 |
בית המשפט העליון בארה''ב הפך החלטה בעניין שירות לזוגות חד מיניים | 3857 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
המשפט האחרון בתקציר חשוב מאוד. בית המשפט לא נקט עמדה לגבי האיזון הראוי בין חופש הדת ואיסור האפליה. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הגארדיאן המידע העברי לא מדייק. ביה"מ העליון פסק 7:2 שזכות הביטוי של האופה נפגעה ולכן הוא זכה. ביה"מ לא קבע הלכה בעניין סירוב כללי לשרת לקוחות גאים, בטענה שכאן צריך לפרט יותר את נסיבות הסירוב. אני משער שגם ההמנעות הזו היא אמירה, שכן היא מרמזת לכך שלמשל בי"ס דתי ובפרט אם הוא פרטי, יהיה רשאי לסרב לקבל ילדים של זוגות חד-מיניים, מטעמי חופש דת, אני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב שההחלטה שכתב השופט אנתוני קנדי איננה סיכום של הנושא, כשביהמ''ש שוקל את הזכות להתנגד לנישואין חד מיניים מטעמים דתיים וגם את זכותם של להטבי''ם ''שאסור להתייחס אליהם כאנשים מנודים חברתית או בעלי כבוד עצמי וערך עצמי נחות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעורר את חשדי היה המשפט "סירב בית המשפט לקבוע עמדה עקרונית בנושא". הרי זה בדיוק תפקידו של ביה"מ העליון. אני מנחש שביה"מ אמר, כפי שכתבת, שיש כאן שני זכויות מתנגשות, חופש הדת והחופש מאפלייה לא הוגנת. ולכן מן הסתם יהיה זה תפקידם של המחוקקים לפרט (elaboration) מתי חייבים לשרת מישהו ומתי מותר לסרב על רקע חופש המצפון. הרוב בעליון האמריקאי קבע שהנציבות וביה"מ הרגיל סיבכו כאן מצב פשוט. מאחר ועיצוב עוגות הוא צורה של ביטוי ואמנות, יהיה זה מופרך לתבוע ממישהו ליצור/להתבטא באופן הנוגד את מצפונו. ברמה העקרונית הרוב מדבר על הזכויות המתנגשות של החופש לנהוג ע"פ דתך לבין זכות המדינה להפעיל את כוחה כדי למנוע אפלייה של אנשים למשל על רקע של עויינות הסטייט כלפיהם. זו כנראה הסיבה שהודגש שהאופה פיליפס הציע לזוג לקנות כל דבר אחר בחנותו. אם היה מדובר בזכותם של החד-מיניים לקבל מוצר זהה בדיוק למה שמקבלים הלקוחות האחרים, הפסיקה היתה בעייתית. העובדה שהלקוחות דרשו שירות שאף אחד אחר לא מקבל, היא שמאפשרת את פסה"ד. שתי השופטות הליברליות כתבו שהן היו פוסקות הפוך, על סמך חוק מקומי של דנוור האוסר למנוע שירות מאדם על רקע זהותו המינית וכו'. מכאן אני מסיק שהרוב רומז כאן שהחוק הנ"ל אינו עומד בדרישות החוקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנימוקים שלך היו משכנעים אותי, אבל מסיכומי פסק הדין שקראתי עולה שלא הם עמדו במרכז ההחלטה אלא היחס הלא הוגן לפיליפס מצד הרשויות. קנדי התמקד בכך והתחמק מפסיקה בנוגע לשאלות העקרוניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם קראת את פסה"ד יש לך יתרון עליי. אני מסתמך על הכתבה בגארדיאן שצטטתי. ע"פ מה שראיתי שם לא מדובר בויכוח בין מירי רגב ליאיר לפיד, אלא באנשים רציניים משני הצדדים וה"התחמקות" אם תרצה היתה מנומקת. שתי השופטות הליברליות הסתמכו על חוק מקומי שאוסר להפלות בשירות על רקע גזע, מין, דת, מגדר ... ולכן כתבו שהיו מאשרות את פסה"ד הנמוך. השופט קנדי אכן כתב שועדת הזכויות של דנוור לא התיחסה בכבוד לאמונתו הדתית של האופה. אבל לגופו של העניין השופט כן התיחס להתנגשות בין חופש המצפון/דת לבין זכותה של המדינה לחוקק חוקים שיגנו על האזרח מאפלייה בלתי הוגנת. דוקא הדוגמה בה השתמש השופט מעניינת: הוא כתב שזכותה של המדינה לחוקק נגד אפליית שירות נובעת מהרצון להגן על האזרח מעויינות של השלטון. מכלל הן אתה למד את הלאו. השופט אולי לא סבור שמותר לחוקק נגד אפלייה שעושים פרטים על רקע מצפון/דת. ולכן קנדי כתב שעל הרשויות לפרט/להבהיר את החוק בנידון. לגבי המקרה הנידון, קנדי סבר שלא מדובר במקרה העקרוני. במקרה כאן הלקוח דרש מן המשרת, שרות מיוחד שנגד את אמונתו הדתית ולא שירות הניתן מעשה שגרה לאזרחים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבהיר שלא קראתי את פסה''ד אלא כמה סיכומים שלו באתרי אינטרנט שונים. מקריאת אלה הבנתי דומה לזו שבתגובתך האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דעה נוספת ששמעתי בראיון עם דויד פרום (כיום עורך בכיר באטלנטיק, רפובליקני ששרת בממשל בוש). פרום טוען שזו החלטה שפוטנציאלית יש לה חשיבות עצומה בדיוק בגלל הבסיס הצר שעליו היא נשענת. היא לא מדברת על האיזון בין אפליה לחופש דתי, אבל היא כן אומרת שפעולות רבות שעשויות להישמע הגיוניות בנסיבות אחרות הופכות לא סבירות כשברקע שלהן יש משטמה דתית. הסיבה שההחלטה הזו חשובה היא הקשר לנסיון של הנשיא טראמפ לאסור כניסת מוסלמים לארצות הברית. למרות שלנשיא סמכות כמעט מוחלטת בנושאי הגירה, בתי המשפט אמרו שאם הוא רוצה לממש את הסמכות מתוך כוונת זדון, אז אולי בעצם הסמכות לא כל כך מוחלטת. ההחלטה בנושא עוגת החתונה אולי פותחת פתח לביה''ש העליון להחליט שהחלטה על בסיס סמכות שבד''כ נחשבת למוחלטת איננה כזו אם היא נעשתה מכוונה מרושעת. מצד שני זה גם צריך להדאיג את מי שמעוניין בנשיא עם יכולות ביצוע אפקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין אדם פרטי לבין מוסד, וכל שכן חינוכי, מבחינת האיזון בין זכויות הביטוי של הפרט לבין שיוויון להט''בי. אפשר למשל להתחיל מזה שלבית ספר אין זכויות פרט או ביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, כך הבנתי גם אני. ראה תגובה 699933 למיטב הבנתי, השופט קנדי מצפה שהמחוקק יבהיר מה אסור לגוף ציבורי ומה אסור לגוף פרטי (גם מוסד). למיטב הבנתי, בי"ס דתי בארה"ב הוא מוסד פרטי שאסור לו לקבל תקציבים ציבוריים. אוניברסיטאות אמריקאיות שרוצות לקבל כסף פדרלי נדרשות לעשות אפלייה מתקנת. בפועל זה אומר שכל האוניברסיטאות עושות זאת (כולל ליגת הקיסוס). אנלוגיה ישראלית תהיה אם רק מוסדות של העדה החרדית המתבדלת (כמו נטורי קרתא, שאינם מתוקצבים ע"י המדינה) יהיו פטורים מלימודי ליבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה בגלל הרוב השמרני1 בביהמ"ש העליון האמריקאי. 1 שזה אומר, בין השאר, קבלת עול הדמוקרטיה ובמיוחד שהרשות השופטת אינה מחוקקת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובענייני להט''ב באופן כללי יש עדיין רוב ליברלי, מכיוון שלשון המאזניים קנדי פוסק בדרך כלל לטובת זכויות הלהט''ב. המקרה הזה יוצא דופן, וכפי שכתבתי לעיל, איננו מהווה תקדים לשום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו היתה רק ספקולציה. אני לא באמת יודע מה עבר בראש של צוות השופטים. עוד בעניין זה, מתברר, עפ"י הפוסט הזה (ומקורות נוספים) שכאשר אופים סירבו לבקשה להכין עוגה בצורת תנ"ך שנשאה את הטקסט: "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה תועבה היא" – הוועדה הכירה בזכותם של האופים לסרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל הרכב השופטים. הריאליטי הורס כל חלקה טובה (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה האקבי סאנדרס, מזכירת העיתונות של טראמפ סולקה ממסעדה בה היא סעדה ביחד עם בעלה וחבריהם, עקב היותה חלק מממשל "לא אתי ולא הומאני" לדעת בעלת המסעדה, שלקחה את סאנדרס למרפסת והסבירה לה שלמסעדה סטנדרטים מסויימים של כנות, חמלה ושיתוף פעולה (ולכן היא צריכה לעזוב). מסתבר שישננו פס"ד המאשר לעסקים להפלות על רקע עמדה פוליטית - אך לא על רקע גיל, מוגבלות, דת או מין. לעניות דעתי המשפטית זה מסבך מאוד את העניינים לאחר שיותר ויותר דברים הפכו פוליטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור לגרש ולבצע אפלייה על שום רקע אבל אפשר רק לקנא באמריקאים שלהם יש אופוזיציה אמיתית לממשל הנוראי שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה פסול מוסרית אבל תוהה אם החוק צריך להתערב בזה, או להתיר לבעלי עסקים להתנהג כמו אידיוטים תוך הסתכנות בחרם מצד חצי מצרכניהם. לאחר מחשבה קלה, נראה לי שאולי כדאי לאסור זאת: ההשלכות של אפליה כזו בעיתות מסויימות עשויות להיות הרות אסון למרקם החברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אסור לבצע אפליה על שום רקע? האם, למשל, כבעל מסעדה אני לא יכול להגיד למי שאין לו מספיק כסף לשלם לשירותי שילך לחפש מקום אחר? ולמי שלא מוכן להתלבש כראוי? ולמי שלמתעקש להפריע לשאר הסועדים להנות מהאירוח שלי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתאר זה לא אפליה הנובעת מסוג האדם אלא עבירה על כללי התקנון. ברור שעבור שירות צריך לשלם ולהתלבש ולהתנהג כיאות במקום ציבורי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא להיות אדם דוחה זה לא חלק מ"להתנהג ביאות במקום ציבורי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון ללא להיות בעל דעות דוחות? במקרה כזה אתה צריך למנוע מחלק ניכר מהימין לקבל שירות במקומות ציבוריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי מפגר לגמרי. מה הקשר בין עמדות פוליטיות (או במקרה של מזכירת העיתונות- המקצוע) לבין קבלת שירות? האם מסעדות רשאיות לתלות שלט "אנחנו לא מגישים לסמולנים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, אבל השאלה כאן היא לא במישור הנורמטיבי אלא האם המחוקק צריך להתערב כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מאד שמח שהמחוקק ימנע ממסעדות ושאר שירותים להדיר שמאלנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. ומה עם גרפיקאים תל אביבים שמסרבים להשכיר את שירותיהם למועצת קריית ארבע? או לבית היהודי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן החוק חל רק על ''מקום ציבורי''. כל הדיון עם האייל האלמוני הוא האם מסעדות ראויות להכלל בקטגוריה של ''מקום ציבורי'' או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לעשן בהן? לא (על פי חוק, מלבד אזור מסומן). מותר לבשל בהן אוכל ביום כיפור או בערב תשעה באב? לא. מסתבר שעל פי חוק הן מקום ציבורי, את שני הדברים הנ"ל אין בעיה לעשות בביתך הפרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה שעל פי חוק הן מקום ציבורי אין עוררין. האייל האלמוני מערער על כך וטוען שלא ראוי שיהיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מבין את זה, אבל למשל שתי הדוגמאות שהבאתי מהוות מבחינתי נורמה ראויה למסעדות גם בלי קשר לחוק היבש. אבל מעבר לזה, יש נקודה שלא עלתה בדיון (או אולי פחות הודגשה): ניתן לטעון שעם כל הרצון לליברליות וזכויות הפרט במרחב הציבורי, זמנים קשים באופן קיצוני דורשים התנהגות קיצונית. אנחנו בישראל אולי פחות מרגישים זאת, וכמובן מדברים מהפוזיציה, אבל בארה"ב רבים מרגישים (אני מתרשם גם בעקבות מאמר בהארץ בסוף השבוע) שהמצב הפוליטי מאיים ומערער באופן קיצוני את כל הערכים הבסיסיים שלהם. אם אתה חושש שהמצב מתדרדר לשלטון פאשיסטי, מותר לך - ויש אפילו שיאמרו שחובתך המוסרית - להתריע על כך ולהפגין התנגד במרחב הציבורי, גם אם בדרך אתה עובר לרגע על כמה ערכים אחרים ופוגע בכמה חירויות אחרות. הפגנות הנכים - נניח לצורך הויכוח שחלקן לא חוקיות - פוגעות בחופש התנועה של עשרות אלפי אנשים. ועדיין, אם תקבל את זה שזעקתם ראויה והעוול נגדו הם יןצאים הוא ממשי, אתה מוכן לספוג זאת. או, מאחר שהפתיל כבר גודוון לעייפה - התנגדות לשרת קצין אסאס אכזרי היתה מתקבלת על ידינו בחיוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהצלחת להציף את שרש הבעיה (המקורית, לא זו שעליה אני דן מול האייל האלמוני). אבל דוגמת הנכים מסיטה את הדיון לדעתי אני חושב שאנחנו סלחניים לעבירות על החוק בזמן הפגנות הנכים כי הם אנחנו חומלים על נכים, ולא משום שאנחנו מכבדים את חופש הביטוי הציבורי של קבוצות שמוחות נגד עוול בכלל, גם כאשר הן עוברות על החוק. כאן לא מדובר על חמלה אלא על עמדות פוליטיות. כתבת "אם אתה חושש שהמצב מתדרדר לשלטון פאשיסטי, מותר לך - ויש אפילו שיאמרו שחובתך המוסרית - להתריע על כך ולהפגין התנגד במרחב הציבורי, גם אם בדרך אתה עובר לרגע על כמה ערכים אחרים ופוגע בכמה חירויות אחרות." ותיארת מרי אזרחי [ויקיפדיה]. מרי הוא חלק מהפוליטיקה, אבל מי שנוקט בו צריך להבין שעלולות להיות לו תוצאות חמורות עבורו. האם המצב הפוליטי באמריקה דורש מרי אזרחי? מסופקני, אבל קטונתי. בארץ ההתנתקות והסכמי אוסלו מצד אחד והתמשכות הכיבוש מצד שני הן פעולות של השלטון שיכולות לעורר מרי אזרחי מובן מצד מתנגדיהן. אני חושב שהפעולות של השלטון הנוכחי בארה"ב לא מגיעות לרמה הזאת. אם כבר, הייתי מצפה שהאמריקאים יעלו על בריקדות בגלל חוק הפטריוט [ויקיפדיה], שהוריד הרבה מהבלמים הדמוקרטיים על רשויות האכיפה שם, והופתעתי שעבר בשקט יחסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שחלק מן ההסבר הוא בעיתוי (אחרי פיגועי ספט' 2001). זה לא יכול להיות ההסבר המלא, מפני שהחוק זכה להסכמה מלאה (98 סנאטורים בעד, אחד נגד). ארה"ב מתיחדת בבעייתיות ובמוזרות של שרותי הביון שלה. על הרקע ההיסטורי של השמירה הקנאית על זכויות הפרט מול השלטון, ארגוני הביון שלה, רובם ככולם נולדו מאוחר ובאופן די מאולתר. היסודות של ה-FBI כארגון אנטי ריגול הונחו בזמן מלחמת האזרחים. הממשל של לינקולן שכר את סוכנות הבילוש הפרטית של פינקרטון כדי שתלכוד את מרגלי הדרום. ה-CIA הוקם אחרי מלה"ע ה-II על בסיס ארגון שהוקם תוך כדי המלחמה. בארה"ב קיים סבך של בין 10 ל-20 ארגוני מודיעין שחלוקת התחומים ביניהם לא תמיד ברורה. התוצאות הן בהתאמה די בעייתיות. יתכן שחוק הפטריוט שקף הסכמה בי-פרטיזנית שהסה"כ של מבוך שירותי המודיעין חלש מדי ביחס לצרכי המדינה. במקביל זה משקף גם חוסר רצון אמריקני לעשות שינויים מבניים במוסדות שלהם (ע"ע האובמהקר). בתנועת המטוטלת שבין זכויות הפרט לביטחון הציבור, אני לא חושב שיש מצב בו זכויות הפרט יכולות לגבור על צרכי ביטחון הציבור. גל זכויות הפרט של שנות ה-60 היה ריאקציה די מאוחרת למקארתיזם. ההתפכחות הציבורית וההבנה שצרכי הביטחון הוגזמו מאד בשנות המקארתיזם היא שאפשרה את גל זכויות הפרט. בהערת אגב, לא קשורה, קראתי בספר "אש וזעם" שהאיש הראשון והיחיד שהצליח לאחד את כל שירותי המודיעין של ארה"ב היה דונלד טראמפ. הציוצים מן המותן של טראמפ כנגד שרותי המודיעין השונים הצליחו לאחד כנגדו את כל הסגל המקצועי והללו פועלים באופן מתואם כנגדו, ע"י שחרור באופן מבוקר של מידע כנגדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שארגוני הביון דורכים זה לזה על הרגליים רק בסרטים :) מילת המפתח בפגיעה בזכויות האדם היא תמיד מידתיות. מוסכם שצרכי בטחון הציבור מחייבים פגיעה בזכויות הפרט. השאלה היא תמיד "כמה?" האמריקאים בדרך כלל לא רוצים לדעת, ע"ע גואנטנמו. מעניין להסתכל על גל זכויות הפרט של שנות ה 60 כראקציה מאוחרת למקארתיזם. בעצם כל מערכת המושגים של דור הפרחים היתה ראקציה לדור הקודם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי, לאחרונה אני מקבל את ההרגשה שהאמריקאים הרבה יותר מודאגים מאיתנו בנושא, חלקם עד כדי דאגה וחשש קיצוניים ליסודות האומה שלהם. משהו בסגנון ''לקחו לנו את המדינה'' מהשכונה שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרב האמריקאים המאבק על יסודות החוקה הוא דבר ממשי ויסודי. אצלנו כל צעקת "איראן, איראן" והעלאת דחליל הBDS דוחפת אותנו לזרועות הביביזם והבנטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להאמין למה שכתוב ב"אש וזעם", התמונה יותר פשוטה. טראמפ הוא מהפכני ברמת האנטי-ממסדיות ואנטי-קונפורמיות שלו. הוא מייצג נורמות חדשניות של ברברת חסרת הגיון ושקרים מחוצפים וחסרי שחר (למשל כאשר טראמפ מדבר בועידת CPAP (שמרנים מן הימין הרחוק) על תורים באורך 6 רחובות מחוץ לאולם בזמן שאין שם איש). עובדה זו מבארת הן את התומכים והן את המתנגדים. ההתנגדות ההיסטרית היא ביטוי של הפחד משינויים והתמיכה היא ביטוי של חוסר שביעות רצון קיצוני מן המצב הקיים. כדאי להזכיר גם את השוליים הנוכחים תמיד של המיליונרים דוגמת מממני מסיבת התה והאלט-רייט (למשל רוברט ורבקה מרסר) העוסקים ביודעין בהסתת והונאת המעמדות הנמוכים כדי להגן על הפריבלגיות והעסקים הלא כל כך טהורים שלהם. אנו בישראל מתקשים להבין באופן מלא את המצב האמריקני, משום שהזן הישראלי של הטראמפיזם בדמות רוה"מ מאופיין ע"י תכונה ישראלית מרכזית והיא הצביעות. קשה לחשוב על נתניהו מתבטא באופן כל כך משוחרר מכבלי ההגיון והאמת כמו טראמפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? מה עם המופתי, הגן המזרחי, חיילי המנדט מימי ילדותו ושאר אמירות המעוררות מחיאות כפיים בקרב תומכיו? שלא לדבר על מאורות בליכוד כמירי רגב, נאוה בוקר, אופיר אקוניס, דני דנון, דוד ביטן ודודי אמסלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת רוצה להתחייב לעמדה שאף פוליטיקאי ישראלי לפני נתניהו לא נתפס באמירת לא אמת מסוג הדוגמאות שהבאת? טראמפ ונתניהו הם בני ברית ושותפים לדרך פוליטית, אבל מבחינת אישיות הדימיון חלקי ביותר. שניהם מתקרבנים מלאי רחמים עצמיים על רדיפתם. שניהם מנהלים מערכות יחסים אמביוולנטיות עם עוזריהם ואנשי הצוות שלהם. אבל מעבר לכך נתניהו נשאר לגמרי בתחום הפוליטיקאי המסורתי. לא תתפוס את ביבי מאלתר, מלהג ומתקשקש בטוויטר או אפילו בנאומים פומביים. לא תתפוס את ביבי בפרשיות כמו פרשיית בילי בוש והמדיניות שלו אינה מבוססת על גחמות, תחושות בטן ורשעות כלפי קודמיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההבדל הגדול ביותר בין טראמפ לביבי הוא המניע. טראמפ רצה להיות נשיא ארה"ב כדי להיות נשיא ארה"ב. המניע המרכזי שלו הוא "לי יש הכי גדול". ביבי רצה להיות ראש הממשלה1 כדי להנהיג את העם היהודי. המניע המרכזי שלו היה להירשם בהיסטוריה. __________ 1 אז, ב 96'. אחרי 20 שנה עם שרה נראה שהוא סטה ממסלולו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע''פ ''אש וזעם'' אתה טועה בגדול. טראמפ לא התכוון לרגע להיות נשיא ארה''ב. התכנית היתה שהוא יפסיד ואז יאשים את הילרי קלינטון ברמאות וזיוף התוצאות. כל מסע הבחירות לא היה אלא מסע פרסום אחד גדול לקידום המותג טראמפ. נקודה זו מסבירה שלושה דברים. ראשית את הבלאגן האדיר וחוסר המוכנות בעת העברת הממשל. שנית התנהגותה המוזרה של מלאניה טראמפ נובעת מכך שטראמפ הבטיח לה שלא יהיה נשיא (משהו בנוסח ''תוך כמה שבועות יסתיים מסע הבחירות ותוכלי לחזור לשגרת חייך בקומה העליונה של מגדל טראמפ''). ע''פ המחבר איש לא היה מופתע יותר מטראמפ כאשר זכה בבחירות וזה מביא אותנו לעניין השלישי והוא המהירות והנחרצות שבה נפטר טראמפ מאחד מעוזריו הראשיים סטיב באנון. באנון היה היחיד שהאמין שטראמפ הולך לזכות ונראה שטראמפ לא מתיחס אליו ברצינות שהאיש מייחס לעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר ומעניין. קשה לי להאמין שמישהו יעבור את המסלול המתיש של התמודדות לנשיאות בכוונה להפסיד בסוף. כל העדויות הן שזהו מסע תובעני ביותר. אולי טראמפ לא האמין בסוף שינצח, אבל לדעתי הוא יצא למסע בכוונה לנצח. אילו רצה להפסיד הוא היה יכול לזייף שפעת ולהפסיק ללחוץ על הדוושה בימים האחרונים לפני הבחירות כשהמטוטלת החלה לנוע לכיוונו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אחד הניסוחים שלי הטעה. הכוונה אינה שטראמפ לא רצה לנצח, אלא שהוא לרגע לא האמין בכך. מסיבה זו מחנה טראמפ לא הכין דבר לקראת הכניסה לבית הלבן ובחירת השרים של טראמפ החלה רק לאחר שהוא נבחר. אחזור כאן על שני דברים שכתב מייקל וולף על מסע הבחירות. א. טראמפ אכן עבד קשה מאד במסע הבחירות שלו. אאז''ן טראמפ השתתף בכפול אסיפות מאשר קלינטון. הוא עבד הרבה יותר קשה ממנה, אלא שטראמפ נהנה מכך מאד. נאמר שהוא חי בשביל ההופעות בפומבי והנאומים המאולתרים שמשרתים את האישיות הנרקיסיסטית שלו. טראמפ שמפחד מחיידקים לחץ ידיים ונישק תינוקות בכמות שקשה למצוא לה מתחרה. ב. מצד שני, צוות הקמפיין של טראמפ היה שלדי ומצומצם לאנשים ספורים. טראמפ שהוא הרבה פחות עשיר מכפי שהוא אוהב להציג עצמו, לא רצה לבזבז את כספו על מסע בחירות שממילא לא ציפה להצלחתו. המסע עצמו מומן רובו ככולו בכספי תרומות. טראמפ הוא גאון ופריק של מיתוג. אהבת הקהל המעריץ חשובה לו יותר מכל דבר אחר. זה גם מתדלק את הזעם שלו על אלו שאינם אוהבים אותו. נטען שתרומתו לענף הקונסטרוקציה היתה במיתוג שיצר בין הבניינים שהקים לשמו. מסע הבחירות לא נועד להביא לבחירתו של טראמפ לנשיא, אלא למתג אותו כאישיות בכירה בפוליטיקה העולמית והאמריקני. כמו נניח רופרט מרדוק שהוא מעריץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע לי הגיוני לגמרי. מסעדה היא לא סתם ספק שירות, מסעדה מספקת שירותי אירוח, הסועדים יושבים בשטח בבעלות בעל המסעדה ואמורים להנות מהאירוח של בעל המסעדה. אפשר להבין בעל מסעדה שמסרב (למשל) לשרת נאצים (עם מדים והכל) אם בגלל שזה ירחיק לקוחות פוטנציאלים, בגלל שזה יפגע לו ברגשות (הלגיטימיים לחלוטין) או בגלל שזה יפריע לו לשרת את שאר לקוחותיו. לא ברור לי מאיפה הרעיון לערב את הממשלה ביחסים בין אורח למארח (כל עוד שמדובר על משהו שבשליטת האורח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעל מסעדה שיסרב לשרת יהודים וכושים מאותה סיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, סליחה, שוב שכחתי להוסיף משהו... רק רגע... תן לי להכנס שוב למכונת הזמן... הנה, תוקן כל עוד שמדובר על משהו שבשליטת האורח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי עם כיפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא רוצה יהודים דתיים תגיש אוכל לא כשר. אבל לנקודה הכללית, קוד לבוש הוא דבר לגיטימי לחלוטין למסעדה (להבדיל מנותני שירותים אחרים). לגיטימי להגיד שמסעדה שלך אסור לאכול אם כיסוי ראש כמו שלגיטימי להגיד שבמסעדה שלך דרוש לאכול עם כיסוי ראש כמו שלגיטימי להגיד שמסעדה שלך צריך ללבוד עניבה שחורה כמו שלגיטימי להגיד שהמסעדה שלך היא מסעדה נודיסטית ואסור להכנס אליה עם לבוש. מי שלא רוצה שיאכל אצל המתחרים. אם כל המסעדות מחרימות אותך, אולי כדאי לשקול שנית את התמיכה הגלויה בממשל שמפריד ילדים מהוריהם, או, לחלופין, להזמין אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שקוד לבוש הוא דבר לגיטימי במסעדה. אף אחד לא ירצה לשבת במסעדת יוקרה כשבשולחן לידו ישב איזה שמן שעיר בבגד ים. לכן לסרב לשרת נאצים במדים זה לגיטימי. אבל לסרב לשרת מישהו שהגיע באופן נורמטיבי לחלוטין למסעדה משום שמחוץ למסעדה יש לו דעות מסוימות זה לא לגיטימי. לדעתי זה אפילו סוג של פגיעה בחופש הביטוי, כי מי שמחזיק בדעות מסוימות יידע שהוא ייענש על כך. לכן לסרב לשרת KKK למשל, שאינם מפגינים את השתייכותם לאגודה במסעדה, זה לא לגיטימי. ואם KKK עשו לינץ' באבא של בעל המסעדה הוא יכול לסרב לשרת כאלה שהוא חושב שמשתייכים ל KKK, תוך שהוא יודע שמעשהו לא לגיטימי ועליו לצפות לעונש על כך. ואם לחדד במקרה הספציפי - כאן הגברת סורבה משום שמילאה את תפקידה. תפקיד שמישהו חייב למלא. זה כמו שמסעדן יסרב לתת שירות לעו"ד שפטל משום שהוא הגן על דמיאניוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה לא לגיטימי? לגיטימי שמותר לך לבחור את מי להארח לביתך. איך זה פגיעה בחופש הביטוי? אף אחד, בטח לא הממשלה, לא סותם להם את הפה. אם כבר, להפך, איסור על סירוב לשרת לקוחות בגלל דעותיהם הפוליטיות הוא פגיעה בחופש הביטוי (לא "סוג של", פגיעה בחופש הביטוי לכל דבר ועניין. אפשר להתווכח אם זאת סתימת פיות מוצדקת, אבל אי אפשר להתווכח על מה שהיא). למה לסרב לשרת KKK זה לא לגיטימי? מה ההבדל העקרוני בין לובשי מדים נאצים ללובשי גלימות KKK? או שברגע שהם מורידים את המדים הנאצים שלהם אנחנו אמורים להעמיד פנים שהם לא נאצים? אם כן, למה? אולי (למה בעצם?) מישהו חייב למלא את התפקיד, אבל היא לא חייבת, והיא בהחלט יכולה לעשות את הדבר הראוי ולהפסיק למלא אותו. הגברת בחרה להגן באופן פומבי על ממשל שמפריד ילדים מהוריהם כאמצעי לחץ פוליטי לקבלת מימון לשפיכת כסף על הקמת חומה מטופשת. ומכל זה הדבר הבעייתי הוא הסירוב של מסעדה לשרת אותה? אתה לא יכול לבחור להיות הפנים של הממשל רק שמחמיאים לממשל. יש הבדל בין דמניוק להאקבי-סנדרס - אם אף אחד לא היה מגן על דמניוק אי אפשר היה להעמיד אותו למשפט והוא היה הולך הביתה. אם אף אחד לא היה מגן את המדיניות המרושעת הזאת אז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שמותר לי לבחור את מי לארח בביתי. אני חושב שבמסעדה זה לא אותו הדבר. הבית שלי לא פתוח לקהל הרחב. אם אתה מכריז על מועדון סגור - רק מי שנרשם למועדון רשאי להיכנס למסעדה- אז אתה יכול לקבוע תנאים להצטרפות למועדון כאוות נפשך וההקבלה לבית פרטי מקבלת תוקף. אבל אם המסעדה פתוחה לקהל הרחב וכל עובר ושב שחשקה נפשו בפולקע רשאי להכנס, אני לא רואה סיבה שבעל המסעדה ימנע שירות מלקוח שצפוי שיתנהג באופן נורמטיבי באותו אירוע. האם אתה רואה הבדל בין מסעדות לבין חנויות בגדים? האם חנות בגדים רשאית למנוע שירות מלקוח בגלל העדפותיו הפוליטיות? האם מסעדות רשאיות לדעתך למנוע שירות מאנשים שלבושים גרוע (מפגינים טעם רע בלבוש)? רק מאנשים שבחרו ללבוש ירוק וחום? שאוהדים את בית"ר? ואם ניקח את זה לקצה- האם מסעדה שאינה מועדון סגור רשאית לבקש מהלקוח למלא שאלון על העדפותיו הפוליטיות, המיניות ואילו קבוצות ספורט הוא אוהד כתנאי למתן שירות, ולסרב לאלה שלא ענו "נכון"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ קיים חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 שאוסר גם על אפליה מטעמי השקפה והשתייכות מפלגתית. בחוק מוגדר "מקום ציבורי" – כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק מטופש (הצימוד בין דברים נבחרים כמו של השקפה והשתייכות מפלגתית לדברים מולדים כמו גזע ומין), אבל גם הוא מסייג: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסעדה (בהקשר הספציפי הזה, והכוונה היא לא למסעדות של מזון מהיר או למשלוחים) קרובה יותר לבית מאשר לחנות בגדים. חנות בגדים מספקת בגדים, מסעדה מספקת אירוח שמחייב. אילו הייתי בעל חנות בגדים לא הייתי שוקל למנוע שירות מלקוחות בגלל העדפותיהם הפוליטיות (אבל בוודאי שאין שום הצדקה למעורבות של הממשלה). אני לא חושב שמסעדה יכולה להפלות על רקע העדפה מינית (וכאן, כמובן, יש הצדקה למעורבות הממשלה). מסעדה יכולה, לדעתי, לסרב לשרת לקוחות בעלי דעות שבעל המסעדה, העובדים במסעדה או הלקוחות האחרים של המסעדה מוצאים כדוחות. יהיה זה דעה פוליטית, דעה ספורטיבית או דעה לגבי צמחונות. כמובן שזה מטופש לבקשה מהלקוחות למלא שאלון, הרי אם אתה צריך שהם ימלאו שאלון אתה לא יודע אם הם מחזיקים בדעות הדוחות, מכאן שאין סיכוי שהם ידחו אותך. אבל אם אתה יודע מה הדעות שלהם, אם הם לובשים מדים של נאצים, חולצות של הפועל ראשון לציון או מעיל פרווה, אם הם אנשים מפורסמים שמביעים את דעתם בכל מקום, אז כן, כמובן שיש לבעל המסעדה זכות לסרב לשרת אותם, ואין לממשלה זכות להתערב בזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אני חוזר: אם אני מבין נכון את דעתך, מסעדה יכולה לסרב לשרת יהודי עם כיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדיוק כמו שהיא לסרב לשרת יהודי בלי כיפה (ויש מקומות ציבוריים שעושים את זה) (אגב, מכונת זמן) או אישה עם בורקה, או כל אדם עם לבוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה מצהיר על עמדותיך בלי להסביר אותן. לדעתך, מסעדת מזון מהיר קרובה יותר, לצורך העניין, לחנות בגדים מאשר למסעדה. מדוע? "מסעדה מספקת אירוח שמחייב" - את מי הוא מחייב? מה הוא מחייב? מדוע הוא מחייב? הרי בתכלס מי שמשרת את הלקוח הוא המלצר. ואם המלצר לא מעוניין לשרת לקוח מסוים על בסיס סלידה ממה שהוא מייצג חובתה של המסעדה למצוא מלצר אחר שכן מוכן. 2. אנחנו לא מדברים על מי שמפגין את ההזדהות שלו במסעדה (מדים של נאצים או גלימות KKK) אלא על מי שמחזיק בדעות מסוימות אך הגיע למסעדה באופן נורמטיבי. האם מי שמחזיק בדעות דוחות הופך בעצמו לדוחה גם כשאינו מבטא אותן? אצל הטוקבקיסטים כן. האם אתה רוצה להפוך את כל המדינה לטוקבקיאדה? 3. לא הסברת מדוע לדעתך אסור למסעדה להפלות על רקע העדפה מינית ומותר על רקע דעה פוליטית או ספורטיבית. הרי באותה מידה שהמארח יכול לחשוב על דעה פוליטית כדוחה הוא גם יכול לחשוב על העדפה מינית כדוחה. ומה עם אמונה באל? צמחונות? תחביבים מוזרים? כדי לא לשרת את הקהל הרחב מותר למסעדה להיות מועדון סגור. לדוגמה- מסעדה שמשרתת רק נהגי משאיות. אבל משבחרה לשרת את הקהל הרחב אתה צריך להסביר מדוע לדעתך מותר לה להפלות בין איש לרעהו. איזו זכות של בעל המסעדה או אורחי המסעדה גוברת על כבוד האדם של הלקוח שהם מפלים לרעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה מקרה לא היפוטתי. קבוצה של אנשים בעלי עמדה וכוח קוראים למקסיקנים אנסים, חיות אדם, שרצים, רמשים, רוצחים. אחר כך הם נכנסים למסעדה מקסיקנית ומבקשים, דורשים שרות מקצועי, מנומס ואדיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מנסה כמיטב יכולתי להסביר את מה שנראה לי כמובן מאליו. "לדעתך, מסעדת מזון מהיר קרובה יותר, לצורך העניין, לחנות בגדים מאשר למסעדה. מדוע?" זה נובע מאופי העסק, הפונקציה של חנות בגדים היא למכור בגדים, זאת הסיבה שאנשים נכנסים לחנות בגדים, זאת הסיבה שאנשים מקיימים אינטראקציה עם העובדים בחנות הבגדים, זאת הסיבה שבעל החנות משלם לעובדיו... באופן דומה הפונקציה של מסעדת מזון מהיר היא למכור אוכל, ולהבדיל הפונקציה של מסעדה רגילה היא לספק אירוח. למשל אין הבדל משמעותי בין הסנדוויצ'ים בסאבוואי לסנדוויצ'ים במעדה, ובכל זאת, אנשים משלמים למסעדה הרבה יותר מאשר לסאבווי, הבדל במחיר הוא המחיר של האירוח. ואירוח (להבדיל ממכירה) דורש מהעובדים, ומשאר הנוכחים, מצב מנטלי מסוים, שאני מבין שקשה להגיע אליו אם, למשל, אחד האורחים מתעקש ללבוש מדים נאצים. ""מסעדה מספקת אירוח שמחייב" - את מי הוא מחייב? מה הוא מחייב? מדוע הוא מחייב?" ה"שמחייב" היה אמור לרדת בעריכה. המשפט היה אמור להיות "מסעדה מספקת אירוח". הסברתי למעלה את המשמעות. "אם המלצר לא מעוניין לשרת לקוח מסוים על בסיס סלידה ממה שהוא מייצג חובתה של המסעדה למצוא מלצר אחר שכן מוכן" הנה, אתה מצהיר על עמדה בלי להסביר אותה. למה הסלידה הזאת מחייבת את המסעדה במשהו? ואם כל הסגל סולד מהאורח, אז המסעדה צריכה להעסיק עוד עובדים? ואם האורח הוא נאצי וכל העובדים הם ניצולי שואה, עדיין קיימת החובה הזאת? 2. יש הבדל בין דעות אותן אתה שומר לעצמך לבין דעות עליהן אתה מצהיר בכל מקום. מי שמוצא שמאלנות דוחה לא יסרב לשרת את ארז לנדוור (למשל) משום שהוא לא יודע מיהו, אבל אני יכול להבין למה הוא יתקשה לארח את גדעון לוי. גברת האקבי-סנדרס בחרה (ובוחרת כל יום מחדש) להיות הפנים הפומביות של הממשל. לכל מקום אליו היא הולכת היא תיקח את הפרצוף שלה, כמו שאני ואתה לוקחים את הפרצוף שלנו, רק שלהבדיל מאיתנו היא בחרה (ובוחרת כל יום מחדש) לקשר בין הפרצוף שלה לממשל הנוכחי, ולכן אין הבדל בין ללכת עם הפרצוף של גברת האקבי-סנדרס לבין ללכת עם מדים. אני לא רוצה להפוך את כל המדינה לטוקבקיאדה, אני פשוט לא מבין מה אמור בעל העסק לעשות עם מי שהוא מוצא דוחה. הבעיה היא לא העובדה שבעל עסק יכול לא לקבל אנשים שהוא מוצא דוחים אלא זה שיש אנשים שהוא מוצא דוחים, וזה מחוץ לשליטתי. אולי אם גברת האקבי-סנדרס תביע קצת יותר כבוד למי שלא מסכים איתה, מי שלא מסכים איתה יביע קצת יותר כבוד לה (ואולי לא). 3. כן הסברתי, אבל אחזור ואסביר את זה. אסור (לדעתי) להפלות על רקע משהו שאין לאדם שליטה עליו, מותר, לדעתי, להבדיל על רקע משהו שיש לאדם שליטה עליו. "איזו זכות של בעל המסעדה או אורחי המסעדה גוברת על כבוד האדם של הלקוח שהם מפלים לרעה?" חופש הדיבור, הזכות לרכוש, כבוד האדם של בעל המסעדה, עובדיו ושאר האורחים במסעדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לחדד את 3, אסור להפלות לרעה הומואים, אבל מותר (למסעדה) להפלות הומואים מוצהרים גאים. נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גם בקשה (שלכולם ברור שהיא למעשה דרישה) ללבוש צנוע בהליכה בשכונת מגורים מאה שערים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשאלה שלך חסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה כלול במוצהרים. אדם שמצהיר בפני מכריו שהוא הומו הוא כמו אדם שמצהיר בפני חבריו שהוא כהה עור, זה בסך הכל האמת, והיא נובעת ממי שהוא ולכן נראה לי שלהפלות אותו זה לא מוסרי. אם ה''מוצהרים'' כולל התנהגות מוחצנת או הצהרות פוליטיות אז כן, אפשר להבין הומופובים שרואים בזה משהו פסול (ז''א, אי אפשר להבין הומופובים, אבל בהינתן שההומופוביה שלהם נתונה, הסלידה מההתנהגות המוחצנת נובעת ממנה) ולא רוצים לארח אותם במסעדה בבעלותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לאדם שמצהיר - נניח שבפרהסיה כלשהי - "אני הומו וזה בסדר להיות הומו". זו לא התנהגות מוחצנת ולא ממש הצהרה פוליטית, אבל זו כן דעה שבשליטתו; הוא היה יכול, כמו לא מעטים לצערנו, להיות הומו ולחשוב שזה רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שהדעה הפסולה היא: "זה בסדר להיות הומו"... יפה. אני לא חושב שלאנשים יש ברירה בקשר לאיך שהם מרגישים לגבי מה שהם (טוב או רע), אז אני לא בטוח שזה בשליטתו. אבל אני לא לגמרי משוכנע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעניין היש או אין ברירה הוא מטעה פה. עד כמה יש לנו ברירה על הדעות וההרגשות שלנו, זה נראה לי שדה מוקשים פילוסופי. וממילא גם אם אין לנו ברירה אלא לחשוב או להרגיש משהו, יש לנו ברירה לא לומר את זה, ונראה לי שכולם הסכימו בפתיל שמה שאדם שומר בליבו לא משחק במערכת היחסים בינו לבין מסעדה. לכן, אולי עדיף לדבר על אחריות לדעות שלנו שאנחנו מבטאים, ונראה לי שאפשר לדרוש מאדם להיות אחראי לדעות שהוא מבטא. ואם כך, האם יש הבדל, לצורך זכות הסירוב של מסעדה, בין הדעה "זה בסדר להיות הומו" לבין הדעה "זה בסדר להפריד בין מהגרים לא חוקיים לילדיהם"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש הבדל עקרוני ביניהם (ז''א, חוץ מהעובדה שאני מסכים אם אחת מהן וחולק על השנייה). אבל יש גם את הנקודה של כמה הדעות שלך הן פומביות, סתם הומו שיצא מהארון והולך למסעדה של הומופובים לא יפגע ביכולת של המלצרים לארח את שאר האורחים או בתחושות של שאר האורחים, אחרי הכל, זה לא שיש להם דרך לדעת שהוא חושב שזה בסדר להיות הומו (מלבד לשאול אותו), לכן אין לאף אינטרס לסלק אותו (וכמובן שאין לאף אחד אינטרס לשאול אותו מה הוא חושב על העניין). לעומת זאת, הומו שבחר להיות הדגל של נורמליזציה של הומוסקסואליות זה כבר סיפור אחר אבל הוא תקף באותה מידה לסטרייט שבחר להיות הדגל של נורמליזציה של הומוסקסואליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את ההבדל שאתה מציג. הקופאית בוול מארט מחייכת ואומרת "have a nice day" בכל תנאי. גם אם כואב לה הראש, גם אם הלקוח מסריח כמו פח אשפה, גם אם הוא יוזף מנגלה בכבודו ובעצמו. היא משאירה את הדעות שלה בבית. אם היא ניצולת שואה ולא יכולה לשרת את מנגלה בשום אופן היא תגיד למנהל והוא יקרא לקופאית אחרת לשרת אותו. למה מלצר לא יכול להשאיר את הדעות שלו בבית כמו הקופאית? אתה כותב "אני יכול להבין למה הוא יתקשה לארח את גדעון לוי" וגם אני יכול להבין. זו דוגמה מאוד רלבנטית. מה שאני לא מבין זה למה אתה חושב שהמארח לא צריך להתמודד עם הקושי הזה בעצמו, ואתה פוטר אותו מההתמודדות ומעביר את האחריות ללקוח. אל תשתמש בדוגמה של מי שלובש מדים נאציים כי כבר החרגתי קודם את מי שמפגין את ההזדהות שלו במסעדה. אנחנו לא מדברים על גדעון לוי שלובש חולצה שכתוב עליה "די לכיבוש" או משהו בסגנון, אלא סתם יצא לבלות עם המשפחה או חברים, בדיוק כמו הגברת האקבי-סנדרס. אני מבין מדוע לדעתך אסור להפלות על רקע דבר שאין לאדם שליטה עליו. אני לא מבין מדוע לדעתך מותר להפלות על רקע של משהו שיש לבנאדם שליטה עליו1? _________ 1 הערה צדדית: העדפה מינית היא בחירה של האדם. לדוגמה: אני חושב שיש לבנאדם שליטה אם לבצע אקט מיני עם בעלי חיים או לא. האם מותר או אסור לדעתך להפלות זואופילים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הקופאים בוולמרט לא תברך אותך - תשלם פחות (בכמה)? תשקול לעבור לWholeFoodMarket? וולממרט לא מספקים חיוכים, מסעדות מספקות אירוח. בגלל זה אתה משלם במסעדה בסיום האירוח ולא כשאתה מקבל את האוכל, בגלל זה בעל המסעדה שביקש מגברת האקבי-סנדרס ללכת לא לקח ממנה כסף על האוכל שהיא אכלה לפני זה. "אני לא מבין זה למה אתה חושב שהמארח לא צריך להתמודד עם הקושי הזה בעצמו, ואתה פוטר אותו מההתמודדות ומעביר את האחריות ללקוח" בגלל שזה העסק שלו, והבחירה שלא עם איזה קשיים הוא מעוניין להתמודד ואם איזה לא. זאת המשמעות של הזכות לרכוש ואני צריך חתיכת סיבה להתערב לו בדרך בה הוא מנהל את העסק. גדעון לוי וגברת האקבי סנדרס לא יכולים להרשות לעצמם שלא להיות הם בשום מקום משום שהם בחרו לקשר בינם לבין המדים שלהם בפומבי. יש מחיר לחשיפה. אני לא מבין למה אתה דורש מבעל המסעדה להעמיד פנים שגדעון לוי לא תומך בסיום הכיבוש רק בגלל שהוא לובש את החולצה שלו הפוך. "אני לא מבין מדוע לדעתך מותר להפלות על רקע של משהו שיש לבנאדם שליטה עליו?" משום שזאת פשוט לא הפליה. מה הסיבה לאיסור להפלות לדעתך? למה, לדעתך, מותר למסעדות להחליט על קוד לבוש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דת היא אחד שאותם דברים שאדם יכול להחליט לגביהם? (אם אתה אותו אלמוני מהפתיל על עבודות הגמר ראה את עצמך פטור מתשובה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. מזל שאני פטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, והרי יש לא מעט שמחליטים להחליף את דתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אצל אנשים רבים דת היא חלק מהותי שהוטבע בהם מינקות ומהווה פן חשוב של אישיותם, במידה שקשה לדבר על החלטה שלהם (הרי רוב מכריע מבין המאמינים מאמין בדת של הוריו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר אותו דבר כמעט על השתייכות מפלגתית פוליטית, בייחוד כשיש רק שתי מפלגות לבחור ביניהם. וזהירות מהמדרון החלקלק של הסרת אחריות מאנשים על מעשיהם עקב התנאים בהם גדלו וגודלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש הרבה אנשים אצלם ההשתייכות המפלגתית, או העמדות החברתיות-פוליטיות בכלל, חרותים עמוק כל-כך באישיותם עד שהם מהווים חלק בלתי נפרד ממהותם. אין לי נתונים, אבל אני בטוח שהמתאם בין דת ההורים לדת הילדים שלהם חזק הרבה יותר מהמתאם בעמדות פוליטיות. (אני מנסה להבין למה "אין כניסה למוסלמים" נראה לי פסול ולעומתו "אין כניסה לנאצים" סביר בעיני. ואיפה "אין כניסה לאוהדי הפועל תל-אביב" בין שני אלה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הקופאית בוול מארט לא תגיד "have a nice day" אני לא אשלם פחות. אבל היא עלולה להיות מפוטרת כי אלו הם כללי העבודה שלה. וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים1. "בגלל שזה העסק שלו"- כלומר שלא המלצר הוא שמחליט את מי להפלות אלא בעל הבית? במקרים רבים לא בעל המסעדה הוא זה שמשרת את הלקוחות אלא מלצר שזה לא העסק שלו. במקרה הנדון המלצר ובעלת המסעדה היו בעלי אותו טעם פוליטי, אבל אם המלצר סולד מהדעות של הלקוח ובעל הבית לא- מה אז לשיטתך? וכשזו מסעדה בזכיון? האם מדיניות הרשת תקבע או הזכיין? למסעדות מותר להחליט על קוד לבוש כדי לשמור על אווירה מסוימת במסעדה למען הלקוחות, ולא למען בעל המסעדה. האיסור להפלות נועד לשמור על זכויות האדם של המופלים. קווים מקבילים ניקקדה יפגשו. אני אנסה לעזור לך: נראה לי שהטענה שלך היא שמסעדות מסוג מסוים הן לא "מקום ציבורי", ואילו מסעדות מזון מהיר הן כן. בוא תפתח את זה- תסביר מהו ההבדל שמכניס אותן לקטגוריות שונות למרות ששתיהן פתוחות לקהל הרחב. ___________ 1 מזויפים. אבל לא זאת השאלה. השאלה היא אם ומתי רשאי מקום ציבורי להפלות ולמנוע שירות מלקוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם הקופאית בוול מארט לא תגיד "have a nice day" אני לא אשלם פחות. אבל היא עלולה להיות מפוטרת כי אלו הם כללי העבודה שלה. וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים" יכול להיות שבאמת לא הבנת את השאלה?! אז, אני אנסח אותה באופן מפורש - אם וולמארט תשנה את ככלי העבודה באחד הסניפים ותפסיק לדרוש מקופאיות להגיד "have a nice day" בכמה הם יצטרכו להוריד את המחירים (בממוצע באחוזים) של המוצרים שלהם על מנת שלקוחות ימשיכו לקנות בוולמארט. זה נוגע לעצם השאלה - מה וולמארט מוכרים באמת, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים ב(נגיד) 20% אז נוכל להגיד שוולמארט מוכרת חוויה טובה בנוסף למוצרים זולים, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים ביותר מחצי נוכל להגיד שהחוויה היא חלק מהותי מהעסק שלהם, אם הם יצטרכו לחתוך את המחירים בפחות מאחוז, אפשר להגיד שהחוויה היא חלק שולי במה שוולמארט מספקים ללקוחות. לא הייתי במספיק סופרים בארה"ב על מנת לתת תשובה טובה, אבל ממדינות אחרות שאני כן מכיר יותר טוב, החוויה היא היא פרט שולי בסופרים. המחיר, המבחר, המיקום, התדמית החניה, הגישה, העומס בקופות מהווים גורמים הרבה יותר משמעותיים למיטב הבנתי. יכול להיות שאני טועה, ואז וולמארט מוכרת גם חוויה כמו מסעדות. "וולמארט רוצים לתת ללקוח חוויה טובה ולא רק מוצרים בזול. לכן וולמארט כן מספקים חיוכים" ורמי לוי לא רוצה לתת ללקוח שלו חוויה טובה?! כל הסופרים רוצים לתת ללקוחות שלהם חוויה טובה, ובכל זאת בחלקם מחייבים את העובדים לחייך ובחלקם לא. יכול להיות שמדובר בעניין כלכלי (=וולמארט עשו את החישוב שלהם והגיעו למסכנה שעובד מחייך מכניס יותר מעובד שלא מחייך) ויכול להיות שזה עניין תרבותי (=ההנהלה של וולמארט החליטה שלמרות שחיוב העובדים לחייך יכול לעלות כסף הם מאמינים שזה טוב ללקוחות שלהם ו/או לעובדים שלהם ו/או לעולם כולו). אני לא יודע את התשובה, אבל היא לא רלוונטית לדיון שלנו, השאלה שרלוונטית לדיןן הזה היא האם החיוך הוא חלק מהותי מהתוכנית העסקית של וולמארט. "... כלומר שלא המלצר הוא שמחליט את מי להפלות אלא בעל הבית? " חד משמעית - כן. איזו שאלה. בעל הבית קובע את המדיניות של העסק. הוא יכול לשאול את העובדים לדעתם, העובדים יכולים לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו, אבל זה העסק שלו. "במקרה הנדון המלצר ובעלת המסעדה היו בעלי אותו טעם פוליטי, אבל אם המלצר סולד מהדעות של הלקוח ובעל הבית לא- מה אז לשיטתך?" אם בעל הבית מחליט שהוא מוכר בשר והמלצר הוא צמחוני אדוק - מה הוא יעשה? או שיקבל את הכללים של בעל הבית, או שישכנע את בעל הבית לשנות את דעתו, או שיתפטר. כל זמן שההחלטות של בעל הבית לא צועקות בחוסר מוסריותן לא ראוי לה למדינה להתערב. "כשזו מסעדה בזכיון? האם מדיניות הרשת תקבע או הזכיין?" תלוי בתנאי הזיכוי. "למסעדות מותר להחליט על קוד לבוש כדי לשמור על אווירה מסוימת במסעדה למען הלקוחות, ולא למען בעל המסעדה." מה זה "למען הלקוחות"? בעל המסעדה הקים עסק, מן הסתם הוא רוצה למקסם את הרווח שלו, ולספק חוויה טובה ללקוחות היא חלק מהותי מהתוכנית העסקית של רוב המסעדות (לדעתי). יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת מוזיקה, יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת קוד לבוש, יש בעלי מסעדות שעושים את זה בעזרת נרות, ואם יקום איזה בעל מסעדה שיחליט לעשות את זה בעזרת הרחקת נאצים מהמסעדה שלו, אז למה לא? "האיסור להפלות נועד לשמור על זכויות האדם של המופלים." זה מעורפל מידי, איזה זכויות נשמרות בעזרת אי אפליה? האם לגדעון לוי יש זכות לאכול בכל מסעדה שירצה? האם מסעדות שמגישות אוכל לא כשר מפלות אנשים דתיים? "קווים מקבילים ניקקדה יפגשו" לא הבנתי "נראה לי שהטענה שלך היא שמסעדות מסוג מסוים הן לא "מקום ציבורי", ואילו מסעדות מזון מהיר הן כן. בוא תפתח את זה- תסביר מהו ההבדל שמכניס אותן לקטגוריות שונות למרות ששתיהן פתוחות לקהל הרחב." לא, זאת לא הכוונה שלי. הסברתי כבר, ההבדל הוא במה שהן מוכרות. מסעדות מזון מהיר מוכרים (ככלל) בעיקר מזון, מסעדות מוכרות (ככלל) גם חוויה (סליחה, אתה רוצה לקרוא לזה "אווירה" תקרא לזה אווירה) נתתי לך למעלה גם את הדרך הפשוטה להבדיל בין מי שעושה את זה למי שעושה את זה. לכן אין למסעדות מזון מהיר אינטרס להבדיל בין לקוחות שונים (הרי ההשפעה שלהם על האווירה היא שולית) ולכן הן לא רלוונטיות לדיון, ואילו למסעדות רגילות יש (לפעמים, במקרים קיצוניים) אינטרס למנוע שירות מלקוחות מסויימים, ולכן הן כן רלוונטיות לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל החנויות מוכרות גם חווית קניה, מי יותר ומי פחות. גם הגישה, הנקיון, התאורה, המבחר, הריווח בין המדפים, כולם חלק מחווית הקניה. אני מעדיף את רמי לוי על שופרסל גם משום שהקופאיות שלו יותר זריזות ויותר חביבות (זה בדרך כלל הולך ביחד). קשה לכמת את החלק של החוויה (כמה שופרסל צריכה להוריד במחיר כדי שבכל זאת אקנה שם עם תור ארוך יותר וקופאית לא חביבה) אבל אפשר לקחת דוגמה מהסופרים השכונתיים שיקרים בערך ב 20% מהסופרים דיסקאונט בפאתי העיר ובכל זאת קונים בהם כי זה קרוב יותר הביתה. אני מנחש שחנות בגדים מוזנחת שלא מספקת חווית קניה טובה וממוקמת ברודיאו דרייב לא תמכור אפילו פריט אחד, גם אם תמכור בהנחה של 20% משכנותיה. עבור וולמארט זה עניין כלכלי. וולמארט ידועים ביחס הגרוע שלהם לעובדים, לכן "להפוך את העולם למקום טוב יותר" לא נראה לי חלק מהתכנית העסקית שלהם. אבל כל זה משני לשאלה המרכזית שאנחנו עוסקים בה- אתה טוען שלבעל המסעדה יש זכות להפלות את מי שדעותיו הפוליטיות אינן מוצאות חן בעיניו. בתחילת הדיון הסברת שזה משום שמסעדות עוסקות באירוח, ולכן מסעדה היא יותר כמו בית מאשר כמו חנות. אבל מי שעוסק באירוח ברוב המסעדות הוא המלצר ולא בעל הבית. אם בעל הבית לא עוסק בפועל באירוח - מה הופך את המסעדה לדומה לבית? אזכיר שבתגובות מאוחרות יותר הסברת שזה עסק של בעל הבית ולא של המלצר. אם הפן העסקי הוא המהותי לעניין איך היא דומה לאירוח בבית? - אם היא בכל זאת כמו אירוח בבית מדוע למלצר אין את הזכות להפלות שאתה מעניק לבעל הבית? הרי מי שמארח בפועל הוא המלצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כל החנויות מוכרות גם חווית קניה, אבל, לעניינינו, הריווח לא יפגע מקונים עם מדים נאצים, והתאורה לא תחוויר עם היא תראה את גדעון לוי, לכן הם לא מעניינים אותנו. השאלה החשובה היא רק בחלק שכולל אינטראקציה עם בני אדם אחרים שעלולה להשפיע לרעה על הרווחים של בעל העסק. אם עבור וולמארט ההחלטה לחייב את העובדים שלהם ללקוחות היא עניין כלכלי אז הם כנראה הצליחו לכמת את זה. זה אולי קשה, אבל לא בלתי אפשרי, אחרי הכל, אנחנו לא רוצים מספר מדוייק, אנחנו רוצים סדר גודל, ואנחנו לא רוצים לכמת את כל חווית הקונה, אנחנו רוצים לכמת רק את הרווח היחסי מהחובה של המוכרים לחייך לקונים. הניחוש שלי הוא שמדובר, במקרה של וולמארט, על פחות מאחוז. ובסופרים אחרים בעולם זה (=החובה לחייך) לא קיים, ובכל זאת הם מרוויחים כסף. ההבדל בין המחיר של בקבוק קולה בוולמארט לבקבוק קולה במקדונלדס, לבקבוק קולה במסעדת יוקרה, ויותר מזה, ההבדל בין המחיר של תיון בוולמארט, המחיר של כוס תה בבית קפה "מהיר" והמחיר של כוס תה בבית קפה "יוקרתי", הוא המחיר של החוויה (הבחירה בוולמארט עושה לי את החיים קשים, אין בארה"ב מחירים אחידים, והמחירים המפורסמים לא כוללים מיסים, במדינות אחרות זה יותר קל). אם מחר תלך למסעדה וישב לידך לקוח כזה החוויה שלך תפגע, ובעקבות כך לא תרגיש שהארוחה הייתה שווה את המחיר (טוב, זה נכון לגבי, ואני מניח שזה נכון לרובינו). "...אבל מי שעוסק באירוח ברוב המסעדות הוא המלצר ולא בעל הבית" נכון, ואם היכולת של המלצר לעסוק באירוח תפגע, (או, לחלופין, אם החוויה של שאר האורחים תפגע) הרווחים של בעל הבית יפגעו (הרי, כאמור, זה העסק שלו, הוא מוכר חוויה). לא ברור לי מה זה משנה אם בעל הבית מארח אישית או לא. זה העסק שלו, הוא זכאי לקבוע את המדיניות של העסק בהתאם לערכיו והאינטרסים שלו, העובדים שלו יכולים להסכים או להתפטר, ואני אבקש מהממשלה להתערב אם ורק יש כאן עבירה מוסרית שצועקת לשמיים. אירוח במסעדה מסעדה דומה לאירוח בבית משום שזה שני סוגים של אירוח ולאורחים יש השפעה ניכרת על יכולתו של המארח לארח בהצלחה ועל ההנאה של שאר האורחים. כאן מתחיל וכאן נגמר הדמיון לצורך הדיון שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ 1 העדפה מינית אינה בחירה של האדם. ייתכן שאנשים מסויימים המסוגלים לא לפעול בהתאם להעדפה המינית שלהם (תמיד? אני משער שיש מתי מעט שמסוגלים לכך, כפי שעפ"י השמועה יש נערים דתיים שמצליחים לא לאונן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הצלחתי :( אבל הנזרות זה שונה. בעניין העדפה מינית יש מחלוקת, אסירים בכלא יוכיחו. נעשה את זה פשוט יותר- מה עם מסעדה שתפלה לרעה גרושים וגרושות כי הבעלים קתולי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו נותנים פירוש שונה למילה "העדפה". רוב האסירים בכלא יעדיפו לילה עם בר רפאלי על פני השכן שלהם לתא, גם אם בגלל האילוצים שלהם הם נאלצים לממש את האופציה השניה. אני מניח שהטענה שלך היא שגם מי שאינו בכלא יכול לגזור על עצמו להתעלם מההעדפות שלו ולהסתפק בתחליפים, אבל אני לא חושב שזה נכון לאורך זמן, בטח לא ל*כל* האנשים - כידוע גם עוצמת הליבידו וגם מידת ההעדפה הם משתנים. כל זה בלי להכנס שלאלה אם יש למישהו בכלל זכות לצפות לזה מאחרים, אלא במקרים בהם אותן העדפות פוגעות *ישירות* במישהו אחר. כלומר: אני מצפה מפדופילים לא לממש את ההעדפות שלהם בכל מחיר, עד כדי סירוס עצמי (ומודה למזלי הטוב שמעולם לא עמדתי במבחן הזה) אבל אין לי שום בעיה עם זואופילים כל עוד החיה שלידם אינה סובלת גם אם זה פוגע בציפור הנפש של צד שלישי כלשהו. לעניין בעל המסעדה הקתולי הדיעה שלי היא שזה מדגים טוב את המדרון החלקלק אליו אנחנו נגררים כאשר מאפשרים סלקציה על כל בסיס שאינו רלוונטי למה שקורה בתחום המסעדה עצמו (פלוס האיסור הכללי על העדפות כלשהן, בכל תחום, בנוגע לגזע, מגדר וכד'). אם כך, אין לי בעיה עם דרישה ללבוש מתאים והתנהגות נאותה בתוך המסעדה, אבל אני מתנגד לסלקציה של שחקנית פורנו, של אוהדי ביתר ירושלים ואפילו של דוברת הבית הלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אנחנו מסכימים בכל הסעיפים. נותרה השאלה איך מודדים כמה הכבשה סובלת (אוף, עוד פעם בא הדוחה הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, אין צורך בהתקרנפות. תפקידה הוא לא בדיוק תפקיד שמישהו חייב למלא אותו. זהו תפקיד בכיר בצמרת שנאבקים כדי להגיע אליו. היא לא סתם טכנאית דוברות. זה קצת יותר כמו שאותו מסעדן לא ייתן סורבה לעו״ד שפטל בגלל שהוא הגן על אלאור עזריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שזה חלק מגל של תגובות נגד למדיניות ממשל טראמפ בנושא פליטים/מהגרים ומביוחד לדרך הבוטה והגסה שהם מקדמים אותה ומגינים עליה. הכוחנות הוולגרית הזו באה מהנשיא וממשיכה בבכירי ממשל, מפלגה וחוג עוזריו הבכירים. לדוגמה קורי לונדוסקי, שניהל את מערכת הבחירות של טראמפ, לעג לפני כמה ימים לדיווח על ילדה עם תסמונת דאון שהופרדה מהוריה. נראה שיש מסע שיימינג לבכירי הממשל שתומכים בפעולות עם חוקיות מפוקפקת אך אי מוסריות ברורה. שרה האקבי התבקשה לעזוב את המסעדה, המשטרה הוציאה את התובעת הראשית של פלורידה שקרובה לטראמפ מהקרנת סרט (והאירוניה שזה סרט על פרד רוג'רס, מי שמכיר), הפגנה ליד הבית של מזכירת המשרד לבטחון האומה/לאומי(?) קירסטן נילס, אחרי שבארוע אחר סועדים קינטרו אותה במסעדה מקסיקנית שצעקו לה "בושה", וגם סטיבן מילר, היועץ הבכיר של טראמפ, חטף קריאות "פשיסט" במסעדה. להזכיר רק שטראמפ קרא בזמנו "לאנשי התיקון השני" לעצור את הילארי קלינטון. קרי, מחזיקי נשק ותומכי החופש להתחמשות אזרחית. ואז בא הדורס הרוצח הנאו-נאצי בשרלוסטוויל. זה קצת רחוק מסרוב להגיש אוכל במסעדה. מצד שני עומדת קריאתה של מישל אובמה, "כשהם יורדים נמוך, אנחנו נתעלה". הנשיא טראמפ ניזון מהסתה וזריעת מחלוקות ופירוד. יכול להיות שתגובות השיימינג האלה ישחקו לידיו, ויכול להיות שהן תעצורנה אותו. אחד מעמודי התווך השמרניים, ג'ורג' וויל, קרא לבוחרים לא להצביע לרפובליקנים שהשילטון המעוות שלהם זורע הרס, ושמדיניןת ההגירה היא ההזדמנות לקצץ ברוב הרפובליקני. מקרה דומה היה כשראש הסגל של ניקסון האלדמן, שהורשע ונשלח לכלא בעקבות ווטרגייט, ביקר במסעדה והצוות סירב לשרת אותו (בסוף הוא כן קיבל אוכל). ההבדל כמובן הוא שלפני 45 שנה לא הייתה מדיה חברתית שתפיץ את הארוע וויראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי עדיף שמישהו יתלה שלט ''אין כניסה לסמולנים'' בעסק שלו, על פני מישהו ששמח לקחת את כספם של לקוחות סמולנים ובוחר לעשות פרובוקציות כלפי סלבריטאים סמולנים. נראה לי שהכי בריא ונקי ככל הניתן ממשפטנים, יהיה לעגן בחוק את ההפרדה בין מוסדות פתוחים לציבור לבין מועדונים סגורים. מועדון סגור יהיה רשאי לסרב לשרת כל אחד ללא הסבר ואולי אף יאסר עליו להסביר את סירוב השירות. מועדונים כאלו יאלצו לשלם את המחיר של מיסוי גבוה והיטלים מיוחדים שיפצו את הציבור הרחב. אני מניח שהדיפרנציאציה צריכה להיות כזאת שמספר המוסדות הללו יהיה קטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גלובס אני תוהה מה היתה הפסיקה אילו עסק בבעלות מוסלמית היה מסרב לספק לחנות לממכר בשר חזיר שלט כניסה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו פוסקים הוצאות לדוגמא, מן הסתם. אנחנו יודעים ש PC יכול לקבוע את סדר היום הציבורי התקשורתי - מה שבעצם קובע את סדר היום מבחינת מקבלי ההחלטות. הבעיה היא שבית המשפט נכנס לנעלי מקבלי ההחלטות כבר מעל שנות דור , מה שגורם במישרין לאג'נדות הPC לקבוע לא רק את סדר היום התקשורתי , אלא גם החלטות שיפוטיות. במקרה דנן - זה לא רק הPC או הגחמות הליברליות של פקידים בתחפושת מחוקקים , זה מעבר לזה. תוצאות הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו" [ויקיפדיה] מסביר את הפחדים של הדמוקרטיות שיודעות למרוח את החמאה עם סכין ללא שיניים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |