|
הספר "הדרור" (The Sparrow) של מריה דוריה ראסל מציג רעיון אחד מעניין הרלוונטי לדיון. (הספר כשלעצמו הוא ספר מד"ב מצויין ומומלץ בחום). ע"פ הספר, ניתן יהיה "להשקיע" בבני-אדם: בחר לך בן-עניים, "אמץ" אותו ע"י כך שתממן את לימודיו ואת קיומו עד לסיום הלימודים, ואז - הוא "שייך" לך, מכמה בחינות חוקיות. מקצועו של ה"צמית" (אני חושב שזה התרגום הראוי) אינו זנות חלילה, אלא מקצוע אקדמי מכובד (הוא יכול להיות, למשל, משפטן, או פיזיקאי, וכו'. אחת מגיבורות הספר היא צמיתה, ומקצועה הוא "Vulture" - מומחה AI שתפקידו "לדלות" מידע מאנשים ואז לתכנת מחשבים כך שיוכלו לבצע את פעולתם של אותם אנשים).
ישנם כמה הבדלים בין סרסרות זו לבין עבדות:
ראשית, יש סוף לחוזה; תאריך פקיעה. אלא שבד"כ מדובר על עשרות שנים.
שנית, יש ערך כספי לחוזה, והוא סחיר. לא רק זאת, אלא שהצמית יכול לקנות בעצמו את החוזה, כלומר, לשחרר את עצמו. זאת הוא יכול לעשות ע"י הכנסת רווחים גבוהה מעל המינימום שהוא מחוייב לו. להבדיל ממכירה לאחר (שכמובן שלא ניתן לחייב את הסרסור להסכים לה), צמית שירוויח יותר (כלומר, "יחזיר את ההשקעה בו" מהר יותר) ישוחרר מוקדם יותר, ואין לסרסור שיקול דעת בנקודה זו.
עבדות? בערך. מוסרי? בספק. ובכל זאת, רעיון מעניין על פתיחת אופק לצעירים מבריקים לברוח ממעגל העוני. ואולי זו סתם הקצנה של המצב הקיים כיום, בו חברות מעניקות לסטודנטים מלגות לימודים בתמורה לחתימה על חוזים המחייבים את אותם הסטודנטים לעבוד מספר שנים באותה החברה לאחר סיום לימודיהם (בד"כ בשכר נמוך ממה שהיו יכולים לקבל אם היו מסיימים את לימודיהם "חופשיים"). הפרת החוזה ע"י הסטודנט כרוכה בד"כ בהחזר כל שכר הלימוד בתוספת לקנס מרתיע.
|
|