בתשובה לרון, 24/10/00 3:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמהני כמה אנשים מבין המשתתפים בויכוח הציבורי בישראל (ובדיון שלנו כאן בפרט) בענין העלאת יצירותיו של ואגנר בישראל טרחו להשקיע את הזמן הנדרש (ומדובר בזמן רב למדי) על-מנת להכיר את החומר המדובר היכרות של ממש. התעמקתי ביצירה ''טבעת הניבלונגים'', המורכבת מארבע אופרות בעלות עלילה המשכית, והמבוססות על סיפורים מיתולוגיים טבטוניים-נורדיים. התרשמתי מאוד מעומק ההבעה המוסיקאלי של ואגנר, מתשומת הלב שהקדיש לכל סצינה ולכל דובר, ומהתוצאה המפעימה בכללותה. היצירה אמנם ארוכה מאוד (כארבע-עשרה שעות בסה''כ), אך יש בה סיפור ארוך ועשיר, ורגעים של התעלות אמיתית. אני ממליץ בחום לכל מי שסבור שיש לו הסבלנות והסובלנות הדרושות להתעמקות ביצירתו של ואגנר לעשות כן. אם היו מחרימים כל מי שהתבטאויות גזעניות בעברו, התרבות העולמית היתה דלה יותר, כמו גם התרבות העברית, שלא לדבר על בית המחוקקים שלנו. האזינו לואגנר ושפטו בעצמכם, אם מחשבה חופשית היא עקרון היקר ללבכם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התעמקתי גם התעמקתי ביצירתו של ואגנר, את טבעת הניבלונגים שמעתי במלואה (עם כתוביות באנגלית) פעמיים בביצועים שונים, קראתי עליה מספר מאמרים וכן חלק מהמיתוסים עליהם היא מבוססת וכמובן את התמליל שלה. כמו כן שמעתי אופרות נוספות שלו וקראתי עליהן. מסקנות? צריך אורך נשימה ונכונות להכנס לסיפור שהוא בכמה רמות מעל מוצרי הצריכה התרבותיים המקובלים בימינו. זאת לא יצירה קלה להבנה ואין בה הנחות לקהל הרחב. היא מיועדת בראש ובראשונה לאנשים מסוגו של ואגנר - כלומר מעריצים של ואגנר. (במאמר מוסגר נציין, שעל ואגנר ועל אישתו קוזימה לבית ליסט, נאמר שהיה להם דבר אחד במשותף, שניהם העריצו את ואגנר.) לקהל הרחב צפויה חוויה הדומה לקריאה רצופה של כל כתבי שיקספיר, כבד, ארוך ובשלב מסוים נראה שהבנו את העקרון - שוב מלך שבניו/בנותיו/אביריו/שכניו קושרים תחתיו והוא ממשיך לבטוח בהם, הוא נבגד, הוא זוכה לעזרתו של מי שלא הוערך על ידיו, הוא מת. כבר ציין רוסיני, המלחין האיטלקי בן דורו של ואגנר, שבמוזיקה של ואגנר יש רגעים מופלאים ורבעי שעות ארוכים ומשעממים. אז מה גזר הדין? אני מסכים עם דבריו של סמואל קלמנס (הוא מארק טווין): "המוזיקה של ואגנר אינה גרועה כפי שהיא נשמעת." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אחלוק על דעתך בענין ואגנר, אך כחובב שייקספיר מושבע, אני חייב למחות בתוקף על אמירתך אודותיו. העלילה השבלונית שהצעת לא מכסה יותר מחלק קטן מיצירתו (היא תואמת את ''המלך ליר'' ואולי את ''מקבת'', למשל). קח את המחזות ''המלט'', ''מהומה רבה על מאומה'', ו-''רומיאו ויוליה'', שלא לדבר על הסונטות, כדוגמאות הסותרות את קביעתך. ''אדוורד השני'' לכריסטופר מארלו, לעומת זאת, תואם את העלילה הכללית שהצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחס לוואגנר בישראל מאופין בקיבעון וקיפאון טיפוסי (שימוש לא רע בשפתו של ש. פרס). את ההקשר בין ההתייחסות ליצירתו של וואגנר למציאות הישראלית העכשווית יעשה כל אחד לעצמו. צריך לדעת שחשיבות מיכלול היצירה הוואגרית היא מעבר ליצירה פר-סה. לדוגמא, החוויה המודרנית באולם הקונצרטים נובעת מהחידוש המהפכני של וואגנר לכבות את האור באולם. מעבר לכך ,חשיבותו של המנצח כיוצר אומנותי בפני עצמו ,המפענח ומפרש את היצירה, ומוביל את התיזמורת לנגן את האינטרפרטציה האישית שלו, ולא לשמש רק מטרונום אנושי, החשיבות הזו יצאה מתוך המחשבה הוואגנריאנית. (נידמה לי שגם מנדלסון תרם לכך) הרעיון של מוסיקה תוכניתית ,דבר שהוא מובן מאליו בסרטים, נובע ישירות מהיצירה והתפיסה האומנותית הוואגנריאנית. המוסיקה לא מאיירת או משרתת את העלילה אלא הינה חלק אינטגרלי מהיצירה Gessampkuntzwork(?) לא אורך האופרה הוא מה שמפריע, אלא מה שמפליא הוא איך הוא הצליח לידחוס את כל ההתרחשויות לתוך 14 שעות קצרות כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על הקטנוניות אבל האיות הנכון ל"יצירת אומנות כוללת" הוא Gesamtkunstwerk כולל, שלם - gesamt אומנות - Kunst יצירה, עבודה (אומנותית) - Werk |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |