בתשובה לדוד פלד, 08/08/03 18:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתנצל מראש על ההדיוטות הפילוסופית שלי, אבל ברצוני להמשיך ולהקשות מנקודת המבט של הפיזיקאי. תאוריית היחסות הפרטית של איינשטיין עוצבה ונבנתה כך שתענה על תוצאות מסויימות של ניסויים בעולם הממשי (ניסוי מייכלסון-מורלי. העולם הממשי של החושים והמדידים שלנו או איך שלא תגדיר אותו). הניצחון הגדול של התורה היה כאשר ניסויים ומדידות אחרות התאימו לתחזיות התורה. טעון נוסף, דוקא איינשטיין השתמש או חידש את עיקרון התער של אוקם (כאשר 2 תורות נותנות תחזיות שוות ונכונות לכל המדידות הידועות, נבחרת התורה הפשוטה ו/או היפה). עקרון זה יפה למקרים חריגים ונדירים, אבל ממנו ברור איך בוחנים תאוריות רגילות? ע"פ התאמתן ל"מדידות". איך אתה משלב עובדות חיים אלו של המדע בתאוריה הפילוסופית שאתה מציג, שלפי הבנתי מתיחסת רק לפירכות פנימיות במבנה הלוגי של התאוריה. אתה חייב בדרך כלשהי לנסח ולהגדיר מונחים שיתיחסו ל"אמת" ניסויית סובייקטיבית ככל שתהיה, שהרי התיחסות כזו היא עמוד תווך של המדעים המעשיים. במערה של אפלטון, כולנו עוורים ואין לנו אלא מה שהחושים והמכשירים שלנו מספרים לנו. האם אתה זורק את כל המידע הזה מחוץ לתחום הפילוסופיה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לך פותחת את שאלת השאלות עליה מתבססת הפילוסופיה של המדע. אנסה לתמצת עד כמה שאפשר בלי לפגוע בתכנים. הבעיה שההשכלה היציגה לעצמה הייתה בעיית מקור הסמכות. ביקון טען שמקור הסמכות למדע מודרני אינו אלוהים אלא הניסוי חסר הפניות המבוסס על אינדוקציה והרחבתה לדדוקציה. דקארט הוציא את האלוהים מהמדע אך הכניס אותו בדלת האחורית. ניוטון עם כל גדולתו, עיקר תורתו מתבססת על אינדוקציה ואמונה אינסופית בבורא עולם. לסיכום, ככלל ההשכלה התבססה לכאורה על הרציונליות אך ברקע לא פסלה את הנוכחות הטרנסצנדטית של בורא העולם. קיימת אמת נצחית, החל מאפלטון דרך קאנט וגמור באינשטיין, אמת שהיא מעל לחוכמה האנושית. ותפקיד המדע הוא לגלותה. המדע מ ו כ י ח את התיאוריות שלו. ממש כפי שאתה ניסחת את הלוגיקה שעמדה מאחורי הניסוי של אדינגטון שהראה שהאור ''מושפע'' מגרביטציה, או לפי התיאוריה של אינשטיין, האור נע לפי המתווה של החלל שאינו קווים ישרים, כמפורט בתורת היחסות שלו. כאשר נשאל מה היה קורה לו אדינגטון היה מוכיח את ההפך, השיב אינשטיין שהוא היה מטיל ספק בפוטנציאל של כלי המדידה בהם השתמש אדינגטון. פופר חולל מהפכה בכל הקשור להגדרת המדע. הוא הפקיע את האמת מרשות המדע וטען שהמדע אינו עוסק באמת משום שלא קיימת כל דרך להוכיח את קיומה של האמת. הדבר היחידי שיש ביכולתנו לעשות הוא להציב לפני התיאוריה (ואין זה משנה אם נמצצה מהאצבע) את המבחנים הקשים ביותר לתחזיות שתיאוריה זו תנבא. התיאוריה לא תוכרז כשקרית כל עוד יתאמתו תחזיותיה. והיה וכשלה במסחן המכריע ולא חזתה את התוצאות בדיוק הנדרש, תיפסל התיאוריה ותוכרז כשקרית. בתחילת שנות השישים הופיע ספרו של קון ''התפתחות מהפכות מדעיות'' בו הוא טען שהמדע אינו מתפתח בצורה ליניארית אלא כתופעה סוציולוגית. בהכרזתו הוא פתח את הפתח להכרזה שאין אמת וסלל את הדרך לפוסטמודרניזם. זהו תקציר היסטורית הרעיונות של המדע. נכון להיום העולם המדעי קיבל בעיקרון את הגדרת פופר מה יכלל במסגרת ''המדע'' התקני ומה לא, בניואנסים כאלה או אחרים. אין חולק על כך שתיאוריה לעולם לא תתבסס על אינדוקציה, שלא ניתן להוכיח את אמיתותה והיא תמיד עומדת במבחן תחזיותיה. השאלה היחידה העומדת על הפרק אם לפסול אותה כליל בעקבות כישלון או לקבל את הכישלון כחריג. אחזור למה שניסחתי בתשובתי הקודמת. תקפותה של התיאוריה נסמכת על הדיוק של תחסיותיה. כמהנדס די לך להשתמש ברמת הדיוק של תחזיותיו של ניוטון לרוב קירובים ההנדסיים הפרקטיים. אתה תתיקל בבעיה כאשר תחקור את הכאוס או כאשר תנסה ליישם את חוקי מכסוול לשדות אלקטרו מגנטיים בתנאים בהם אלקטרונים מואצים במהיריות גבוהות. פה תיאלץ לתכנן בעזרת ההסתברויות של תורת הקוונטים שיחזו את התוצאות בקירוב רב יותר מכל תיאוריה מוכרת אחרת. מה שאני מנסה להגיד לך שכמהנדס פרקטי אתה חייב להתאים את הכלים בהם אתה משתמש לתוצאות אותן אתה רוצה להשיג. אינך זורק שום מידע. המשמעות לאותו מידע שונה בהתאם לתיאוריה. מצטער על שהייתי קצר מדי אך לפחות אני מקווה שהעקרונות הובהרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמפריע לי בכל התחנות בתולדות המטא-פזיקה המקוצרות שהבאת כאן יפה, הוא המשחק הכפול שהם משחקים עם פרגמנטיקה בפילוסופיה. הנחת היסוד שלהם היא פרגמטית משום שהם מדברים על אמת פילוסופית לגבי אנשים\\העולם (בהתאם להוגה המדובר), ולפיכך בוחלים בסוליפסיזם ובאגנוסטיקה, שהן שתי העמדות הרציונאליות ביותר על בסיס אוקהמיסטי טהור, וכל דחייה שלהן היא על בסיס פרגמטי, של רצון ליצור ראיית עולם שימושית\\ מעניינת\\ מסונכרנת עם העולם הנראה. אי אפשר לומר שלא: אידאליסטים מניחים בני אדם אחרים, פופר (שאני לא בטוח אם לא הצגת אותו כאן באופן מעט פוסטי מכוונתו, אבל זה נאמר על בסיס אינטואיטיבי בלבד, איני מתמצא בפופר) מניח את ההיסטוריה של המדע, וכדומה. אבל אותה פרגמטיקה שמונעת מהם להיות סוליפסיסטים ולגמור עם זה , היא היא אותה פרגמטיקה שמניעה את המדע להניח שהתיאוריות העובדות והלא עובדות הן כאלו בגלל יחסן לחלקים מתוך העקרונות הבסיסיים שעל פיהם פועל הטבע, ושניתן לפתח תהליך חלקי אך משמעותי של גילוי האופן בו פועל הטבע הזה תוך דרישה לתיקונים מתמידים ובנתיב קשה ועמוס שגיאות. מדוע? בגלל שעד עכשיו זה נראה ככה,ובגלל שהדבר מאפשר פרודוקטיביות רעיונית וממשית והמדע היא תורה פילוסופית פגרמטית במיוחד. כלומר, כן, מצד אחד זה מצדיק את רעיון הכלים, מצד שני, כל הפילוסופים המדברים על כך גם הם מבצעים מהלך זהה לזה שמבצע המדע, ופשוט בוחרים עצרו בנקודה שונה, באופן שירורתי, את "מתג" הפרגמטיזם. מעבר לזה, נדמה לי שאתה חוטא בדמגוגיה כשאתה מקשר בין אמת ניצחית לדת דווקא. זה שבמדע יש אמת ונצחית ובדת יש אמת נצחית אומר רק.. שבשניהם יש אמת נצחית, לא יותר. בטח גלעד ברזילאי יוכל לומר מה השם של הכשל הלוגי הרלוונטי. סקירה יפה, בכל מיקרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |