 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישר כוח על סדרת המאמרים. אני לא יודע אם זה קשור ואם כבר ענו על זה, כי פעם קראתי באיזה מאמר שאלה שקשורה לענין המדידה. האם יכול להיות שלמשל פוטונים נופלים מתחת לסף יכולת המדידה שלנו ולמעשה יש בין פוטון לפוטון הבדל קטן, לא חבוי? לעבור רגע מהעולם המרתק של נוסחאות מתמטיות סתומות (לסתומים כמוני). האם אפשר לאמר שגם למוח שלנו יש לפעמים ארועים שבו נקבע מצב המוח בתוך התהליך שקורה לו, שאנחנו "מודדים"? מצבים חדשים נובעים מתוך הקשר וקונטקסט חדש. למשל, אם שואלים אותך בתוקפנות "למה אתה כועס" סביר שתענה בחיוב ובאמת תרגיש כעס (על השאלה). אם ישאלו אותך את אותה שאלה בטון מפייס סביר אולי שתענה "לא" וגם הפעם מתוך הרגשה אישית נכונה. שתי האפשרויות היו קיימות במוח שלך, בגוף שלך, בפוטנציה. שני מצבים נכונים שקיימים בעת ובעונה אחת וסותרים אחד את השני. התשובה יצאה מהכוח לפועל רק אחרי השאלה ותוך הקשר לשאלה וצורת השאלה. התוצאה נבעה מהתהליך (המדידה?) כי אולי השאלה ואופן הישאלה עוררה תהליך שיטוט אסוציאטיבי במאגר הזכרון שלך תוך פידבק עם הגוף שבסוף עורר תגובה אמיתית הפוכה בשני המקרים. *כמובן שהתכוונתי לסיסמא של קלינטון שרץ לבחירות נגד בוש רבא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון דומה הועלה בתגובה 111496. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פשוט להיות מקורי. לפי מה שקראתי, מדובר על ישום הפיתוחים המתמטיים הקוונטים להתנהגות של המוח. למשל, לתפיסה שמושגים מאוכסנים בצורה סטטית במוח שלנו יש תאוריות חדשות שאומרות שמושגים נבנים כל הזמן מחדש בהתאם לסיטואציה שנובעת מגרוי כל שהוא. ההתממשות של תופעה מסוימת נובעת מההקשר שבו היא קוראת - כמו בדוגמת מערכת היחסים של אינדי או התשובה לשאלה "למה אתה כועס" שנובעת מטון השאלה. הנה דוגמא נוספת. לפי התיאוריות הרגילות, כל מושג מוגדר על ידי קבוצת מאפינים קבועה, תבנית שכנגדה המוח משווה מידע חדש כדי לראות לאיזה מושג שייך המידע או אם זה מושג חדש. למשל, אם רוצים לתאר דג "גופי", כזה ששמים באקווריום בבית, קשה לקשור אותו למושג חית-מחמד או דג-מחמד. כי "גופי" לא מעורר אסוציאציה מידית ל"מחמד" (או להיפך) וכשחושבים על "דג" לא חושבים מיד על "גופי". תיאוריות שמתבססות על קונטקס משתמשות בהתסתברות שמושג מסוים בהקשר ספציפי "יקרוס" למצב כזה או אחר שמייצג או קשור אסוציאטיבית לגירוי (דג גופי). אני לא מבין גדול בנוסחאות כאלה אבל הרעיון מתבסס על העובדה/הנחה שאזורים סמוכים בזכרון ישתתפו בתגובה לגירוי כלשהו (צבע, קול, מילה), ושמושגים זהים מאוכסנים קרוב אחד לשני כך שיש סבירות גבוה שהפעילות המוחית באזורים קרובים תיצור תהליך אסוציאטיבי שיצור את המושג "דג מחמד גופי" בתוך התהליך עצמו, לא כתוצאה של פעולה השוואה בין גירוי למידע א-פריורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, המושגים של תורת הקוונטים כאן ("מדידה", "קריסה") הם יותר מטפאורות מאשר ישום רציני של התיאוריה הקוונטית. אם זה נעשה רק כשעשוע (כמו, למיטב הבנתי, אצל אינדי) זה נחמד. אצלך זה כבר בהקשר של תיאוריות מדעיות רציניות; אני מתחיל לחשוד שהכוונה היא רצינית. וזה כבר נראה לי מפוקפק, ומזיק להבנה (של התהליכים הקוגניטיביים, לא של אלו הקוונטיים) יותר מאשר מועיל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |