו את המגבלה (שהיא קשה באמת ביצירת קולנוע) כאתגר עצמי. כמו-כן הסרט "החבל" שלו מצולם כולו במצלמה אחת ובצילום ("שוט") אחד. עקב מגבלות טכניות של אורך הסרט הנכנס למצלמת קולנוע - כ-10 דקות , בעצם הוא מורכב מ-8 שוטים של 10 דקות. בכל פעם כזאת המצלמה "במקרה" עוברת מאחורי איזה חפץ או אדם ומגיחה מעברו השני. פרט לעניין זה הסרט נראה כולו כצילום אחד ארוך בזמן אמיתי. גם-כן ניסיון לאתגר-עצמי כנראה, וסרט מעניין למדי . הוא מבוסס במידה מסוימת על הפרשה המפורסמת של שני הסטודנטים-הרוצחים ליאופולד ולב, כולל רמיזות - מעודנות בהתאם לתקופה - על מניעים הומוסקסואליים. בימים אלה ירד מהמסכים הסרט "תא טלפון שגיבורו כלוא לאורך כל הסרט בתא טלפון כאשר צלף מאיים עליו שלא ייצאממנו. לפי מה שקראתי הרעיון הסרט נהגהלפני כ-30 שנה ע"י מפיק שקיווה להפיקו עם היצ'קוק, התוכניות התבטלו, ורק כיום הופק מחדש. - אסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי שאלה לגבי 24. כשהסדרה משודרת בטלויזיה, כל פרק אורך שעה. אלא שבפרקים יש גם פרסומות. שאלתי היא האם בגרסת ה DVD הדמויות עושות יותר דברים בשעה הזו או שהפרקים קצרים יותר? שאלה נוספת. אם ב DVD אין פרסומות, מתי הדמויות הולכות לשרותים? אפילו ג'ק באוור הגדול לא יכול להתאפק כל כך הרבה זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי אורכי הפרקים? האם האם גירסאות ה DVD מכילות קטעים שהופקעו מצופי הטלויזיה לטובת פרסומות או שהפרקים ב DVD קצרים יותר (מה שקצת פוגע בקונספט של הסדרה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטעי הפרסומות ה dvd פשוט מדלג קדימה. זה לא פוגע בשום קונספט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אז האורך של הפרק הוא פחות משעה והעניין של זמן אמת קצת הולך לאיבוד. לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הולך לאיבוד כלום. מופיע השעון הדיגיטלי שאומר 12:33:44 ואח"כ 12:38:26. מזה אתה לומד שארבע דקות וקצת של זמן אמיתי חלפו להן. מה הבעיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרסת ה-DVD של הסרט "חלון אחורי", אחד המשתתפים בעשייה מספר כי היצ'קוק תכנן במקור לכלול, בסצינת שיחת הטלפון (די בתחילת הסרט), בה הפצוע מתקשר לעורך העיתון, תמונות ממשרדו של העורך (כמקובל בהצגת שיחות טלפון בקולנוע – תמונה של כל צד בזמן שהוא מדבר). אותו משתתף בעשייה (באמת שאינני זוכר מי זה היה) שיכנע את היצ'קוק להמנע מכך, כדי להשאיר את הסרט כולו בתוך החדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יכול לספר קצת על החוקים שקבעו חברי הקבוצה הקולנועית Dogma? בטוח שיש ברשת, אבל אולי תוכלו להעמיק קצת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך שלא כתבו על זה באייל? דיון 275! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס! לא חיפשתי אפילו... (*ראש נחבט קלות במוניטור*) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר. נדמה לי שהמאמר ההוא לא נחרט בזכרון הקולקטיבי של האייל. גם אני רק בקושי נזכרתי בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אבל כמו עם "קקופוניה", גם הפעם אני חש דשב"כ לנג'ס: צ"ל "נחרת בזכרון", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה (כללית: האם יש הבדל בין "חרט" ל"חרת"?). אני אנסה לבדוק. מה זה דשב"כ? <אשר><חזור> אה, הבנתי (-: <אשר> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה לגמרי, אתמול בדקתי במילון אבן שושן את המלים חרט וחרת. לצערי המילון כרגע לא בהשג ידי, אבל בגדול: חרת זה רשם על דבר מה באמצעות מכשיר חד החורץ סימן. בהשאלה זה שמר בזכרון. חרט זה גילף או הקציע באמצעות מכשיר חד וכמו כן חרת זה מקרה פרטי של חרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה נסגר עם חרת ו/או חרט האם חרת/חרט על דגלו את סמל המצוינות וכד' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה חרטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, אא"ט היצ'קוק הפיק ו/או ביים סרט שכולו מתרחש על סירת-הצלה קטנה. כיוון שהיצ'קוק כפה על עצמו גם את האילוץ של הופעתו-עצמו בכל סרט שלו, וקצת היה קשה לו להופיע על הסירה לרגע ולהיעלם ממנה, הוא הסתפק בהופעת תמונתו בעיתון שהיה על הסירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hitchcock, in keeping with his cameo appearances, was pictured in "before" and "after" pictures in a newspaper advertisement for Reduco the Obesity Slayer.
Several members of the cast caught pneumonia after constant exposure to cold water. http://www.teako170.com/af30.html |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה, חברת הסרטים הוסיפה לסרט מוזיקת רקע למרות התנגדותו של הבמאי. ועוד סרט-תרגיל, לא של היצ'קוק: The lady in the lake, פילם נואר, מצולם כולו מנקודת מבטו של הגיבור. רואים אותו רק פעם אחת, במראה. אבל התרגילים האלה די משעממים. בעיקר חומר לשיעורי קולנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע זה לא נכון. היצ'קוק, בזמן העריכה, תהה מאיפה המוזיקה אמורה להגיע, והמלחין דייויד ראקסין ענה שהמוזיקה באה מאיפה שהתאורה והמצלמות באות. בכל מקרה, הוא לא התנגד למוזיקת רקע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל התרגילים האלה די משעממים'' - אז זהו, שאני לא בטוח שזה תמיד כך. כשיוצר בוחר לעבוד במסגרת כללים נוקשים, זה לא בהכרח סתם ''טריק'' שיווקי או סנובי שמטרתו שהיצירה תילמד בבתי-ספר לאמנות. לעיתים (קרובות, אני מאמין) זה נותן השראה, מסייע לתהליך היצירה, ומאפשר להגיע למקומות שלא היית מגיעה אליהם כך סתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מבין באומנות, אבל התקופה הכחולה של פיקאסו קשורה כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה, ואפשר להחיל אותה גם על פוינטיליזם, קוביזם, וציורים בעלי מבנה קשיח של רותקו, Klee, מונדריאן, קנדינסקי1... התשובה היא שאינני יודע. אינני יודע אם פיקאסו כפה על עצמו כחול ככלל מגביל כדי "לתגבר" את היצירתיות שלו, או שסתם בא לו לצייר כחול. לגבי חלק מהאחרים, הניחוש שלי היא שהתשובה היא - בפירוש כן, אבל אני גם לא ממש מבין באמנות. 1 איך הניים דרופינג? סתם, כולם פשוט ציירים שאני אוהב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על העיקרון אלא על המקרים שאני מכירה. "החבל" ו"הגברת באגם" משעממים נורא. מה שכן, יצירה יכולה לפרוץ דרך גם אם היא משעממת :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיפוך הקלישאה, לא ראיתי אבל קראתי את הספר. דווקא ספר מצויין ( אני מאוד אוהב את ריימונד צאנדלר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז'ורז' פרק *אינו* מתייחס על הסופר י"ל פרץ, על אף ששמו המקורי אכן פרץ. לצערי איני מצליח למצוא כרגע דף שמזים את השמועה, אך זכור לי שהשתכנעתי שמדובר בייחוס שגוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שקראתי פעם שהוא נכדו בביקורת על אחד מספריו, ושזה נשמע הגיוני בגלל השם (והעיסוק!), אין לי באמת שום עדות מוצקה. אני גם אנסה לבדוק. תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר W או זיכרון ילדות (הספריה החדשה) שער אחורי,כתוב שהוא קרוב רחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם שהפיקו סרט על חיי מוחמד, ומכיוון שלפי האיסלם אסור להראות את דמותו (האמנם?), נאלצו לעשות סרט שלם ללא תמונה אחת של גיבור הסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרכו של ישוע מצטלבת יותר מפעם אחת בדרכו וגורלו של בן-חור. את פניו של ישוע לא רואים ולו פעם אחת. המצלמה מצלמת מאחור, מרחוק, ובפרופיל שבו שיערו הגולש מסתיר את פניו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |