 |
|
 |
||
|
||||
 |
התעלמות מוחלטת של הרשויות ממליון גברים שהתמכרו למין זמין. לפי הדווחים שנמסרו לוועדה המיוחדת לסחר בנשים כבר בשנה השעברה, התברר שיש מליון איש בכל חודש המשתמשים בשירותי הזנות. 1.000.000 מספר עצום של בני אדם שמהם מתעלמים, כי את הנשים מאדירים ואת הגברים הופכים לחלאות אדם מלאי תאוות בשרים. בסוף שנות השיבעים, חקרה השופטת הדסה בן עתו את הזנות בארץ ומסקנות מחקרה הכשירו את הקרקע לנערות העובדות בזנות ואיפשרו להן לעבוד מתוך בתים ודירות וכמו כן לפרסם את עצמן בעיתונות כדי להשיג לקוחות. מסקנות המחקר שלה, מאופסנים הייטב בין דפי ההסטוריה, אבל אני אזכיר לכם על מה נשענות המסקנות: אז היו בגוש דן רק 200 נערות עובדות שרובן כאמור היו ברחובות מסקנותיה של השופטת הדסה בן עתו נשענו גם על מחקרים חדשים לתקופה, המראים שזנות זו העדפה נשית הבאה לאחר התנסות במקצועות אחרים שיש בהם ניצול, או כפי שמעיד גם פרופסור מנחם אמיר, מהשותפים למחקרה של השופטת הדסה בן עתו, תריסר שנים מאוחר יותר בראיון שנתן לרחל גיורא ופורסם בכתב העת הפמיניסטי "נגה" גיליון מס' 19. וכך רחל גיורא כותבת על פרופסור מנחם אמיר: "הוא מאמץ את ההנחה שהזנות היא בחירה מקצועית. בעקבות העיתונאית ג'ניפר ג'יימס הוא רואה בזנות מקצוע שהועדף על פני מקצועות אחרים לאחר התנסות כמו מזכירות, מלצרות, זבניות וכיו"ב- מקצועות נמוכי הכנסה וסטטוס, אך מרובי ניצול. על בסיס התפיסה שזנות היא בחירה מקצועית, הוא טוען, יש להעניק לזונות תנאי עבודה הוגנים והגנה. הדרישות הללו, אגב, תואמות, את דרישות הזונות עצמן." אראלה דאור, פמיניסטית נלהבת מאותם ימים של לפני תריסר שנים, כותבת גם היא בכתב העת "נגה ובאותו מופע המוקדש כולו ל"פמיניזם, שקרים וזונות" - היא אומרת: "הזונות אינן משמיעות את קולן, אולם לאחרונה התרבו המחקרים המציגים את נקודת מבטה של הזונה, וגם היו ניסיונות התארגנות של זונות הפועלות לשינוי מצבן" ואנו כמו ציבור הקוראים של אותם ימים, מבינים שלפנינו תחילתה של מודעות עצמית בקרב הנערות העובדות, המילים הכתובות, באות להדגיש כי לא כופים עליהן להיות זונה בכוח. ולמעשה הן עצמאיות ומכך גם בודדות, כבר אין להן את ה"ערס" האגדי שישמור עליהן. ורק נסיבות החיים היו שדחפו אותן לעבודה בזנות. וכוון שהגיע העת לשחרור פמיניסטי אמיתי, הן מתארגנות, לאמור: לא רוצות לעבוד ברחובות המסוכנים ואנו מעדיפות לעבוד בבתים ובמקומות מוסדרים. המאבק שלהן תועד בכתב העת "נגה" והגיבוי הפמיניסטי הנשען על מחקרים חדשים היה זה שנתן את הגושפנקא לרשויות החוק להביט על הזנות כדרך בחירה עצמאית וכוון שאין כפייה על הזונה. התירה המשטרה לזונות עצמאיות לעבוד בדירות ובתים ובמכונים, כמו שטוענים הממצאים העומדים בבסיס דעתה ומחקרה של השופטת הדסה בן עתו שבדיקתה ומסקנותיה מצאו את הזונות מרצון ומבחירה והעדפה מקצועית ובעוד מחקרים שהפמיניסטיות מסתירות בכוונה תחילה. והחוק הוא נאור והרי תמיד היינו נאורים בחוקים שאנו מחוקקים לאחרים. ומתקופה זו והלאה התיר להן החור לזנות בבתים ללא הגבלה חוקית ומלבד שלא יפריעו לשכנים. וגם בלי תשלום של מסים שכבר עשר שנים הפכה למדיניות ליברלית שהשמועות על נפלאות התבונה שבה הביאה עלנו את הנהירה של הזונות מחבר המדינות הנחשלות שגילו בארצנו מכרה של זהב, נקי ממס והיום עשרות ואלפים מהן עובדות נון סופ בבתי זונות, מכוני עיסוי, מכוני ליווי, מסג' ושירותי ליווי מדלת אל דלת עשרים וארבע שעות שלוש מאות חמישים וחמישה ימים בשנה. וגורפות ומגלגלות יחד עם עוד עבריינים נוספים מיליארדים של שקלים כל שנה. כחוקר עצמאי של תופעת הזנות העוסק במחקרו העצמאי כבר עשר שנים. אין אני מבין כיצד התהפכה התמונה בתקשורת הכתובה לכדי מצגת שווא של קורבנות התעללות. מסקנותי הזמניות בנושא אומרות בפירוש רב כי זנות היא העדפה נשית נטו. מה שדוחף נערה לעבודה זמנית כזונה, הוא האפשרות הנפלאה לעשות המון כסף קל, נקי ממס. בכלל, מעיון בפרוטוקולים של ועדת הכנסת לסחר בנשים, מתגלים כל הנתונים ההפוכים: דבי שגיא היא המנהלת של כלא נווה תרצה וכאן היא אומרת: פרוטוקול מס' 4 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא סחר בנשים יום שני, ז' באייר התשס"א (30 באפריל, 2001), שעה 10:0 דבי שגיא: ראינו את הכתבות בטלוויזיה שדיברתם עליהן, גם בימים האחרונים. בדרך כלל להן אין את המודעות שיש לנו, שאנחנו רואים אותן כקורבנות. רובן הגדול לא נחטפו ברחובות ולא הכריחו אותן לעסוק בזנות. הן באו לכאן בידיעה שמזה הן רוצות לעשות כסף ושפה עושים כסף טוב. מה שהן לא ידעו ברוב המקרים זה שהן יהפכו לקורבנות בתהליך ושהן יצטרכו לעבוד חינם. ראינו את זה גם בכתבה. הסרסור שאל את האשה: כמה זמן את מוכנה לעבוד בחינם כדי לשלם את מה שעלית לי? זה בטח לא כתוב להן בחוזה עבודה. בוודאי שבשלב הראשון הן לא יודעות את זה, ואם הן יודעות - הן לא יודעות עד כמה הן יהיו מנוצלות. אבל בעיני עצמן הן לא נתפסת על-פי רוב כקורבנות. זה חלק מהתרבות הליברלית שאנחנו חיים בה, שאנחנו רואים בהן קורבנות יותר מאשר הן רואות את עצמן ככאלה. וכאן מפקד בכיר במשטרת ישראל מעיד: שוקי בללי: אין שום קשר. אני מוכן להזמין אתכם אלי למשרד כדי לראות כמה דרכונים יושבים אצלי במשרד ויש בעיה איפה לשכן את הבחורות האלה. אני נותן להן אפשרות להתארגן מספר ימים, לעזוב את הארץ מרצונן, אפילו שהן לא מוכנות למסור עדות, אפילו עם תעודות מזויפות. אני יכול להראות לכם כמה תעודות מזויפות יש לי במשרד. זה לא פותר את הבעיה. הבעיה היא באמת בעיה קשה. יש לי דרכונים, יש לי תעודות זהות, הבחורות האלה רוצות להישאר בארץ והן עושות הכל והן נעלמות ואף אחד לא יודע לאן. יש לי בחורה, שגמרה להעיד, השאירה את כל הדברים שלה ונעלמה. לפחות כלפי המצפון שלי, אני הופך את האדמה כדי למצוא אותה, אנחנו נותנים להן הרבה אפשרויות ולדעתי לגרש אותן זו גם דרך, כי הן לא חוקיות פה. אנחנו לא יודעים בודאות איך הן נכנסות לכאן ואיך הן יוצאות. אנחנו נתקלים בבחורות שלפחות שלוש פעמים יצאו ונכנסו לארץ וכל פעם בצבע שיער אחר ובשם אחר. אז יש בעיה ובתי הסוהר זה חלק מלפתור את הבעיה. לא בכל המקרים. למשל, יש לי בחורה בנווה-תרצה היום, שביום חמישי רצתי אחריה כדי שהיא תמסור עדות כי היא פנתה דרך כל הוועדות שהיא רוצה למסור עדות ורצנו לגבות ממנה עדות והיא התחיל לשחק אתנו. ואז, בית המשפט הגבוה לצדק נתן ביום ראשון החלטה וזה יושב לי על הגרון ואני צריך לתרגם את העדות ולנסוע שוב לנווה-תרצה, כי היא החליטה שעכשיו היא כן רוצה לדבר. אז הן לא הכי מסכנות. אם תראו איך הן מתנהגות אצלנו, לא תאמינו. וכאן עוד מפקד בכיר מעיד: פרוטוקול מס' 5 מישיבת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא סחר בנשים יום רביעי, כ"ג באייר התשס"א (16.5.01), שעה 10:00 יוסי סידבון: אני רוצה לומר שרוב הנשים שמגיעות לעבוד כאן, בישראל, מגיעות מתוך ידיעה שהן אכן הולכות לעבוד בזנות. חלקן מגיעה לכאן מתוך ידיעה שהן הולכות לעבוד בנושאים אחרים ורק כאן מתברר להן, שהן הולכות לעבוד בזנות. רובן המכריע יודעות היטב שהן מגיעות לעבוד פה בזנות והן מגיעות לכאן מרצונן ומתוך בחירה שלהן. וכל מה שרשום מעלה הוא מהפרוטוקולים הראשונים, מלפני למעלה משנה וחצי. וקצת להדגשה "מגיעות מתוך ידיעה שהן אכן הולכות לעבוד בזנות" "רובן המכריע יודעות היטב" "והן מגיעות לכאן מרצונן" "ומתוך בחירה שלהן" "הן לא הכי מסכנות" "נתקלים בבחורות שלפחות שלוש פעמים יצאו ונכנסו לארץ וכל פעם בצבע שיער אחר ובשם אחר" "הבחורות האלה רוצות להישאר בארץ והן עושות הכל" "רובן הגדול לא נחטפו ברחובות ולא הכריחו אותן לעסוק בזנות" "הן באו לכאן בידיעה שמזה הן רוצות לעשות כסף ושפה עושים כסף טוב" "אבל בעיני עצמן הן לא נתפסת על-פי רוב כקורבנות" אגב, לא מדובר כאן על נשים "טיפשות" לרובן המכריע יש השכלה המקבילה ל11 שנות לימוד. אלו הן נשים עצמאיות, תוצר טבעי של שיחרור האשה שאיבד כל שליטה. ואם מי מכם יכול להסביר מדוע עשרים שנה אחרי שהדסה בן עתו קבעה כי זנות היא בחירה חופשית, קמות עלינו פמיניסטיות המחזירות את הגלגל לאחור? עד כאן ומי שרוצה להביט יותר לעומק, מוזמן לנתח און ליין את הפרוטוקולים ושאר העדויות המרוכזות כאן: |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הזונות הן "תוצר טבעי של שחרור האשה שאיבד כל שליטה", איך זה שהפמיניסטיות מתנגדות להן? אם הפמיניסטיות מתנגדות להן, איך זה שהמאמר ב"נגה" מפרגן להן? האם אתה מסכים אוטומטית לכל קביעה של הדסה בן עתו? האם היא קבעה, או רק ציטטה? האם הציטטה שהבאת מפי רחל גיורא משקפת את עמדתה, או שהיא בגדר ציטטה בלבד? אם "בשלב הראשון הן לא יודעות", איך זה שהן לא קורבנות? האם אתה גורס שכל אשה תהיה זונה, תלוי מה המחיר? האם ניתן להסיק מכך שגם כל גבר ייתן שירותי זנות, תלוי מה המחיר? אם ענית "לא", האם ניתן להסיק מכך שלנשים יש חוש מוסרי פחות מפותח מאשר לגברים? האם ניתן להסיק מכך שבעצם הזנות "מגיעה להן"? האם אכן כפי שהערכת "מיליון גברים מכורים למין זמין"? האם מדובר בהתמכרות גופנית או נפשית? והאם אין זה אומר, שמיליון גברים זקוקים לשירותי גמילה? האם העובדה שהנשים בורחות אומרת שהן חוזרות לזנות, או שמא הן משתלבות בעבודה הזרה במשק, כמנקות בתים למשל? האם חוקר משטרה ממוצע לא ניחן בכישורים הקוגניטיביים הנחוצים כדי לזהות אשה שצבעה את שיערה? נא הגדר "חוקר עצמאי של תופעת הזנות" (האם יש לך מנוי איפשהו?). 1 כן, גם אני עושה שימוש ב"שיטת אביב י." (שאלי אותו, שאלי), ונהנית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יופי. עכשיו זה יחזור אלי בבומרנג :-) מהיום, אני עובר משאלות רטוריות לפסקנות רטורית! למתודות פשיסטיות! ולקלטיזם!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתוב מעלה, הוא אמת וכדי להמחיש אני אצטט שוב מהדוח של הוועדה בראשות השופטת הדסה בן עתו. "רצון חופשי או אילוץ בניגוד לדעה המקובלת בציבור, אנו סבורים כי רוב הזונות אינן עוסקות בזנות בניגוד לרצונן. יש להדגיש כי חלק נכבד מהזונות הגיעו לעיסוקן ללא כל לחץ ולא בשל פיתוי של סרסור. אלא מיוזמתן הן. לפעמים בעצת חברה או שכנה. ולהוציא מקרים נדירים ביותר. אין אישה עוסקת בזנות תקופה ממשוכת בניגוד לרצונה וללא שיתוף פעולה מצדה." ולהלן קטע נוסף מהדוח שמשום מה, אין הוא מופיע בשום מקום בספרות הפמיניסטית שעסקה בזנות, הקטע הושמט במכוון ונעלם ואיננו עוד בשום ציטוט או בתקצירים הבאים להסביר את רוח הדברים של דוח ועדת בן עתו, גם אם הוא משמעותי ביותר. ציטוט: "גם כאשר תחילתו של העיסוק בזנות קשור בסרסור – לא תמיד באה היוזמה מצדו. יש צעירות העוזבות את ביתן ומגיעות לתחנת אוטובוס מרכזית בעיר או עיירה ללא כל אמצעי מחייה וללא מקום מגורים. אפילו הן נופלות בנסיבות כאלה לידו של סרסור הנמצא שם ניתן לומר שהן באו מוכנות לכך לפעמים אולי בצורה בלתי מודעת, ובמוקדם או במאוחר היו מגיעות לעיסוק זה גם לולא פגשו בסרסור. מערכת יחסים בין הזונה לסרסור היא סבוכה ומיוחדת במינה וקשה מאוד לשפוט אותה על פי מבחנים מקובלים ביחסים שבין אנשים אחרים. פרט למקרים יוצאי דופן, אין זו מערכת יחסים המושתתת כולה על כפיה וניצול." הטקסט מעלה התאים לימים שלפני עשרים וחמש שנים, עם הפתיחות והליברליות והגלובליזציה ושחרור האישה, התופעה רק מחריפה. כי לא יתכן שכל השנים הללו, נלחמנו למגר תופעות בזויות והנה בתחילתו של המילניום השלישי, אנו צועדים לתקופת ימי הבנים, שם הכריחו נשים ואילצו אותן לעשות מעשים בניגוד לרצונן. היום זה לא אמש. ולמה מסתירים מהציבור את האמת, אין יודע! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |