בתשובה לטל כהן, 14/01/03 9:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טלי מנתחת את עצמה. אתה מעודד. אין ספק שמתגבשת כאן ביצה קטנה ומסריחה של בינוניות אמנותית בגיבוי מחיאות כפיים נוסח קהל שטוף מוח נוכח שירי התעמולה של ש''ס. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא עודדתי את הניתוח, ולא הבעתי דעה על השיר: עודדתי את הגישה לפיה מותר (ולדעתי האישית, רצוי) למשורר להביע דעה על שיר שלו, ולטעון על פירושים מסוימים שהם פשוט חוסר הבנה של השיר. זאת, בניגוד לגישה שהציגו כאן משוררים אחרים, לפיה כל פירוש הוא לגיטימי באותה המידה, ולפירוש של המשורר אין כל עדיפות על פירושים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פעם ראשונה שאני מגיבה כאן - סבלנות, בבקשה.) עקבתי אחר התגובות במידת האפשר ומצאתי כאן מקום להגיב לכמה נושאים. וכך, להביע את המחשבות שהתעוררו תוך כדי קריאת הטקסט המסוים, הנושאים שעלו והדעות שהועלו. [אם אחזור על דברי קודמיי הרבים, בתגובותיהם הרבות, סליחה מראש: מעבר ליכולתי לקרוא הכול.] * ישירות לתוכן תגובת טל כהן, 120773 (ועליי להקדים ולומר שבמישור העקרוני - העקרוני בלבד - אני מסכימה לדבריה): "מותר למשורר להביע דעה על השיר שלו...". יש להוסיף: "כל עוד הוא חי." במילים אחרות: מוטב שכתיבת הטקסט [שיר, במקרה זה] תהיה מדויקת, ו*לא* תאפשר כל פירוש העולה על הדעת. בעיקר, משום שאין כיצד למנוע שפירוש אישי-מקצועי יעלה על דעתו של כל מי שמעוניין לפרשן, לנתח לפי כלים ואסכולות, להיעזר באסוציאציות האישיות שלו. ובעצם, כי המשורר לא יחיה לנצח. ככל שידייק בבחירת מילותיו ויתר האמצעים העומדים לרשותו, כן יהדק את הטקסט לכיוון "כוונותיו". (ואין מה לעשות, לא נוכל לשאול את המשוררים שאינם בחיים "מה הייתה כוונת המשורר"...) לגבי הנושא עצמו [כתיבה פתוחה לפרשנויות]: נראה לי מפוקפק. אם לדייק: כתיבה שנכתבת על מנת להיות פתוחה לכל פרשנות אפשרית, בכוונה-מראש, נראית לי כתיבה חסרת כיוון מצד היוצר. כנראה, הוא עצמו לא יודע מה רוצה הוא להביע. במילים אחרות: לא אוכל להעלות בדעתי ולדמיין לי יוצר רציני, המעריך את עצמו ואת קהלו, שיישב לכתוב בלי שיידע מה הוא רוצה שיבינו בדיוק, איך הוא רוצה שיפרשו ויקבלו את דבריו. בכל אמנות באשר היא. רק יוצר שאין לו מושג ברור לגבי יצירתו-בדרך-ובעשייה יכול להפיק יצירה כזאת, פתוחה-מראש לכל פרשנות אפשרית. וכדאי ורצוי שיבבר עם עצמו, בדרך, מה רצונו מעצמו ביצירתו. ומקהלו. (ברור לי שמשנים כיוון תוך כדי עשייה. וברור לי שאין סתירה בין "שינוי כיוון" לבין "מה אני רוצה בעצם לכתוב/ליצור/לומר?") ישירות ובעקיפין לגבי חלק מן הגישות שהועלו כאן: "לקחת את השיר למקומות אחרים" , שבעצם, זהה ל- "כל פירוש הוא לגיטימי באותה המידה", בשבילי אומר: * או שהשיר כתוב לא-טוב, וכל אחד יכול לעשות בו כרצונו, * או שהשיר בלתי-קריא מבחינת הבנת הנקרא שלו, ובכל זאת מנסים הקוראים להבין את הנקרא, * או שהקורא לא יודע לקרוא שיר כפשוטו. יש מילים כתובות, סימני פיסוק, הגשה גראפית, תמונה עולה. מהם יעלה פירוש, אליהם ייצמד הפירוש. יהיו רבדים, כמובן, ואסוציאציות, בוודאי. אולם: בצמוד לטקסט, לכל קוצו של יוד. פירוש שמתעלם מכך לא שייך לטקסט המסוים. לגיטימי או לא? לא, בעיניי. אבל יהיה... ישירות לגבי "חלון להשקיף דרכו": זהו שיר לירי. ושיר לירי, מטבעו, הוא שיר קטן. לא פואמה, לא שיר-מחאה, לא שיר מגויס [שיכול להיות גם שיר מחאה], לא שום דבר מעבר לשיר לירי. לא יעורר מחלוקות, או מהומות. הוא שיר לירי, נקודה. ייגע בנימים הרגישים והאישיים בלבד. תודה לכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספסימן מושלם. אני מפקפק מאוד בכך שיש אפילו אדם אחד באייל אלו שאכן דעותיו האותנטיות, לא כל שכן כזה המתנסח ברהיטות כזו, אבל העונג שבצפייה בסערת הרגשות והתגובות המתחוללת בעקבות קריאתן עוברת כנראה את סף יכולת ההתנגדות של ההוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי לקבל הסבר לתגובתך? פשוט לא הבנתי את כוונתך. מהו לעזאזל ספסימן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספסימן = speciment - פריט מייצג מתוך קבוצה. 1 אני לא צייד טרולים. מצד שני, הערב אני משחק D&D אז לך תדע מה הכינו לנו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי אליך. אתה הספסימן המושלם, ואני צדתי אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי המטרה היא להוסיף עוד רמה אחת במטא-דיון שפתחת בתגובה 120775, כלומר להכניס גם את התגובה שלך לאותה ביצה קטנה ומסריחה של תגובות שאפשר לדון בהן כמייצגות איזו נפיחה איילית. ואין ספק שגם התגובה הזאת שלי היתה שוקעת באותה ביצה אלמלא נעצרה על כתפי הענקים ששקועים שם מתחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "ניתחתי את עצמי". ניתוח שיר כולל משהו מעבר להבנה מילולית של הטקסט. אבל אני כן מאמינה בשיר כמסר מילולי, או במילים אחרות - טקסט שאומר משהו. כדי להבין את אותו ה"משהו" הקורא זקוק פעמים רבות למידה מסוימת של ידע מוקדם, ידע תרבותי למשל 1, וגם ידע רגשי מסוים. יש שירים שיהיו קשים יותר לפיענוח עבור אותם קוראים, שמעולם לא חוו את אותה תחושה, אפילו לא מקצתה. בתגובה הקודמת ניסיתי לומר, שמי שמעולם לא חווה חידלון או ייאוש, עשוי (לא חייב, אבל עשוי) להתקשות יותר בלקרוא את הקוד האומר: רציתי ליפול מהחלון אל מותי; ויותר מזה, להבין את העוצמה הרגשית החבויה במשפט כזה. 1 לשם הדגמה: "בתשובתי" של יעקב שי-שביט, http://stage.co.il/Stories/146745; או לחילופין: "הגענו לאלובים" של אדמיאל קוסמן, שניהם קשים לפיענוח עבור הקורא שאינו מכיר את המקורות בתרבות ובספרות היהודים שעליהם הם מבוססים; וכמובן הדוגמאות רבות מספור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את נופלת פה למלכודת. העובדה שקיימת חוויה כזו של חידלון ויאוש, העובדה שאנשים רבים חוו אותה, ושהיא חוויה בעלת עוצמה - בכל אלה אין כדי להעיד על איכותו של שיר העוסק בה. כי הרי שיר יכול גם לתאר רגע חסר משמעות (ולומר, שבעצם העובדה שנכתב שיר על הרגע הזה, הוא מקבל משמעות) או חוויה בנאלית. ראי שירו של נתן זך 1 על "הכאב המתוק של האהבה". ברגע שהוא מתאר שם אין שום ייחוד, והוא מובחן רק בדיעבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיויתי שהיה שם לינק לשיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי: "את הכאב המתוק" מתוך "כל החלב והדבש". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיר יפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 120338. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שאני אפילו מתבייש. ונכלם. מאד. אבל החיים לימדו אותי להתגבר על הבושה, או, בעברית החדשה, יש לי התגברות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע רגע, להגיד "אין לך בושה", זה לא נכון? אני מתנצלת, שמי האמצעי אינו ירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעצם קיומה של החוויה לא מעידה על איכות השיר (כתבתי כזה דבר?) פעמים רבות מי שמכיר רגש מסויים יוכל בקלות רבה יותר להבין את משמעותו כאשר הוא נתקל בו בלבוש אחר. ואולי אפילו, שיר טוב באמת יצליח להעביר את המסר גם לאלה שלא חוו את אותה חוויה מעולם. ועוד דוגמא יפיפיה (לדעתי) למתן משמעות לרגע חסר משמעות, לכאורה: בתי ועוגת תפוחים / ריימונד קארבר, בתרגומו של עוזי וייל, (הוצאת מודן 1997): היא מגישה לי חתיכה ממנה כמה דקות אחרי שיצאה מהתנור. אדים עולים מתוך החריצים, מלמעלה. סוכר ותבלין – קינמון – שרופים לתוך הקרום. אבל היא לובשת את המשקפיים הכהים האלה במטבח בעשר בבוקר – הכל נחמד – כשהיא צופה בי שובר חתיכה, מביא אותה לפי, ונושף עליה. המטבח של בתי, בחורף. עם המזלג אני גומר את העוגה ואומר לעצמי לא להתערב. היא אומרת שהיא אוהבת אותו. אין ולא יהיה גרוע מזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, שיר או סיפור (ואפילו ציור) שמתבססים על מוטיבים שאינם מוכרים לקורא (או לצופה), עשויים להתפרש על ידו כרגע חסר משמעות. זאת כאשר יתכן שליוצר היה אותו הרגע בעל משמעות, ואף יתכן שהרגע בעל משמעות אובייקטיבית אך הקורא שאינו מכיר את הרקע אינו מסוגל להבין. דוגמא שעולה בדעתי היא ריקודי שבטים פרימיטיביים, שלצופה הסתמי ייראו כקפיצות גרידא ואילו לרוקד הם בעלי משמעות גורלית לעיתים. (אבל אולי זו לא דוגמא טובה משום שבן השבט אינו מתייחס לזה כאמנות? איני בטוחה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |