הרבנים לא יקבעו מיהו ישראלי

בתשובה לאסף, 15/01/03 12:16

האתיקה הציבורית מעוגנת במטפיזיקה

121192

מיכאל שרון • בתשובה לאסף

יום ד', 15/1/2003, 16:22

לכל אדם - גם לבעל באסטה, גם למדען ואפילו לבולס שיקמים, מאמין חרדי או מכשף יש מטאפיזיקה אישית (הנחות כלליות אודות טבע המציאות). כפי שאני כותב בספרי (חלוקת קשב) ע"מ 111 :
________________

תכופות אמנם יאמץ הפרט כעין "עסקות חבילה" של מערכי עמדות, תפיסות והנחות כלליות שגובשו על ידי אחרים.
אבל אנו סבורים שבהתייחסות למצבי היום-יום "מבצבצים" מערכי העמדות המהותיים שלו, והם ניתנים לאיתור.

לעיתים דווקא במצבי היום-יום הבנליים ביותר עשויות להיחשף הנחותיו הכלליות של האדם על טבע המציאות הפיזית והחברתית, כגון:

- "נראה לי שהמציאות משתנה מרגע לרגע, וכמעט אף דבר אינו נשאר קבוע אפילו לזמן קצר"

או

- "בעצם אפשר לומר שהחיים זה ג'ונגל שבו כל אחד מנסה לחטוף כמה שיותר"

------------------
[הערה מתודולוגית: אלה פריטים משאלון של "מטאפיזיקה טבעית אישית" שבניתי.
השאלון הינו גבוה הן במהימנותו הפנימית [ Cronbach's alpha = .89 ] והן בתקפות חיצונית - מתאם ספירמן עם הקריטריון החיצוני - שהינו ביצוע מטלה כפולה -
הינו r= .66 . כן נערכו ניתוחים נוספים, כוללים וכלפי חתכים שונים, תוך מיפויים הכוללים ניתוח גורמים Factor analysis ].
------------------------

במובן זה, לכל פרט יש מערכת הנחות כעין פילוסופיות, מטפיזיקה אישית (כלומר הנחות כלליות ביותר על טבע המציאות) שהיא תוצר האירגון הקוגניטיבי שלו בפעולות-גומלין עם הסביבה (באיזו מידה התייחסויות אלו מכתיבות את התנהגותו וקובעות לגביה, ובאילו אופני התנהגות מדובר - זו כבר שאלה שונה לגמרי).

___________

וכיצד ניווכח בהשפעתה של התפיסה המטפיזית על ההתנהגות הציבורית?

אילו:

היית חרדי המאמין באלוהים-חי ובכורח לעבוד אותו "בכל לבבך".

לא סתם כי "כך אמרו", "כך נהוג" אלא -

אלא עקב תפיסה מטפיזית ואונטולוגית שלך:

1) כזו הרואה במציאות בכללותה ודרך עיצובה את היענות וציות היקום בכללותו והאדם בפרט לרצון האל.

2) וכאשר מציאות זאת מותנית כמובן בכך שהאל הזה קיים, ומפעיל השגחה פרטית.

3) ולכן, קיים כורח אנושי, כמעט בבחינת הכרח מטאפיזי לעבוד את האל.

הערות משלימות:

א) מציאות האל ניתפסת הרי על ידי המאמין כמעצבת את העולם "בצורה הנכונה", ועליך "לעשות רצונך כרצונו" אם ברצונך להשתלב בסדר הדברים הנכון והאמיתי.

ב) זאת כש"אמיתי" מוגדר כאן, לא רק כ"קורספונדנטי למציאות", "תואם את המציאות" אלא ביחוד:

אמיתי = תואם את כוונת האל.

שהרי לפי תפיסה מטפיזית זאת:
האל הוא הוא המציאות - בבחינת מציאות מתפתחת ולא נייחת.

אילו -

כזאת היתה תפיסתך המטפיזית, ולכן, עקב המטפיזיקה ה"אלוהית" שלך, כזה היה צו הפעולה או צו הגיוס הפנימי והקולקטיבי שלך -
וכי לא היית מנסה לאכוף דברים שונים על הסביבה החברתית והציבורית?

זאת במטרה "על מנת לקדם את העולם כפי שהוא ראוי שיהיה, דהיינו כפי כוונת האל".

שאלת המיליון דולר:

ואיך תדע מהי כוונת האל, שהינה כה חשובה, לפי המטפיזיקה שלך?

והתשובה: בפועל, בפרגמטיקה הישראלית - תכופות כוונת האל אינה אלא רצונו של העסקן הדתי, בדומה למטיפים האומרים:

Last night Jesus spoke to me.
And you know what he said ?
He said, Man –

האתיקה הציבורית מעוגנת במטפיזיקה

121209

אסף • בתשובה למיכאל שרון

יום ד', 15/1/2003, 18:53

[הערה מקדימה:תסלח לי אם אני מתייחס כרגע רק להיבט הפוליטי הישראלי ולא להיבט המטאפיזי. לזה תבוא התייחסות כשאני לא אצטרך להכין עבודה גדולה על החיבור "חוקת האתונאים"]
התגובה שלך מבהירה למעשה שהתפיסות המטאפיסיות הדתיות באות לידי ביטוי כזה או אחר בפוליטיקה הישראלית.
מה שאני שאלתי, בעקבות תגובתך המקורית, הוא:איפה אתה רואה מימוש של התפיסות האתאיסטיות בתוך הפוליטיקה הישראלית.
יכול להיות שאם היית עורך את המחקר שלך בקרב מאות אלפי ישראלים, היית מגלה שישנם אתאיסטים רבים מאוד(למרות שאני מסופק בכך), אבל אני לפחות לא רואה סימן לה במצעים של המפלגות הפוליטיות. המפלגות היחידות שמראות סימנים כאלו הן חד"ש(בגלל האידיאולוגיה המרקסיסטית שעומדת בבסיסה) וצומת(שמייסדה כלל אינו יהודי לפי ההלכה). אבל שתי המפלגות הללו הן מפלגות קולקטביסטיות להפליא כל אחת בדרכה.
שינוי לטעמי בהחלט אינה אתאיסטית לא בהצהרות וגם לא במטאפיזיקה המוחבאת בתפיסותיה המוצהרות.

המטפיזיקה ביסוד האתיקה הצבורית בישראל

121375

מיכאל שרון • בתשובה לאסף

יום ה', 16/1/2003, 11:17

אסף היקר,

חשבתי אתמול על הנושא שחידדת, גם לאחר שזנחתי את המחשב, ויצאתי לאן שיצאתי (כפי שאמר בגין כשנשאל על ידי עיתונאי אם מובראק גם ביקר בירושלים ושהה שם לפחות לילה אחד - "אין שואלים גבר איפוא בילה את הלילה...").

מה יש לנו ביד?

המטאפיזיקה משפיעה על האתיקה וההוייה הציבורית.

שאלת בהקשר לזה: איפוא אתה רואה מימוש של תפיסות אתאיסטיות בפוליטיקה הישראלית.

והתשובה הפשוטה - לפוליטיקה הישראלית ברובה אין אלוהים.
*****************************************************************
יש המנסחים זאת גם אחרת - לית דין ולית דיין, או "גנגסטריזם פוליטי".

אנו ראינו זאת לאחרונה בתופעות כגון "היבחרות באמצעות ספסרות" מצד אחד של המפה הפוליטית, ותופעת ההחשכה (של המסך) מהקצה הפוליטי השני (משל בארה"ב היו מחשיכים את מסכי הטלויזיות מחוף אל חוף בזמן הסברת הנשיא קלינטון את עניין מוניקה, להבדיל).

אפשר להגדיר זאת כאתאיזם מעשי.
*********************************

ניתן להבחין בתופעה גם בהנגדה בין רטוריקה של מדינת רווחה וסעד - ובין הזקנים הנוברים בפחי הזבל למצוא פת לחם, עקב "קצבאות הגימלאים" המגוחכות.

הקולקטיביזם והאדם
***********************

הקולקטיביזם שכה רווח בארצנו - מתבטא בין היתר באמירת ה"סמוך" המפורסמת.

דהיינו, מישהו אחר "ידאג לעניין" - לא אני. למה לשבור את הראש?

האם זאת אמונה באדם או בקולקטיב?
************************************

האם זאת וריאצייה של הומניזם - אמונה בכוחם של רוח האדם החופשי או רוח הקולקטיב (בתנאי שזה "לא אני") לפתור בעיות מרכזיות ולהתמודד באופן אפקטיבי עם המציאות?

לא ממש.
זוהי אמונה ש"הדברים איכשהו יסתדרו". משהו בסגנון "הזמן מוצא מרפא לכל".

בקיצור - הבעיות לא יפתרו אלא יתעממו בתודעה - דהיינו בפרקטיקה - הן ירדו מסדר היום התיקשורתי והציבורי.

זוהי אמונה והסתמכות על זכרונו הקצר של האדם - היפוכה של האמונה ברוח האדם.

ניתן לכנות זאת המטפיזיקה של הדיסאינטגרציה האנושית - האמונה שהאדם הינו יצור מינורי בעל חוסר יושרה מובנה באופן פנימי.

חוקר התנהגות בעלי החיים (אתולוג) וחתן פרס נובל קונרד לורנץ מכנה זאת:
Der Abbau des Menschlichen - רופפות הצלם האנושי.

מה יש לנו כאן? אי אמונה בקיום האל. וגם אי אמונה באדם.
ובעצם אי אמונה במציאות.

דלותה של המציאות
************************
המציאות ניתפסת במטפיזיקה הציבורית כחסרת סדירות וכאוטית , דהיינו כזו המאפשרת הצגה שלה באיזה אופן שתרצה. אם ז'אן פול סארטר דיבר על "כוחן של הנסיבות",
הרי המטפיזיקה הפוליטית השגורה בחיים הציבוריים בארץ דוגלת ב

"נזילותן של הנסיבות".
****************************

לכן, את המטפיזיקה הרווחת הן בשיח הציבורי והן באתיקה הציבורית המתופעלת בפועל (בניגוד לרטוריקה שלה) ניתן להבהיר באמצעות

שלושת השלילות הגדולות:
************************

אין אלוהים - אתאיזם מעשי
*************************

אין אדם - דיסאינטגרציה אנושית, Der Abbau des Menschlichen - (למה תמיד רק אנגלית?..).
******************************************************************************

אין מציאות סדורה - desimeration דס-אימפרציה (אימפרטום ברומית - סדר)
******************

האם אתה יכול להעלות בדעתך שטקסט שווה ערך ברוחו ל"חוקת האתונאים" היה ניכתב בארץ, 2400 שנה לאחר הטקסט האתונאי?

המטפיזיקה ביסוד האתיקה הצבורית בישראל

121406

ערן בילינסקי • בתשובה למיכאל שרון

יום ה', 16/1/2003, 13:14

לא מדובר במובארק, למיטב זכרוני, אלא דווקא בבגין ובביקור שלו בלבנון בהקשר של הסכם השלום של 83'. הציטוט מופיע בספרו של רפי מן "לא יעלה על הדעת". אשתדל לוודא זאת הערב.

המטפיזיקה ביסוד האתיקה הצבורית בישראל

121504

מיכאל שרון • בתשובה לערן בילינסקי

יום ה', 16/1/2003, 17:02

השאלה שריחפה אז ברקע היתה האם מובראק ''מכיר'' בירושלים כבירת ישראל.
הוא היה אמור לנסוע לשם בשעות אחר הצהרים של יום שהייתו השני (או השלישי) - נערכו לו אז סיורים בארץ, קיבוצים וכיוצא בזה. והשאלה שנשאל בגין היתה אם מוברק ישהה בעיר פרק זמן ''סביר''.

המטפיזיקה ביסוד האתיקה הצבורית בישראל

121576

דובי קננגיסר • בתשובה למיכאל שרון

יום ה', 16/1/2003, 22:30

מובארק? ערך סיורים בקיבוצים? לא, במקרה, סאדאת?

ראש ממשלה וג'נטלמן

121887

ערן בילינסקי • בתשובה למיכאל שרון

שבת, 18/1/2003, 11:28

שלילי. מתוך "לא יעלה על הדעת" של רפי מן, עמ' 15

"אין שואלים גבר היכן בילה את הלילה"

"ב- 1 בספטמבר 1982 יצא ראש הממשלה מנחם בגין ממלון קרלטון בנהריה, שם בילה את חופשתו, למתקן צבאי בצפון הארץ, לפגישה עם נשיאה הנבחר של לבנון, בשיר ג'ומייל. השיחה בין השניים נמשכה במשך מרבית שעות הלילה, ובמהלכה התברר כי אף שג'ומייל היה לנשיא בזכות כיבוש חלקים נכבדים בידי צה"ל, אין הוא ממהר לחתום על הסכם שלום עם ישראל, כפי שדרש ממנו בגין

"למחרת, שודרה בקול ישראל ידיעה על כך שראש הממשלה קיים התייעצות לילית עם שר הביטחון אריאל שרון ועם שר החוץ יצחק שמיר. כאשר נשאל על כך השיב בגין: "לעולם אין שואלים גבר נשוי היכן הוא מבלה את לילותיו" (שיפר, כדור של"ג, עמ' 120) "

מובארק, אגב, למיטב ידיעתי, ביקר במדינת ישראל פעם אחת, ב- 6 או 7 לנובמבר 95', בהלווית יצחק רבין.

לאחר שמאלתרים הברקה, נוטים להשתמש בה שוב בהזדמנויות אחרות

121897

מיכאל שרון • בתשובה לערן בילינסקי

שבת, 18/1/2003, 13:17

מדוע על בסיס ארוע אחד, אתה פוסק שהוא היה היחיד מסוגו?

גם אחד וגם יחיד? זה כבר לא הכרחי לוגית.

אני זוכר זאת באופן שאין לטעות בו - קיימת אצלנו הערכה של טיב הההיזכרות הספציפית - מוצקה, בערך, או אולי, ואולי לא - תהליך הנקרא מטא-קוגניציה - זוכר אני את השאלה והתשובה:

- ו-X (סעדאת או מוברק) גם ישהה [בלשון עתיד] את הלילה בירושלים?
- אין שואלים גבר וגו'.

כפי שאתה רואה, הסיטואציה *נחרתה* בזיכרוני, אך הזכרון, מעבר לעצם הסיצואציה *באופן כללי*, ו*משפטי המפתח* הללו, כולל גם *פרמטרים עמומים*: באיזו שנה, סעדאת בביקורו השני (זוכר כמעט בברור שלא היה זה הביקור הראשון) או מוברק?

אם אתה *יודע* בוודאות שמוברק מעולם לא ביקר בישראל (אלא, זוכרני, ניפגש עם ההנהגה הישראלית באל-עריש או משהו בדומה - אך האם לא ביקר בישראל גופה ב-‏82 לאחר רצח סאדאת ולפני מלחמת לבנון? גם כאן הדברים אינם "חדים" אצלי, ואני מתעצל כרגע לבדוק, הגם שיש לי טכניקות חיפוש יעילות ברשת..) אם אתה יודע זאת בוודאות,
כנראה מדובר בביקורו השני של סאדאת בארץ.

הלוגיקה של ''אחד, יחיד ומיוחד''

121914

מיכאל שרון • בתשובה לערן בילינסקי

שבת, 18/1/2003, 14:53

1) אתה מביא תאור מצב או תכונה כלשהי של אדם או חייה.

2) השאלה היא - האם קיים אובייקט כלשהו שנושא אטריבוט זה? למשל "חד קרן" unicorn - הינו אוסף של תכונות שונות (4 רגליים, בעל קרן אחת בלבד במרכז מצחו, דומה לצבי מבחינות מסויימות נניח, וכד').
נתת איפיון. האם קיים במציאות אובייקט כלשהו עליו חל איפיון זה? במקרה של חד קרן - לא קיים. במקרה של אלוהים? איש איש ודעתו אם אכן יש בפועל אובייקט הנושא את התכונות, המצבים, הפעולות בהיסטוריה וכד' המיוחסים לאלוהים. האם האלוהים "קיים" רק בספרים, בנארטיבים, ובמרחב ההבנה האמונית? אבל אנו שואלים אודות קיום במציאות, והרי הטענה התאיסטית היא שהאל קיים במציאות, "כבודו מלא עולם". תשאל, רגע, מהי המציאות?

אינך שואל שאלה זאת, ואינך מניח כלל שהמציאות היא תלויית פרשנות ברוב מצבי היום-יום ואף במצבי תפעול האינטלקט - בשעה שאתה נוהג, מחבק אישה, מכין ארוחה, עוסק במחקר ופיתוח, מציב תכנון אורבני, נוטע גן: רמזור אדום הוא רמזור אדום, בניין צריך להיות יציב ועמיד [אבוי ליציבות אם תהיה "תלויית פרשנות": היחסיות והפרשנות קיימות רק מצד הטוען לחפותו בבית המשפט, במקרים כמו "אולמי וורסאי" - המהנדס, אנשי מחלקת מנהל הנדסה בעיריית ירושליים, הקבלן תאב הבצע [לכאורא, או שהורשע כבר?] ודד היא צ'יצי'.

אז אם אתה מוצא אובייקט אחד המתאים לתאור, תוכל לאמר: יש *לפחות* אובייקט אחד כזה (שהינו ברבור שחור, או שהינו ברד שירד בדרום ספרד אתמול, למשל - שהרי יתכן שאתמול כלל לא התקיים בדרום ספרד ארוע ירידת ברד כזה).

[אגב, הרחבה של מיטת הסדום הזאת, המתייחסת גם למצייני זמן ומציינים אחרים (שהרי הארוע יכול להיות נכון לגבי היום אך לא לגבי אתמול הינה הלוגיקה של המערכות המודליות]

ובכן, יש לפחות מקרה-בפועל אחד כזה בו נאמר "אין לשאול גבר --"
ובלוגיקה פשוטה מסדר ראשון: E'(X) Mx
('E מייצגת E הפוכה) כלומר יש *לפחות* X אחד כזה ביקום המקבל התכונה M .

אין כימות זה סותר את האפשרות שיש גם מקרים נוספים בעלי איפיונים כאלה.

לכן אמר הרמב"ם - שהיכיר את הלוגיקה האריסטוטלית - על האלוהים: "אחד, יחיד ומיוחד".
דהיינו יש לפחות "אחד" כזה בעל תכונות האלוהים, לא רק לפחות אחד כזה, אלה גם "אין שני" (יחיד"). והוא גם מיוחד unique, כלומר שונה בתכונותיו מכל אובייקט שנוכל לדמיין "איך הוא" how it is like (דהיינו כזה שיתפס בדימיוננו כבעל תכונות ספציפיות, מורכבות ומפליגות ככל שיהיו), ואם כך, אזי האל הוא מעבר להבנתנו.

ואם הוא מעבר להבנתנו, שהרי שאין לשייך לו תכונות ספציפיות, לכן לא ניתן בעיקרון לאמת את קיומו.

אבל האובייקט הבלתי ניתן-להכרה הזה קיים, והוא יחיד. "ההגדרה" היא באמצעות הכימות, אך לא באמצעות תכונות ומאפיינים.