בתשובה לארז ליבנה, 30/06/03 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"עיזבו את הפרזיטים, הנכים, אלה שלא רצו ושאר העגבניות". זהו בדיוק. אלה אנשים, לא עגבניות. אבל כנראה שזה לא מעניין אותך כל כך האנשים האלה, ההבדלים ביניהם והסיבות שהם לא יכלו או אתה יודע מה, אפילו לא רצו לשרת. אתה אחד מאלה שהמציאות האנושית לא תבלבל אותם לעולם. אז מה אם יש כאלה שמרגישים באמת שהם לא יכולים לשרת (אולי בגיל אחר, זמן אחר, כן ירצו ויוכלו?) אז מה אם יש כאלה שהצבא זרק אותם להתמודד עם הבעיות שאם לא היו להם קודם, עכשיו יש להם, "בזכותו"? פשוט מאד, כמו שרוב החברה כנראה עושה, תתעלם מהם. תכליל אותם בשורה אחת, עם עגבניות, ותמשיך הלאה, בדרכך לבנות מדינה של ססמאות. כמו שכולם עושים. ולא שאין לך רעיונות יפים. גם אני חושב שאפשר לעשות המון דברים אחרים, כמו אלה שפירטת, שיתנו לכל אחד אפשרות להרגיש שהוא חלק מהקהילה. גם אם הוא ערבי, גם אם הוא נכה, גם אם הוא היה מאושפז, לא עלינו, בבית חולים לחולי נפש. אבל כל עוד לא ניתנת האפשרות הזאת לכל אחד לתת את חלקו לקהילה ולהיות מוערך על *תרומתו הסגולית*, אין ביקום פסיקה שהיא יותר צודקת מהפסיקה של בית המשפט. אתה לא תשיג לעולם את הצדק שלך באפלייתו של האחר. התניית עבודות ב"יוצאי צבא/שירות לאומי" סוגרת מראש את השערים בפני כל כך הרבה אנשים. דנה אותם מראש, בלי לשאול אותם מי הם ומה הם, להיות סוג ב'. לחברה שמאפשרת את זה וגם למדינה כזאת, אין, לדעתי, זכות קיום. וגם אחרי ואם נגיע יום אחד למצב הזה, שבו יונהג שירות שווה לכל, לא אתה תשפוט את אלה שלא משרתים. לא אף אחד. הם ומצפונם. אם לא תרצה, אל תהיה חבר שלהם.אני מצידי אחשוב, אולי אתה מפסיד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מצויין. בואו נשחרר את אתי אלון מהכלא. מי אנחנו שנשפוט אותה ? רק היא ומצפונה. ואם יבואו עוד גנבים, אז מה ? שיקחו עוד כמה מאות מילונים, ויקצצו עוד מהתקציב. העיקר הוא שנשאיר אותם עם מצפונם ! במחשבה שניה, בואו נשחרר את כולם מהכלא ! אנסים, רוצחים ועוד. בואו נשאיר אותם ואת מצפונם. איזה גאוניות ! איך לא חשבנו על זה קודם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נסכים שיש דבר כזה, סרבנות טהורה, שהסרבן לבדו אשם אותה (אם קראת את מה שאני מנסה לטחון פה למוח כל הזמן, אולי היית מבין שיש הרבה סוגים אחרים, אבל זה לא מעניין כנראה את אף אחד). ונסכים שזה פשע - על פשע מושיבים בבית סוהר. לא? אני יודע, ככה לימדו אותי. או נותנים קנס. על אף פשע לא מענישים בצורה לא אנושית של שלילת זכויות אדם לכל החיים. אפילו אלה שקיבלו מאסר עולם, נותנים להם זכויות (כגון הצבעה בכנסת, מה שאתה בטח רוצה לשלול מ*כל* אלה שלא שירתו). מה שאתה רוצה לעשות להם לא קשור בכלל לפשע/ לא פשע. אני חושב שאתה וכל אלה שמציעים פה הצעות לא אנושיות כלפי סרבנים, מקנאים באנשים האלה. שהיה להם אומץ לעשות מה שאתם הייתם מתים לעשות. והערת אגב: תחשוב למה המדינה לא קבעה עונשים רגילים למי שסירב לשרת, או אם קבעה, לא יישמה אותם בצורה רצינית מעולם? אולי המדינה לא בטוחה שאתם באמת אוהבים אותה כל כך. הנורמות הפרימיטיביות שהמדינה מעודדת אתכם בשיטתה להחזיק בהן, היא חלק מטקס של "יראו וייראו", לינץ' חברתי שבו היא מרשה לכם לחוות פורקן אורגזמה של הקנאה שלכם. כמו הרס"ר המניאק, שיודע שהוא מניאק, אבל לוקח את החיילים שלו לפרוק את התחמושת שלו אצל זונה/ערבי/מה שיזדמן, וכך הוא יודע שיאהבו אותו, או לפחות ישתקו. אבל זה לא ילך לכם הפעם, אני מקווה. יש מספיק אנשים שחושבים אחרת. יש בית משפט, ויש אולי גם אלוהים בשמים. כך שאת אורגזמת הנקמנות שלכם תצטרכו לפרק במקום אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, הם לא אנסים או רוצחים, וגם לא הצעתי לשים אותם בכלא. לכל עבירה העונש שלה. העניין הוא הרעיון האווילי להשאיר אנשים להתמודד עם מצפונם. אז למה לא להרחיב אותו קצת ? ועוד עניין - לא צריך שום אומץ לא לעשות צבא. לא צריך גם שום אומץ להיות עלוקה, פרזיט, טפיל, או עבריין. צריך להיות חרא. נקודה. ואני מדגיש, אני מדבר אך ורק על אלה שיכולים, ולא רוצים. ואם יש אנשים אחרים שמקנאים בהם, גם זו לא סיבה לפטור מעונש. הרבה אנשים מקנאים בעופר מקסימוב ואתי אלון. אולי גם אותם נפטור מעונש ? אז מה עם המדינה תתמוטט ? זה בדיוק מה שיקרה כשכולם יחליטו שיש להם את "האומץ הגדול" לא לעשות צבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, להבהיר, לא תומך אוטומטי של סרבנות. סביר יותר שאם היה בא אלי אחד ומבקש עצה אם לסרב או לא, הייתי מציע לו שלא. אבל לא, הם לא כולם חרא של אנשים. הצבא היא מערכת קשה. לא כל אחד בנוי אליה. זה שהיא האפשרות היחידה הזמינה כיום להיות "אזרח טוב של המדינה" (שירות לאומי, כבר אמרו כאן, כמו שהוא כיום, יכול לקלוט רק חלק), זאת בעיה, הייתי אומר, מצב טראגי. שהמדינה מוכנה לקבל רק דרך *אחת* ומסויימת מאד של נתינה. ביום שבו יהיה שירות אלטרנטיבי אמיתי, אז אולי נסתכל אחרת על מי שיסרב אז. ואיזה עונש היית, אגב, נותן למי שמסרב? ואיך אתה מסביר את זה שהמדינה א. לא ממהרת להנהיג שירות רחב יותר מחוץ לשירות הצבאי? ב. לא נותנת "עונשים הגיוניים" לכל הסרבנים (מלבד הסרבנים הפוליטיים), אם הם כאלה עבריינים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת מצפה ממני להסביר איך שהמדינה הזאת מתנהגת ? בינתיים יש מספיק חיילים. כשלא יהיו, לא יודע מה יקרה. אולי זה יהיה דומה למצב הכלכלי. אחרי שהמדינה נתנה בקלות להמוני אנשים לא לעבוד ולקבל קצבאות, כעת כבר אי אפשר לתמוך בזה יותר. הבעיה היא שביחד עם כל הבטלנים, גם המסכנים שבאמת מגיע להם הולכים לאכול אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה עם המובטלים מאד נכונה. גם בכך, שהמדינה מפילה עכשיו על כולם את התיק, ומאשימים את כל התלויים בקצבת אבטלה ב''בטלנות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה מה שקורה עם פרזיטים למיניהם. הם גוררים איתם לבור את כל השאר. בדיוק כמו שמגזרים שלמים בציבור הישראלי החליטו באופן אידאולוגי שהם לא הולכים לעבוד, עד שהחברה כבר לא יכולה לעמוד בהוצאות, ואז המסכנים האמיתיים אוכלים אותה בגללם. ויש להם עוד את החוצפה להאשים אחרים. וכבר אמרו חז''ל ''כל המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאט לך עם אתי... רק להזכירך,סניגורה של אתי אלון הציג בפני בית המשפט את חוות הדעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר נעמי כהן,לשעבר פסיכולוגית בכירה בתל השומר. לאחר שאתי אלון עברה מבדק פסיכו-דיאגנוסטי מלא 1 נאמר בחוות הדעת שהיא איננה עבריינית במבנה אישיותה,להיפך היא קונפורמית ושומרת חוק. הנסיבות המשפחתיות הפתולוגיות הביאו אותה למצב של ביטול עצמיות ותלות טוטאלית בדמויות הפטריארכליות של המשפחה-אביה ואחיה הבכור עופר. 1עליו שילמה 15,000 ש"ח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין אתה יודע כ"כ הרבה עליי שאתה כבר קובע שאני אחד מאלה "שהמציאות האנושית לא תבלבל אותם לעולם", ושאני מתעלם וממשיך הלאה ובונה מדינה של סיסמאות. אני לא יודע אם להעלב או לנסות להזכר מתי נפגשנו והספקת להכיר אותי כל כך. אתה כ"כ עסוק בלהיות חולד עצבן, ולקדם את המנטרה, שאתה לא ממש מקשיב (וגם קצת מקציף לך מהפה. תנגב..). בוא נדבר יפה, אולי עוד אפילו נהנה מזה, הממ? אני בעד אנשים, באמת, ואני כמעט אף פעם לא מבלבל אותם עם עגבניות (כי לעגבניות יש מן צבע כזה מיוחד שעוזר לי להבדיל). כאשר ביקשתי שתעזבו את הפרזיטים, הנכים והעגבניות היה זה משום שראיתי שהדיון הולך להיות נסוב על אותם מקרי קצה של "רציתי אבל לא יכלתי", "לא מסוגל לשירות צבאי", "אני פרזיט קיצוני ובא לי לדפוק את כולכם הפראיירים" וכדומה. הרגשתי שההתעסקות בדיבורים האלה, מעבר להיותם נדושים, מחטיאים את הנקודה החשובה (בעיניי) והיא: ערכה של התרומה. אחר כך, פרטתי מה הייתי רוצה שיהיה ולמה (ואתה מוזמן לקרוא את זה שוב, בנחת). המצב של אפלייה לטובת משרתים במצב שבו לא ניתנת לכל אפשרות לתרום היא רחוקה מאידאלית. אולם הפסיקה הזו מרחיקה את המדינה עוד יותר מהמקום שאליו אני רוצה שהיא תגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז הבוקר אני עסוק בנסיון לטעון ולטעון מחדש קבצים כבדים, כך שלמרות שראיתי את הודעתך כבר בצהריים, אני מתפנה לענות רק עכשיו, אז: לא, אני לא מכיר אותך, זולת קריאת דבריך כאן. ומה שקבעתי לגביך נובע אך ורק מסגנון תגובתך הקודמת. (וגם בקריאה חוזרת של תגובתך הנוכחית, מתגלות לי כמה פנינים לתפארת. קצף מהפה...סחתין. אני באמת חושב שאתה בחור מוכשר). לסיום ההקדמה נוסיף שאני לא עסוק בלהיות חולד עצבן, רק כשאני קורא משהו שמעצבן. ובהקשר לדבריך האחרונים: 1. אני לא חושב שהדיון הלך ל"מקרי הקצה", כמו שאתה קורא לזה, אלא אנשים ניסו לומר פה, שבדרך ל"מקרי הקצה" האלה יש מספיק אנשים שנדפקו על לא עוול בכפם מן האפליות. אני חושב שלפני שאנחנו ניגשים לדיון על ערך התרומה, צריך להתייחס לנושא הזה, וגישתך "בוא נשאיר אותם בצד" נראתה לי מזלזלת ולא במקום. לדעתי זו *ליבת* הנושא של שירות לא שווה בארצינו - שהמדינה לא נותנת את זה לכל אחד. אני, אגב, בהחלט בעד שירות שווה וכמה מהרעיונות שהצעת לגבי דברים שאפשר לעשות במסגרתו, מאד מדברים על ליבי ותמכתי בהם תמיד. יחד עם זאת, אני לא ממהר להפוך את זה לכפייה דרקונית ולהתנות בזה קבלת זכויות בסיסיות שהן ליבתה של דמוקרטיה מערבית. לך, נראה לי על פי הצהרותיך, אין בעיה עם שלילת זכויות בסיסיות, טוב שלרבים אחרים יש. 2. אתה מבין שאם הפסיקה היתה הפוכה, אותם אלה (שלדעתי מספרם רב ממספר ה"פרזיטים הטהורים") שנדחו על ידי הצבא שלא מרצונם, משמעות הפסיקה לגביהם היתה שהם ימשיכו להיות מופלים, ולמצוא מולם דלתות נעולות בדרכם להתפרנס ולפרנס. נוח היה לך עם זה יותר מאשר עם המצב כעת? בית המשפט הלך לדעתי לפי סדר עדיפויות נכון של עשיית צדק עם מי שנשללה ממנו האפשרות לשרת, לפני שמחליטים (ועוד אף אחד לא התחיל בזה) על הדרך שבה תינתן אפשרות שווה לכל אחד לתרום למדינה. 3. על דברים אחרים שכתבת בהודעות אחרות, ענו לך יפה אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשם שציינתי בתגובה: תגובה 154331 ,אני שואל שוב, מה השיגה בעצם הפסיקה הזו? הרי בשם התייפייפות הנפש, אוסרים עכשו על נקיטת לשון כזו או אחרת ממודעות הדרושים. האם אתה באמת חושב שזה ימנע ממעסיק שלא להעסיק בחור שלא שרת בצבא? הוא יאלץ לקבל אותו לראיון, בו יבוזבז זמנו שלו וזמנו של מבקש העבודה (שלא לומר, יטפח תקוות שווא) ואז פשוט יתרץ את הדחייה באיזשהו גורם אחר. לרב, אפילו לא צריך לתרץ, הוא פשוט לא יחזור אליו עם תשובה. נו? זה עדיף? לשחק בנדמה לי בשוק העבודה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שבית המשפט לא יכול לתקן את כל תחלואי החברה ושאין לו את היכולת לאכוף את החלטותיו בשטח (לגבי מקרים דומים אחרים), זה לא אומר שהוא צריך לתת אישור לכל תחלואה, כאשר זו מצליחה לעבור בשערי בית המשפט ולהגיע עד דוכנו של השופט. השופט קבע את שקבע עפ"י פרשנותו את החוק. "מה יצא לו/לנו מזה?" היא שאלה לא ממש רלוונטית. מה אנחנו נעשה עם התקדים הזה, זו כבר החלטה שלנו כחברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שבית משפט אמון על החוק והצדק ואל לו להסב את עיניו ממה שנראה לו פסול. ועם זאת, יש טעם לפגם בחקיקת חוק או יצירת תקנה בלי כיסוי באכיפה. יש לזה אפקט מצטבר של זילות החוק בעיני הציבור. זהו מצב לא תקין ואחד מחסרונותיה הבולטים של ישראל: הפער בין החוק ליישומו. אגב החוק ופרשנותו של בית המשפט עליו, יש למישהו את לשון החוק על פיה התקבלה הפרשנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב: מה אתה מעדיף? שההודעה "יוצאי צבא" תמשיך להיות קיימת, וכך מי שאינו יוצא צבא יתייאש מלחפש עבודה? אם נלך ברוח הטיעון שלך, אפשר לוותר גם בנושא של מודעות גזעניות (ליהודים בלבד, לבעלי גובה מעל ל1.90 בלבד, ובלשונך, שאר עגבניות כאלה) או שוביניסטיות (לגברים בלבד) וכו', מפני שבכל המקרים האלה, ממילא המעסיק יוכל לתרץ את הדחייה בגורם אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה צודק. זה לא פרקטי לאכוף הגבלות כאלה על מודעות הדרושים, גם כשמדובר בגזענות, שוביניזם וכו' אבל, זה לא מערער את עמדתי, שהרי פשוט הוספתי שלא רק שאני לא מסכים עם הפסיקה, אני חושב שהיא גם לא פרקטית. זה לא הופך אותי לתומך של כל פסיקה לא פרקטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, פעם שנייה, לא ענית לי על השאלה העיקרית ששאלתי. אבל אין דבר, אם זה קשה לך, אתה לא צריך לענות. לא אפריע לך יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה בסדר, אתה לא מפריע) מה אני מעדיף, אתה שואל? אני מעדיף שלא מודעות הדרושים אלא סדרי השירות בארץ ישונו וההודעה "יוצאי צבא שירות לאומי" תשאר בשלה. באם זו בקשה גדולה מדי (כנראה שכן..), אפשר לפסוק כנגד מודעות אלו, ללא קנס ל"עבריין" הפטריוט, תוך ציון שהדבר נעשה ברוח סטטוס השירות הנוכחי ועשוי להשתנות כאשר השירות יהיה גורף יותר. אפשרות נוספת שיש בה לטעמי פשרה פרקטית, היא להתנות מודעות "יוצאי צבא ושירות לאומי" בכך שיתקבלו לראיון גם מי ש*התנדב* למוסד מוכר (ע"י מי, צריך לקבוע) לתקופה רצופה של לפחות שנה. כך, לא יוכל אף אחד להלין שנמנעת ממנו לתמיד טובה כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, עכשיו אתה נשמע קצת יותר... הרעיון של שירות חברתי הוא רעיון שחשבתי עליו מזמן, ואפילו ניסיתי להעביר לאייל מאמר עם רעיונות איך להפכו לגורף, אך בשל בעיות טכניות זה לא עבר ובינתיים אני חושב מחדש על חלק מהרעיונות ואם אנסה שוב כנראה אכתוב אותו אחרת. העיקרון שלי הוא מחשבה על אלה שמכל מיני סיבות, שירות צבאי לא הסתדר להם בין אם מסיבות בריאותיות ובין אם סיבות אחרות של אי התאמה, אך אם היו נותנים להם להרגיש חלק מהקהילה בצורה יותר נדיבה ממה שנותנים היום ע"י מגוון התנדבויות, אני מעריך שחלק גדול מהם, בהם גם כאלה שנראים "לא רוצים לשרת בצבא" (כלומר לא דווקא פציפיסטים), היו שמחים ללכת לזה. אבל עדיין אני מתנגד לכך שהשירות הזה של נתינה לחברה/קהילה (שאני, שים לב, מעדיף לקרוא לו "שירות חברתי" ולא "לאומי") יוצמד כאקדח לרקה כהתנייה לאיזה קבלת עבודה. הבעייה של השירות הצבאי היתה תמיד ההצמדה הזאת של מעין אקדח לרקה: "אין לך אופי חיילי = אתה לא פטריוט/ אנחנו נקבע בשבילך איך אתה תיתן למדינה ואם לא נוכל לשבור אותך נצמיד לך תווית לכל החיים" משחק כזה של פרנציפים שהמערכת שיחקה עם כל אחד שהחייליות/החייליות הפוטנציאליות שלו לא היתה לפי רוחה. זה אחד הדברים שהוציאו לפטריוטיזם את השם הרע שיש לו, ואני לא רוצה שהשירות החברתי יבוצע בדרך שתכניס את אותו דבר בדלת אחורית, עם שמות אחרים אולי ועם איזה מוטיב של "אתה חייב לאהוב אותנו, אחרת..." כי אז מה הועילו חכמים בתקנתם. ואגב תוכל לומר לי אם אתה מכיר עוד מדינות שבהן מותנית קבלת עבודה באיזשהו שירות צבאי/לאומי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכבר אמר אוסקר ווילד ש"פטריוטיות היא מעלתם של הרשעים" ("Patriotism is the virtue of the vicious"). אני לא יודע, אולי אתה צודק. עשייה הרבה יותר יפה כשהיא באה מהלב ולא מהאינטרס. זה עשוי להיות נאיבי לצפות שעשייה למען הקהילה תונע בכוחה של פטריוטיות לבדה. אנחנו חיים בחברה של "מה יצא לי מזה", ואם התשובה תהיה "כלום", זה לא יקרה. לכן צריך לתת לדעתי איזשהו תמריץ למשרתים אשר יניע את החברה לעשייה. החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר, וגם הפרדה בין המופלים לטובה לאלו שנותרו ללא שינוי. היתרונות: עשייה חברתית ובטחונית בהיקף גדול, ויצירת מודעות לקשר בין אדם למדינתו. אני לא יודע לגבי עוד מדינות. כמדומני יש משהו בגרמניה, שם יש גיוס חובה אותו ניתן להמיר בשירות כלשהו. לא ידוע לי מה מותנה בשירות אם בכלל, אבל גם לא ידועה לי על בעיית השתמטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"החסרונות: הפיכת התרומה לעשייה שתלויה בדבר". למה? בדיוק כמו שהיום יש מי שעושה את המינימום ההכרחי, את מי שרק צריך טריגר ואת מי שיעשה יותר, ככה יהיה גם אז. רוצה לומר, היום השירות הצבאי הוא חובה, זה לא מפריע לאנשים להתנדב דווקא ליחידות מסויימות, ולא מפריע לאנשים לתרום _בנוסף_ לשנתיים או שלוש הנדרשות בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא המניע, מה מניע את האנשים לשרת. אני חושב שניתן בגדול לחלק אנשים לשני סוגים: אלו שחשובה להם התוצאה ואלו שחשובה להם הכוונה. באם את שייכת לסוג השני, האם אין חשיבות בעינייך ל*סיבה* שאדם רץ בג'בלאות, אוכל אוכל שהוא לא אוהב או סתם נמצא הרחק מחברה שלו, במשך שלוש שנים? כי אם האדם נסחט ע"י המדינה לתת, הוא עשוי לעשות זאת בלא חפץ, אולי אפילו לפתח מרירות בעניין. לעומת זאת, מי שמתנדב או שזה בא לחלוטין ממנו, הדבר אומר משהו עליו, ולרב גם איכות השירות שהוא נותן. אני כאמור רק מסביר לך למה הצעותי הקודמות יגרמו למצב של "נתינה שתלויה בדבר" אצל אנשים מסויימים, לא הופך את עורי, שכן לדעתי נתינה מהסוג ההתנדבותי היא נדירה מדי. לחזק את הנקודה, גיליתי תגלית חשובה במהלך שירותי הצבאי שדי הפתיעה וגם שמחה אותי: עצם העובדה שהייתי מתנדב ו*בחרתי* להיות בצבא (ולא נאלצתי להיות), נתנה לי את הכח לעבור ימים רעים ולהנות יותר מהימים הטובים. את התובנה הזו לקחתי כשיעור לחיים בכלל, לבחור (ולא להסחף לתוך) במסגרות ובמעשים שלי וכך, כשאני שלם איתם, הם הופכים לטובים ומהנים. לבחירה יש חשיבות על מידת המוטיבציה והמעורבות של המשרת. אני חושב שאם שירות יהיה נחלת הכלל, וגם תהיה אפשרות בחירה בסוג השירות, וגם תהיה אפשרות של השתמטות למי שממש לא מוכן לעשות כלום, אז אולי הסחיטה הממסדית של אפלייה לטובה לא תהיה נוראה כ"כ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין הכוונה לתוצאה יש סקאלה רחבה מאד של גורמים. ועם כל הכבוד ל"העיקר הכוונה" לפעמים גם חשוב לא פחות מבחן התוצאה. אנשים מרירים אפשר למצוא בכל מקום. גם אם הם עושים משהו מבחירה. מה, אתה לא מכיר את אלו שמתנדבים לעשות משהו,או לוקחים על עצמם עול מסויים, ואז מתבכיינים על כך שרק הם עושים ואחרים לא? מצד שני, תמיד יהיו את אלה שאמנם לא ירוצו להתנדב, אבל אם כבר יטילו עליהם משימה, הם יעשו אותה על הצד הטוב ביותר שהם יכולים. בשני המקרים מדובר בסופו של דבר באופי של בנאדם. ובסופו של דבר, המדינה הזו (לפחות כמו כל מדינה אחרת) צריכה צבא. קטונתי מלקבוע אם באמת צריך את כולם (סביר להניח שלא) ואם אפשר להפוך לצבא מקצועי (באמת שאין לי מושג), אבל אסור לשכוח גם את הערך שמקבל מי שמשרת. זה לא סתם שאנשים מסויימים מתעקשים שיגייסו אותם, למרות שקיבלו פטור. ואם, לדברייך, אתה אחד מהם (בניגוד אלי שקיבלה 11 צוי גיוס שלא ממש הותירו מקום לספק) אז אתה בטח לא צריך שאני אסביר לך, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |