 |
כן, כל החנויות מוכרות גם חווית קניה, אבל, לעניינינו, הריווח לא יפגע מקונים עם מדים נאצים, והתאורה לא תחוויר עם היא תראה את גדעון לוי, לכן הם לא מעניינים אותנו. השאלה החשובה היא רק בחלק שכולל אינטראקציה עם בני אדם אחרים שעלולה להשפיע לרעה על הרווחים של בעל העסק.
אם עבור וולמארט ההחלטה לחייב את העובדים שלהם ללקוחות היא עניין כלכלי אז הם כנראה הצליחו לכמת את זה. זה אולי קשה, אבל לא בלתי אפשרי, אחרי הכל, אנחנו לא רוצים מספר מדוייק, אנחנו רוצים סדר גודל, ואנחנו לא רוצים לכמת את כל חווית הקונה, אנחנו רוצים לכמת רק את הרווח היחסי מהחובה של המוכרים לחייך לקונים. הניחוש שלי הוא שמדובר, במקרה של וולמארט, על פחות מאחוז. ובסופרים אחרים בעולם זה (=החובה לחייך) לא קיים, ובכל זאת הם מרוויחים כסף. ההבדל בין המחיר של בקבוק קולה בוולמארט לבקבוק קולה במקדונלדס, לבקבוק קולה במסעדת יוקרה, ויותר מזה, ההבדל בין המחיר של תיון בוולמארט, המחיר של כוס תה בבית קפה "מהיר" והמחיר של כוס תה בבית קפה "יוקרתי", הוא המחיר של החוויה (הבחירה בוולמארט עושה לי את החיים קשים, אין בארה"ב מחירים אחידים, והמחירים המפורסמים לא כוללים מיסים, במדינות אחרות זה יותר קל). אם מחר תלך למסעדה וישב לידך לקוח כזה החוויה שלך תפגע, ובעקבות כך לא תרגיש שהארוחה הייתה שווה את המחיר (טוב, זה נכון לגבי, ואני מניח שזה נכון לרובינו).
"...אבל מי שעוסק באירוח ברוב המסעדות הוא המלצר ולא בעל הבית" נכון, ואם היכולת של המלצר לעסוק באירוח תפגע, (או, לחלופין, אם החוויה של שאר האורחים תפגע) הרווחים של בעל הבית יפגעו (הרי, כאמור, זה העסק שלו, הוא מוכר חוויה). לא ברור לי מה זה משנה אם בעל הבית מארח אישית או לא. זה העסק שלו, הוא זכאי לקבוע את המדיניות של העסק בהתאם לערכיו והאינטרסים שלו, העובדים שלו יכולים להסכים או להתפטר, ואני אבקש מהממשלה להתערב אם ורק יש כאן עבירה מוסרית שצועקת לשמיים.
אירוח במסעדה מסעדה דומה לאירוח בבית משום שזה שני סוגים של אירוח ולאורחים יש השפעה ניכרת על יכולתו של המארח לארח בהצלחה ועל ההנאה של שאר האורחים. כאן מתחיל וכאן נגמר הדמיון לצורך הדיון שלנו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש