 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמיר אורן ב"הארץ": "בצמרת הביטחונית כולה לא נמצא שלשום מתנדב בכיר אחד שהעז לטעון שהוא מאמין באמת, עד כדי קיום, בהוראות, בהנחיות ובהמלצות שהונחתו על הציבור. [...] הארגון השתגע. לפי אותו היגיון [...] היתה האוכלוסיה נדרשת לצאת לרחובות רק עם שכפ"ץ, קסדה ותחבושת אישית בכיס ימין. מי יכחיש, על סמך אירועים צבאיים וחקר ביצועים, שהתמגנות כזאת תגדיל את הסיכוי להישרדות, אם תתממש סבירות קלושה [...] ואזרח ייקלע לפיגוע?". האם מישהו יידרש לתת דין וחשבון לציבור על השיגעון הזה? אלוף פיקוד העורף, שהמליץ? שר הבטחון וראש הממשלה שהחליטו? האם אפשר לפחות לצפות שמבקר המדינה יתעסק הפעם לא באחוזי-המיגון של המסיכות אלא באחוזי-התזזית שהצמידו אותן לאזרחים? ציפיתי, ביממה ויותר שחלפה מאז ההודעה של פיקוד העורף (הודעה?! כבר היו הדלפות יותר מסודרות) לשמוע דובר אחד של המערכת עונה על השאלה הפשוטה: "אבל למה?". לא שמעתי. שיגעון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיכוי שיפול טיל עם ראש נפץ כימי הוא (נאמר, להערכת המודיעין) אלפית. אתה היית לוקח את הסיכון במקרה כזה? באופן אישי, אולי כן. אבל לו אתה אחראי לבטחונם של מליונים - גם אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להסביר מה פירוש "הסיכוי ש"? ולשאלתך, בכל-זאת: האין זה מה שהאחראים עושים, למזלי, עם הסיכוי הגדול יותר לפיגוע-התאבדות, כשהם לא מנחים את הציבור לנוע עם שכפ"ץ, קפלס"ט ותחבושת אישית, או פשוט להישאר בבית? האין זה מה שהאחראים עשו לפני חצי שנה, שנה, שנתיים כשלא הורו להיצמד לערכות-המגן? הם אחראים לבטחונם של מיליונים, אבל בכל זאת מצליחים לקבל גם החלטות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיכוי של אלפית" - סביר כמו שעשרה מטבעות של 10 רופי יפלו כולם על הסמל של שלושת האריות. ברור שאי אפשר *לחשב* הסתברויות של מאורעות כאלה, אבל לפעמים אפשר להעריך סבירויות. מדובר כאן על אי-נוחות לא מהותית (קל יותר להצמד למסכה מאשר ללבוש קפלס"ט) לפרק זמן קצר, ואני יכול להבין מדוע מי שצריך להחליט במקרים כאלה מעדיף שלא לקחת את הסיכון (כאשר, אני מקוה, "הסיכון" הוא "הסיכון שיקרה משהו נורא", ולא "הסיכון שיקרה משהו וועדת החקירה תמצא שאני אשם"). אגב, נראה לי שעצם ההחלטה לצייד את הציבור במסכות היתה שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "סביר כמו"? איך אני משווה סבירויות? "אי-נוחות לא מהותית לפרק זמן קצר"?! אתה יודע כמה זה עלה, עולה ויעלה למשלמי-המיסים בישראל?! אתה מוזמן גם להסביר לי איך ההוראה האחרונה בשרשרת – פתיחת הערכות – משנה את "הסיכון שיקרה משהו נורא". באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך משווים סבירויות באופן כללי (אולי חושבים "מה נראה יותר סביר"?). בהחלטות כאלה צריך לקחת בחשבון את העלויות והנזק, את רמת הסיכון, ואת גודל הסיכון. שוב - אני לא מכיר (ולא חושב שיש) כללים מוחלטים. פתיחת הערכות נועדה למקרה שטיל בעל ראש כימי משוגר, עובר את סוללות החץ, ופוגע בשכונה אזרחית. אני חושב שבמקרה כזה פתיחת הערכות משנה באופן משמעותי את מספר הנפגעים, ולכן את גודל הסיכון. ו"באמת", על שום מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שבמקרה כזה פתיחת הערכות משנה באופן משמעותי את מספר הנפגעים. הפער בין מספר ההרוגים מרש"ק כימי באוכלוסיה בלתי-ממוגנת (60-100) למספר ההרוגים באוכלוסיה ממוגנת (5-10) הוא סדר גודל אחד (הנתונים מתייחסים לאוכלוסיית וושינגטון), אבל אנחנו דנים בפער בין מספר הנפגעים באוכלוסיה ממוגנת (שפתחה מראש את הערכות) לבין אוכלוסיה ממוגנת-למעט-פתיחה-מראש, ואתה טוען שהוא "משמעותי". על סמך מה? עבור איזה חלק מהאוכלוסיה מסכת-הגז צפויה להיות קו ההגנה האחרון, אחרי המרחב האטום? איזה חלק מהם לא יספיק לפתוח את הערכות בזמן? ולעומת זאת, גם בתסריט של ערכות פתוחות, איזה חלק מהאוכלוסיה יתמגן כראוי בהתקפה הראשונה? אני חושב שמספר הנפגעים יושפע, במספרים מוחלטים, בלא יותר מ-10 הרוגים, וכל זאת במקרה שלטענתך סיכוייו הם פחות מאלפית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שלא פותחים את ערכות המגן שלהם נוטים בבהלת האזעקות הראשונות לשכוח להוציא את הפקק של הפילטר ולהחנק למוות. חלק גדול מהרוגי המלחמה הקודמת מצאו את מותם בנסיבות האלו. ביטוי מוזר ''מצאו את מותם'', כאילו שמישהו ממש טורח לחפש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, התופעה הזו התרחשה ממילא גם ב-1991, כשכן ניתנה הוראה לפתוח מראש את הערכות, ואתה טוען שהיא תגבה יותר נפגעים אם ההוראה לא תינתן, ולאנשים יהיה פחות זמן לשחק עם הערכות. כמה יותר? האם יש לך הצעות איך להקטין את המספר הזה מלבד ההוראה לפתוח את הערכות בהקדם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הפעם זה לא יקרה, משום שלא ניתן להרכיב את המסנן מבלי לפתוח את הפקק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה המספרים (60-100)? חשבתי שמדובר בשני סדרי גודל יותר. אם המספרים שלך נכונים, אני מסכים שלא היה צורך להצמיד את הציבור למסכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני רק מזכיר שאנחנו דנים בהנחיה לפתוח את הערכות, לא בהנחיה להיצמד אליהן). המספרים הם מתוך http://www.nato-pa.int/archivedpub/comrep/1996/an253... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני טיל כימי באיזור צפוף יגרום למאות הרוגים ואלפי נפגעים בעוד שבפיגוע ''רגיל'' המספרים נמוכים בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאות הרוגים? באוכלוסיה ממוגנת (נניח חדרים אטומים וממ"דים אבל בלי מסכות)? מהיכן המספרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יוצא מנקודת הנחה שנילונים לא יחזיקו מעמד בפיצוץ של טיל קרוב מאוד אליהם, נניח מרחק של 30 מטרים. המשמעות של זה היא שטיל כימי שנופל במקרכז של שכונה מיושבת בצפיפות של בניה ישנה (ללא ממ"דים) מסכן בצורה משמעותית משהו כמו 4 בנינים, ניחש שמדובר בבניינים של 3 קומות שזה 12 דירות, בכל דירה ממוצעת נניח 3 אנשים, זה יוצא 144 אנשים בסכנת חשיפה מיידית. עכשיו מטח של 5 טילים חושף מעל 700 אנשים לסכנה הזו. גם אם החישוב שלי מאוד פסימי עדיין הנזק הוא משמעותית יותר גדול מהנזק של פיגוע סטנדרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטיל עם ראש כימי, יש מעט מאוד חומר נפץ. הצפי הוא לפריצת מיגון רק בבנין שנפגע ישירות, או בקומות הנמוכות במקרה של פגיעה ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ההערכה הזו מתייחסת למיגון של תריסי פלסטיק, יריעות נילון וסמרטוטים רטובים או לחדרים מבטון מזויין עם דלתות פלדה וחלונות הדף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיגון של חדרים אטומים. כאמור, בטיל כימי או ביולוגי יש מעט חומר נפץ שנועד לפזר את החומר ולא לשרוף אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ההדף של הפגיעה בלבד, ללא חומר הנפץ יספיק כדי לשבור חלונות ולקרוע את הנילונים בטווח של כמה עשרות מטרים אבל מדובר בהערכה חסרת ביסוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה בקשר לבום העל קולי של הטיל, לפני הפיצוץ? הבנתי שהוא מספיק חזק כדי לשבור חלונות ולקרוע ניילונים בשטח גדול למדי באזור נקודה הפגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נשמע סביר, העוצמה של גל הלם על קולי תלויה במהירות ובגודל של הגוף שיוצר אותו. במקרה של טיל, שניהם לא מאוד גדולים. כפי שכבר ציינתי, לא היתי כאן במלחמת המפרץ, אבל מי שכן היה ויודע, מוזמן לספר באיזה מרחק ממקום נפילת טיל עם ראש בטון נשברו חלונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע איפה נפלו טילים עם ראשי בטון? הטיל היחידי שגרם נזק לבית משפחתי בגני-תקווה באותו זמן, נפל על בית בסביון - מרחק אווירי של כחצי קילומטר. הוציא קצת את התריסים ממסגרתם והצריך תיקון בידי מסגר, אבל לא נשבר כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שהוריך גרים ממש קרוב להוריי. הטיל ההוא שנפל על הבית של משה ארנס בסביון העיף אצלנו גם כן כמה פלסטיקים מהתריס, והיינו במרחק של יותר מחצי קילומטר, בקו אווירי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוף נו, אתם קרובים יותר באיזה מאה מטר בערך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיל לא נפל בבית של משה ארנס (אגדה אורבנית). הוא נפל הרבה פחות מ-100 מטר מביתי, ולחלונות שהיו מודבקים בשתי וערב לא קרה כלום. החלונות החשופים לעומת זאת, נשברו כמובן (ואף לרסיסים די קטנים), אך כל הניילונים נשארו שלמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. הטילים שהגיעו היו ברובם עם ראש קרבי של מספר מאות ק"ג של חומר נפץ. להשוואה, 50 ק"ג חומר נפץ שוברים חלונות ברדיוס של 150 מטר בערך. במחשבה נוספת, אני בספק אם הסקאדים מגיעים למהירות הקול. הם נכנסים לאטמוספירה במהירות מאוד נמוכה ונופלים בצורה חופשית. (ללא מנוע) אני לא מהנדס אוירודינמי, אבל נדמה לי שבתנאים כאלו לא ניתן להגיע למהירות הקול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני זוכר, הם דווקא עוברים אותה יופי. מגיעים למהירות של 6 מאך בערך (לא יודע באיזה גובה המספר מאך). אבל יכול להיות שאני מבלבל עם משהו אחר1. 1 וטוב שכך. מסתבר שכל מי שבמערך הנ"מ פחות או יותר נשם אי פעם ליד משגר פטריוט גוייס לאייש את הסוללות שהגיעו מגרמניה. איזה מזל שאני כבר מספיק זמן לא במערכת. אבל היה נחמד לשמוע כמה קולות מוכרים ב"קולה של אמא" בגלי-צה"ל שהתארחה ביום שישי ב"סוללת הדינוזאורים" - הסוללה שהורכבה על טהרת המילואימניקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גוף שנופל מגובה של 100 ק"מ (שאם אני זוכר נכון זה הגובה שסקאדים מגיעים אליו) היה מגיע ללא התנגדות של האוויר למהירות של בערך 4 מאך. לאטמוספירה הוא נכנס במהירות נמוכה ממהירות הקול ולדעתי הוא לא עובר אותה. מחקרים על נפילות של בני אדם מחלונות גבוהים העלו שהמהירות המקסימלית שהם מגיעים אליה היא פחות מ200 קמ"ש. נכון שסקאד הוא יותר אווירודינמי מבן אדם, אבל בכמה יותר מהר הוא כבר יכול ליפול? בקיצור, מישהו זוכר אם סקאדים עושים בום על קולי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהם עושים בום על קולי, סתם בום של חפץ במשקל כמה מאות קילוגרמים שפוגע באדמה במהירות גבוהה. תוסיף לזה פיצוץ של כמה עשרות ק''ג חומר נפץ הודף ותקבל חתיכת בום רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוברים בהרבה את מהירות הקול. 6-8 מאך, או בעברית - 2-3 ק"מ לשנייה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין חשיפה לנשק כימי לבין מוות או פגיעה קשה יש מרחק רב עד מאוד. בפיגוע הכימי שנעשה לפני כ - 10 שנים ברכבת התחתית ביפן נהרגו אנשים בודדים, לאחר שהחומר הכימי פוזר בתוך קרונות *סגורים*, במצב שבו לאף אחד לא היה מושג מה הולך שם, מה צריך בכלל לעשות ובתי החולים לא היו ערוכים כלל. בארץ המצב שונה לחלוטין, ולכן גם אם מאות אנשים יחשפו לחומר כימי (הנחה בעלת סבירות אפסית בפני עצמה, לדעתי), הרי שסביר מאוד מאוד להניח שרובם יצאו מהעניין כמעט ללא פגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסכוי שיפול טיל עם ראש כימי הוא כמו הסכוי שעשרה מטבעות של 10 רופי יפלו כולם על הסמל של שלושת האריות, ניתן להחזיר את הערכות לא רק לפיקוד העורף, אלא אפילו ליצרן, ולו רק בגלל העובדה שהרופי הוא בעל כח קניה כה רב, שלא רק עשיריה ממנו, אלא אפילו הרופי הבודד, הוא בשטר ולא במטבע. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
and you know the rest...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
And do they come?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני אמור לספר את זה, אבל אם הצנזור לוחץ, תמחקו. לפני כשלושה שבועות זומנתי יחד עם כל שאר קציני הגדוד ליום רענון פקודות לקראת המלחמה. נאמר לנו, שכאשר הכוננות תעלה ויהיה חשש לירי טילים על ישראל, יגויסו <צנזורה עצמית> גדודי חילוץ והצלה, ואנחנו נהיה הגדוד הראשון שיגויס במחוז חיפה. בהמשך, על פי הערכת המצב יגויסו גדודים נוספים או שאנחנו נשוחרר. נכון לעכשיו, עדיין לא גויסתי. המסקנה שלי - הערכת המצב בצה"ל היא שהסיכוי למתקפה כל כך נמוך שאינו מצדיק את העלות של גיוס <צנזורה עצמית> גדודי מילואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין 1990-1991: עיראק השתתפה באופן פעיל ברוב המלחמות נגד מדינת ישראל על ידי שליחת חיילים לחזית הסורית או הירדנית. הרטוריקה העיראקית נגד ישראל ממשיכה להיות תוקפנית ביותר. ישראל השמידה את הכור הגרעיני העיראקי ב-1981. עיראק השתמשה עוד לפני 1990 בחומרי לוחמה כימיים. על פי מערכת השיקולים הזו, תקיפת ישראל בחומרי לוחמה כימיים על ידי עיראק ב-1991 לא היתה תרחיש בלתי מציאותי. מה גם שברשות המדינה כבר היו מסיכות מגן לכל האזרחים. נראה קצת משונה לא לחלק אותן לאוכלוסיה אפילו במצב מלחמה. בסופו של דבר - עיראק תקפה את ישראל בטילים, אמנם ללא ראש כימי, אך היות שהטכנולוגיה והמוטיבציה היו בידם, זה היה ממש חוסר אחריות לא להכין את האוכלוסיה לכך. יתכן גם שמוכנות האוכלוסיה היתה אחד הגורמים לכך שישראל לא הותקפה בנשק כימי. לעניין 2003: היכולת של עיראק לתקוף את ישראל היא נמוכה. האינטרס שלה לתקוף את ישראל הוא אפסי (התקיפה לא תפרק קואליציה אמריקאית-ערבית), מה גם שתקיפה כזו תקל על האמריקאים לטעון שעיראק ממשיכה לאחוז ביכולות תקיפה ארוכת-טווח ובנשק לא קונבנציונלי. אבל יש מספר יתרונות להתכוננות למלחמה. קודם כל, זוהי המלחמה הראשונה של פיקוד העורף, שלא היה קיים במלחמה הקודמת. נהלים רבים שנקבעו בשנים האחרונות תורגלו עכשיו. נראה שזהו תירוץ לבדוק מהי מוכנות האוכלוסיה ורמת הציות שלה להנחות פיקוד העורף, כל זאת מבלי להסתכן ממש במלחמה אמיתית. אם תהיה כאן מלחמה אמיתית מול הסורים, האזרחים ידעו להתגונן נגד האיום הסורי. יתכן שהמוכנות הזו מפחיתה את סיכויי המלחמה ההיא. לעניין הנזק הכלכלי: חיילים אמריקאיים מפעילים סוללות פטריוט בישראל. המדינה נכנסת למצב מוכנות למלחמה מבלי להשבית את המשק. במקביל - ישראל מקבלת מענק סיוע בטחוני בסכום של מיליארד דולר, וערבויות להלוואות בסך 9 מיליארד דולר. אינני יודע כמה יעלה להחליף את המסננים ואת הסוללות. נראה לי שהרבה פחות, מה גם שגם במצב סגור תוקפם יפוג מתי שהוא, ויהיה צורך להחליפם, אם כי במועד מאוחר יותר. זאת ועוד: חלק גדול מההוצאות הן של האזרחים המגדילים את נפח הפעילות הכלכלית במשק, אבל הסיוע מגיע לידי משרד האוצר ולא לידי האזרחים. בסיכומו של דבר, זוהי עוד דרך להעביר כספים לממשלה, והיא אפילו נראית טוב תוך כדי כך. בשורה התחתונה: נראה שההחלטה לפתוח את ערכות המגן היא סבירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1990 - חילוקי-הדעות היו לגבי חלוקת מסכות המגן *לפני* המלחמה, לא מרגע שהחלה, וכן על המעבר למודל – שנכשל בפיילוט כמה שנים קודם לכן – של אפסון הערכות אצל האוכלוסיה דרך קבע. 2003 - תמיד טוב להיות מוכן ומתורגל, ואם מזדמנת אפשרות לתרגל (למשל, רעידת-אדמה במדינת עולם שלישי) אפשר שצריך לנצל אותה. האם דווקא עכשיו נוצרה הזדמנות כזו? לא ברור. בכל תרגיל יש להחליט, בכפוף לעלות, על היקף התרגיל, תכולתו, מטרותיו ומדדים להשגתן. יתכן שהעובדה שהערכות נפתחו וכתוצאה מכך בתוך חודשים ספורים הגנת העורף מפני חל"כ תהייה בשפל מקומי מגבירה את הסיכויים למלחמה אמיתית מול הסורים באותה עת. לעניין הנזק הכלכלי, החיילים האמריקאים, מצב המוכנות, המענק הבטחוני והערבויות אינם תלויים בפתיחת-הערכות. הנזק המיידי וארוך-הטווח (למשל: אם המערכת תהייה חייבת להאיץ את בחירת הדגם והספקים של דגם חדש של מסכות ואת ייצורן, או אם המערכת תצטרך לבצע מהלך רענון אחד – של מסננים וסוללות – באופן מיידי, ומהלך רענון נוסף – החלפה לדגם העתידי – בטווח הבינוני, במקום לשלב ביניהם) הוא תוצאה ישירה של החלטה זו. את המספרים (מאות מיליונים או מיליארדים) הציבור חייב לדעת, והמחליטים צריכים להצדיק. בשורה התחתונה, גם אתה לא הצגת צידוק מתקבל על הדעת להוראה לפתוח את הערכות, ולהזכירך – לא אתה הוא זה שצריך לעשות זאת, אלא מי שקיבל את ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנזק הכלכלי: האם אתה משוכנע שהמענק הבטחוני אינו תלוי בפתיחת הערכות? האם נרשמו הנימוקים לבקשת הסיוע? יתכן שפתיחת הערכות היתה אחד הנימוקים. כמה כבר עולה מסנן? מדובר בגליל מתכת שבתוכו גרגרי פחם. אינני יודע. 30 ש"ח נראה לי מעל ומעבר. יש גם סוללות בחלק קטן מהערכות. אפילו אם נניח שריענון *כל* ערכה עולה 50 ש"ח ושיש 6 מיליון ערכות, נגיע ל-300 מיליון ש"ח. הסיוע הבטחוני הישיר הוא פי 16 מזה. הערבויות - פי 150 מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משוכנע שהמענק הבטחוני אינו תלוי בפתיחת הערכות. נטל הוכחת התלות – עליך. ההערכה שלך, כאמור, לא כוללת את עלות כח האדם והלוגיסטיקה ואת שעות-העבודה המבוזבזות על עוד המתנה בתורים. ההערכה של הבכיר בפקע"ר היא "מיליארדים". אני דורש לדעת מה היקף ההוצאה ולמה היא נדרשה. אם המדינה אינה יכולה להרשות לעצמה הוצאת 160 מיליון ש"ח למימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (מוצע לקצץ ברבע), מדוע היא צריכה להוציא כל כך הרבה על *זה*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שהאמירה שלך היא פופוליסטית. האם יש קשר בין המימון שמקבלת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ובין מצב הבטיחות בדרכים? כמה חיי אדם ייחסכו אם תיתן לרשות את התקציב האמור? אני חושד שאפס הוא המספר הנכון. עם זאת - אין לי נתונים על כך. ודאי שתוכל למצוא בספר התקציב קיצוצים שאינני מסכים עימם וקיצוצים שאני מסכים עימם. 'הערכה של בכיר בפקע"ר' אינו ציטוט ששווה משהו. לפחות הייתי מצפה לדעת מאיזו דרגה מישהו נחשב 'בכיר' ומה מידת הרלוונטיות של התפקיד שבו הוא עוסק לנושא הנדון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נסכים שניידות טיפול נמרץ כן מצילות חיים ונוסיף את הכסף לסעיף זה? (למרות שבתוספת תקציב של מיליארד ש"ח לרשות, אני חושד שהמספר הנכון לא רק שהוא גדול ממינוס 3, שזה המספר שצריך לנצח כרגע, אלא שהוא אף חיובי). היית מצפה, אבל אלה לא התנאים שבהם העיתונות פועלת, כידוע לך. מובן שהציבור זכאי לדעת בדיעבד את המספר, ואז יהיה לנו בסיס עובדתי יציב יותר לנהל עליו את הדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם והילדים מאום-אל-פחם נפטרו עוד בטרם ניתנה ההוראה לפתוח את ערכות המגן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[ידוע, אבל בתת-פתיל הזה אני כבר מואשם בפופוליזם, אז לא היה אכפת לי לנסות]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מעט סוללות אבל מדובר בסוללות ליתיום. הסוללות הללו בנגוד לסוללות הרגילות אינן דועכות אלא נגמרות בבת אחת (כך שלא ניתן לחזות מתי הן תגמרנה), כל סוללה עולה עשרות שקלים ואין מלאים גדולים שלהן בחנויות ובמחסנים של רשתות השווק (כנראה בגלל העלות הגבוהה ובגלל שבזמנים רגילים משתמשים בהן כמעט רק בשביל מצלמות). היתרון היחידי שלהן על סוללות הניקל קדמיום הוא שהן קלות יותר. אבל כיוון שהמפוחים לרוב נישאים על גבי חגורה או על הגב זה לא כל כך משמעותי. במלחמת המפרץ הקודמת התברר אחרי החלוקה הראשונית שאין במלאי מספיק סוללות ליתיום להחליף לכל המפוחים שנמסרו לאזרחים ולכן אולתר מין שרוול פלסטיק טפשי שאליו ניתן להכניס 4 סוללות תדיראן בגודל D שאמורים להספיק לזמן דומה. מי שבא להחליף את הסוללות (כי הוא היסטרי או שהוא שכח את המפוח פועל שלושה ימים) קיבל את האילתור המזעזע ההוא ורק מי שהתעקש קיבל את סוללות הליתיום המקוריות. למעט מספר קשישים שלא יודעים עברית אף אחד לא הסכים לצאת מתחנת החלוקה עם האילתור האוילי. למרבה המזל הגיע משלוח מיוחד של סוללות מארה"ב והציל את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמת המצב הנוכחי הוא דרך טובה לבחון את נכונות הציבור להענות להוראות פקע"ר? ידוע הדבר שבתרגילי גיוס, אחוז הנענים הוא נמוך - בשביל מה לעזוב הכל ולנסוע להפגין נוכחות בשביל תרגיל גיוס מטופש? אבל בעת מבצע "חומת מגן", אחוז ההענות היה אדיר, כולל כמה כאלה שלא נכללו בגיוס והגיעו בכל מקרה. וכיום? כיום הציבור יודע שכמעט שאין סיכוי שנותקף. רבים חושבים, כמו כותבים רבים באייל (ובצדק) שאין שום טעם להתמגן. לפיכך, הענות הציבור להוראות פקע"ר היא בהכרח נמוכה, יחסית למצב של סיכון אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם יש לך דרך טובה יותר? ב. "הענות הציבור להוראות פקע"ר היא בהכרח נמוכה, יחסית למצב של סיכון אמיתי." כלומר, יש, לדעתך הבדל בין ההיענויות על פי הערכת הציבור את מידת הסיכון. התזה הזו היא הגיונית, אך אין לגביה נתונים. מן הסתם הנתונים האלה ייאספו על ידי פקע"ר והלקחים יילמדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מדוע אין לגביה נתונים? יותר מ-10 שנים לאחר שהוקם, פקע"ר לא טרח לאסוף נתוני "הערכת הציבור את מידת הסיכון" במקביל לנתוני "הגעת הציבור לתחנות לריענון ערכות מגן"? תיכף תגיד לי שגם את האחרונים הוא לא אסף. ומה בדיוק היה מפריע לו לאסוף כעת נתוני הענות-להוראות אם ההוראות היו לשאת את הערכות מבלי לפתוח אותן? בכל אופן, אני ממתין להודעה של מקבלי ההחלטות שהתכלית הייתה מחקר, תוך גילוי תהליך קבלת ההחלטה לערוך אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז הקמתו, לא היתה לפקע''ר הזדמנות לבחון את היענות הקהל להנחיית הקמת חדרים אטומים ולפתיחת ערכות מגן. יש נתונים באשר להיענות הציבור לקריאה לבוא לתחנות החלוקה. על פי הנתונים האלה - יש הבדל בהיענות על פי הספין התקשורתי התורן בזמן ההודעה. אבל להגיע לתחנת חלוקה זה קל. היענות לפתיחת ערכות והכנת חדרים אטומים היא אופרה אחרת לגמרי. נשיאת ערכות המגן מבלי לפתוח אותן אינה משרתת שום מטרה. ההודעה הראשונה ששמעתי בנושא היתה שיש לשלוח את הילדים לבית הספר עם ערכות המגן. תגובתי היתה שלא פתחנו את הערכות, ולכן אין לכך שום יעילות. לאחר מכן התברר לי שההנחיה היא לפתוח את הערכות. זה כבר הרבה יותר הגיוני. לימדתי את הילדים להשתמש במסכות והם תירגלו את זה מספר פעמים. העניין הוא שאם היינו מקבלים הנחיה לשאת ערכות מגן מבלי לפתוח אותן, הייתי בהחלט שוקל לא להיענות להנחיה מוזרה שכזו. ודאי שבדיון כמו זה הנוכחי הייתי תוקף את ההנחיה הזו. לא תשמע שהתכלית היתה מחקר. התכלית היתה להגן על העורף, ובו זמנית נאספים הנתונים לשימוש עתידי על יד פקע''ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הופך את הסדר: קודם מכינים חדרים אטומים, אח"כ פותחים את הערכות. אין ספק שלהגיע לתחנה – קל למדי, להכין חדר אטום – לא קל, לפתוח קופסא – קלי קלוטו, לא צריך לצאת מהבית. נשיאת ערכות המגן מאפשרת להתגונן בשעת הצורך ע"י פתיחתן וחבישת המסכה, פיזור אבקת-הטיהור על אזורים נגועים וכו'. קפיצת-המדרגה הגדולה בזמינות המיגון היא בין היצמדות לערכה לבין אי-היצמדות, לא היצמדות לבין פתיחה. קח לדוגמא מישהו כמו דובי קננגיסר, שגר בעיר אחת במהלך השבוע אך נוסע לבית הוריו בעיר אחרת בסוף השבוע. מובן שבלא הוראה להיצמד לערכה, הוא נותר חסר-מיגון במהלך השבוע. מרגע שניתנה ההוראה, הוא מכיר בכך שעליו למהר להגיע הביתה (או לבקש ממשפחתו לשלוח אליו את הערכה), כיוון שיתכן שבהתרעה קצרה מאד יורו לו לפתוח אותה ואולי אף להשתמש בה. התכלית הייתה הגנה על העורף? אז יצטרכו להסביר לי למה פתאום נהייה דחוף להם להגן על העורף יותר מאשר יום, שבוע, חודש וחצי שנה לפני כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לפני כן לא היתה מלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הייתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהו לגבי הנחיות מוזרות וההיגיון הפנימי שלהן: אולי בבתי הספר בהם לומדים ילדיך יש מקום במקלט לכל התלמידים וכח-עזר מספיק כדי לסייע להם בהתגוננות, אבל גם בבתי ספר בהם אין מקום במקלט לכל התלמידים לא ניתנה הוראה לעבור ללימודים במשמרות, כלומר: ממילא אין כאן הכנה למצב בו תידרש התמגנות בהתרעה של דקות, אלא רק שעות (שיאפשרו לשחרר תלמידים לבתיהם וגם לפתוח ערכות, להתאימן ולהתאמן בחבישת המסכות). כפי שהזכרתי, "שעות" אינן די זמן עבור מי שנמצא רחוק מהערכה שלו, ולכן ההוראה להיצמד לערכות. עוד שאלה: לא יכלו לפחות לחוס על המסננים? הרי את כל הפעולות המכינות אפשר לבצע עם פקק-האימון או פשוט ללא מסנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך: היה חשש שאנשים ייחנקו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחנקו ממה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייחנקו מהמסנן. בזן אמת, כאשר נשמעים הצופרים, יש לאנשים מסוימים הנטיה להיות היסטריים במקצת ולא לבצע הוראות פשוטות כמו ''הסר את הפקק הלבן מהמסנן''. זה לא משהו שהמצאתי כרגע, זה קרה במלחמה הקודמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כבר הזכיר כאן שכלקח מהמלחמה ההיא שינו משהו (חיבור בין הפקקים?) כדי לאכוף את פתיחתם בו-זמנית. זה לא עובד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע - צר לי אך לא קראתי את כל הדיון כאן. הרעיון הכללי, כפי שאני מבין אותו, הוא להשאיר לזמן אמת רק את מינימום הפעולות הדרושות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פקק האימון אינו תחליף מלא למסנן. המסנן הוא כבד יותר, ולעתים נדרשת התאמה מחודשת של רצועת הקודקוד לאחר שמניחים אותו. בכל אופן - אני לא מתכוון ללמד ילד בן 8 את הרעיון שבמקרה של אזעקת אמת ישלוף את שני המכסים מהמסנן, יבריג את המסנן לתוך המסכה ויתמגן. ודאי שלא אם ניתן להכין מראש את המסכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ללמד אותו לאטום חדר, להרטיב סמרטוט בתמיסת סודה לשתייה ולהניחו על סף הדלת? [מחכים לך כאן: תגובה 136805] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא. הוא צריך ללמוד לבצע את הפעולות שמגנות עליו. המבוגרים בשטח אחראים לפעולות המצילות את הכלל. [עניתי שם]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש מבוגרים בשטח אז אינך צריך ללמד את הילד את העקרון (אם כי זה לא יזיק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא נכון. אם המבוגר בשטח צריך גם לרכז את הילדים, גם לאטום את הדלת וגם לוודא שכולם ממוגנים אישית, סביר שוידוא המיגון האישי לילדים יקבל קדימות נמוכה. אם מדובר בכמה עשרות ילדים, ספק אם המיגון האישי יתבצע לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במשפחות בנות עשרות נפשות, אין עשרות ילדים בני פחות מ-8. אני רוצה לסכם: ההנחיות של פקע"ר לוקות בחוסר-הגיון פנימי ואינן מתיישבות עם שום הערכת-סיכונים אפשרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכתה ב' יש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן כדי לתת מענה למתקפת-פתע יש להבטיח יחס ילדים:מבוגר של עשרה לאחד לכל היותר ולתת לכל ילד לתרגל כמה פעמים את הרכבת המסנן. אלא שפקע"ר בחר שלא לתת מענה למתקפת-פתע בשלב זה. זו בדיוק הנקודה המופיעה בסיכום שלי. כפי שרמזתי, אני חושב שיש מקום לקיים דיון גם על מנהיגות ודוגמא אישית, אבל אני לא הארנב המתאים לקיים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך לתרגל את הרכבת המסנן? מרכיבים פעם אחת וזהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההוראה השיגה לדעתי את המטרה (הבלתי-מוצדקת) של המחליטים להעביר לכאורה את האחריות מידיהם לידי האזרחים. אולי הם לא באמת מצפים להיענות גבוהה מצד האוכלוסיה (בפרט, לא נראה לי שנעשו פעולות להגברת ההיענות), אלא רק לאליבי "שאפת גז עצבים? זבש"ך. אל תגיד שלא אמרנו לך בערוץ 33 להדק את רצועות-הרקה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים הטוענים, שההסברים הטכניים בערוץ 33 עברו גבוה מעל ראשו של האדם הממוצע. אמרה אורנה לנדאו ב"תיק תקשורת": כשמדובר בעניינים של חיים ומוות, מותר לא להקפיד על עברית תקנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקים. הדרך הטובה ביותר ללמוד איך עושים את זה, ואפילו בלי צורך לפתוח את הערכות, היא לקבל הדרכה אישית+מדידה בתחנה לחלוקת ערכות-מגן. כך היה ב-1990, וכך יכול היה להיות שוב בחודשים האחרונים, אלמלא נבחרה החלופה של אפסון הערכות בבתי האזרחים. יש לקוות שאם באמת היו חושבים ביום רביעי בערב בפקע"ר שהאוכלוסיה צריכה להיות מסוגלת להשתמש בציוד, היו דואגים לספק את ההסברים בפריים-טיים בשני הערוצים הטרסטריאליים ובהשתתפות פרסונות טלוויזיוניות בכירות. למעשה, אני חושב שאם פקע"ר היה יוצר את הרושם שזה חשוב, ערוצי הטלוויזיה היו דואגים בעצמם לכל השאר. גם הדיון הראשון ב"תיקתיק" היום סיפק כמה אבחנות נכונות, בהן זו של ירון לונדון: "לא אומרים לנו 'תרגעו'. אומרים לנו 'תרגעו!!!"', וזו של הפסיכולוג הצבאי לשעבר, שאפיין את הדיבורים כ"אינפנטיליים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין 1967: מצרים השתתפה באופן פעיל בכל המלחמות נגד מדינת ישראל, ככח העיקרי. הרטוריקה המצרית נגד ישראל ממשיכה להיות תוקפנית ביותר. מצרים סילקה באופן חד צדדי את כוחות האו"ם שחצצו בינה לבין ישראל, ריכזה כוחות על גבול ישראל, והטילה מצור ימי על אילת. מצרים השתמשה עוד לפני 1967 בחומרי לוחמה כימיים (במלחמתה בתימן). ממשלת ישראל החליטה שלא לחלק ערכות מגן לאוכלוסיה האזרחית (למרות שהיתה ערכה לכל אזרח, וצה"ל היה ערוך לחלק את הערכות), על מנת שלא לשדר את המסר שהנשק הכימי הוא שותף לגיטימי על מגרש המשחקים הקרוי מלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר הוא מעניין. האם באמת היו די ערכות מגן לכל האזרחים? האם בכלל היו ערכות מגן בצה"ל? מהיכן הנתונים? ומהיכן הנתון שההימנעות הישראלית מחלוקת המסכות היתה כדי לשדר שהנשק הכימי אינו לגיטימי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו ערכות מגן בצה"ל (תוצרת גרמניה אאל"ט - חלק מהסכם השילומים גרמניה - ישראל), לחיילים הן אפילו חולקו. אני, שהייתי ילד באותה מלחמה, כמובן שלא צויידתי באחת, אבל כאשר שאלתי את אבי (שהיה סמג"ד בחטיבת הצנחנים באותה מלחמה) מה זה התרמיל הצמוד לירכי החיילים (כפי שנראו בתמונות), הוא הסביר לי על ערכות המגן, וטען כי בצה"ל יש ערכת מגן לכל אזרח במדינת ישראל, כולל ילדים ותינוקות, וכן מערך הפצה לאותן ערכות. לגבי הנתון שההימנעות הישראלית מחלוקת המסכות היתה כדי לשדר שהנשק הכימי אינו לגיטימי, אין מדובר בנתון (לא שוחחתי עם אשכול בנושא), אלא בהערכה אשר קראתי במאמר פובליציסטי כלשהו (אני כבר באמת לא זוכר מי, זה כנראה היה ב91') ואימצתי. אם תרצה לחלוק עליה - זכותך, ועדיין ההשוואה בין המקרים רלוונטית, ולטעמי, ממשלת אשכול נקטה שיקול דעת נכון יותר ממשלת שמיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בכתה א' באותה מלחמה. אבי היה בחזית סיני. שאלתי אותו היום. אכן, היו ערכות שחולקו לחלק קטן מהחיילים. אנשי חימוש ורפואה, למשל, לא קיבלו את הערכות. טנקיסטים כן. דבר המעורר תהיות נוספות. איך נקבע אילו חיילים חשופים יותר וזקוקים לערכות? נראה שההערכה היתה שרק הכוח הקדומני זקוק להן. היות שאיננו יודעים את מערכות השיקולים בשני המקרים (פרט לכך שלא היה כוח קדומני ב-91), אין בידינו די נתונים להשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי בכתה ה' עשו לנו תרגול של חבישת מסכות אב''כ. זה היה חריג, כי בד''כ היה לנו פעם בשנה תרגיל ירידה למקלטים וזהו. הוסבר לנו שלכל אחד יש מסיכה במחסני החירום וכשיהיה צורך יחלקו לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר "התנפצה היומרה האבהית" שהתפרסם היום במהדורה המודפסת של "הארץ", אמיר אורן מרחיק לכת וטוען שהמדינה לא צריכה לספק בעצמה את המיגון האישי לתושבים: "אין שום הבדל בין ערכת עזרה ראשונה או מלאי של בקבוקי מים ושימורים [...] לבין ההחלטה האישית על קניית פריטי התגוננות ביו-כימיים. [...] פיקוד העורף יתמקד בנכסים ובאמצעים הציבוריים [...] ויחדל לחטט בשלומו הפרטי של האזרח; ירצה – יתמסך". טיעון משכנע? לא יודע. אשמח לשמוע נימוקים בעד ונגד (אבל אני מציע לקרוא קודם את המאמר במלואו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם הגישה הזאת היא שאחרי הטיל הכימי לא יהיה מי שיפנה את הגופות של העניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, לא הבנתי (כלומר, עולות בדעתי יותר מדי פרשנויות אפשריות למה שכתבת, ואני לא בטוח באף אחת מהן). אני חושב שאתה יודע מה רצית לומר. אתה מוכן לפרט קצת יותר לפני שאני מתחיל עם ניחושים שרק יזיקו לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב נורמאלי יש לכלוך ברחובות ויש אנשים שמנקים אותו. האנשים שמנקים הם מהסוג ה''לא עשיר'' כי אנשים עשירים לא יודעים לנקות כמו שצריך וזה גם לא בכבוד שלהם ולכן הם משלמים ל''לא עשירים'' שינקו בשבילם. למרבה המבוכה, אותם ''לא עשירים'' הם גם אילו שאין להם כסף לרכוש מסכות נגד גאזים ולכן הם יהיו אילו שילכו בהפצצה הכימית ולמעשה לא יישאר אף אחד שיפנה את הגופות שלהם. אפשר כמובן להביא אנשים ''לא עשירים'' ממדינות אחרות, כאלו שלא הופצצו בגז קטלני אבל מדובר בתהליך מורכב ומסורבל. הבעיה השניה היא שכל מה שכתבתי כאן זו שטות גמורה. וזו לא הראשונה שלי היום. אבל אני מאמין שיסלחו לי. ועכשיו אני הולך לנוח על משכבי לכמה שעות. היה לי יום קשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיון אחר כאן העליתי את שאלת "כסף מהמדינה לעומת שוברים או שרותים מהמדינה". אפשר לטעון שהוא מיתמם, אבל אמיר אורן מדבר על כך שהמדינה תוודא זמינות תמידית של פריטי-ההגנה ותדאג, באמצעות קצבה או תלושים, שיהיו בהישג ידם של הנצרכים. אם אכן כך, אז אני מבין שהטיעון שלך הוא ש"לא עשירים" יעדיפו להמיר את ההגנה על עצמם בכסף בטוח בכיס, ושהמצב הנוכחי, בו המדינה מחליטה בשבילם, עדיף. כלומר, זה בעצם הטיעון שמשתמשים בו להצדיק מקרים אחרים בו המדינה מחליטה בשביל האזרחים, כמו למשל צריכת סמים מסוכנים, והטיעון הזה (אם אני עוקב אחריך) הוא שטות גמורה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמיר אורן טוען שאין הבדל משמעותי בין קופסאות השימורים ובקבוקי המים שהאזרחים אגרו על חשבונם ומיוזמתם על פי הנחיית פיקוד העורף ובין ערכות המגן שהמדינה מסרה להם. לטענתו המדינה צריכה לעשות את ההערכה למסור את המידע לאזרחים ולתת להם להחליט אם הם רוצים לרכוש מסכה, רוצים לפתוח אותה וכיוצ"ב בהתאם להערכת הסיכון שלהם והשיקולים הכלכליים שלהם. אבל יש הבדל. אם קנית כמות גדולה מהרגיל של גרעיני תירס מתוק וטונה בשומן צימחי לא ניגרם לך נזק כלכלי משמעותי לעומת זאת אם משפחה בת 5 נפשות פותחת את הפילטרים ומנסה את המפוח של הילד נגרם לה נזק מיידי של כמה מאות שקלים. במקרה כזה השיקול הכלכלי יכול לדחוף לכיוון של חוסר מוכנות (ולא רק אצל משפחות מצוקה, גם אילו שמתקראים מעמד הביניים ימנעו ככל האפשר מהוצאה בסדר גודל כזה) ובעצם לסכן את האנשים שאין להם הרבה כסף. כנון שהמצב כיום הוא שיש פער ומי שיש לו המון כסף יכול לבנות מקלט אטומי בחצר ולעומת זאת מי שאין לו מסתפק בנילון וסרטי הדבקה אבל הכיוון של המהלך המוצע הוא להעמיק את הפער ולהביא אנשים אל מתחת לרמה שנקבעה כמינימאלית (חדר אטום ומסכת גז תקינה) במקום מה שלדעתי צריך להיות, הקטנתו. בנוסף עם כל הכבוד עדיין לא שמעתי דיוח אחד שמסביר לי מה הסיכויים האמיתיים שיירה לעברנו טיל עם ראש כימי. כל מסבירן מהמרגיע הלאומי דרך דובר צהל ועד הקרינים של קול ישראל וגלי צהל נותנים הערכות סותרות לפיהן הסיכוי שיירה טיל הוא אפסי אבל לא מבוטל ובנתונים כאלו אין לי כאזרח בעל רמת אינטיליגנציה נמוכה רק בקצת מהממוצע ורקע בטחוני דל את הכלים להחליט אם יש הצדקה לפתיחת ערכת המגן שלי או שלא. נקודה שלישית, במצב הנוכחי להצעות מהסוג הזה יש נטיה להתקבל רק בחלקן, כלומר הקטע שפיקוד העורף יפסיק לחלק מסכות יעבור אבל הסיוע לאנשים שאין ידם משגת לרכוש מסכות למשפחותיהם לא יעבור או שיעבור אך מימושו יידחה לזמן בלתי מוגבל או משהו כזה. ולנקודה האחרונה. כיום מצבי הוא כזה שאני משלם הרבה מיסים (טוב האמת היא שכיום אני חי על דמי אבטלה אבל עד לא מזמן שילמתי הרבה מיסים) ובתמורה המדינה דואגת לצרכי. בשנים האחרונות יש תהליך שבו המדינה מתנערת מהדאגה לצרכים שלי ובמקביל מעלה את המיסים. מקצצים את שירותי הבריאות, מעבירים את סלילת הכבישים לחברות פרטיות שגובות ממני כסף על שימוש בכביש, מורידים את כמות השוטרים כך שאנשים נזקקים ל"משטרות פרטיות" כדי לקבל הגנה אמיתית, מצד שני מעלים את המעמ, גובים מיסים על חסכונות וכו'. ההצעה המדוברת מעבירה עוד שירות חשוב שהמדינה סיפקה לי עד כה בצורה ישירה תמורת המיסים ששילמתי, לחשבוני ולאחריותי. אם מקדונלדס היו מציעים להעביר את האחריות על השתיה בארוחת וופר כפול לידי הסועד (בלי להוריד את המחיר) תמורת איזו הבטחה עמומה שזה יקטין את הוצאות הרשת ובכך היא תוכל לשכור עוד מנהלים שיחשבו על שיטות לשפר את השירות או להוציא יותר כסף על פירסומות ולשפר את חווית הסעידה שלי, הייתי שוקל לעבור לרשת המתחרה. לא שאני מאיים או משהו. אבל אני לא רואה הבדל משמעותי בין שני הדברים. מבחינתי לפחות. יתכן שאנשים עשירים שרואים בשינוי המבני הזה הזדמנות עיסקית או אנשים שבצורה כלשהי נהנים מהכספים שהמדינה מצליחה לחסוך בדרכים הללו כן יתמכו בהצעה אבל אני מקווה שהם לא יצליחו להעביר אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שונא להיות קטנוני, אבל וופר זה של ברגר-קינג, לא של מקדונלדס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי מבוססת על זה שבעוד המדינה נוהגת לכבד את החלק בהסכם הלא כתוב (או הכתוב) שבינה ובין האזרחים שבו הם מעבירים לה כסף או זכויות, היא נוטה לשכוח את החלקים האחרים (ע''ע שביתת הנכים, הסטודנטים, הסכמי עבודה שנפרצים לכל עבר בתוכנית הכלכלית החדשה) אני חושש שבסופו של התהליך ה''לא עשירים'' ימצאו את עצמם בלי מסכות, בלי כסף ובלי תלושים לרכישת מסכות. חוץ מזה המסכות הן רק חלק מהעניין יש את ההוצאה המתחדשת של שליפת פקק של הפילטר שפה מדובר בשיקול יותר מיידי ואסור שייווצר מצב שבו אדם חושב פעמיים לפני שהוא מבצע את הצעד הזה בזמן שבו הוא צריך לבצע אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עירית, את יכולה לחדש את המינוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בערך בתחילת הפיסקה השנייה, מצאתי משהו די תמוה. בניגוד לדעה הרווחת, אין למשטרה צבאית שום רצון לתת דוחות כאלו ואחרים על אי נשיאת ערכת מגן. אין לך תחבושת אישית? הסתובבת בלי אישור במדי ב' באמצע עזריאלי? העזת לאסוף את הצמה עם גומיה סגולה עם פרחים ורודים? אכלתם אותה. לא נשאת ערכת מגן? תפדאל. אם מישהו יעיר לך על זה זה רק הרס"ר או המפקד שלך. לא בעלי השרוך האדום-כחול. _________ העלמה עפרונית, דווקא יודעת על מה היא מדברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ידיעה ב-ynet, במסגרת ועדת חו"ב תוקם ועדת חקירה לבדיקת התנהלות מערכת הבטחון בזמן המתקפה בעיראק, ובכלל זה ההחלטה להורות על פתיחת ערכות המגן. (גישה מחו"ל בתשלום) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |