|
||||
|
||||
הרב יובל שרלו, במענה לשאלה (מיהודי דתי, ככל הנראה) באתר "מורשת" - "...ההבדל בין תרופה למסה ברור מאליו – בתרופה יש ידע ואנו יודעים את הקשר שיש בין סיבה ותוצאה ואילו בחמסה אין. למעלה מכך, גם אם מדובר בתרופות סבתא שהקשר לא נחשף עדיין, הרי הסיבתיות נחשפה, ואילו בחמסה כלל לא נחשפה שום סיבתיות מבחינה אמפירית. אני מכיר את הטיעון כי לו היה העולם המדעי מבקש קשר אמפירי בין חמסה להצלחה הוא היה מוצא אותו, אולם איני מסכים עם הדבר כלל ועיקר. ד. אמונה בחמסה שהקב"ה נותן בה כוח היא יותר טובה, אולם כאן היא פוגשת בבעיה אחרת, והיא דומה (אם כי לא זהה) לאיסור "בל תוסיף", שעיקרו – אין אנו קובעים לקב"ה כיצד הוא מביא את ברכתו, אלא הוא קובע לנו. הוא לא קבע את החמסה בתור שכזו, ואין אנו יכולים להחליט על כך. מעבר לכך, מדובר במדרון חלקלק שיש להיזמר ממנו מאוד מאוד. ה. לא ניתן להסיק כי אין לעבוד את הקב"ה בעניינים חומריים. אנו עובדים את הקב"ה בקורבנות. איסור זה מצווה לא לייחס לקב"ה תכונות של גוף, ולא ליצור צלמים של אלוהים זרים. את הקורבנות אנו מקריבים לאש האלוהית, אך לא לקב"ה עצמו" הלינק - http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=10890 מהלינק ברור שהן השואל והן הרב מניחים שהחמסה היא קמע. |
|
||||
|
||||
דווקא מהלינק הזה ברור שהן הרב והן השואל מניחים שהחמסה היא *לא* קמע במובן שהחוק מגדיר קמע. |
|
||||
|
||||
הדיון שלהם כלל לא רלוונטי; אנו מדברים על משהו שהוא במיסטיקה היהודית שבשולי ההלכה, והם דנים בסוגיה הלכתית ממש. |
|
||||
|
||||
אכן, אך גם ברור שהם מניחים שישנם אנשים (''צד שלישי'') המאמינים כי החמסה היא קמע. |
|
||||
|
||||
האם אתה רומז שהרב יובל שרלו, הוא בור ועם הארץ, בעל דעות קדומות שלא מבין כלום ביהדות ולא מכיר יהודים? |
|
||||
|
||||
נהפוך הוא. מתשובתו אני למד שהוא גם מבין ביהדות וגם מכיר יהודים. |
|
||||
|
||||
האם אתה מנסה לרמוז שגילית היא הבורה? |
|
||||
|
||||
לא, אבל אינני משוכנע שאתה היית עובר בהצלחה מבחן בהבנת הנקרא. הרב שרלו, כמו גם גילית, בהכירו את היהדות, טוען כי החמסה אינה ראויה לשמש כקמע. הרב שרלו, להבדיל מגילית, מכיר, אם באופן אישי ואם משמועה, שישנם אנשים (ואפילו יהודים ר''ל) המיחסים לחמסה סגולות של קמע. |
|
||||
|
||||
אבל, גילית טענה *בנוסף* שמי שחושב שישנם אנשים (אפילו יהודים ר"ל) המיחסים לחמסה סגולות של קמע הוא בור(, בעל דעות קדומות שלא מבין כלום ביהדות וביהודים) , מכאן, או שהרב שרלו בור(, בעל דעות קדומות שלא מבין כלום ביהדות וביהודים), או שהטענה של גילית לא נכונה. |
|
||||
|
||||
אולי נעדן: הרב שרלו והשואל מניחים שיש *בציבור* *הישראלי* כאלו שרואים בחמסה קמע. שכן אם לא, אז מה הטעם, למשל, להוציא סטיקרים כנגדה? סטיקרים מפיקים בדרך כלל נגד/בעד דברים נפוצים, לא איזוטריים. |
|
||||
|
||||
תגובה 151872 |
|
||||
|
||||
קלון, אגב. תגובה 151879 |
|
||||
|
||||
טעות שלי - הרב שרלו אכן אינו מאמין שחמסה היא קמע (כהגדרתה בחוק) - אין הוכחה אמפירית וכו'. אבל מתשובתו ברור שיש רבים הסוברים אחרת - אני לא מניח שהרב היה משחית מילים להפריך טענה שאינה מקובלת על רבים. ראה גם שו''ת אחרות בעניין ''חמסה'' באתר ''מורשת'' - הן השואלים והן העונים (רבנים שונים) אינם מפקפקים כלל בעובדה שרבים מאמינים בסגולות החמסה (בלי קשר לאמונתם שלהם בעניין זה). |
|
||||
|
||||
קראתי. מה באמור בקטע שציטטתי ובאחרים באותו אתר סותר את הטענה שרבים מתייחסים לחמסה כקמע? |
|
||||
|
||||
השואל עצמו ציין שני דברים: א. שברור לו שיש הבדל בין אמונה בדומם לאמונה שהדומם מקשר בינו לבין הקב"ה. ב. שיש המשתמשים בחמסה לנוי, והם היו נעלבים ממה שאומרים עליהם אם במקרה היה אכפת להם ממנה. קמע הוא דומם שמישהו ברך אותו וטמן בו סגולות. אחרת, זה לא קמע. ולהגדרה האבסורדית שנתן בית המשפט מתאימים גם עלה התלתן, הדג, השום וחבריהם. כלומר- חמסה יכולה להיות קמע, ממש כמו שגרב, קופסת סרדינים או עטלף יכולים להיות קמע. וזאת, אם מישהו בירך אותם או טען בהם חשיבות משנית שאינה קשורה בחפץ. השואל לא "טען שיש רבים" וגו, אלא שאל שאלה הלכתית וקיבל תשובה. הצעתו התמימה, לבקש סליחה בסטיקר מאלו שמשתמשים בחמסה רק לנוי ולא מאמינים בה, מלמדת יפה על תפקיד החמסה בעולמנו. |
|
||||
|
||||
ב2. ושיש כאלו שאינם משתמשים בחמסה רק לנוי ורואים בה קמע. (גם בסעיף 2: "אם האדם מאמין שהחמסה לא עוזרת בפני עצמה, אלא ה` נותן בזה כוח" וגם בסעיף 3: "אבל יש אנשים שמשתמשים בכך לשם נוי" - משמע יש אחרים שלא משתמשים בחמסה רק לנוי אלא גם כקמע). |
|
||||
|
||||
ואגב, ההגדרה שלך לקמע אומרת שקריסטלים, למשל, אינם בגדר קמע (שכן אף אחד לא מברך אותם). האם לכך התכוונת? |
|
||||
|
||||
יכולת הבנת הנקרא הסלקטיבית שלך מפליאה אותי. "רציתי לברר האם אדם שמחזיק חמסה, ולא משתחווה או עובד את זה ממש ומאמין שבזכות זה תבוא עליו הברכה בכל מיני תחומים בחיים..." "מה ההבדל בין זה לבין תרופה שאדם לוקח נגד מחלה מסוימת? שניהם אמצעים חומריים שהאדם חושב שיעזרו לו, רק שבמקרה של החמסה הוא לא יודע בדיוק איך זה פועל. האם דבר שלא יודעים איך הוא פועל אסור להשתמש בו?" נכון שלדעת השואל זו עבודה זרה - אבל ברור שלדעתו (ולדעת הרב שרלו) ישנם רבים החוטאים בכך. ברור גם שמטרת הסטיקר היא למחות כנגד ע"ז זו (וסליחה לאלו המשתמשים בחמסה למטרת נוי בלבד). האם לדעתך נבחרה החמסה במקרה כסמל לקמע המהווה ע"ז, ולא גרב, קופסת סרדינים או עטלף? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |