 |
אמיר אורן טוען שאין הבדל משמעותי בין קופסאות השימורים ובקבוקי המים שהאזרחים אגרו על חשבונם ומיוזמתם על פי הנחיית פיקוד העורף ובין ערכות המגן שהמדינה מסרה להם.
לטענתו המדינה צריכה לעשות את ההערכה למסור את המידע לאזרחים ולתת להם להחליט אם הם רוצים לרכוש מסכה, רוצים לפתוח אותה וכיוצ"ב בהתאם להערכת הסיכון שלהם והשיקולים הכלכליים שלהם.
אבל יש הבדל. אם קנית כמות גדולה מהרגיל של גרעיני תירס מתוק וטונה בשומן צימחי לא ניגרם לך נזק כלכלי משמעותי לעומת זאת אם משפחה בת 5 נפשות פותחת את הפילטרים ומנסה את המפוח של הילד נגרם לה נזק מיידי של כמה מאות שקלים. במקרה כזה השיקול הכלכלי יכול לדחוף לכיוון של חוסר מוכנות (ולא רק אצל משפחות מצוקה, גם אילו שמתקראים מעמד הביניים ימנעו ככל האפשר מהוצאה בסדר גודל כזה) ובעצם לסכן את האנשים שאין להם הרבה כסף. כנון שהמצב כיום הוא שיש פער ומי שיש לו המון כסף יכול לבנות מקלט אטומי בחצר ולעומת זאת מי שאין לו מסתפק בנילון וסרטי הדבקה אבל הכיוון של המהלך המוצע הוא להעמיק את הפער ולהביא אנשים אל מתחת לרמה שנקבעה כמינימאלית (חדר אטום ומסכת גז תקינה) במקום מה שלדעתי צריך להיות, הקטנתו.
בנוסף עם כל הכבוד עדיין לא שמעתי דיוח אחד שמסביר לי מה הסיכויים האמיתיים שיירה לעברנו טיל עם ראש כימי. כל מסבירן מהמרגיע הלאומי דרך דובר צהל ועד הקרינים של קול ישראל וגלי צהל נותנים הערכות סותרות לפיהן הסיכוי שיירה טיל הוא אפסי אבל לא מבוטל ובנתונים כאלו אין לי כאזרח בעל רמת אינטיליגנציה נמוכה רק בקצת מהממוצע ורקע בטחוני דל את הכלים להחליט אם יש הצדקה לפתיחת ערכת המגן שלי או שלא.
נקודה שלישית, במצב הנוכחי להצעות מהסוג הזה יש נטיה להתקבל רק בחלקן, כלומר הקטע שפיקוד העורף יפסיק לחלק מסכות יעבור אבל הסיוע לאנשים שאין ידם משגת לרכוש מסכות למשפחותיהם לא יעבור או שיעבור אך מימושו יידחה לזמן בלתי מוגבל או משהו כזה.
ולנקודה האחרונה. כיום מצבי הוא כזה שאני משלם הרבה מיסים (טוב האמת היא שכיום אני חי על דמי אבטלה אבל עד לא מזמן שילמתי הרבה מיסים) ובתמורה המדינה דואגת לצרכי. בשנים האחרונות יש תהליך שבו המדינה מתנערת מהדאגה לצרכים שלי ובמקביל מעלה את המיסים. מקצצים את שירותי הבריאות, מעבירים את סלילת הכבישים לחברות פרטיות שגובות ממני כסף על שימוש בכביש, מורידים את כמות השוטרים כך שאנשים נזקקים ל"משטרות פרטיות" כדי לקבל הגנה אמיתית, מצד שני מעלים את המעמ, גובים מיסים על חסכונות וכו'.
ההצעה המדוברת מעבירה עוד שירות חשוב שהמדינה סיפקה לי עד כה בצורה ישירה תמורת המיסים ששילמתי, לחשבוני ולאחריותי.
אם מקדונלדס היו מציעים להעביר את האחריות על השתיה בארוחת וופר כפול לידי הסועד (בלי להוריד את המחיר) תמורת איזו הבטחה עמומה שזה יקטין את הוצאות הרשת ובכך היא תוכל לשכור עוד מנהלים שיחשבו על שיטות לשפר את השירות או להוציא יותר כסף על פירסומות ולשפר את חווית הסעידה שלי, הייתי שוקל לעבור לרשת המתחרה. לא שאני מאיים או משהו. אבל אני לא רואה הבדל משמעותי בין שני הדברים. מבחינתי לפחות. יתכן שאנשים עשירים שרואים בשינוי המבני הזה הזדמנות עיסקית או אנשים שבצורה כלשהי נהנים מהכספים שהמדינה מצליחה לחסוך בדרכים הללו כן יתמכו בהצעה אבל אני מקווה שהם לא יצליחו להעביר אותה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש