בתשובה לאורי קושניר, 20/11/99 14:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנם לא הרבה, לא בגאווה ולא בלב שלם. כפי שכתבתי, זה עניין סבוך. לא ניסיתי לרמוז לשום דבר מעבר לזה. אני מבטיח כאן לכתוב בקרוב כמה מהגיגי בנושא הצמחונות בכלל, כהזמנה לדיון (בתנאי שירשה לי העורך, כמובן, ושלא יקדים אותי כותב אחר). באשר לאברהם פורז: כניסה לצלחות היא אכן עניין אסור, אלא אם זה "לתכלית ראויה", כלשון חוקי יסוד בימינו. לדעתי ולדעת רבים, ענייני כשרות אינם תכלית ראויה. ענייני מוסר דווקא כן. ניתן כמובן להתווכח האם המוסר מחייב צמחונות או לא, אוסר על פיטום אווזים או לא, וכו'. מכל מקום, הביטוי "דת הצמחונות" הוא מוטעה, אלא אם אתה מתייחס למוסר בכללו כאל דת - וזה אולי לא אבסורד כל כך גדול! - אבל הרי כל ספר החוקים עוסק במוסר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד הייתי סבור שכל כלל מוסרי שאין בו צורך אקוטי ליציבות החברתית הוא מיותר ושמניעת הנאות נובעת כמעט תמיד ממניעים פסולים, אבל זה באמת כבר עניין לדיון נפרד לחלוטין. בלי קשר למוסר, אני עדיין סבור שחשוב להציג את הסכנות שבצמחונות (ואת היתרונות שבה) לצד התעמולה המוסרית בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחי חובבי המוסר - אין בכוונתי לאפשר לאף אדם, גורם, דת, תנועה או אמונה להתערב בנעשה בצלחתי. עצם הרעיון כי למדינה זכות או נגיעה כלשהיא לנעשה בצלחתי הריהו מבחיל ומתועב. אני עומד בתוקף על זכותי לאכול תרנגולות שהועלו על המוקד, פרות שסופות גרון ומבותרות לבתרים, דגים מרוטי קשקשים וטחונים, אפרוחים שנהרגו על מזבח המטבח לפני שראו אורו של יום - כולם, אגב, מאכלים כשרים למהדרין ושאינם מעוררים דיונים כדוגמת פולמוס כבד האווז. אולם אין די בכך: אגדיל לעשות ואכריז כי זכותי המלאה לאכול גם יענים, חזירים, שפנים, סרטנים, ציפורי שיר, כלבים וחתולים, סוסים וחמורים, נחשים ועכבישים, כל פרי העץ וכל חיתו יער. כל עוד איני גורם נזק פיסי לאדם אחר, נתונה הזכות בידי לאכול את כל העולה על רוחי. ומה באתי לאמר? אם גרימת סבל לחיות אינה מוסרית בעיניכם, הרי שרציחתן על אחת כמה וכמה. אולם מכאן ועד למניעת זכויותי הבסיסיות כאדם - רחוקה הדרך. אל יזעקו מבתרי הגופות ושורפי העופות לנוכח סתם פיטום בכח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלא פואטיקה מה לגבי זכותי לאכול ילדות קטנות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתעלם מההערה המיותרת על ילדות קטנות מטה, מה לגבי חיות מוגנות? זה בסדר לאכול, נגיד דולפין? או נמר ישראלי? האם זה בסדר לאכול כלב? מוסר הוא לא עניין אבסולוטי, הוא עניין יחסי - וכמה כל דבר בחיים, יש בו דרגות ותתי-דרגות ותתי-תתי-דרגות ומנעד שלם לבחור ממנו. אני מסכים איתך, שלהימנע מפיטום אוווזים מחד אך לזלול את בשרם בתאווה מאידך (בעזרת עינך, זוכר?) נראה כמו צביעות. לעומת זאת, אני גם מסכים עם מר ניר (המממ) שפיטום אווזים באמצעות צינור המוחדר לגרונם הוא דבר אכזרי בצורה נוראה. מי באתי לומר? שזאת סוגיה סבוכה ומעניינת מכדי לפטור אותה ב"כל עוד אדם אחר לא נפגע" - כי זה מוסר מאוד חלש והומוסנטרי: אתה מתעלם מקיומם של כללי מוסר לגבי כל דבר שהוא לא אנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת ויציב. אני מתעלם מקיומם של כללי מוסר לגבי כל דבר שאינו אנושי, היות וכללים כאלו יהיו, יותר מכל דבר אחר, עניין של אמונה ולא הגיון. אולם הנקודה החשובה לי ביותר היא זו: *אינני מוכן כי בשל שיקולי מוסר זה או אחר תקבע המדינה או החברה אילו מאכלים (שמקורם אינו בגוף האדם) יכולים לעלות על צלחתי ואילו אסורים* באשר לחיות מוגנות - לדעתי שמורה עם המדינה הזכות להגביל את הציד, אך לא את האזרח האוכל. באשר לאכילת חיות בית - כל עוד אין אני לועס את כלב שכני או חומד את דולפין ידידי, אינני רואה בעיה. הנסיון לקבוע אילו חיות מותרות לאכילה ע"פ רמת המשכל שלהן מוביל, לדעתי, למבוי סתום. נגסתי בדולפין, לעסתי תנין, ועכשיו אני כאן, בבית הדין! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענית בנחרצות, ניר יניב, לאתגרים של אדם קלין. הרשה לי להציב לך קושיה מכיוון אחר קצת: מה באשר לעינוי חתולים וכלבים למטרות סאדיזם גרידא (כזכור, אין זה עניין היפוטתי בלבד)? רוב המענים לא טרחו לאכול את קורבנם אחר-כך; מדובר בגרימת סבל לחיות לשם תענוג בלבד (שזה, ניתן לטעון בחוסר דיוק מסוים, בדיוק מה שנעשה בפיטום אווזים, נאמר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן קושיה לא פשוטה. כאן מתנגשים בי שני רצונות. האחד: כי לא יעונו בעלי חיים סתם כך - או אפילו למטרות קולינאריות (דבר שאינו סותר את דברי מלמעלה, אגב), והשני: כי לא יוגבלו אזרחי המדינה מעבר למגבלות ההכרחיות על מנת להתקיים יחדיו בשלום ורווחה. זה האחרון הוא בעל המשקל הכבד יותר בדרך כלל. כשלעצמי - הייתי מעוניין בחוקים האוסרים עינוי בעלי חיים סתם כך (בניגוד לשימוש בהם בניסויים מדעיים, בו אני מצדד) - אולם איני בטוח כלל כי נתן לאכפם באופן מתקבל על הדעת ללא הטרדה בלתי נסבלת של כלל האוכלוסיה. אשמח לדעת מה דעתך בנושא. ואשר לפיטום האווזים, אליו אנו תמיד חוזרים - העינוי נגרם כאן לשם מטרה מסויימת, ולא מטעמי סאדיזם גרידא. אם בעינויים אמיתיים חפצך, לך וצפה בשחיטה כשרה. אני אוכל פתיתים, של תירס עם גריסים, בקערת חלב, בישלתי לי גם צב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שעינוי האווזים בפיטומם אינו מטעמי סאדיזם, אלא למטרת תענוגות החך, שהיא אכן מטרה נעלה (ואני לא סרקסטי כאן). אלא שזה מתנקז למטרת העל שהיא גרימת תענוג ואושר, ולא יותר מכך. על עינוי חתולים אמרנו ''מטעמי סאדיזם גרידא'' - שזה לא פחות מגרימת תעונג ואושר, לאלו שזה גורם להם תענוג ואושר (אולי, בעצם, הם לא נהיים באמת מאושרים - אבל זה לא משנה, הרי אם הם יעמדו למשפט הם לא ינסו לטעון לחפותם בטענה ''כבוד השופט, הייתי באמת מאושר מזה''). יש חוקים נגד עינוי בעלי חיים - ככל הידוע לי, חוק אחד, ''צער בעלי חיים'', שבעקבותיו אכן ניסתה המשטרה לפעול בזמנו נגד האופנה שהייתה אז של ''כתות שטן'' למיניהן להתעלל בחתולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לכולם בכלל ולניר בפרט! חוץ מהיותי מהפכן קומוניסט, אני גם צמחוני. אני מכיר שיר של הפינק פלויד שמדבר על שחיטת כבשים מנקודת מבטו של המתבונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאין מספיק אנשים כמו אברהם פורז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |